18 מפלגות סך הכול הגישו את רשימותיהן לבחירות לכנסת ה-24, רק לחמש מתוכן – יש עתיד, כחול לבן, ישראל ביתנו, ימינה, ותקווה חדשה יש אפשרות מעשית לעבור את אחוז החסימה, השאר מנסות את מזלן תחת מסרים משונים והזויים.
הראשונים להתייצב בכנסת היו אנשי יש עתיד שהתפארו ברשימה עם ייצוג שווה לנשים. במפלגה הציבו 40 אחוז נשים במקומות הריאליים, ומחצית מרשימת ה-120 לכנסת הן נשים. בחמישייה הראשונה מוקמו שלוש מהן – אורנה ברביבאי, קארין אלהרר ומירב כהן, מהלך שהקפיץ אמירה ישנה של לפיד על ברביאי: "יש מעט נשים אצלנו, וגם הן לא ממושמעות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה קורה במודיעין עילית? כשמוטציית השקרים כבשה את החדשות
– המנצחים, המפסידה והשאלות: הציונות הדתית סוגרת רשימה
– הפרות בהשגחת גדולי תורה: כשהחרדים נוטלים לעצמם חירות אחת יותר מדי
בשלוש העשיריות הראשונות יש שני אלופים בצה"ל, שני ניצבים במשטרה, סגן ראש מוסד, ושלושה אבירי איכות השלטון, 10 תושבי פריפריה – גיאוגרפית וחברתית, 10 שאינם ילידי הארץ, 11 בעלי ניסיון בשלטון המקומי ו-10 משפטנים.
לפיד סומן כמנהיג מחנה גוש המרכז-שמאל ולכן ציפו חלק מהמתמודדים להתאחד תחתיו. אך הוא גלגל אותם לעבר יו"ר העבודה החדשה מרב מיכאלי, והגיש רשימה חזקה ולא חדשה במיוחד, בהנהגתו בלבד, בלי נספחים ובלי שותפים. למד לקח אחרי הניסיון המר עם בני גנץ ויעלון.
למות או לכבוש
על אף שברוב הסקרים היא לא עוברת את אחוז החסימה, כחול לבן הגישה רשימה אופטימית של 50 מועמדים לכנסת. חרף הציפיות כי היו"ר בני גנץ יפרוש מהמרוץ, הוא נקט בגישת "למות או לכבוש את ההר", לאחר שהקיף עצמו באנשי אמונו, לאחר שמיפה, סילק או פיטר את כל העורקים והמסומנים עם התפרקות מפלגתו בחודשים האחרונים,.
כל אחד מהשרים, איכותי ומוערך, היה יכול למצוא את עצמו ככל הנראה בפלטפורמה פוליטית אחרת. המחשבה שימצאו את עצמם בסופו של דבר מחוץ לכנסת, מובילה למסקנה כי התקבלה פרשנות קבוצתית וחדשה לפסוק ל"תמות נפשי עם פלישתים".
אנקדוטה נחמדה היא כי מתוך החמישייה הראשונה – שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו-שטה, שר התרבות והספורט חילי טרופר, השר לנושאים אסטרטגיים מיכאל ביטון, שרת התיירות אורית פרקש הכהן וגנץ – כולם בוגרי החינוך הדתי לאומי. בתוך כך, גם כאן מתגאים במפלגה ב-50 אחוז נשים.
סגרו את השער
בימינה החליטו להקדים ולהגיש את הרשימה עוד אתמול, כנראה הסמן הבולט ביותר לכך שזו אינה עוד מפלגה מגזרית. הוויתור על הקרבות הפנימיים של הדקה התשעים, הזכורים מהסבבים הקודמים, מעיד כי כבר התקבלה ההחלטה לסגור את השער בפני חיבורים נוספים עם הבית היהודי, הציונות הדתית או תקווה חדשה.
מחצית מהמועמדים המופיעים בעשירייה הראשונה של ימינה הם דתיים, ונגד בנט נשמעה טענה כי מדובר במחזור הרשימה מסבב הבחירות הראשון איתה לא עבר את אחוז החסימה.
אך ניתן למנות מספר הבדלים בין אז להיום. שלא כמו לפני שנתיים, אז היו בנט ושקד אחראיים לפיצול מהציונות הדתית, כעת רובצת האחריות על הכתפיים של סמוטריץ'. הבדל נוסף הוא החוסר באסטרטגיה ובקמפיין איכותי בזמנו, בשל הצעד הנמהר, לעומת סדר היום הברור כיום העוסק בעיקר בקורונה ובכלכלה.
והנקודה האחרונה – כחלק מגוש הימין, חנו בנט ושקד בצילו של נתניהו, עכשיו הם מתיימרים להיות לשון מאזניים עם רצון לעצמאות, כך שלא ניתן יהיה למקמם באופן מוחלט בכל קואליציה שתסתמן.
נראה כי הקרבות הקשים כבר מאחורינו. 45 יום לפני מועד הבחירות הדברים מתחילים להיסגר ובשלב הבא יופעלו תותחי הקמפיין הכבדים. עד חצות הלילה ייאלצו כלל המפלגות שנותרו – ש"ס, יהדות התורה, הליכוד ולבסוף גם הציונות הדתית – להגיש את רשימותיהן המלאות והמחייבות. "אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה".
