הם חוזרים, ואבו־מאזן אינו יודע את נפשו. ב־13 בפברואר בישר דמיטרי דיליאני, נוצרי אורתודוקסי מבית־סאחור המכהן כדוברו של מוחמד דחלאן, כי אנשי דחלאן עושים את דרכם חזרה לעזה. זאת כדי לקחת חלק בבחירות לפרלמנט הפלסטיני שייערכו ב־22 במאי.
ובשבוע שעבר אכן הגיעה לעזה סנונית ראשונה: ד"ר עבד אל חכים עוואד, מבכירי הזרם הרפורמיסטי בראשותו של דחלאן. בימים הקרובים צפוי להגיע קאדר של 15 בכירים נוספים מאנשי דחלאן, כדי להתחיל להיערך לבחירות. מדובר באנשים הקרובים ביותר לדחלאן. מי שעבדו עמו ברצועה בעת שהיה ראש המודיעין המסכל, ויחד אתו נאלצו לברוח מעזה לאחר שחמאס עלה לשלטון. מאז, הלכו אתו באש ובמים. הם גלו יחד עמו למדינות המפרץ, והיו שותפים למשימות מודיעיניות ואחרות שהטיל שליט האמירויות, השייח' מוחמד בן־זאיד, על דחלאן – בטורקיה, בלוב ובמקומות נוספים.
כעת, אותם מקורבים הם כוח החלוץ שמשגר דחלאן לעזה. אם אכן ייערכו בחירות לפרלמנט הפלסטיני, ואם תנועת הזרם הרפורמיסטי תציג הישג משמעותי בבחירות הקרובות, השלב הבא – שטורף את שנתו של הראיס בלילות – יהיה מן הסתם ביקור ניצחון של דחלאן בעזה. הוא יגיע כאורחו של מנהיג חמאס, יחיא סינואר.
אלו חדשות רעות עבור אבו־מאזן. אם יש מישהו שיו"ר הרשות שונא וחושש מפניו, זהו מוחמד דחלאן, לשעבר ראש הביטחון המסכל בעזה. לפני עשור גירש אבו־מאזן את דחלאן מרמאללה, לאחר שהיה בטוח שהוא לוטש את עיניו לכיסאו ואף זומם להרעיל אותו. אבל הגירוש עשה לדחלאן רק טוב. מדמות שולית בפוליטיקה המקומית, הוא הפך לפרסונה אזורית. תחילה כאיש עסקים בינלאומי, יועץ ואיש סתרים לשליט מצרים הגנרל א־סיסי, וכיום מיליארדר ויועצו האישי של שליט איחוד האמירויות.
במאמר שפורסם באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, כתב הפרשן והמזרחן יוני בן־מנחם כי שיבתם של בכירי הזרם הרפורמיסטי של דחלאן לרצועת עזה, היא במסגרת הבנות בין דחלאן לחמאס. "דחלאן הצליח בשנים האחרונות לנקות את הדם הרע בין אנשיו לבין פעילי חמאס ברצועה ולהקים מנגנון סולחה, ששילם פיצויים למשפחות ההרוגים בקרבות בין פת"ח לחמאס ב־2007. לחמאס עזה בראשותו של יחיא סינוואר", הוסיף בן־מנחם, "יש אינטרס לחזק את פעילות הזרם הפוליטי של דחלאן, מכיוון שהוא מפצל את תנועת פת"ח ומחליש את כוחה בבחירות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עוקף מ"ימין": יאיר גולן מעצבן גם את המצביעים של מרצ
– הסערה מתחזקת: צה"ל נערך לפעולה בצפון וביו"ש
– זהירות: הגרוש שלכן עשוי לקבל חלק מהירושה אם לא תשנו את צוואתכן
אם אכן תתקיימנה בחירות לפרלמנט, הרשימה שיקימו אנשי דחלאן, העריך בן־מנחם, "תתחרה ברשימה של תנועת פת"ח וככל הנראה גם ברשימה שתהיה מזוהה עם מרואן ברגותי".
שליט ערבי לא מוותר
אבל השאלה הגדולה היא האם אכן תתקיימנה בכלל בחירות לפרלמנט הפלסטיני. שאלתי את ידידי, המזרחן והפרשן פנחס ענברי, גם הוא איש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, לדעתו. בתשובה ציטט ענברי חבר משכם, שעמו שוחח לפני כשבוע. "תגיד", שאל החבר, "ראית אי־פעם שליט ערבי שוויתר על כסאו בעקבות בחירות? במה אבו־מאזן שונה מא־סיסי, בשאר אסד או כל שליט ערבי אחר? מבחינתם שהכול סביבם ייהרס, ובלבד שיישארו לשבת על הכיסא".
