אל חדר סיעת כולנו נכנסות בזו אחר זו חברות הכנסת שולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי), עליזה לביא (יש עתיד), איילת נחמיאס־ורבין (המחנה הציוני), נורית קורן (הליכוד) ומירב בן־ארי (כולנו). זהו יום עמוס במסדרונות הכנסת. רגע לפני היציאה לפגרת הפסח, החמש התיישבו בזריזות סביב השולחן.
הן מגיעות מהימין, מהשמאל ומהמרכז הפוליטי. חלקן אימהות צעירות וחלקן כבר סבתות לנכדים. יש ביניהן דתיות, חילוניות ומסורתיות – וזו לא התחלה של בדיחה. בכנסת מכהנות היום 34 נשים, מספר שיא לעומת קדנציות קודמות.
ולמרות הכול, אחרי 70 שנות דמוקרטיה ישראלית ועם מספר שיא של חברות כנסת, רובן עדיין מרגישות שחלק מרכזי מהשליחות שלהן כאן נעשית בשם המגדר ולמענו.
לא הגעתן לנקודת חוזק שמאפשרת לכן להתמקד בתחומים כלליים ולהתעלם מהזווית הנשית?
נחמיאס־ורבין: "אין מצב".
לביא: "אין סרט כזה".
בן־ארי: "אנחנו כל היום עוסקות במגדר בצורה כזו או אחרת".
לביא: "לפני כמה חודשים היינו בכנס של חברות פרלמנט מכל העולם שהתקיים באיסלנד, ומצאנו את עצמנו עם הרבה מנהיגות מעוררות השראה. שרת המשפטים של בלגיה סיפרה שם שלמרות שהנושא הדתי לא קיים אצלם, האישה תמיד מפסידה בגירושין. אז אנחנו רואות שזו בעיה קיימת וחוצת מדינות".
בן־ארי: "אומרים שהבעיה של אפליית נשים ומסורבות גט היא תוצאה של בתי הדין הרבניים, שמראש האישה מונמכת אצלנו בגלל הדת. אבל ראינו שדווקא במדינות שאין בהן עניין מיוחד עם הדת, עדיין כבלי המסורת והמשפחה הפטריארכלית יוצרים מצבים דומים.
"שמענו בכנס הזה גם על פערי שכר וקמפיין 'מי טו', וכל הנושאים שבהם אנחנו עוסקות גם כאן".
קורן: "אני רוצה להתייחס לפערי שכר ומעמדות שקיימים עדיין בין גברים לנשים, ולתת כדוגמה הפוכה את מערכת המשפט ש־60 אחוז ממנה נשים, וזו המערכת היחידה שהיא דוגמה לכך.
"בנוסף זו המערכת היחידה שמנוהלת כולה על ידי נשים – שרת משפטים, נשיאת בית משפט עליון ונשיאת בית הדין לעבודה".
בשלב הזה האידיליה הראשונית מתפוגגת, וחברות הכנסת תוקפות את קורן, חברת הוועדה למינוי שופטים. "נורית, אני ממש מתפלאת על הדוגמה שהבאת", אומרת לביא. "היא מספרת את הסיפור כולו. זה כמו שבמערכת הבנקים התמנו לאחרונה רק מנכ"ליות. זו התזה של פרופ' דפנה יזרעאלי מלפני עשרים שנה, שנשים נכנסות לתחומים שגברים עוזבים, וצריך לשאול את עצמנו למה זה קורה. אני לא רוצה שהמאזן ישתנה או שלא יהיו גברים במערכות מסוימות, אלא שיהיו גם וגם. מקום שיש בו רק מגדר אחד זה לא טוב".
לדעת ח"כ נחמיאס־ורבין, ההבדלים שעדיין קיימים בין גברים לנשים נובעים מהסללה מוקדמת, כאשר הכול מתחיל עוד בילדות. "ערכתי החודש כנס נשים בהשכלה ובהייטק, וגיליתי שבהייטק יכול להיות שוויון הזדמנויות נדיר עבור נשים. ראינו בכנס אישה דרוזית, מוסלמית וחרדית, וכולן סביב אותו שולחן. אבל בתוך 24 אחוזי הנשים בהייטק, רובן לא נמצאות בעמדות ניהול. כשאנחנו מגדלות את הבנות ואת הנכדות שלנו, את רואה שהחלוקה המגדרית עדיין נשמרת מגיל מאוד צעיר. הנשים יוצאות לעבוד, אבל אנחנו עדיין מפנים את הילדות לשחק בבובות ואת הילדים לבנות בקוביות".
