אחרי סגר שלישי צעקות הבסטיונרים בשוק מחנה־יהודה נשמעות לאוזניי כשירה צרופה, והתורים המשתרכים מול בתי האוכל נדמים כיצירת אומנות חתרנית, מקפלים בתוכם את הכמיהה לחיים. איזה אוונגרד. תחי הנורמליות, תחי! ובכל זאת, מסיבוב בבתי העסק באזור אני מגלה דבר אחד שמעיב על החזרה האיטית והמשמחת: סוגיית העובדים המחול"תים. אלו שביוני 2020 הבטיחו להם שהם יכולים לשבת בבית לפחות שנה, ולקבל 70 אחוז מהמשכורת.
"אנחנו מגדלים פה דור עצלן", אומר לי אורן ששון־לוי, הבעלים של מסעדת "אישטבח", ומספר לי שמתוך צוות של 40 עובדים חזרו לעבודה רק שניים (!). "מדובר בדרך כלל בסטודנטים שמקבלים דמי אבטלה", הוא מסביר. "אמר לי עובד 'נכון, הרווחתי אצלך יפה, אבל כעת אני מקבל 70 אחוז בלי לעשות כלום'. תוסיפי לזה שפה ושם עובדים בשחור. למה להם לחזור?"
כרגע המסעדה פותחת את דלתותיה במתכונת מצומצמת. "אנחנו ממשיכים לפתוח בטייק־אווי ולתת שירות חלקי. אין כרגע שירות מלא כי אני לא יכול לפתוח את הישיבה במסעדה, על פי ההנחיות כמובן, מהסיבה הפשוטה שאין לי עובדים. אנחנו מגישים לשולחן, אבל בחד־פעמי. אין לזה צורה. היה צריך לתת את הכסף לבעלי העסקים, שהם יוכלו לצ'פר את העובדים שבאים ולממן הכשרות לעובדים חדשים. העלות של כל סגירה ופתיחה מחודשת היא עשרות אלפי שקלים. כרגע אני בלי צוות מוכשר, ובלי צוות מוכשר אי־אפשר לפתוח. העליות והמורדות בתקופה הזו היו קשות. ההלוואות שלקחנו נגמרו. לכולם נגמר האוויר, גם הספקים דורשים עכשיו מזומן. אני, בגלל שאני חזק, משלם תוך שבועיים. המזל הוא שאני אופטימי מטבעי. תאמיני לי, אני רק מחכה לא' ניסן, לגאולה".
בהמשך הרחוב אני מצליחה לתפוס את השולחן היחיד (!) שמוצב מחוץ ל"חצ'אפוריה", וליהנות מארוחת בוהריים מושלמת. בין ביס למשנהו אני לומדת שגם פה המצב דומה. אמנם מדובר בעסק קטן, מסבירה לי אורטל, האחמ"שית בת ה־24, אבל מתוך שמונה עובדים חזרו רק שניים. זו הסיבה שפנינת הנדל"ן של החצ'אפוריה – שולחן עם שני כיסאות – היא כה יקרת מציאות. פשוט אין עובדים שיוכלו להגיש שירות לשולחנות נוספים.
"בשביל סטודנטים שלומדים בתקופה הזו, החל"ת משתלם במיוחד", אומרת אורטל. "אני לא מאשימה אותם, אני מבינה אותם. אבל ברמה של קבלת ההחלטות הממשלתית, זה לא הגיוני".
אני לועסת בפי את הבצק הנפלא עם התרד והגבינה וביצת העין (את בטוחה שמותר לך? מחווה אורטל כלפי כרסי ההריונית), ולועסת בראשי את דבריה. אם רוצים שגלגלי השיניים של המשק יחזרו לנוע, צריך את הדבר הבסיסי ביותר: עובדים. לשאלתי מהו הפתרון, תשובתה של אורטל נחרצת: "להפסיק את החל"ת".
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צה"ל הגיע לחסינות עדר, כיצד ישפיעו המתגייסים החדשים?
– בג"ץ: העברת פרטי לא־מחוסנים זו שחיקת הזכות לפרטיות
– העולים יתחשבנו עם מי שסוגר בפניהם את השמיים
הזמני הפך לקבוע
כדי להבין את המצב שנוצר, נחזור מעט אחורה בזמן: במרץ 2020, כשמדינת ישראל יצאה לסגר ראשון, הממשלה והאוצר חיפשו פתרון שיאפשר לעסקים לשרוד את הסגר בלי שיקרסו כלכלית. הפתרון שהתקבל היה להשתמש בחל"ת – חופשה ללא תשלום – באופן שבו המעסיקים יוציאו את העובדים לחופש ולא יידרשו לשלם להם, והמדינה תשלם לעובדים כאילו הם מובטלים. כשהפתרון הזה התקבל, עוד בתקופתו של כחלון כשר האוצר, אף אחד לא דמיין שהקורונה תישאר איתנו לתקופה ארוכה כל כך. חשבו שזה ייקח כמה שבועות, גג חודש־חודשיים, והופ'לה נחזור לשגרה. אך הזמן עבר והקורונה לא התאדתה.
