ליקויי בנייה חמורים, שישה הרוגים, עשרות פצועים, כסף גדול והרבה סימני שאלה. אלה הם החומרים שמהם עשוי סיפור קריסתו של חניון הברזל ברמת־החייל בתל־אביב. ב־5 בספטמבר 2016, שלושה שבועות לפני תאריך היעד לפתיחתו, קרס גגו העליון של החניון בעת שכלי כבד ביצע עליו עבודות עפר. שישה פועלים – אולג מישאלוב, אולג יעקובוב, רוסלן איסקוב, איעד מערוף, דוואבשה מוחמד ודניס דיאצ'נקו – וגרם לפציעתם של עשרים ושלושה פועלים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
פרק נוסף של "רצח לבנון": מי הרג את לקמאן סלים?
נתניהו יכול לנצל לטובתו את מאמצי ביידן לפגוע בו
החניון שקרס כלל ארבע קומות תת־קרקעיות, והוא נועד להכיל 540 מקומות חניה ב־17 אלף מ"ר. בנייתו, שהחלה בנובמבר 2014, בוצעה בהתאם למכרז שפרסמה "אחוזות החוף", החברה העירונית של עיריית ת"א־יפו, באמצעות מכרז Build Operate Transfer) BOT). זהו מכרז שבו גוף פרטי מקבל זיכיון מרשות ציבורית כדי לבנות ולהפעיל מתקן ציבורי לתקופה קצובה. השיטה הזו מאפשרת לחסוך לקופה הציבורית עלויות כבדות, באמצעות השתתפות החברה הפרטית. כך למשל, בנייתם ותפעולם של כביש 6 ושל הרכבת הקלה בירושלים נעשו בדרך זו. במכרז לבניית חניון הברזל זכתה אפריקה־ישראל, והחברה הבת שלה, דניה־סיבוס, היא שביצעה את הפרויקט בפועל. עלות הקמתו מוערכת בכ־64 מיליון שקל.
רונן גינזבורג בחקירתו: "אני אומר לך שאין פרויקט מפוקח במדינת ישראל יותר מהפרויקט הזה"
השאלה הגדולה שמרחפת מעל קריסת החניון, היא מדוע הפרקליטות הגישה כתבי אישום בגין גרימת מוות ברשלנות אך ורק נגד אנשי התכנון והמהנדסים של הפרויקט, חנוך צחר ואריאל בבג'וב ומשרדיהם, ולא נגד החברה שבנתה את החניון, דניה־סיבוס. השאלה מתעצמת נוכח העובדה שהחברה הבטיחה תמריץ כלכלי למהנדסים שתכננו את החניון אם יחסכו בהשפלת מי התהום – הליך מורכב של שאיבה וניקוז המתבצע כדי לאפשר בנייה תת־קרקעית. זוהי עובדה מרכזית שמופיעה בכתב האישום, ושלפי הנאמר בו הובילה לתכנון הלקוי של החניון.
התהייה בדבר החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום נגד דניה־סיבוס מתחזקת נוכח החלטתה שלא להגיש כתב אישום גם נגד אילן דונסקי, שהיה אחראי לפיקוח מטעם "אחוזות החוף" וניהל את הפרויקט. הפרקליטות קיבלה כנראה את הטענה של סנגוריו, עו"ד גיל דחוח ומשרד עורכי הדין בראון־גרייבר, שלפיה האחריות הבלעדית לתכנון המבנה הוטלה באופן מוחלט על חברת אפריקה־ישראל, וכי אין קשר בינו ובין הקריסה. ושוב חוזרת השאלה: איזה תפקיד מילאה בסיפור החברה שתמרצה את החיסכון בעלויות.
בכתב האישום נטען כי חנוך צחר, שכאמור היה אחראי לתכנון החניון, סטה בגסות מהסטנדרט המקצועי המתחייב. צחר, נאמר, "לא ערך חישובים לבדיקת חדירת עמודים לתקרת החניון, ולא נתן את דעתו לכך שבתקרה מסוג זה שנבנתה בחניון, נדרש פתרון של עיבוי מקומי סביב עמודי התקרה". עוד נקבע כי "ביסוד תכנון לקוי זה עמד בין היתר רצונו של צחר לחסוך כמה שניתן בחפירה באזור מי התהום, זאת על רקע התמריץ הכלכלי כאמור".