ח"כ קורן נמצאת בעמדת מיעוט סביב השולחן בנושא העבודה המגדרית הנדרשת מחברות הכנסת: "אני לא מרגישה צורך לעבוד רק עבור נשים", היא מסבירה, "חברות כנסת צריכות לעבוד בשביל מדינת ישראל. כמובן שכמו כל אדם – נקדם קודם כול את הקרוב לליבנו, אבל אסור ליפול לפיצול הזה. נשים יצמחו ויפרחו, ובעתיד הלא רחוק אני מאמינה שהשיח המגדרי כבר לא יהיה רלוונטי. זה אולי נראה רחוק עכשיו, אבל אני מאמינה בכך בלב שלם".
מועלם־רפאלי: "יש הרבה מה לפעול בנושא. בעיקר שיותר ויותר נשים ילכו אל המרחב הציבורי ואל הצמתים שבהם מתקבלות ההחלטות, מרחבים שיש להשמיע בהם את הקול הנשי.
"אני למשל, כאישה דתייה, מתנחלת ואם לשבעה ילדים, מביאה לידי ביטוי את העולם האידיאולוגי שלי מתוך תפיסת עולם נשית. מבחינת היהדות בכל דבר יש תמיד לאן לשאוף, וגם בנושא זה.
"למשל, יש הרבה מקום להתקדם להבנה שגברים ונשים אינם בתחרות, אלא משלימים זה את זה. אם רוצים להתקדם למקום שלם, צריך כל הזמן להביא את שני הקולות גם יחד".
סבתא "שובימיניסטית"
אנחנו בשנת 2018. לנשים עדיין כל כך קשה שם בחוץ? הן עובדות, מפרנסות ומשכילות. מה עוד צריך?
קורן: "מבין כולן פה, לי יש את הבנות המבוגרות יותר, והן עשו מסלול של 'בנים' בכל חייהן. הקטנה היא מ"כית בנים בחוות השומר, ובעולם העבודה כל אחת מהן בחרה קריירה שמתאימה לה. הן פילסו את הדרך, והעובדה שהן נשים לא מנעה מהן להמשיך ולהתקדם. גם החינוך שהן קיבלו ממני היה להעז ולעשות, וכולם אצלי גדלו שווה. צריך להראות לילדים שלנו שהכול פתוח בפניהם".
בן־ארי: "העניין הוא שהמשק והמדינה הישראלית שבנינו ב־70 שנה עדיין לא נמצאים במקום שוויוני. נשיות זה דבר נפלא, ויש לנו את החוויה שלעולם לא תהיה לגברים (לידה; שא"כ), וזה הכפיל את הנשיות שלי פי עשרה. אבל אנחנו גרים במדינה לא שוויונית. לפני שעתיים עסקנו במסורבות הגט, ובשבוע שעבר עסקנו בבעיית הזנות. בכל פעם ההרגשה היא שמתקדמים צעד והולכים שניים אחורה".
"אגיד לך את זה יותר חריף", פונה לביא לקורן, "אני לא מכירה את הילדות שלך, אבל אני יכולה לדבר על הבנות שלי. לירדן, הגדולה, מהנדסת שלמדה בטכניון, נתנו הטבה של שנה נוספת חינם כי היא אם לשניים. ועדיין היא אומרת לי: 'עולם העבודה שאני פוגשת הוא אותו עולם עבודה שאת פגשת'. כי ביום שני היא נדרשה להגיש פרזנטציה, והילדה שלה הייתה חולה והבעל במילואים. לא היה מי שיעזור לה".
