אחרי סגר שלישי צעקות הבסטיונרים בשוק מחנה־יהודה נשמעות לאוזניי כשירה צרופה, והתורים המשתרכים מול בתי האוכל נדמים כיצירת אומנות חתרנית, מקפלים בתוכם את הכמיהה לחיים. איזה אוונגרד. תחי הנורמליות, תחי! ובכל זאת, מסיבוב בבתי העסק באזור אני מגלה דבר אחד שמעיב על החזרה האיטית והמשמחת: סוגיית העובדים המחול"תים. אלו שביוני 2020 הבטיחו להם שהם יכולים לשבת בבית לפחות שנה, ולקבל 70 אחוז מהמשכורת.
"אנחנו מגדלים פה דור עצלן", אומר לי אורן ששון־לוי, הבעלים של מסעדת "אישטבח", ומספר לי שמתוך צוות של 40 עובדים חזרו לעבודה רק שניים (!). "מדובר בדרך כלל בסטודנטים שמקבלים דמי אבטלה", הוא מסביר. "אמר לי עובד 'נכון, הרווחתי אצלך יפה, אבל כעת אני מקבל 70 אחוז בלי לעשות כלום'. תוסיפי לזה שפה ושם עובדים בשחור. למה להם לחזור?"
כרגע המסעדה פותחת את דלתותיה במתכונת מצומצמת. "אנחנו ממשיכים לפתוח בטייק־אווי ולתת שירות חלקי. אין כרגע שירות מלא כי אני לא יכול לפתוח את הישיבה במסעדה, על פי ההנחיות כמובן, מהסיבה הפשוטה שאין לי עובדים. אנחנו מגישים לשולחן, אבל בחד־פעמי. אין לזה צורה. היה צריך לתת את הכסף לבעלי העסקים, שהם יוכלו לצ'פר את העובדים שבאים ולממן הכשרות לעובדים חדשים. העלות של כל סגירה ופתיחה מחודשת היא עשרות אלפי שקלים. כרגע אני בלי צוות מוכשר, ובלי צוות מוכשר אי־אפשר לפתוח. העליות והמורדות בתקופה הזו היו קשות. ההלוואות שלקחנו נגמרו. לכולם נגמר האוויר, גם הספקים דורשים עכשיו מזומן. אני, בגלל שאני חזק, משלם תוך שבועיים. המזל הוא שאני אופטימי מטבעי. תאמיני לי, אני רק מחכה לא' ניסן, לגאולה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בחירות ברצועה: חילופי תפקידים בהנהגת חמאס?
העולים יתחשבנו עם מי שסוגר בפניהם את השמיים
הפלסטינים משתלטים על שטחי C: "הממשלה הימנית כביכול פושעת"
בהמשך הרחוב אני מצליחה לתפוס את השולחן היחיד (!) שמוצב מחוץ ל"חצ'אפוריה", וליהנות מארוחת בוהריים מושלמת. בין ביס למשנהו אני לומדת שגם פה המצב דומה. אמנם מדובר בעסק קטן, מסבירה לי אורטל, האחמ"שית בת ה־24, אבל מתוך שמונה עובדים חזרו רק שניים. זו הסיבה שפנינת הנדל"ן של החצ'אפוריה – שולחן עם שני כיסאות – היא כה יקרת מציאות. פשוט אין עובדים שיוכלו להגיש שירות לשולחנות נוספים.
"בשביל סטודנטים שלומדים בתקופה הזו, החל"ת משתלם במיוחד", אומרת אורטל. "אני לא מאשימה אותם, אני מבינה אותם. אבל ברמה של קבלת ההחלטות הממשלתית, זה לא הגיוני".
אני לועסת בפי את הבצק הנפלא עם התרד והגבינה וביצת העין (את בטוחה שמותר לך? מחווה אורטל כלפי כרסי ההריונית), ולועסת בראשי את דבריה. אם רוצים שגלגלי השיניים של המשק יחזרו לנוע, צריך את הדבר הבסיסי ביותר: עובדים. לשאלתי מהו הפתרון, תשובתה של אורטל נחרצת: "להפסיק את החל"ת".
הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במוסף "יומן" של מקור ראשון
