שר הביטחון בני גנץ יצא פעם נוספת בהצהרות גרנדיוזיות אבל מגלה בפועל כמה ידיו לא יכולות לממש את ההבטחות שלו.
זה התחיל בהקמת ועדה מיוחדת לחקר פרשת הצוללות שנגנזה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בטרם החלה לעבוד. זה המשיך בסאגה המביכה בהוראתו לקדם את הוצאת התחנה הצבאית גלי צה"ל מידי משרד הביטחון ואחריות צה"ל, הנחיה שהתבררה השבוע שוב על ידי היועמ"ש שהיא לא פרקטית לביצוע בתקופת בחירות וסביר להניח אחרי הבחירות גנץ לא יהיה שם כדי להניע אותה מחדש. זה נמשך עם ההצהרה הנכונה להכיר בלוחמי רצועת הביטחון ולהעניק להם אות מיוחד, המלצה שהוא לא מצליח להעביר לאישור הממשלה שהוא חלק שוויוני בה. בסביבת גנץ טוענים כי מדובר בברקס שמונע מאגו של הליכוד וראש הממשלה שלא מקבלים קרדיט על המהלך ובפועל מובילי המאבק שחלמו על האות מאוכזבים מההתנהלות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מתנחלים? אולי גם אתכם יזמנו לבית הדין בהאג
סבתא מלמדת בזום: חמותי ראויה לתעודת הצטיינות
"אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
כחלק מניסיון להניע את המהלך פנו ראשי המאבק לראש הממשלה בנימין נתניהו במכתב בו קראו לו לקדם את אישור הממשלה לצורך קבלת האות לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ״אי ההסכמות בממשלה סיכלו את ההכרה הנמצאת בלב הקונצנזוס הישראלי. עדיין אפשר שהמשפחות השכולות, הפצועים והלוחמים יזכו להכרה עוד לפני יום הזיכרון״ אומרים מובילי המאבק.
הוועדה הציבורית בראשות הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' שאול מופז המליצה, הרמטכ״ל המכהן אביב כוכבי אישר את ההמלצה ולשר הביטחון נותר רק להכריע וכך הוא עשה אך הנושא תקוע כעת ללא אישור ממשלה.
הסיפור כאמור לא נגמר בזה. במכתב שנשלח השבוע לראש הממשלה מציינים חברי הפורום כי ״למרות שהזמן קצר, עוד לא פנה היום. עוד יש די זמן עד הבחירות בכדי שממשלת ישראל תספיק להכיר רשמית במלחמה, ולתת מקום של כבוד לכל מי שהשתתפו בה בספר ההיסטוריה הלאומי שלנו".
"אדוני ראש הממשלה", הם כתבו "עדיין אפשר שהמשפחות שיציינו השבוע את יום נפילת יקיריהן יזכו לקבל אות עד יום הזיכרון. עדיין אפשר שמשפחות בישראל, שמציינות את יום נפילת יקיריהן בלבנון מדי שבוע, יזכו גם הן לחיבוק שכל כך מגיע להן".
מהוועד נמסר בנוסף: ״אנו מצפים שראש הממשלה נתניהו, שבוודאי זוכר היטב את הטראומה של אסון המסוקים – האסון האווירי הכבד ביותר שידע צה"ל מאז היווסדו, יפעל על מנת לסיים את ההליך ולהביא את ההכרה במלחמה לאישור ממשלת ישראל בראשותו״.
הרעיון החל כאשר עשרות משפחות שכולות, שיקיריהן נפלו במלחמה ברצועת הביטחון בלבנון, פנו בקריאה להכרה רשמית של מדינת ישראל במלחמה שבה נפלו בני משפחתם. המשפחות מגדירות את ההכרה במלחמה כחוב מוסרי של המדינה כלפי בניהן שנפלו וגם כלפי חבריהם ללחימה. "משמעות הכנסת המערכה הזאת למניין מערכות ישראל היא שנטל הזיכרון של המלחמה הזאת לא יונח עוד על בני המשפחות וחבריהם של הבנים, אלא על מדינת ישראל – אנשים הולכים לעולמם ואיתם זיכרונותיהם, אולם אומות הן בנות אלמוות, וזיכרונן ההיסטורי נותר לעד" נמסר ממובילי המאבק.
כאן חשוב לציין כי מכיוון שתקופת המלחמה ברצועת הביטחון בלבנון אינה מוגדרת כמערכה, אין לה רשימת חללים, אנדרטה או יום זיכרון, היא אינה נחשבת אחת ממערכות ישראל ואינה נכללת בתוכניות הלימודים במערכת החינוך הישראלית ואת העוול הזה מבקשות המשפחות לתקן ובצדק.
