כבר כמה שנים שישראל ורצועת עזה מתקרבות ליישום הסדרה בה ישראל תאפשר העברת משאבים שיקלו על אופי החיים ברצועה למול שקט ארוך טווח. ההסדרה אמורה בסופה לתת מענה לכניסת הסחורות לרצועת עזה ולהקל באופן דרמטי על החיים של יותר מ-2 מיליון פלסטינים.
בפעימה השנייה ישראל אמורה לקדם עסקת חילופי שבויים אולם בימים אלו נתקלת המדינה בביקורת נוקבת ומוצדקת של משפחות גולדין ושאול שגופות יקיריהן הדר ואורון מוחזקות בידי ארגון הטרור חמאס יחד עם שני ישראלים נוספים אברה מנגיסטו והישאם א סייד. מהצד הפוליטי סופג בעיקר ראש הממשלה את הביקורת על אישור קידום המהלכים בכך שהוא בעצם מקיים סוג של דיאלוג עם ארגון טרוריסטי שבכל פעם שלא מקבל את הדרישות שלו פותח באמצעות פעולות אלימות קיצוניות במסע "שכנועים" שנגמר תמיד בניצחון הטרור. פעם זה בלוני תבערה ופעם זה עפיפונים ותמיד זה נגמר ביום קרב מול עזה, והפסקת אש חד צדדית שקובעת משוואות חדשות ישנות בשטח.
בפועל, ישראל מקבלת שקט לפרקים בעוד ברצועת עזה מקבלים בכל פעם עוד קצת דברים שמקדמים את אותה הסדרה שאמורה להביא בסוף למציאות חדשה ברצועה אך ספק אם המציאות הזו תשפיע על ישראל. עכשיו על הפרק סעיף נוסף בהסדרה – העברת צנרת גז לרצועת עזה.
האדריכל של המהלך הוא מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר שהצליח לשכנע את הקטארים יחד עם האו"ם והאיחוד האירופי שעזה צריכה לקבל אנרגיה זורמת. התהליך הניב תוצאות מהירות יחסית: ישראל חתמה על הסכם התקנת מערכת אספקת גז משטחה לתחנת הכוח בעזה. עד היום החשמל שזורם בעזה הוא חלקי ונמדד בפרקי זמן שבין 4-8 שעות ביממה. בשאר השעות עזה חיה בעלטה. ההסכם עצמו טרם עבר בקבינט ובממשלה אבל עצם פרסומו ברבים, בהודעה שיצאה מטעם השליח הקטארי לשיקום רצועת עזה, מוחמד אל-עמאדי מלמדת שהסיפור די סגור וכל מה שנשאר הוא להקים ממשלה שתאשר את המהלך באופן סופי והוא ייצא לדרך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מותה של פרופורציה: גם אתם התאכזבתם מאפליקציית הרמזור?
המלחמה על הנרטיב: ההרס בהר עיבל הוא חלק מקרב מתמשך
לדבר עם האויב: כך מקיימת ישראל קשר עם יריבים
מי שתספק את הסחורה לעזה היא חברת "דלק" שתעביר את הגז באופן רשמי בהסכמים מול הרשות הפלסטינית וזו תמכור את הגז לרצועת עזה. בעצם מדובר בקיזוז כספים בין הרשות לחמאס.
המהלך הזה צפוי להכניס לרצועת עזה מספיק גז כדי לספק חשמל לכל היום. כרגע נראה כי כל המהלך מבחינת ישראל לא יהווה נכס או תמורה. ישראל לא מתכוונת להתנות את המהלך בשום דבר מעבר הצהרות פומפוזיות של השאלטר על הגז בידינו אבל בפועל, ברגע שיזרום גז לרצועה אף אחד לא באמת יכול לעצור אותו לפרק זמן משמעותי.
את זה למשל ניתן ללמוד מהתנהלות ישראל מול עזה בנושא עצירת אספקת דלק באמצעות משאיות. בפעם האחרונה שישראל החליטה להעניש את עזה על מעשי טרור וסגרה את כניסת המשאיות התפטר שר הביטחון, אביגדור ליברמן שהחליט על המהלך ולא הצליח לשמור על ההחלטה בפועל. כשהגיע לקבינט עמדו מולו הרמטכ"ל גדי איזנקוט וראש המל"ל מאיר בן שבת. ליברמן זעם על כך שלא הצליח להשאיר את ההחלטה על כנה ובכך החלה ההתפוררות היחסים שלו עם הקואליציה. מאז ישראל נזהרת להפעיל מנגנוני ריסון כאלה ולכן סביר להניח שהאיומים על עצירת הגז בעתיד ייראו אותו הדבר. הפוליטיקאים יאיימו והדרג המקצועי יבטל את ההחלטה ובכך ישראל תיצור מצב בו רצועת עזה מקבלת מתנה גדולה ובספק אם בעזה יחזירו טובה.
