מסקנותיה של משלחת ארגון הבריאות העולמי שסיימה חודש מחקר בווהאן, שיקפו יותר עמימות דיפלומטית מאשר ממצאים מדעיים. לא שהיו ציפיות רבות מלכתחילה. שנה חלפה מאז פרוץ המגפה בווהאן בסין, ודברים רבים השתנו. העיר נוקתה וחוטאה והתושבים שבו, פחות או יותר, לחיים רגילים. ועדיין, בעולם שצמא להבין מה מקור ההתפרצות, ביקור של ארגון הבריאות העולמי בווהאן, הגראונד זירו של המגפה, היה מתבקש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זוכה פרס "הנובל היהודי": סטיבן ספילברג
– דעה: דימיון, בובות וגמדים יעניקו לילדיכם ציונים טובים
– דו"ח אמ"ן: איראן במרחק שנתיים מפצצה גרעינית
אבל הייתה נחוצה הרבה מאוד דיפלומטיה כדי שהמשטר הסיני יאשר בכלל את הביקור. אמנם היה ברור שהכול ייעשה תחת התנאים שיוכתבו על ידי בייג'ינג, שהביקור יהיה ממושטר ומפוקח על כל צעד ושעל, ושכל מפגש בין אנשי המשלחת לעמיתיהם המדענים הסינים ינוטר עד הפסיק האחרון.
ועדיין, אחרי ארבעה שבועות שבהם שהתה משלחת החקר בסין, הייתה בכל זאת ציפייה לשמוע חדשות, תקווה קלושה שתוצאות הביקור ישפכו אור על מקור התפרצות המגפה. התקווה הזו התבדתה.
במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר היה ראש המשלחת, פיטר בן אמברק, זהיר במיוחד. היה ברור שהוא מנסה להיות מדעי אך גם מנומס ככל האפשר כלפי המארחים הסינים. הוא ביטל את תיאוריית הקונספירציה שלפיה נגיף הקורונה דלף ממעבדה כלשהי בווהאן, והגדיר אותה "בלתי סבירה בעליל". גם אם המסקנה הזו הייתה צפויה למדי, היא התקבלה בסוג של אכזבה.
התחושה הייתה שבארגון התיישרו לפי דרישות שהסינים הכתיבו מראש. אז נכון שראש המשלחת אמר כי "במהלך החקירה התקבל מידע חדש", אך הוסיף גם ש"אין בו לשנות את התמונה הכוללת". השורה התחתונה בדבריו הייתה כי "כדי להבין את מקור הווירוס דרוש מחקר נוסף. מעתה תתמקד החקירה בדרום מזרח אסיה". הוא גם לא שלל את התיאוריה המועדפת על ידי המדענים הסינים, שלפיה הווירוס בכלל הגיע לסין מבחוץ ועבר לבני אדם באמצעות אריזות מזון קפוא מיובא.
הטקסט הדיפלומטי הזהיר של ראש המשלחת התקבל על ידי הסינים כסוג של תעודת יושר בינלאומית. השלטונות בסין לא איבדו זמן, והשתמשו בתמימותו של המדען כדי לטעון שמקור הנגיף כלל אינו בסין. בעקבות הביקור התראיין ראש וועדת הבריאות הסינית, לי אנג ואניאן, לתקשורת הסינית ואמר כי גם עתה כלל לא ברור מאין הגיע הווירוס לשוק פירות הים, שבו זוהה לראשונה.
הסינים פועלים כבר חודשים בניסיון למסמס את דעת הקהל הבינלאומית באשר לאחריות המשטר להתפרצות המגפה, בעיקר בשל החשש מפני גל תביעות כנגד סין בבתי המשפט הבינלאומיים. תביעות כאלה יטענו שסין הסתירה את המגפה במשך זמן רב ולא הזהירה את האו"ם, הממשלות וגופי הבריאות הבינלאומיים, עד שלב שבו כבר היה מאוחר מדי למנוע את ההתפשטות ברחבי העולם.
המקרים הראשונים בווהאן הופיעו בין 12 ל־19 בדצמבר 2019, כך לפחות על פי הרישומים של עיריית ווהאן. העיר עצמה על מיליוני תושביה נכנסה לסגר שלושה שבועות אחר כך, ב־23 בינואר. אבל אז כבר התפשטה המגפה לדרום־קוריאה, תאילנד, יפן וארה"ב.