התוכנית הקונסטרוקטיבית הועברה למשרד המהנדסים ירון־שמעוני־שחם, שהיה אמון על אבטחת איכות מטעם חברת אחוזות החוף. על פי כתב האישום, המשרד אישר את התוכנית מבלי שבדק את יציבות המבנה בעומס הצפוי. לבסוף, התמוטטות תקרת החניון התרחשה בעומס שהגיע לכדי שליש בלבד מהעומס שבו נדרשה לעמוד בהתאם לתקן הרגיל בבנייה כזו. התקרה הייתה אמורה לשאת משקל גבוה במיוחד, שכלל מלבד משקלה העצמי גם את הרכבת הקלה שתוכננה לעבור מעליה, ואת חניית כבאיות האש. כתב האישום מסתיים בקביעה כי "שרשרת המחדלים והמעשים המצטברים שיצרו הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, תוך הפרת חובות הנגזרות מתפקידם המקצועי, גרמה לאסון הכבד".
התיק נגנז
זו לא הפעם הראשונה שדניה־סיבוס מעורבת בליקויי בנייה חמורים. בתחילת 2013 קרסה חלק מתקרת מנהרה במהלך עבודות כרייה שביצעה החברה במנהרות גילון, בתוואי מסילת הרכבת עכו־כרמיאל. ב־2015 התנפץ מעקה זכוכית בדירה בקומה ה־14 בפרויקט One & Only בפתח־תקווה, שנבנה על ידי חברת גינדי החזקות באמצעות דניה־סיבוס.
ביום קריסת החניון ברמת־החייל הגיע מנכ"ל דניה־סיבוס איתן גינזבורג למפלג חקירות ההונאה של מחוז תל־אביב במשטרה כדי להשיב לשאלות החוקרים. גינזבורג נחקר בחשד לגרימת מוות וחבלה ברשלנות. "מה שחשוב להבין", טען המנכ"ל לפני חוקריו כפי שמופיע בתמלילי החקירות שהגיעו לידינו, "שלא דניה־סיבוס עשתה את התכנון אלא צוות מתכננים אחר". גינזבורג הוסיף: "מלבד זאת היו חברות פיקוח, שהתפקיד שלהן לפקח על ביצוע העבודה. היה פיקוח מטעם העירייה, היה פיקוח מטעם אפריקה נכסים, והייתה חברת בקרת איכות שהיינו חייבים להעסיק, שבדקה כל צעד ושעל בפרויקט". בהמשך חקירתו הדגיש גינזבורג: "אני אומר לך שאין פרויקט במדינת ישראל שיותר מפוקח מהפרויקט הזה".
גינזבורג חזר פעמים נוספות לחדר החקירות כדי להשיב לשאלה מה הוביל לקריסה הקטלנית של גג החניון, ומי הוא הגורם האחראי לכך. בסוף 2016 הוא הגיע להעיד שוב במשטרה, כאשר הפעם הוא נחקר באזהרה. בין השאר שאלו אותו החוקרים מדוע האירוע נראה לו ככשל תכנוני בלבד, שהאחריות לו מוטלת על כתפי המהנדסים שתכננו את הפרויקט.
על כך השיב גינזבורג: "אני יודע שמהחומר שראיתי בימים האחרונים, הקונסטרוקטור של השלד אישר וחתם על יציקת כל תקרה. כמו כן אני יודע שבאתר הזה היה מהנדס מטעמנו שבדק את היציקות. אני יודע שהיה מפקח מטעם חברת בקרת איכות חיצונית, חברת פורט מהנדסים. כל מה שאני אומר לך זה מבדיקות שעשיתי לאחר שזה קרה, כי אני לא מעורב בפרויקט הזה ספציפית. גם חנוך צחר אמר לי ביום של הנפילה שהוא בדק כל ברזל ביציקה. בדיעבד שאלתי שני אנשים למה זה קרה, והם אמרו לי שיש כאן טעות בתכנון".
תשובותיו של גינזבורג מחדדות את השאלה אם לדניה־סיבוס אין אחריות לכשל התכנוני, בכך שעל פי הטענה היא תמרצה את צחר לחסוך בעלויות, עובדה שלפי כתב האישום הובילה לקריסת גגו של החניון.
