אחת מתופעות הלוואי של משבר הקורונה באה לידי ביטוי בשוקי ההון: התחזקות המטבעות הווירטואליים בכלל והביטקוין בפרט. ה"בהלה" לביטקוין הביאה את המטבע הווירטואלי לפני כשבוע לשיא של 57 אלף דולר – פי שניים בהשוואה למחירו בתחילת 2021, וכמעט פי שמונה ממחירו בתחילת השנה הקודמת.
את התופעה הזו רואים לא רק בביטקוין אלא גם במטבעות וירטואליים אחרים, כגון האיתריום, הריפל ומטבעות נוספים, חלקם פחות מוכרים. ה"פריקים" של המטבעות הקריפטוגרפיים מאמינים כי זוהי מגמה שתימשך. לשיטתם, שאותה הם מקפידים להביע בכל מקום אפשרי, למשקיע הקטן שמחפש מה לעשות עם הכסף כדאי לרכוב על הגל.
אלא שרבים לא ממש מודעים עד כמה השקעה כזו עלולה להיות תנודתית ומסוכנת. נכון לכתיבת שורות אלו נרשמת בשווקים צניחה בערך המטבעות הללו. בחלק מהמקרים מדובר בנפילה של יותר מ־15%, וזה לא היום היחיד שבו המטבעות הווירטואליים חווים נפילה חזקה. מטבע וירטואלי הוא נכס מתעתע, תנודתי ומצוי בסיכון גבוה. כשם שהוא נוסק בפתאומיות, כך הוא עלול לרדת בחדות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החסד האמיתי נמצא מאחורי המסכה
– קול גלגל: מסע תיעודי בעקבות הרוכבים על שניים
– שואה שלהן: "בנות הלילך" מספר סיפורים רבים מדי
לא סוד הוא שהבנקים המרכזיים בעולם אינם מחבבים את המטבעות המבוזרים הללו. אך מעבר לגישה העקרונית, יש להם גם אחריות מסוימת לדאוג לכספי הציבור ולהתריע מהסכנות. בשבוע החולף הייתה זו שרת האוצר האמריקנית ג׳נט ילן, שהזהירה מפניהם: ״זהו נכס ספקולטיבי מאוד, ואני חושבת שאנשים צריכים להיות מודעים לתנודתיות הקיצונית שלו", אמרה ילן בכנס שהתקיים לאחרונה. "אני דואגת מהפסדים פוטנציאליים שיגרמו סבל למשקיעים״, הוסיפה מי שכיהנה בעבר גם כיו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, וביקשה לצנן עוד את ההתלהבות מהמטבע: ״אני לא חושבת שייעשה שימוש נרחב בביטקוין לעסקאות. ככל שמשתמשים בו כעת, אני חוששת שלרוב זה לצורך מימון של פעילות לא חוקית".
ילן לא לבד, ואזהרות דומות רבות נשמעות מצד רגולטורים שונים. אך למרות האמירות הללו, מעת לעת עוד ועוד חברות בינלאומיות גדולות מצהירות כי יסכימו לקבל תשלום בביטקוין. במקביל, יותר ויותר גופי השקעות גדולים וחברות גדולות לוקחים חלק ברכישות ומביעים אמון במטבע. גם בקרב הגופים המוסדיים כאן בארץ, המנהלים את קרנות הנאמנות והחסכונות שלנו, נשמעות התבטאויות שאינן שוללות השקעה כזו, כחלק מסוים (ומצומצם) מתיק ההשקעות שהם מנהלים.
למרות החשש והבעייתיות במטבעות הללו, הרשויות הפיננסיות מבינות ברובן כי לא יוכלו להילחם בתופעה, אך כדי "להכשיר" את המסחר וההשקעה במטבעות, יהיו חייבות להכניס אותם תחת רגולציה מסוימת. דברים ברוח זו אמרה לנו גם יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה, בריאיון שקיימנו אתה לפני כחודש: "אני חושבת שההתפתחויות הללו הן תהליכים שאנחנו לא נוכל לעצור אותם. ההתפתחות הטכנולוגית מייצרת הזדמנויות חדשות, ואני חושבת שצריך לייצר רגולציה חכמה ומתקדמת כדי לאפשר לשווקים ליהנות מהן ולא לדכא אותן".