בקיצור, לכל מי שחושב שבמאי הקרוב ייערכו בחירות לפרלמנט, הפלסטיני משכם אומר: תנוחו, לא יהיו. לאבו־מאזן, שכיסאו מתנודד גם כך, אין שום סיבה ללכת לבחירות. עד מאי הוא ימצא מספיק תירוצים כדי לבטלן. וגם אם יתקיימו, הבחירות הן לפרלמנט בלבד. השלב הבא הוא הבחירות לנשיאות הרשות, והסיכוי שאלו יתקיימו, נמוך עוד יותר. במנעד הזה יש לחמאס ולדחלאן הזדמנות פז לפורר את הקרקע שעליה יושב כסאו החורק של אבו־מאזן.
איך איש מנוסה כמו אבו־מאזן מצא את עצמו במלכודת בחירות, שהוא ואף אחד ברשות הפלסטינית לא מעוניין בהן? לכל מי שעיניו בראשו ברור שבבחירות כאלו, כמו גם בבחירות הקודמות לפרלמנט ב־2006, מרבית הסיכויים שחמאס רק ינגוס בפת"ח ויחליש אותה.
ובכן, אומר ענברי, "כדי להבין איך הגענו עד הלום צריך לשוב שנה אחורה, אל תוכנית טראמפ לשלום במזרח התיכון. לאחר שברמאללה סיימו להזדעזע מהתוכנית, אבו־מאזן אסף את עצמו ושם פעמיו למינכן כדי לגייס את תמיכתן של מדינות אירופה נגד התוכנית. האירופים, שלא היו חשודים באהדה לטראמפ או לתוכניתו, השיבו לו משהו מעין 'כן, נכון, אבל אנו מתקשים לתמוך בך. יש בעיה עם הלגיטימיות שלך. עזה ורמאללה מפולגות, תעשה משהו. אולי בחירות'.
"לאבו־מאזן לא הייתה לרגע אפילו מחשבה בכיוון, אבל תשובתו הייתה 'אשקול'. הוא יכול היה להמשיך 'לשקול' עד אין קץ, אבל אז בספטמבר נחתו עליו הסכמי אברהם והוא נבהל. החשש משובו של דחלאן נהיה גדול מאי־פעם. אבו־מאזן חיבר בין תשובתו לאירופים ובין סכנת השיבה של דחלאן, ונתן אור ירוק לג'יבריל רג'וב לדבר עם חמאס. השלב הבא היה פגישה בין רג'וב למנהיגי חמאס־חוץ באיסטנבול. במפגש הציג רג'וב לסלאח ערורי מתווה שמוציא את דחלאן מהתמונה. ערורי הסכים. אבל סינואר מאד לא אהב את המפגש באיסטנבול. ברגע שפרטי ההסכם הגיעו לאוזניו, דחה מנהיג חמאס בעזה את המתווה על הסף, וסימן לדחלאן ואנשיו 'בואו אלי'".
בשורה התחתונה, אומר ענברי, "אבו־מאזן עושה קולות כאילו הוא מקדם את הבחירות, גם כי הבטיח לאירופים, אך בעיקר בגלל הציפיה לביידן ולפתיחת חקירה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בפועל, הוא עושה הכול כדי שלא יהיו בחירות. גם בעזה לא מעוניינים שתקום הנהגה חדשה שתתחרה בהנהגה הנוכחית. סינואר לא רוצה מתחרים. אז נכון, יש פעילות, קמות רשימות ויש מתחרים. אבל האם כל זה יגיע למימוש? ספק גדול".
אבל האם ייתכן שדחלאן נושא בכנפיו משהו אחר, גדול יותר? אולי תחרות בין איחוד האמירויות וקטאר על עזה? קשה להאמין שכל המהלכים של דחלאן בעזה נעשים ללא התייעצות והסכמה עם שליט האמירויות. למה בדיוק שואף דחלאן, אילו תוכניות יש לבן־זאיד, והאם יש לכך קשר למפת האנרגיה של המזרח התיכון? קשה לדעת. מה שברור הוא שדחלאן רציני לגמרי. המהלכים שלו מתואמים עם סינואר ומאופיינים בגישה מעשית מאוד, מעוגנת היטב בקרקע החולית של עזה.