"אני זוכרת שכאשר אני לימדתי לתארים מתקדמים באוניברסיטה בשעות אחר הצהריים, והייתי צריכה למצוא פתרונות לילדים, בייביסיטר לא נחשב הוצאה מוכרת. צריך לראות איך מטפלים בזה. אנחנו פותרות בעיות עקב בצד אגודל, ועל כל בעיה שאנחנו פותרות, צצות שתיים נוספות".
נחמיאס־ורבין מבקשת לחדד את דבריה של לביא ומוסיפה: "אם המדינה לא תגמור בדעתה להכיר בהוצאות גידול בילד כהוצאות מוכרות לצורך הכנסה, אבל עדיין תכיר ברכישת יצירות אמנות למשרד, אנחנו נמשיך לחיות במציאות אבסורדית. בבסיס אנחנו מדינה מעודדת ילודה, אבל בפועל כל מה שהכנסתי יצא ישר על בייביסיטר. אין לי פחדים מסיבה אחת: לסבתא שלי, שהייתה לוחמת בצבא הבריטי ואשת עסקים עצמאית – קראתי 'שובימיניסטית' כשהיא הייתה בחיים. היא הצליחה בסוף לפרוץ את תקרת הזכוכית, ואנחנו נגדל את הבנות שלנו להיות אותו דבר. לכן אני יודעת שיש לנו על מה לסמוך. אבל אישה שלא חושבת שיש לה תפקיד בשיח הפמיניסטי היא תקלה. אני מכירה פוליטיקאיות שלא חושבות שיש להן אחריות על נשים, וזו פגיעה ביכולת שלנו להגשים יעדים".
המטבחון של הביטחון
למרות שהכנסת נחשבת מוסד שוויוני, היא מתאפיינת בטון מאוד גברי. אתן נתקלות בשוביניזם כאן בפנים?
בן־ארי: "אני לא. זה אחד המוסדות במדינת ישראל שבו מתייחסים אלינו באמת בצורה שוויונית. אבל כן מפריע לי היחס של התקשורת אלינו, חברות הכנסת. חוויתי אותו על בשרי בצוק איתן. אני וקארין אלהרר היינו הנשים היחידות בוועדה חסויה שדנה בדו"ח מבקר המדינה על התנהלות הקבינט. ישבנו וקראנו את כל המסמכים, ובכל פעם שהנושא יצא לתקשורת אף אחד לא ראיין אותנו. עלו רק פרשן או אלוף לשעבר. זה הפריע לי. כי חבר'ה, אני הייתי שם וקראתי ויש לי את המקצועיות ואף אחד לא רצה לשמוע אותי".
לביא: "על זה בדיוק הדוקטורט שלי מ־2002, שעוסק בדרך שבה מסקרים חדשות בישראל ובכך ש־87 אחוזים מהמרואיינים הם גברים. הנתונים לא השתנו מאז בדרמטיות. היום בעולם התקשורת יש יותר נשים, אבל מביאים אותן כדי לצבוע את השיח ולא כמומחיות. אז העולם משתנה אבל מעט, והדרך עוד ארוכה".
נראה שבן־ארי העלתה נקודה רגישה אצל חברות הכנסת, שלמרות כוחן ומעמדן הפוליטי מקבלות פעם אחר פעם התייחסות כאל סוג ב' בכל פעם שהנושא הביטחוני עולה לשולחן, ובישראל זה קורה כידוע לעיתים קרובות.
"בזמן האירוע הקשה בצפון והתרסקות המטוס שלנו הייתי בשבתרבות ברמת־ישי, מטרים מזירת האירוע", מספרת נחמיאס־ורבין, "קיבלתי התראות מכל אתרי החדשות בזה אחר זה. התקשרתי למירב ושאלתי אותה: מישהו פנה וביקש לראיין אותך? זה כל כך מקומם. יש אירוע משמעותי ואנחנו בפוזיציה מאוד ייחודית, ארבעתנו (מלבד קורן; שא"כ) חברות בוועדת חוץ וביטחון, ואף אחד לא מראיין אותנו בנושאים ביטחוניים. היחס הוא כאילו אנחנו שקופות".
