סתירה פנימית שוררת בהתנהלות הישראלית מול בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC). מצד אחד, בשנים האחרונות מתייחסים בישראל אל החלטת בית הדין כאל איום כבד: בשל חשש ממנו, שוקלים ארוכות צעדים צבאיים או נמנעים מבנייה ביו"ש. מצד שני, לא נעשתה פעולה של ממש כדי לעצור את החקירה המתפתחת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחוץ לקופסא: לאפשר לתיכוניסטים להתחיל ללמוד באקדמיה
– "אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
– ההתנגדות לבן גביר: צביעות בכל הקשת הפוליטית
בליל השבת האחרונה, ברוב של שני שופטים מול אחד, השיבה ערכאה של בית הדין הפלילי הבינלאומי לתובעת הראשית פאטו בנסודה כי יש לבית הדין סמכות לדון בתביעה הפלסטינית על פשעי מלחמה שלכאורה ביצעה ישראל. הסמכות נוגעת לכל השטח "הפלסטיני": יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ועזה.
פרופ' אבי בל: "זה יהיה הכי רחב שאפשר. מי שמתגורר ביו"ש, מי שסיפק שירותים, ראשי הבנקים שנתנו משכנתאות. אנחנו הרי מדברים על פשע מומצא, חדש, אז אין כללים"
הפשעים לכאורה שאותם מבקשת התובעת לחקור, נוגעים להתנהלות ישראל וחמאס במבצע צוק איתן ב־2014, ולעמידה הישראלית מול ההתפרעויות הפלסטיניות בגבול עזה ב־2018 וכן לבנייה הישראלית ביו"ש . שכן, אמנת רומא שנחתמה ב־2002 ומסמכותה פועל בית הדין, כוללת סעיף הטוען כי העברת אוכלוסייה של כובש לשטח כבוש, תיחשב פשע מלחמה. מכיוון שסוריה ומצרים בזמנו התעקשו לכלול את הסעיף באמנה, נמנעה ישראל מלהצטרף אליה. הקביעה מבוססת על החלטה כי לצורך מסגרת השיפוט של בית הדין, הרשות הפלסטינית נחשבת למדינה. בנסודה קיימה בדיקה מקדמית במשך כחמש שנים, וביקשה את חוות הדעת של הערכאה לפני כשנה. השופטים שצידדו בסמכות בית הדין, התבססו על החלטת העצרת הכללית של האו"ם משנת 2012, המכירה בפלסטינים "מדינה משקיפה שאינה חברה".
צוות משותף של נציגי משרד החוץ והמשפטים פועל בשנים האחרונות בנושא החקירה שעלולה להיפתח כנגד ישראל. בשנה שעברה, זמן קצר לפני שבנסודה פרסמה את החלטתה, פרסם היועמ"ש מנדלבליט חוות דעת שהתבססה על הסכמי אוסלו. היא קבעה כי "הפלסטינים, בפנותם לבית הדין, מבקשים לפרוץ את המסגרת המוסכמת בין הצדדים, ולדחוף את בית הדין להכריע בשאלות פוליטיות שצריכות להתברר במשא ומתן". ראש הממשלה נתניהו כינה השבוע את ההחלטה "אנטישמיות מזוקקת". הקבינט המדיני־ביטחוני שהתכנס ביום ראשון, פרסם הודעת סיכום נדירה שבה נכתב כי "הטענה שכשיהודים חיים במולדתם ובבירתם ירושלים זהו פשע מלחמה, היא שערורייתית".
גורמים במשרד החוץ ביקשו השבוע להרגיע את החשש מפני השלכות מיידיות של ההחלטה מאירופה, וטוענים כי ארוכה הדרך עד לאפשרות של צווי מעצר כנגד ישראלים שהיו שותפים בלוחמה או כנגד בכירים ישראלים – צווים שמדינות החברות בבית הדין יהיו חייבות לכבד. תחילה על בנסודה להחליט כי היא פותחת בחקירה, וגם אם זו תיפתח, מדובר בהליך שיארך שנים. השבוע שוחח שר החוץ גבי אשכנזי עם כמה מעמיתיו בעולם, במטרה ליצור לחץ על בית הדין. שבע מדינות החברות באמנת רומא הגישו בשנה החולפת חוות דעת לערכאה בבית הדין, ולפיה אין לו סמכות לדון בתביעה הפלסטינית.
אך מלבד גינוי ודיפלומטיה, לא נעשה הרבה. ההתנהלות המדינית של ישראל בשנים האחרונות, שכללה לא מעט משיכת זמן מכוונת ופעולה בשקט מאחורי הקלעים, הניחה לכדור להמשיך להתגלגל.
ממשל טראמפ נקט בצעד משמעותי יותר כלפי בית הדין בשל כוונתו לחקור פשעי מלחמה אמריקניים שהתבצעו לכאורה באפגניסטן, והטיל סנקציות על התובעת. בחודשים האחרונים חששו בישראל כי בבית הדין ימתינו עם ההחלטה עד לחילופי השלטון בבית הלבן, חשש שאכן התממש. בנסודה אמורה לעזוב את תפקידה ביוני הקרוב, אולם טרם הוחלט מי יחליף אותה בתפקיד.