החוקרים המשיכו ושאלו מדוע דניה־סיבוס לא אימצה את התכנון של עיריית תל־אביב לחניון. גינזבורג השיב: "זה היה החוזה וזה מהות ההסכם, שאנחנו נביא מתכנן משלנו ונעשה ביצוע, ומתכנני העירייה חייבים לאשר את התכנון. כחברה שכרנו את המתכננים הכי טובים שאפשר לשכור במדינה לטובת הפרויקט הזה".
הפרטת שיקול הדעת
תשובתו של גינזבורג לחוקרי המשטרה ביחס לתכנון החניון מעלה שאלות קשות בנוגע למקומן של עיריית תל־אביב ורשויות אחרות בסיפור הזה. מכרזי BOT הפכו בשנים האחרונות לפרקטיקה נפוצה שבאמצעותה רשויות מקומיות מממנות פרויקטים ציבוריים יקרים. אך רק באפריל 2020 פרסם משרד הפנים חוזר מנכ"ל שמנחה את הרשויות המקומיות כיצד יש לערוך את המכרזים הללו, תוך שניתן דגש על "ההיתכנות התכנונית של הפרויקט".
בספטמבר 2016 הגיעה יפה טל, סמנכ"לית ומנהלת אגף פרויקטים בחברת אחוזות החוף, למסור הודעה במפלג חקירות ההונאה בתל־אביב. חוקרי המשטרה שאלו אותה אם בתהליך התכנון של החניון נערכו ישיבות עבודה, והאם נרשמו מהן פרוטוקולים מסודרים.
טל השיבה: "ככל שידוע לי נרשמו פרוטוקולים ונעשו ישיבות מסודרות לכל שלב בתכנון וכל שלב באבטחת האיכות בביצוע. בדרך כלל אחת לשבועיים מנכ"ל החברה, ביחד עם מהנדס מטעמי, היינו מגיעים לשטח לישיבה באתר הבנייה, ואם היו אי־אלו בעיות זה היה עולה בישיבות ומטופל במקום. לחלופין מנהל אבטחת האיכות היה מציף את זה, זה לא דבר שהייתי מחליקה. שם גם היינו מדברים על אי־התאמות של בקרת האיכות, ואני דרשתי שהחוזה שלה יהיה מתחת אפריקה־ישראל ולא מתחת דניה־סיבוס, כי החוזה שלי זה עם אפריקה־ישראל".
מתשובותיה של טל ניתן להבחין בבעייתיות שחוזר מנכ"ל משרד הפנים מנסה להתמודד איתה, אך לא בהצלחה מרובה: הפרטת הביצוע והפעלת השירותים על ידי גורם פרטי. מדובר אמנם במהלך שחוסך כסף רב למשלם המיסים ומהווה פתרון יעיל למימון פרויקטים למען הציבור, אך הוא גורר איתו גם את הפרטת שיקול הדעת ומאפשר להעביר את שלב התכנון והביצוע לידיים פרטיות. בנקודה זו עולה החשש הגדול, שהזוכה במכרז ינסה לחסוך עלויות באופן שאף עלול לסכן את הציבור.
"לא היה ולא נברא"
שנה וארבעה חודשים אחרי קריסת החניון, בינואר 2017, הגיע גינזבורג שוב לחקירה, ונשאל אם עכשיו ידועה לו הסיבה להתמוטטות החניון. "ככל שאני יודע", השיב גינזבורג, "הסיבה היא כשל תכנוני. ממה שנבדק על ידי מחלקת התכנון שלנו, התכנון של התקרה לחדירה לא היה נכון, ולכן אירעה הקריסה".
בשלב זה העלו החוקרים הילוך, וניסו להבין את הקשר שבין תכנון החניון ובין התמחור הכלכלי של הבנייה בפועל: "איזה תכנון שימש בסיס לתמחור המכרז?" שאלו, וגינזבורג השיב: "אני לא יודע. לי אין קשר למכרז שהתנהל, למעט האישור של המחיר הסופי. מחלקת המכרזים תמחרה את העבודה, אני לעולם לא מעורב במכרזים. לא ראיתי מעולם טרם ההתמוטטות את תוכניות המכרז של ירון־שמעוני־שחם" (כאמור, המשרד שהיה אמון על אבטחת איכות מטעם חברת אחוזות החוף; ב"א).
