לאחר שנים של טיפול כושל והתרבות משמעותית של שפני סלע הנושאים בגופם טפיל המועבר לבני אדם ומביא למחלת עור חמורה, קרא ראש מועצת אורנית, בגיבוי של ראשי מועצות וערים מרחבי הארץ, לשרים להגנת הסביבה והבריאות לגרוע את החיה המזיקה מרשימת המינים המוגנים בחוק ובכך לאפשר את חיסולה באזורים מיושבים ולמנוע סבל לרבים.
אלפי בני אדם חתמו על עצומה בנושא ועיקרי הדברים בה הופיעו גם במכתבו של ראש מועצת אורנית שלומי לנגר לשרי הממשלה הרלוונטיים: "שפני הסלע הפכו לבית הגידול המרכזי של טפיל הגורם למחלת הלישמניה, ששכיחותה בישראל כמעט שילשה את עצמה בעשור האחרון. המחלה, המוכרת יותר בשם שושנת יריחו, גורמת כיבים עמוקים בעור, ואף שבדרך כלל אינה קטלנית, היא אינה פשוטה לטיפול", תיאר לנגר. הוא טוען כי "טיפול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות הינו טיפול חלקי משום העובדה כי מדובר בחיה מוגנת ומכאן נדרשת חשיבה מחודשת בחוק החיות המוגנות בסוגיית שפני הסלע".
ברשות הטבע והגנים האמונים על הנושא ביחד עם אנשי המשרד להגנת הסביבה מעמידים שורה של דרישות בפני הרשויות בהתגוננות מפני שפני הסלע, נושאי המחלה. בין יתר הפעולות הנדרשות, הרשויות מתבקשות להרוס ולאטום מסלעות המהוות מקום קינון לשפנים, לחשמל גדרות, לבצע אכיפה במסלעות בבתים פרטיים ובמקרים חריגים, אף ללכוד את השפנים ולהרוג אותם. אך כל ההמלצות הללו בפועל אינן מועילות והתושבים חיים בצל שגרת חיים איומה: "אנשים חיים פה בפחד. לא מפחדים מפעילות טרור ולא מהרשות הפלסטינאית אלא מלשבת בחצר הבית או להסתובב ברחוב. זה בלתי נתפס. אנחנו צריכים להסתובב עם חולצות ארוכות ועם חומרים כימיים על הפנים. זו ממש רולטה רוסית לצאת מהבית" אומר לנגר.
לדבריו, הוא נדרש לעמוד מול תושבים כואבים מידי יום ביומו, כמו ראשי רשויות נוספות בשומרון, בגליל, במרכז ובאזורי התיישבות כפריים נוספים: "אני לא מצליח להבין איך לא נופל לאף אחד האסימון למעלה להבין שזו מכת מדינה. הסבל, הטראומה, הצלקות והכאבים במיוחד בקרב ילדים קטנים זה בלתי ניתן לתיאור".
עוד ציין כי טיפול בילד שנפגע מלישמניה כולל הזרקת זריקות כימותרפיות לתוך הפרצוף והוא מסב עוגמת נפש רבה, היסטריה ותחושת בטחון שנפגעת. "נגד מחבלים אפשר להתמגן אבל אין לנו כל יכולת להתמגן מפניהם" הוא זועק. "אני לא מבין איך כל הרשויות, ורט"ג בראש, לא הופכים עולמות. כאשר יש מכת כלבת או תנים חולים אתה לא מטפל בהם? אי אפשר לתת להם להמשיך להסתובב לנו בין הרגליים ולהוות איום. אני חובב בעלי חיים ויש לי חיות מחמד רבות בבית שלי, והשפן הוא חיה חמודה והוא לא אשם אבל מכיוון שהוא הנשא מישהו צריך לחשוב מה עושים איתו".
ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים מכיר את המציאות הקשה בשטח "יש לנו בעיה עם שפני הסלע בעשרות יישובים בישראל", הוא מודה בשיחה עם 'מקור ראשון'.
שקדי אף מסביר כי מסוכן לאפשר פגיעה מסיבית בשפן הסלע ויש לנהל את משק חיות הבר בישראל בהתערבות מינימלית. הוא טוען כי אנשיו מאפשרים לרשויות מקומיות להרוג את החיות בתוך תחומי היישובים אך אי אפשר לאפשר זאת ללא פיקוח: "במקום כמו מדבר יהודה שפן הסלע הוא לא חיה מזיקה ואנחנו לא רוצים להתיר את דמו בכל חלקי ישראל. אנחנו רוצים לטפל בבעיה שהיא הלישמניה. ואת זה עושים באמצעות צמצום עד למינימום ואפס מוחלט של אוכלוסיות שפני הסלע בתוך היישובים". הוא מסביר כי "נניח שהורגים את כל שפני הסלע ביישוב, הם פשוט יחזרו כי לא מטפלים במסלעות ובמקומות הקינון שלהם ולכן צריך דבר ראשון לטפל במסלעות. הם חיים בתוך המסלעות ועושים צרות נוראיות. לא הייתי רוצה אני ומשפחתי לגור במקומות כאלה".
היישוב אורנית הוא אחד מהיישובים שנאבקים בתופעה בצורה ההיקפית ביותר וזאת הודות לתקצוב שמעמיד המשרד להגנת הסביבה. אך ברור לכל כי אין בפעילות המניעה די והמדינה נוחלת כשלון חריף בכל הנוגע להתפשטות המחלה ומקורותיה: "השקעתי מאות אלפי שקלים ועשיתי כל דבר שהנחו אותי, רט"ג מאפשרים לי בדחילו ורחימו, אחרי תחנונים, ללכוד שפנים ולא להרוג אותם בשום דרך אחרת אבל הם ממש "מתרבים כמו שפנים" ושוב פתרון לא עוזר. הם מסתובבים כאן וצוחקים עלינו בשעה שאנחנו מנסים להציב מלכודות ובקושי מצליחים ללכוד באמצעות מתנדבים שהכשרנו, 2 שפנים בשבוע. יש לי כאן יותר שפנים מתושבים" מוסיף לנגר.
ברשות הטבע והגנים אומרים עוד שלא ניתן להרוג את השפנים המזיקים באמצעי אחר כמו פיזור פיתיונות מאחר והפיתיונות עלולים להיאכל בידי חיות בר אחרות ולהסב נזקים איומים לאוכלוסיית הנשרים. כך גם ירי אינו אפקטיבי מאחר ועם הישמע הירייה הראשונה בורחים עשרות השפנים המקננים לכל עבר ולא ניתן להצליח ולפגוע בהם בצורה זו.
נראה כי דרישתו של לנגר לשינוי החוק והוצאת שפני הסלע לא תביא לפתרון מיוחל אך אין ספק כי על הרשויות לטקס עצה ולהתייחס לנושא כאל מכת מדינה.