ביוני 2020, הפתרון הזמני של החל"ת התקבע לאחר ששר האוצר הנוכחי ישראל כ"ץ הבטיח להמשיך בדמי החל"ת שנה קדימה, עד יוני 2021. בעיית הנעת המשק בסופו של כל סגר הוחמרה, וכעת ההשפעות השליליות על העסקים ברורות. גם אם העסקים רוצים לחזור לפעילות מוגברת או מלאה – עם משכורת חלקית מובטחת בכיס, העובדים לא ממהרים לפשוט את הפיג'מה.
כדי לנסות לתקן את המצב ולעודד עובדים לחזור לשוק העבודה, ניסו משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי לגבש בינואר מתווה ולפיו מובטלים שיחזרו לעבודה יזכו לשני מענקים בגובה דמי האבטלה שלהם, בחודש הראשון והרביעי. אך גם המתווה הזה, שנמתחה עליו ביקורת רבה, לא עבר.
ממול החצ'אפוריה נפתחה לפני פחות משנה, באוגוסט, שווארמיית הגורמה "אקה". הבעלים הוא לגמרי לא במקרה שכני ליישוב שדה־בעז, יוסי צוובנר. הוא מנופף לי לשלום ואני מפנה את השולחן, לא בלי מחשבות להחתים את המשחרים לטרף על חוזה שכירות דרקוני.
יוסי הוא משוגע לא קטן, ותעיד החלטתו לפתוח עסק חדש בתקופת הקורונה. אבל אפילו הוא לא התכוון ללבוש בכל יום שעות ארוכות את מדי המסעדה הכחולים. "תכננתי כמובן להיות נוכח בעסק, אבל בניהול ושיפור, לא בטיפול שוטף. זה לא נכון עסקית לעשות עבודות שמישהו אחר יכול לעשות. ככה החלק שאני אמור לעשות ואף אחד אחר לא יכול לעשות – ניזוק". כן, הבנתם נכון, גם פה יש רק חצי מכמות העובדים הנדרשת לתפעול תקין.
בחזית החנות מופיע שלט: "דרושים עובדים". ומה קורה כשצעיר, עובד אופציונלי, נכנס לחנות לשיחת גישוש? "דבר ראשון ששואלים אותי זה האם אנחנו משלמים בשחור", מעיד צוובנר, "90 אחוז עושים אחורה פנה אחרי שהם שומעים את התשובה. לא הבנתי מלכתחילה את ההיגיון של ההחלטה להבטיח כל כך הרבה זמן מראש משכורת. למה להצהיר שנה מראש על זה ששנה שלמה עובדים יוכלו לשבת בבית? מישהו ידע אז לקרוא את הסיטואציה?" הוא יורה שאלות מצוינות שאין לי תשובה טובה עליהן.
ירדן ריבלין, בירבזאר: "כרגע אני צריך להיות גם המארחת, גם איש הלוגיסטיקה, גם הרואה חשבון, גם האחמ"ש, גם עוזר־טבח וגם זה שמכשיר את העובדים החדשים"
"עכשיו עלה רעיון הזוי נוסף של השר ישראל כ"ץ, לתת מענק חזרה לעבודה. צריך לצ'פר את העובדים כדי שיחזרו לעבוד? פשוט אל תיתנו להם את הסיבה להישאר בבית. זה טמטום על טמטום. מחלקים כספים בצורה לא הגיונית, ועכשיו מנסים להביא פתרון לא הגיוני לסיטואציה הלא הגיונית שיצרתם. הרוב השקט, שבמקרה הזה אין להם שום אינטרס לעשות רעש, יושב בבית ונהנה מהסיטואציה". אז למה הוא בא? אני שואלת ומצביעה על העובד שנכנס: "אה, הוא כמוני, משוגע והיפר־אקטיבי. לא יכול לשבת" (זורקת נקודה למחשבה: יופסקו מרשמי הריטלין לאלתר, אולי העובדים יחזרו בהמוניהם).
נקודה נוספת שמעלה צוובנר היא העלויות שהוא נדרש לשלם על כוח עובדים מצומצם. "גם אם אני עובד פה בשוטף, וגם אם אני מצליח להחזיק את המקום עם צוות קטן – את העלויות אני סופג. מי משלם על המשמרות הארוכות והשעות הנוספות של העובדים? אני כמובן, וככה ההוצאה שלי על משכורות לעובדים עלתה ב־30־40 אחוזים. בקיצור, מצב ביזארי", מסכם השף־שכן שלי.
אבן שנזרקה לבאר
הסיבוב נמשך, ולצד תחושת החיות והשמחה של העוברים והשבים וליקוט שברי שיחות על טעם וריח שלא חזרו, הרושם הראשוני בסוגיית העובדים מתקבע. בחזיתותיהן של מסעדות רבות נכתב כי הן מחפשים עובדים, ובעלי עסק מאשרים באוזניי כי זוהי שיחת היום.