החוקרים לא הרפו ושאלו את גינזבורג כיצד מונו המתכננים של הפרויקט. גינזבורג: "צוות התכנון נבחר על ידי סמנכ"ל ההנדסה בדניה־סיבוס. חשוב להבין שחנוך צחר היה מתכנן בית אצלנו, לא רק הוא". החוקרים המשיכו להקשות ושאלו אם מתכנני הפרויקט הוגבלו מבחינת התקציב להקמת המבנה. גינזבורג השיב: "נקבע תקציב תכנון על ידי מחלקת מכרזים, ואגף הביצוע אמור היה לסגור את התקציב. אני לא מכיר את הסכום, ויכול להגיד לך ששילמנו לצחר יותר מאשר כל אחד אחר היה דורש".
האם דניה־סיבוס, שאלו החוקרים, הציעה לחנוך צחר בונוס מעבר לשכר הטרחה, תמורת חיסכון בעובי התקרות ומתוך כך בעומק החפירה והתמודדות עם מי התהום. גינזבורג השיב: "אני לא יודע מזה. לא היה ולא נברא. לא יכול להיות שהיה דבר כזה. זה כסף קטן". החוקרים הוסיפו ושאלו אם במכרז של חניון הברזל דניה־סיבוס לא הייתה רק החברה המבצעת אלא גם לקחה על עצמה את התכנון, והאם זה לא אומר שהתכנון באחריותה. גיזנבורג השיב: "לא. זו רק פונקציה מכרזית לביצוע עבודה".
תשובותיו אלה של גינזבורג אינן עולות בקנה אחד עם הטענות בכתב האישום, שלפיהן התמריץ הכלכלי שמשרדו של חנוך צחר היה עשוי לקבל אם יחסוך בהשפלת מי התהום, הייתה הסיבה לתכנון הלקוי.
השאלה הקשה ששבה ועולה מתמלילי החקירה של גינזבורג וטל, היא אם חברה פרטית שמקבלת לידה זיכיון לבנות מבנה ציבורי אינה אחראית מבחינה ציבורית לנעשה בו. והאם הרשות המקומית, שאכן מטרתה לחסוך לקופה הציבורית עלויות כבדות, איננה נדרשת לתת את הדעת לאיכות העבודה שנעשית בשמה ולמנוע אסון.
תגובות
מטעמם של רונן גינזבורג וחברת דניה־סיבוס נמסר: "האירוע נבדק על ידי מיטב המומחים בטכניון, ובהסתמך על הדו"ח המפורט ועב הכרס שהוגש לפרקליטות, הוחלט שלא להגיש אישום כנגד דניה, בהיעדר בסיס משפטי ועובדתי, מאחר שדניה איננה אחראית לכשל התכנוני שהיה במבנה.
"באשר לתמריץ שניתן למשרד המהנדסים – נבקש להדגיש כי קריסת החניון איננה קשורה בשום פנים ואופן להליכי השפלת מי תהום, אלא לתכנון התקרה העליונה של החניון (כך גם לפי דו"ח הטכניון). בנייה תוך מזעור הממשק עם מי תהום היא תהליך מוכר ומקובל שנעשה בכל פרויקט שחודר לעומק האדמה, התורם בין היתר לעמידות המבנה. לכל אורך הדרך, וכפי שהיא עושה ביותר מ־80 פרויקטים שנמצאים תחת אחריותה בימים אלה, פעלה ופועלת דניה על מנת להבטיח בנייה בטוחה ואיכותית. לראיה, דניה שכרה את מיטב המומחים לתכנון פרויקט זה ולא חסכה במאום.
"אנו מביעים שוב את צערנו העמוק על מותם של ששת הפועלים באירוע, ומשתתפים בצערם העמוק של המשפחות. דניה תמשיך לצעוד קדימה בראש מורם, בהובלתו של המנכ"ל גינזבורג, ולהוביל את ענף הבנייה בישראל במקצועיות, בבטיחות ובאמינות המאפיינות אותה במשך עשרות שנות פעילותה".
מפרקליטות מחוז תל־אביב פלילי נמסר: "לאחר הליכי שימוע שהתקיימו לחברת דניה־סיבוס, המנכ"ל רונן גינזבורג ובחינת מכלול הראיות, הוחלט כי אין סיכוי סביר להרשעה בגרימת מוות ברשלנות, משום שיש קושי לבסס חובה שתגבש אחריות, ולכן התיק נסגר".
מטעמו של חנוך צחר לא נמסרה תגובה.
מחברת אחוזות החוף נמסר: "איננו מתייחסים לשאלות תוך כדי הליך משפטי שמתקיים בבית המשפט, ורק בו אנו אומרים את דברנו".