המציאות הזו מחלחלת גם לציבור המשקיעים הרחב, שאינו ממתין לרגולציה ונחשף גם הוא למטבעות המבוזרים. אלא שחשיפה כזו מחייבת, כאמור, משנה זהירות. אפשר להבין את מי שמעוניין "לתבל" את תיק ההשקעות שלו. אבל צריך להיות מודעים לסיכון הרב ולכך שתבלין דומיננטי מדי עלול להקדיח את התבשיל.
כוח המשיכה
התפתחות אמצעי התשלום הדיגיטליים צמצמה את השימוש השוטף של הצרכנים במזומן, והבנקים וחברות כרטיסי האשראי מתחרים ביניהם על ביסוס הארנקים הדיגיטליים בקרב הלקוחות. אך הצורך במזומנים עדיין קיים, והוא רחוק מאוד מלהיעלם. המקור לשטרות, מבחינת הציבור, הם שלל הכספומטים הפזורים בארץ. ועם כל הכבוד לדיגיטציה, מסתבר שהללו רק הולכים ומתרבים.
אם בשנת 2012 היו בישראל 3,200 מכשירים למשיכת מזומן, הרי שנכון לתחילת שנת 2020 היו כבר קרוב ל־7,200 מכשירי ATM (עמדות למשיכת מזומן). בעבר כל המכשירים הללו היו בבעלות הבנקים (במישרין או באמצעות חברת שב"א, שהבנקים מחזיקים בה), אך כבר כמה שנים שהתמונה הזו השתנתה לחלוטין. רוב המכשירים, 4,620 במספר, נמצאים בבעלות חברות פרטיות.
הסיבה לגידול החד במכשירים למשיכת מזומן היא העובדה שמדובר בעסק משתלם. על התיווך במשיכת מזומן אפשר לגבות עמלה נאה, וברוב המקרים היא חפה מכל פיקוח.
הכספומטים ה"פרטיים" אינם כפופים לרגולציה כלשהי בכל הנוגע לגובה העמלה, והיא נעה סביב 5־8 שקלים למשיכה. המכשירים הללו מצויים לרוב במקומות הומים (קניונים, בתי חולים וכדומה) או במקום מרוחק יחסית מסניף בנק (תחנות דלק, קיוסקים ועוד). בהתחשב בכך שהמשיכות מהם לרוב אינן גבוהות, ובחלקן אף יש הגבלה על סכום המשיכה (לעיתים הגבלה של 400 שקל), העמלה הופכת להיות דומיננטית מאוד ביחס לסכום הנמשך. כך למשל, אדם שזקוק ל־100 שקל במזומן, ומושך אותם ממכונה שבה העמלה עומדת על 8 שקלים, משלם על הפעולה הזו לא פחות מ־8%.
גם הבנקים ראו כי טוב, וגם הם מפעילים כיום כ־500 מכונות כאלו ברחבי הארץ. בעוד על כספומט בסניף בנק, או במרחק של עד 500 מטר מסניף הבנק, חלים פיקוח והגבלה על העמלה, הרי שבמכשיר "מרוחק" אין פיקוח והעמלה עומדת בממוצע על כ־6.5 שקלים למשיכה.
מסמך שפרסם לאחרונה מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מעלה שבשנת 2019 בוצעו ממכשירי ATM חוץ־בנקאיים 37.4 מיליון משיכות. תכפילו את המספר בעמלה על כל משיכה, ותקבלו הכנסה לא רעה בכלל. נכון, יש עלויות של תפעול, תחזוקה ועוד, אבל עדיין זה עסק רווחי מאוד. מעיד על כך מספרם ההולך וגדל של המכשירים, הבנקאיים והחוץ־בנקאיים. מספר המכשירים החוץ־בנקאיים, למשל, זינק בתוך שבע שנים בכ־230%.
הטלת רגולציה על מכשירי הכספומט החוץ־בנקאיים בפרט והגבלת העמלה בכלל, נידונו בכנסת והעניין עדיין נמצא בבחינה. בין היתר, לפני כחודשיים פרסם משרד המשפטים קול קורא לציבור לחוות דעתו בכל הנוגע להסדרת הכספומטים ולהיבטים הצרכניים הקשורים בהם.
בכל מקרה, עד שמשהו ישתנה, אם בכלל, לפני שאתם מושכים מזומן תזכרו שמשיכה בכספומט בסניף בנק תוזיל לכם את העמלה בכ־70%. לעיתים אף תהיו פטורים מעמלה, ככל שיש לכם הסדר עמלות או פטור מהן בחשבון הבנק.