"כרגע אני צריך להיות גם המארחת, גם איש הלוגיסטיקה, גם מי שעונה לטלפונים, גם הרואה חשבון, גם האחמ"ש, גם עוזר־טבח וגם זה שמכשיר את העובדים החדשים", אומר לי ירדן ריבלין, בעלי ה"בירבזאר" שפועל בשוק מחנה־יהודה כחמש שנים. "אתמול הייתי בבר מ־11 בבוקר עד 2 בלילה, וככה זה הולך להימשך עד שנניע את המנגנונים מחדש ונגייס עובדים חדשים. לפני הקורונה היה לי צוות של 50 עובדים, פלוגה לכל דבר ועניין. כרגע אני שומר על המקום קטן ומשפחתי. צריך לראות איך השוק יגיב לפתיחה מחדש, והאם הוא יחזור להיות מה שהיה או לא. בכל מקרה, ייקח זמן עד שהוא יתאושש".
ריבלין מתייחס בסלחנות לעובדים שמעדיפים להישאר בבית, ומסביר את השיקול הכלכלי שלהם: "מי הבטיח להם שלא יהיה עוד סגר בקרוב? הם חוששים לוותר על האבטלה והמשכורת, ופתאום שוב יסגרו את המסעדות והברים. אני לגמרי יכול להבין אותם".
הוא מתאר שיחה עם עובד ממוצע: "זה נשמע פחות או יותר ככה: 'ירדן, תקשיב, אני ממש אוהב אותך, אני ממש רוצה לעזור, הייתי יכול לבוא לעבוד אם זה היה במזומן'. ומי שכן רוצה לעבוד, אלו בדרך כלל אנשים שכבר ממש רוצים לצאת מהבית או חבר'ה שמסיבות כאלו או אחרת נתקעו בלי אבטלה".
"גם מאה חכמים לא יוכלו להוציא מהמים אבן אחת שזרק טיפש", אומר לי בעל בר נוסף בשוק, ששמו שמור במערכת. האבן היא כמובן הבטחת דמי החל"ת לשנה קדימה.
"כרגע אין מגבלות משמעותיות על העסקים, ולכן באותה שנייה שהחליטו שהעסקים חוזרים לפעילות, היה צריך להגיד לכולם 'לכו תמצאו עבודה, נקודה", סבור בעל הבר ששמו שמור במערכת. "אבל כמובן שזה לא יקרה כי אנחנו בכלכלת בחירות, ומקבלי ההחלטות רוצים שקט".
אז אפשר לתקוף את הבנים השובבים שלא שבו לעבודתם, אבל כל עוד לא תקום ממשלה לאף אחד לא יהיה אינטרס לגעת בסוגיה הבוערת הזו. הצאצאים שלנו יום אחד ישלמו על זה שאבותיהם אכלו להם מהכיס, בלי סיבה מספיק טובה כרגע.
תחושת יציבות
קולותיהם של בעלי העסקים צלולים וברורים, אבל באוצר לא ממהרים "להכות על חטא" ומסבירים את חוסר החפיפה המושלם בין רשת הביטחון שהממשלה ניסתה לפרוש על האזרחים ובין פתיחת המשק, בכך שהחיסונים הגיעו מוקדם מהצפוי. לדבריהם מדובר על סטייה של כחודשיים, לא משהו בלתי הגיוני בתקופת הקורונה.
על רקע חוסר הוודאות של הקורונה, אומרים שם, ניסתה הממשלה לספק תחושת יציבות כלשהי. מעבר למודלים, לחישובים ולמספרים, ליציבות שמספקים דמי האבטלה יש משמעות רבה בעבור האזרחים הפשוטים. על משרד האוצר היה מוטל לחשב את ה"טרייד אוף" (שקלול תמורות) בין רשת הביטחון ובין תמריץ לתעסוקה, והאיזון בין שני הפרמטרים האלו איננו משימה פשוטה בהכרח. האם לא היו טעויות לאורך הדרך? היו.
בתשובה לשאלות בעניין החל"ת, אמר ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון בריאיון לכאן 11 ש"הממשלה מוגבלת ביכולת שלה לייצר פתרון דיפרנציאלי" וכי "אין בכוונת האוצר לבטל את מודל החל"ת בגלל מיעוט שלא רוצה לחזור".
יחד עם שירות התעסוקה השיקו באוצר תוכנית שמאפשרת למעסיקים לדווח על עובדים שמסרבים לחזור לעבוד. לאחר שבשירות התעסוקה מבררים אם יש סיבה מוצדקת לסירוב, יש להם סמכות לשקול את ביטול דמי החל"ת.
בכל מקרה, באוצר מעוניינים להכניס את הציבור לתהליך גמילה מדמי האבטלה ולשנות את הזכאות האוטומטית להם, כך שקבלתם תושפע מתחום העיסוק של דורש העבודה, ומהשאלה החשובה: האם באמת אין לו אפשרות לעבוד או שהוא פשוט מעדיף להישאר בבית.