בג"ץ כבר לא שכפ"ץ
פרופ' אבי בל, מומחה למשפט בינלאומי ועמית בכיר בפורום קהלת, דווקא סבור כי הסכנה ברורה, וכי צווי המעצר שיוצאו במהלך החקירה, עלולים לכלול כל מי שמתגורר ביו"ש. "אני סבור שזה יהיה הכי רחב שאפשר. מי שמתגורר, מי שסיפק שירותים, ראשי הבנקים שנתנו משכנתאות לבניית בתים. אנחנו הרי מדברים על פשע מומצא, חדש, אז אין כללים. ממציאים את הכללים תוך כדי. אני לא יודע מי יהיו הנאשמים, אבל בוודאות גבוהה מאוד יהיו כתבי אישום – כי זה הליך פוליטי.
"גם לחמאס ברור לאן הדברים הולכים. הרי כל ארגון טרור אמור לחשוש מתביעה בבית הדין הבינלאומי. אבל הם בירכו, כי הם יודעים מה יהיו התוצאות. כל מי שחושב אחרת משלה את עצמו".
על השאלה מה יש באפשרות ישראל לעשות, הוא משיב כי המענה היחיד הוא לחץ פוליטי. "בין המדינות שמממנות את בית הדין, יש שמבינות שזה פוגע קשות בתדמית שלו כגוף אובייקטיבי. צריך לשכנע אותן להפעיל לחץ מאחורי הקלעים. אני חושב שצריכים להימנע מלהתייחס לגוף הזה כגוף משפטי, כי הוא לא. אין טעם לדבר על הכנת הגנות משפטיות. בית הדין לא יהיה קשוב לטענות המשפטיות, וזה רק מעניק לו לגיטימציה".
אתה מתכוון לחוות הדעת של מנדלבליט?
"אפשר להגיד שהיא בוודאי לא עזרה. אין טעם בהקמת צוות משפטנים שיגן על נתבעים פוטנציאליים, כי התוצאה ידועה מראש. ההגנה שיש לתת היא לא לאפשר לבית הדין לשים יד על ישראלים. אין לבית הדין יכולת לדון מי שלא יושב באולם, וצריך לדאוג שזה לא יקרה.
"בית הדין נעול על המסלול הזה ולא ישנה את דעתו בגלל שינוי במציאות הפוליטית. גם אם נגיע מחר להסדר שלום עם אש"ף, יוגשו כתבי אישום. יש שתי קבוצות לחץ בארץ שמנצלות את האיום של בית הדין כדי לקדם מהלכים פוליטיים. הראשונה הם אלו שמתנגדים להחלת ריבונות ישראלית בבקעת הירדן או לפינוי חאן אל־אחמר, שמא יבואו כתבי אישום. וזה שקר, כי כתבי האישום יבואו, לא משנה מה. הקבוצה השנייה סבורה שאסור לבצע רפורמות במערכת המשפט כי בג"ץ הוא השכפ"ץ של מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים כאלו. גם זה בלוף. כתבי האישום יוגשו עם בג"ץ או בלי בג"ץ".
לנוכח חוות דעתו של פרופ' בל כי כל מי שקשור להתיישבות עלול לגלות שצו מעצר תלוי נגדו, שאלנו את ראש עיריית ירושלים משה ליאון לדעתו, והוא השיב כי העניין אינו רלוונטי.
ראש עיריית מעלה־אדומים בני כשריאל אומר שהוא וחבריו ראשי המועצות האזוריות אינם חוששים. "נמשיך לבנות במעלה־אדומים, כך גם חבריי ביהודה ושומרון. שחררנו את חבלי הארץ האלו במלחמה שנכפתה עלינו, ואנחנו נמשיך לבנות ולעשות. בניתי אזור תעשייה שבו מתפרנסים 5,000 פלסטינים, ויש לנו יחסי שכנות טובים. אני לא מצפה להגינות כלשהי מבית המשפט בהאג".
נאבקים בזיהום
פרופ' יוג'ין קונטורוביץ', גם הוא מומחה למשפט בינלאומי ועמית בכיר בפורום קהלת, אומר כי יש לפעול מול מי שיצר את הסיטואציה – הרשות הפלסטינית. "הם התחייבו באוסלו שלא לפנות לגורמים בינלאומיים, ועשו בדיוק את זה. עלינו להבהיר שלא נשב למו"מ עם הפלסטינים, עד שיחזרו בהם מהדרישה לחקור. זה צריך להיות המינימום. הפלסטינים הם שמפירים כל העת את הסטטוס קוו, ולא ישראל – כשבונה כמה דירות בירושלים".
