לפני שנתיים, כזכור, נכנס לתוקף לראשונה בישראל חוק המגביל את השימוש במזומנים. בבסיס החוק עומדת ההבנה שהתשלום במזומן הוא אחד המנועים העיקריים לצמיחתה של הכלכלה השחורה – זו שאינה מדווחת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"אני לא באה לעשות מהפכה": דבורה עברון מונתה למנהיגה רוחנית בבר-אילן
פרק נוסף של "רצח לבנון": מי הרג את לקמאן סלים?
נתניהו יכול לנצל לטובתו את מאמצי ביידן לפגוע בו
למזומן יש תכונה בולטת: היכולת שלו לעבור מיד ליד ללא תיעוד וללא רישום במערכות הסליקה השונות, ולא להותיר עקבות. על פי אומדנים שונים שנערכו טרם כניסת החוק לתוקף, כ־20 אחוזים מהפעילות הכלכלית בישראל אינה מדווחת. אובדן ההכנסות ממיסים כתוצאה מכך נאמד בכ־40 מיליארד שקל מדי שנה.
התפיסה שמבקשת להגביל את השימוש במזומן איננה כוללת רק הטלת סנקציות על מי שחורג מההוראות ומבצע עסקה מעבר למגבלה המותרת – בישראל, עד 11 אלף שקלים בתשלום לעוסק – אלא צמצום הנוכחות של המזומן בכלל באמצעות מיתון הגידול בהדפסת שטרות, במקביל לעידוד השימוש באמצעי תשלום אחרים כגון כרטיסי חיוב, יישומוני תשלומים וכדומה.
זה פחות או יותר היה הכיוון עד לפני כמה חודשים. אלא שדווקא המשבר הכלכלי שהקורונה הביאה איתה, הפך את המגמה ויצר מציאות מאתגרת במיוחד בכל הנוגע למלחמה בהון השחור.
נכון לסוף שנת 2019, סך כל המזומנים שנמצאו בידי הבנקים והציבור, מה שמכונה "מחזור המטבע", הסתכמו ב־87.2 מיליארד שקל. אולם במהלך משבר הקורונה, מחזור המזומן זינק באופן חריג. מתחילת המשבר – מרץ 2020 – ועד סוף שנת 2020, בנק ישראל הזרים מזומנים בקצב גבוה במיוחד והמחזור קפץ ביותר מ־20%. מסכום של כ־87 מיליארד שקל, זינקו היתרות ל־105 מיליארד שקל בתוך תשעה חודשים. זוהי קפיצה של יותר מפי 7, בהשוואה לגידול השנתי בכמות המזומנים במהלך שנת 2019.
בבנק ישראל מסבירים כי מגמת הגידול הזו, והצורך לייצר נזילות בשוק, אינם ייחודיים לישראל. גם במדינות נוספות בעולם חלה עלייה חדה בביקוש למזומן במהלך משבר הקורונה. "הביקוש הגבוה למזומן בתחילת משבר הקורונה, ועם התעוררות השיח על הגבלות תנועה ופעילות, מעיד כי החזקת מזומן תורמת לתחושת הביטחון של האזרחים בישראל", אמרו בבנק ישראל כבר בחודש ספטמבר.
אפשר להתווכח אם באמת היה בכך צורך, לאור העבודה שבנק ישראל עצמו עודד את הציבור בתקופה הזו להשתמש באמצעי תשלום אלקטרוניים ואף קידם כמה מהלכים חשובים בנושא, בין היתר בטענה שעל רקע המגפה יש לקדם ביצוע תשלומים "ללא מגע". לכך יש להוסיף את העובדה שבמשך שבועות רבים רוב בתי העסק היו סגורים, מה שהוביל לגידול הרכישות המקוונות מצד אחד וצמצום הרכישות הפיזיות, במזומן, מצד שני.
בכל מקרה, המציאות בפועל היא שמדינת ישראל כיום רוויה בשטרות. איפה כל הכסף הזה? אותם 105 מיליארד שקלים אינם מונחים בשקים מנופחים בכספות הבנקים או במרתפי בנק ישראל. באופן מסורתי, כ־90% מהמזומן בישראל (יותר מ־90 מיליארד שקל, נכון לעת הזו) נמצאים בידי הציבור בכל רגע נתון. מדובר ביותר מ־600 מיליון שטרות בערכים שונים ובעוד כמה מיליוני מטבעות.