מועלם־רפאלי: "ברור לחלוטין שאנחנו בהתקדמות, אבל עדיין יש מובלעות שבהן אין שינוי. את רואה בכל ערוצי הטלוויזיה שולחן מלא גברים באופן קבוע. ב־INSS (המכון למחקרי ביטחון אומי; שא"כ) יושבות חוקרות רבות וטובות, למה הן לא מגיעות לפרונט? הכנסת במובנים רבים טובה יותר מהמרחב הציבורי".
קורן: "שולי, את יו"ר הסיעה שלך ולכן הגיוני שאת פחות נתקלת בדברים האלה. אבל כשאני ישבתי באחת הוועדות, ומיקי רוזנטל ירה לעברי 'מי את בכלל?' – הרי אני ח"כית כמוך".
לביא: "יש גם אמירות סקסיסטיות. בחוק הגיל הרך למשל עשו לנו ממש החפצה".
נחמיאס־ורבין: "גם להגיד לח"כית 'תשתקי' זה סקסיסטי".
קמפיין "מי טו", שבמסגרתו נשים שהוטרדו מינית נחשפו וסיפרו את הסיפורים שלהן, השיג לדעתכן את היעדים שלו פה בארץ?
בן־ארי: "זה קמפיין חיובי וחשוב, שהוציא נשים חזקות מאוד החוצה והן נתנו השראה לנשים אחרות. היה לנו דיון בוועדת חינוך לפני חודשיים עם בנות 17 מהצופים שעברו הטרדות. אחת מהן סיפרה את הסיפור שלה ואמרה שאם היא לא הייתה שומעת נשים חזקות מספרות, לא היה לה את הכוח לצאת ולספר מה שעברה".
מועלם־רפאלי: "זה קמפיין לתיקון חברתי שלא משפיע רק על נשים, אלא על כל השיח. אני החלטתי לא לספר את הסיפורים שלי כדי לחזק את אלה שעדיין לא במקום של לדבר על זה. שלא יחשבו שאם לא דיברת זה לא קרה לך. אחד הדברים המשמעותיים שקרו סביב הקמפיין בארץ זו העובדה שהוא חצה את הכול – ימין ושמאל, מבוגרות וצעירות, דתיות וחילוניות. אף אחד לא יכול יותר להגיד 'אצלי בסביבה זה לא קורה'".
נשות האולפנים, התאחדו
קורן שוב משמיעה קול שונה ביחס לחברותיה, ומבקשת להציב גבולות מסוימים: "הקמפיין חיזק את הנשים, אבל צריך לשים לו איזונים, כי יש גם תלונות שווא. אבל ברור שצריך לחזק את אלו שעברו וסיפרו, וחשוב להגיד את זה בזמן אמת כדי למנוע מאחרות ליפול לאותה מלכודת".
לביא: "כשהקמנו את פורום 'קולך', המטרות שהגדרנו לעצמנו היו להגדיל את העוצמה של נשים במרחב הציבורי. מיד פנו אלינו נשים שנפגעו מינית ולא הייתה להן כתובת, וידענו שאנחנו חייבות לעזור. אחרי כל החקיקה וההסברה בנושא ההטרדות המיניות, לא הבינו שהשתנו הכללים? התשובה היא שהכול מתחיל בשוויון. כשיש היררכיה, אנשים יכולים לנצל את המעמד שלהם כדי לפגוע. אנחנו עדיין חיים בדור שמסליל בנים ובנות, וצריך לראות איך מתקנים את המצב הזה. אז קודם כול שוויון, ואחר כך יבוא הכול".
במהלך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה דיברה נחמיאס־ורבין על הטרדה מינית שעברה.
"חשוב לי שמי שקורא אותנו ידע שהיה לי מאוד קשה לספר על האירועים האלה", היא מסכמת, "אבל הרגשתי מועצמת וחזקה מהתמיכה של החברות שלי מכל קצות הקשת הפוליטית. הרבה פעמים אנחנו נפגשות באולפנים ומתווכחות על נושאים שונים, אבל יש את החיבור הבסיסי בינינו. ישנו החיבור עם מירב על הילדים, ועם עליזה שעזרתי לה לא לחלל שבת", היא צוחקת. "זו חברותא נשית, וזה הכי חשוב".