מקורבו של דחלאן, ד"ר עוואד, שכבר הגיע לעזה ואחראי על מחלקת הבחירות, נחשב לבעל השפעה כמעט מאגית על הדור הצעיר ותנועת הסטודנטים. במצרים כבר ממתינים כמה מאות חברי פת"ח שעזבו את עזה בעקבות הקרבות בין פת"ח לחמאס ב־2007, ומאז הם חלק בלתי נפרד מתנועתו של דחלאן. אם בשבועות הקרובים עזה תפתח את שעריה לקבל אותם, זה יהיה מבחן משמעותי לרצינות המהלך של דחלאן.
סודות הסקוריטטה
לפני כשבוע הלך לעולמו בשיבה טובה יון מיחאי פצ'פה, ראש שירות הביון הרומני האגדי, הסקוריטטה. הוא נכנס להיסטוריה כעריק בעל הדרגה הבכירה ביותר מהגוש הקומוניסטי למערב. ביולי 1978 ניצל פצ'פה הזדמנות בלתי חוזרת כאשר נשלח על ידי נשיא רומניה ניקולא צ'אושסקו לבון, עם מסר אישי לקנצלר הגרמני דאז הלמוט שמידט. הוא ניצל את שהותו בגרמניה ובצעד אמיץ וחסר תקדים נכנס לשגרירות ארה"ב בבון וביקש מקלט מדיני. הוא הוטס בחשאי לארה"ב, שם קיבל מקלט מדיני על ידי נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר.
צ'אושסקו מאד לא אהב את התרגיל שעשה לו ראש שירות הביון שלו. פצ'פה נידון למוות שלא בפניו. פעמיים נשלחו למערב צוותי מתנקשים בניסיון לחסלו, אולם כשלו. גם פרס של 2 מיליון דולר שהציעה ממשלת רומניה על ראשו, לא הועיל. פצ'פה שרד את כל ניסיונות החיסול והפך לחלק בלתי נפרד מהפולקלור של המלחמה הקרה.
לספרו של פצ'פה, ראש שירות הביון הרומני שערק למערב, היה חלק בחשיפת השקר הגדול של גן העדן הקומוניסטי. הוא תיאר את השיטות שבהן כבר לפני ארבעה עשורים ניהלו הרוסים מבצעים לזריעת מידע כוזב במערב
ב־1987 יצא לאור ספרו "אופקים אדומים" שגם תורגם לעברית, ובו גילויים וחשיפות על יחסיו הקרובים של יאסר ערפאת, שכונה על ידי הביון הרומני "פידאין", עם שומרי ראשו שתועדו על ידי הסקוריטטה בעת ביקוריו של ערפאת ברומניה. הוא גם האיש שבזכותו נכנסה המילה "סקוריטטה" למילון הסלנג הישראלי האולטימטיבי.
לספר הייתה כנראה השפעה רבה על נשיא ארה"ב רונלד רייגן, שלאחר שקרא אותו החליט לבטל את מעמדה של רומניה כמדינת סחר מועדפת. הוא כינה את הספר "התנ"ך לטיפול בדיקטטורים". ב־1989 מרדו הרומנים בשלטונו של צ'אושסקו והעמידו אותו למשפט צבאי. במהלכו הוקראו חלקים שלמים מספרו של פצ'פה בפני הטריבונל הצבאי. בהמשך הוצאו צ'אושסקו ואשתו להורג.
מזווית היסטורית, לספרו של פצ'פה היה חלק בחשיפת השקר הגדול של גן העדן הקומוניסטי. ב־2013 פרסם פצ'פה ספר נוסף בשם "דיסאינפורמציה", ובו טען כי בסוף שנות השבעים שלחו הרוסים 500 סוכנים למדינות מוסלמיות, במטרה לקדם מבצע תעמולה אנטי־ישראלי ואנטי־אמריקני. שנה לאחר מכן פרץ ארגון דאעש לאוויר העולם. בהקשרים יותר עכשוויים, ב"דיסאינפורמציה" חשף פצ'פה את השיטות שבהן כבר לפני ארבעה עשורים ניהלו שירותי הביון הרוסים מבצעים לזריעת חדשות ומידע כוזב, פייק ניוז, באמצעי התקשורת המערביים. הליך שהגיע לשיאו בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016, ומאז לא פסק לרגע.