גם אם איכשהו יצליחו הסינים להוכיח כי מקור הווירוס מחוץ לסין, את ההתפרצות עצמה ואת העלמת הנתונים מפני הקהילה הבינלאומית כבר לא ניתן להכחיש. אבל האם בעולם שבו סין היא מעצמה כלכלית עולה שאינה נשלטת על ידי עקרונות דמוקרטיים, ניתן יהיה ליישם בעתיד תביעות נגדה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
הגיאוגרפיה של החיסונים
מה שכן, הסינים היו חלוצים בייצור חיסון לקורונה. גם האמריקנים, בהוראת טראמפ, שפכו מיליארדים על חיסון. סינווקס הפך לשם שגור לצד פייזר, מודרנה ואסטרהזניקה, אף שהחלוקה די ברורה: חיסונים מתוצרת המערב הולכים בעיקר למדינות המערב. ישראל אגב, לפחות בעניין הזה, היא חלק מהמערב. הקליינטורה של סינווקס לעומת זאת, נמצאת בעיקר במדינות אפריקה ודרום אמריקה העניות, במדינות ערב ובטורקיה. גם אוקראינה, הנושאת בתואר המדינה הכי ענייה באירופה, היא צרכנית של התוצר הסיני. עיקר התחרות של סינווקס היא עם החיסון הרוסי ספוטניק 5, המכוון לאותם אזורי תפוצה. כל זה הוא חלק בלתי נפרד ממה שהפך לפוליטיקה הגלובלית, כולל מהלך של איחוד האמירויות שרכשו מהסינים מיליוני חיסונים כדי לחלקם במדינות עניות.
ייתכן שבעוד חודשים לא רבים יופיע דור חדש של חיסונים, שיאפיל על החיסונים הקיימים. כבר עתה מאיימות המוטציות – הבריטית, הדרום־אפריקנית והברזילאית – על רמת היעילות של החיסונים הקיימים. החדשות הפחות טובות הן שהשבוע החליטה דרום־אפריקה לעצור את מבצע החיסון של אסטרהזניקה מחשש הוא אינו יעיל כלפי המוטציה. לעומת זאת, החדשות היותר טובות הן שדור חדש של חיסונים כבר נמצא בקנה, דור שאמור להתמודד יותר טוב עם התפרצויות עתידיות של וירוס הקורונה.
במשך שנים נחשבה משפחת נגיפי הקורונה לאחראית בעיקר להצטננויות ומחלות חורף קלות. זה השתנה. הווירוס הנוכחי, קוביד־19, הוא השלישי והקשה מכולן של התפרצויות קטלניות של וירוסים ממשפחת הקורונה בעשור האחרון. קדמו לו סארס ומרס, שרק עכשיו בדיעבד אפשר להבין איזה נס היה שההתפרצויות אותרו וטופלו באיבן. לכן, בניגוד לשנים קודמות כאשר בחלוף הסכנה גם אבדה המוטיבציה להשקיע בייצור חיסונים, הפעם נראה שיש אוזן ממשלתית קשבת יותר.
בריאיון שנתן השבוע ראש המכון למחלות מדבקות של בית החולים וולטר ריד, קייוון מוג'ארד, לניו יורק טיימס, אמר מוג'ארד כי העתיד שייך לסופר־חיסון שיהיה יעיל כנגד כל סוגי משפחת וירוס הקורונה. הרעיון אינו חדש. אבל כאמור עד המגפה הנוכחית איש לא התייחס אליו ברצינות המתבקשת. אולם כעת, בעקבות המגפה העולמית, החלו קבוצות מדענים במרוץ לייצר אבטיפוס חדש של חיסון. רובם נמצאים כעת בשלב הניסויים בבעלי חיים. השאלה הגדולה היא האם במאמץ בינלאומי משותף ניתן יהיה תוך זמן קצר לייצר את הסופר חיסון המבוקש. דניס ברטון ואריק טופול ממכון סקריפס בסאן דייגו פרסמו השבוע מאמר ב"נייצ'ר" היוקרתי שבו הם קוראים לאחד כוחות במבצע בינלאומי משותף לייצור חיסון־על כנגד כל סוגי וירוס הקורונה. להערכתם ניתן להגיע לכך בתוך שנה.
לקונספט חיסון העל יש ביסוס בשטח. בשנה שעברה הפיקה קבוצת מדענים מקיימברידג' מעין שלד חיצוני של הווירוס מסארס, מרס וקוביד־19, עם הקוצים האופייניים לו. בניסויים בהזרקת השלד הוויראלי המשולב לעכברים, התברר כי בתגובה יוצרו נוגדנים לווירוס רביעי, אף שחלקיקים שלו כלל לא היו חלק מהתכשיר שהוזרק. אחת ההערכות היא שמערכת החיסון, המתמודדת בו זמנית עם שלושת סוגי החלבון שממנו בנויים הקוצים, מייצרת בתגובה נוגדנים שהם סוג של "פשרה" בין שלושת הווריאנטים, "פשרה" שעובדת נגד כולם. זה כנראה מה שהאנושות זקוקה לו, בעולם שבו וירוסים שוברים את מחסום המינים וקופצים לבני אדם עם או בלי תחנה בדרך.