הוא סבור כי צווי המעצר יוצאו רק נגד בכירי המדינה. "לא יוציאו צווים למפקדים בצבא. הם מעוניינים בנתניהו, באנשי ממשל בכירים. בעיניי המצב לא קשה כפי שנוטים להציג. מה הם יכולים לעשות, להקשות על אנשים לנסוע בעולם? במובן מסוים, הדברים שישראל נמנעה מלעשות בגלל החשש מהאג, כמו הימנעות מבנייה ביו"ש, הם נזק גדול בהרבה. במקום לשלם פעם אחת, אנו משלמים שוב ושוב את המחיר לאורך זמן.
"הדבר החשוב ביותר הוא להפנים שלא מדובר בגוף משפטי, אלא בגוף שמיישם את הפוליטיקה של האו"ם. צריך להתנהל כאילו ה־ICC לא קיים, מלבד בדיון עם הפלסטינים – שם המעשה שהם עשו בפנייה אליו חייבת להיות בכל שיג ושיח איתם".
השגריר לשעבר אלן בייקר, ששימש היועץ המשפטי של משרד החוץ, מנהל היום את המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. עם ייסודו של בית הדין הפלילי הבינלאומי היה בייקר שותף במשא ומתן על ניסוח חוקת בית הדין. "הפלסטינים ניסו מ־2015 להפוך את בית הדין לטריבונל שלהם, כמו שהם עושים לגופים בינלאומיים אחרים. זה הזיק לאמינות וליוקרה שלו. לכן חשוב להבהיר למדינות שהוא יהפוך לגוף כמו אונסק"ו או מועצת זכויות האדם. מדינות רציניות צריכות לומר – עד כאן. אם יש דבר שאסור לזהם אותו, הרי שהוא בית הדין, שנועד לפושעים כמו פול פוט וצ'אושסקו, ואנשים שביצעו בשיטתיות פשעי מלחמה. אירוני שישראל, מהאבות המייסדים של החזון להקים בית דין פלילי בינלאומי עצמאי לאחר הזוועות שבוצעו נגד היהודים בשואה, הפכה כעת למטרה של אותו בית דין, על בסיס מניפולציה פלסטינית".
לדבריו, החשש מצווי מעצר מוגזם. "עד עכשיו שיתוף הפעולה שלנו עם החקירה המקדמית שביצעה התובעת היה מינימלי. בשלב מסוים הגיעה משלחת ארצה לשיחות במשרד החוץ והמשפטים. חוץ מחוות הדעת של מנדלבליט, כמה פרופסורים ישראלים, אמריקנים ובריטים, ובהם אני, כתבנו חוות דעת משפטיות ושלחנו לבית הדין".
היינו צריכים לפעול נגד הפלסטינים?
"הייתי מבקש מהאמריקנים שיעמדו על כך שלפני פתיחה מחודשת של נציגות אש"ף בוושינגטון, הפלסטינים יחזרו בהם מכל הפניות האלה לגופים בינלאומיים".
עם ייסוד הממשלה הנוכחית, שממנה התפטר בינתיים, מונה השר לשעבר זאב אלקין, לאחראי לנושא בית הדין הפלילי הבינלאומי. בתקופה שבה שימש בתפקיד, החשש שלו נגע למעצר אפשרי של קציני צה"ל, אך הוא ציין כי אין צורך להיכנס לפאניקה. בזירה הבינלאומית, לדעתו, אין סיכוי לנצח, למעט בחזית אחת – הרשות הפלסטינית. אין סיבה שבכירי הרשות לא יהיו נתונים להגבלות אישיות, כמו כתבי אישום על הסתה או שלילת זכות המעבר שלהם. אם בארה"ב הטילו סנקציות אישיות על התובעים בבית הדין, טען אלקין, גם ישראל יכולה לפעול כך מול הפלסטינים. המדיניות צריכה להיות כי על כל קצין צה"ל שייעצר, ייעצר בכיר פלסטיני. עוד סבר אלקין כי צריכה להיות תוכנית פעולה התיישבותית, צעדים שישראל תכריז שבכוונתה לבצע מול החלטות עוינות.
ח"כ מיכל קוטלר־וונש מכחול לבן קיבלה מיו"ר הכנסת יריב לוין לפני חודשים ספורים מינוי למתאמת הפעולות בכנסת מול בית הדין הבינלאומי בהאג. גם היא אומרת כי ישראל מאפשרת לפלסטינים לאחוז את החבל בשני קצותיו. "למשל, ישנה הפרה בוטה ומתמשכת של הדין הבינלאומי כבר שש שנים וחצי, שבמסגרתה מוחזקים בעזה שני חללים ישראלים – הדר גולדין ואורון שאול, ושני אזרחים ישראלים – אברה מנגיסטו והישאם א־סייד. סאיב עריקאת הגיש בזמנו את התלונה נגד מדינת ישראל בשם כל הפלסטינים, לרבות הפלסטינים בעזה. כלומר, הם משתמשים בדין הבינלאומי ומתעלמים ממנו בו זמנית".
