מבצע חיסוני האסירים הסתיים כבר בשבוע שעבר. למרות זאת, שופטי בג"ץ נענו לבקשת היועמ"ש לקיים את הדיון בעתירות שהתייתרו ופרסמו אתמול פסק דין שקבע כי השר אוחנה פעל בניגוד לדין. פסק הדין עסק בעיקר בשאלת סמכותו של אוחנה לעכב את החיסונים לאסירים, עד שיתחסן כל צוות שב"ס. השופטים נועם סולברג, דפנה ברק-ארז ומני מזוז הכריעו בשאלה זו ומחקו את העתירות, והעבירו ביקורת חריפה על השר אוחנה שלדבריהם פעל בניגוד לחוק. עמדתו של אוחנה לא הוצגה בדיון בעתירה, מאחר והיועמ"ש סירב לבקשת השר לביטחון פנים לייצג את עצמו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
כוכב נופל: האם פרישת ניסנקורן תחזיר את השפיות לשמאל?
מה עשה ח"כ מיקי לוי בחמש וחצי בבוקר בכנסת?
"ההנהגה האמריקנית פרו-ישראלית בצורה בלתי מתפשרת"
"אחריותנו-שלנו כשופטים, אינה מתמצית בשליחת אנשים אל מאחורי סורג ובריח; עלינו לעמוד על משמר זכויותיהם. מוּשׂכּל ראשון הוא, שככל אדם אחר, זכאי גם אסיר להתחסן", פתח השופט סולברג את פסק הדין והביא דוגמה מן המדרש, מהמשנה ומהמשפט העברי ליחס הראוי לאסירים. "האסיר – אחינו הוא, אח לצרה, צרת המגֵפה".
"נמצאנו למדים… כי מניעת חיסון איננה מדרכי הענישה, וכי אין להבחין בין מי שהוּשׂם מאחורי סורג ובריח, מי שניטלה חירותו מחמת מעשיו הרעים, לבין בני-חורין ישרי-דרך שמחוץ לחומות הכלא", הכריע השופט סולברג, וקבע כי הכל זכאים לחיסון קורונה, "על פי התעדוף המקצועי שנקבע במשרד הבריאות".
סולברג קבע אפוא כי הנחיית השר לשב"ס ניתנה ללא סמכות חוקית, וכי "הסמכות נתונה לשר הבריאות; לא לשר לביטחון הפנים".
השופטת ברק-ארז, שהסכימה עם השופט סולברג כי לא היה מקום לייצוג נפרד של השר, כפי שקבע היועץ המשפטי לממשלה, הוסיפה "סמכויות ההחלטה המקצועיות בנושא בריאותם של אסירים אינן עניין של 'מדיניות' בתחום ביטחון הפנים".
השופט מזוז לא חסך את שבט פסיקתו מהשר אוחנה. גם הוא הכריע כי התנהלותו של אוחנה הייתה כרוכה בחוסר סמכות: "תוך התרסה כלפי המופקדים על ביצוע החוק, ובהתעלמות מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה…הנחייתו (של אוחנה- א"כ) כאמור להימנע מחיסון אסירים עד לקבלת אישורו, ניתנה בחוסר סמכות מובהק ובניגוד לדין, וממילא היא נעדרת כל תוקף משפטי; זאת במיוחד כאשר הובהר במפורש על ידי משרד הבריאות, כי "אסירים וסוהרים יחוסנו בתיעדוף ראשון".
כזכור, בתקופת כהונתו של אוחנה כשר משפטים התבטא נגדו השופט מזוז וכינה אותו "שר לעומתי", כינוי שנידון אצל נציב תלונות הציבור על השופטים.
מזוז, שכיהן בעבר כיועץ משפטי לממשלה, ביקר את אוחנה גם על מכתבו ליועמ"ש מנדלבליט בתגובה להוראתו כי החלטת אוחנה ניתנה בחוסר סמכות. במכתבו, הציע אוחנה ליועמ"ש ולמשניו להגיש את מועמדותם לכנסת אם הם מבקשים לקבוע מדיניות במקומו של השר.
"התרסה מקוממת זו מצביעה על שיבוש מוחלט בתפיסתו של המשיב את תפקידו וסמכותו", כתב מזוז. "עצם העובדה שהמשיב הוא נבחר ציבור אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם, ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין. מצער הצורך לומר דברים כה מובנים מאליהם".
השופט מזוז ביקש, כשני השופטים האחרים, להזכיר מושכלות באשר לסמכות היועמ"ש ושאלת הייצוג העצמאי של גורמי הרשות המבצעת. "היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור כל זרועותיה של הרשות המבצעת וחוות דעתו המשפטית מחייבת אותם, כל עוד לא נפסק אחרת על ידי בית משפט מוסמך", כתב מזוז. "מאחר ועמדת היועץ המשפטי משקפת את החוק מבחינת הרשות המבצעת, ממילא העמדה המשפטית שתוצג בפני בית המשפט על ידי באי כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך שהמדינה צד לו, נקבעת על ידי היועץ המשפטי לממשלה".
השופט סולברג, לעומת השופטים מזוז וברק-ארז, הזכיר כי ישנם מקרים בהם גורמי הרשות המבצעת כן זכאים לייצוג עצמאי על מנת שתישמע עמדתם, כפי שניתנה זכות כזו לרבנות הראשית בעבר.