בקרב אוכלוסיות שמרבות יותר להשתמש במזומן, כמו החברה החרדית והחברה הערבית, גם שיעור העלמות המס גבוה. פשוט כי זה אפשרי
בחישוב מהיר, המשמעות היא שכל אדם בוגר בישראל אמור להסתובב עם ערמה של יותר ממאה שטרות בארנק. ברור שזה לא המצב, ורוב האנשים מחזיקים בהישג יד סכומים צנועים בהרבה. אז איפה באמת נמצא כל הכסף? השאלה הזו מעסיקה את הרשויות כבר שנים, אך כעת היא מטרידה מתמיד. גם אם ניקח בחשבון עסקים קמעונאיים שמחזיקים בקופתם דרך קבע כמויות גדולות של מזומן, זה עדיין לא מסביר את מיקומם של מאות מיליוני השטרות שמסתובבים בשוק, או את אופי השימוש בהם.
האמת העגומה היא שחלק גדול מהמזומנים הללו משמש להעלמות מס ולתשלום בשחור, וגם גורמים פליליים לצורכי הלבנת הון, סחר בסמים, הימורים, סחיטה ועוד. ומזומנים, כאמור, יש כעת בשפע.
להכות בכיס
על פי נתונים שפרסם בנק ישראל בחודש ספטמבר, כחלק מההסבר שסיפקו שם להגדלת מחזור המזומן והפצת השטרות, תחושת הביטחון שהמזומן מקנה בולטת בעיקר בקרב קבוצות באוכלוסייה שהן מוטות שימוש במזומן – בעיקר החברה הערבית והחברה החרדית. דו"ח ועדת לוקר לבחינת צמצום ההון השחור שפורסם בשנת 2014, ובעקבות מסקנותיו חוקק החוק להגבלת המזומן, העלה שכסף מזומן הוא אמצעי התשלום הנפוץ ביותר בקרב האוכלוסייה הערבית: רק כ־30% במגזר הערבי משתמשים בכרטיס אשראי, לעומת 85% במגזר היהודי. ההנחה היא שמאז לא השתנה הרבה.
מבלי להכליל, באופן טבעי בקרב אוכלוסיות שהן מוטות שימוש במזומן, גם שיעור העלמות המס גבוה. למה? כי זה אפשרי, אף שזה כמובן לא חוקי. קשה שלא לערוך את ההקבלה בין ענייני המזומן לאכיפת הגבלות הקורונה בקרב אותן אוכלוסיות. ככל שהרשויות יהיו סלחניות לעבריינים במגזרים אלו, כפי שנהגו בסלחנות או בהתעלמות בעניין כללי הריחוק החברתי ואיסורי ההתקהלות, כך כולנו נשלם את המחיר.
בהקשר זה אי־אפשר להתעלם מהפשיעה הגואה במגזר הערבי, שגם לה יש קשר להון השחור. אם הציבור הערבי חפץ בשקט ושלווה, עליו לסייע לרשויות להכות את ארגוני הפשע בכיס. אגב, זה יהיה הרבה יותר יעיל מהפגנה אלימה שנועדה למחות על אלימות.
וחשוב לומר גם את זה: מלחמה בהון השחור לא מתחילה ולא נגמרת בעוסקים הקטנים. נכון, אף אחד לא חסין מפני החוק וכולם מחויבים לכבד אותו, אך הציפייה היא שמרב המאמצים והענישה יופנו כלפי הדגים השמנים ולא בהכרח כלפי העסקים הקטנים והזעירים, שגם כך נחבטו קשות מהמשבר הכלכלי. בקרב החזקים יותר יש מי שלמדו איך "להתמודד" עם חוק הגבלת המזומן, שידעו לנצל היטב את הנזילות בשוק והרעפת המזומנים, שלא מעדו בקבלת תשלום נקודתי וחד־פעמי "בשחור" אלא פיתחו אסטרטגיה של ממש.
במקביל לבניית תוכנית התאוששות כלכלית ממשבר הקורונה, נראה שרשות המיסים, הרשות להלבנת הון, משטרת ישראל וגם בנק ישראל נדרשים לתוכנית עבודה מקיפה למאבק בכלכלה השחורה שהתרחבה בחסות הקורונה.
