העיר אריאל חולשת על שטח של כ־30 קילומטרים מרובעים, והממדים הללו משרים תחושת ביטחון על 21 אלף תושבי העיר המתפתחת. אלא שמגמה חדשה־ישנה מצד הרשות הפלסטינית מאיימת על תחושת הביטחון הזו. ממערב לעיר, במרחק שני קילומטרים מכביש 5 במרחב אריאל, בין הכפרים סלפית, בני־זייד וברוקין – נסללו בשנים האחרונות כבישים ונמתחו תשתיות לפרויקטים של בנייה פלסטינית עתידית, שחלקם כבר אוכלסו. השוואה בין תצלומי אוויר של השטח לפני עשר שנים ובין תצלומים עדכניים, חושפת תוכנית להקמת כרך עצום בגודלו, פי כמה מהעיר אריאל, שנמצאת בעיצומה.
מזרחית לעיר, כפי שניתן להתרשם מתצלומי אוויר נוספים, במקביל לכביש אריאל־רחלים ובסמוך לכביש 60, נפרצו בעשור האחרון צירים נוספים וקמו בניינים רבים. בשונה מהשטח שממערב לעיר, שטחים אלו אינם קרובים לאף כפר או יישוב פלסטיני.
ההתפתחות הזו צדה את עיני פעילי ההתיישבות בשלוש השנים האחרונות. בנייה פלסטינית רחבה סביב היישובים היהודיים מתרחשת בכל רחבי יהודה ושומרון ואיננה דבר חדש; והמערכה הישראלית נגד השתלטות פלסטינית על שטחי C זוכה היום לסיקור ולתשומת לב, גם בקרב הדרגים המקצועיים והמדיניים. אלא שבהתיישבות מדברים כעת על התמודדות חדשה: ההשתלטות על השטחים הפתוחים שבין הבנייה הפלסטינית לבנייה הישראלית מתרחשת בשלוש השנים האחרונות דווקא בשטחי B – שטחים שעל פי הסכמי אוסלו מצויים בשליטה ביטחונית של ישראל אך ללא שליטה אזרחית. הווי אומר: למנהל האזרחי, הריבון הישראלי בשטח, אין יכולות אכיפה על פי החלוקה ששורטטה באוסלו כפי שיש לו בשטחי C, הנתונים לשליטה צבאית ואזרחית של ישראל.
לוחצים על הפרוזדור
"הסכמי אוסלו קיבעו מצב מסוכן בשטח, שבו לרשות הפלסטינית יש אפשרות אזרחית לעשות ככל העולה על רוחה בשטחי A ו־B", אומר לנו עו"ד אביחי בוארון, פעיל התיישבות שהיה מראשי מטה המאבק בעמונה. בעקבות כנס "המלחמה השקטה" של מקור ראשון ותנועת רגבים שהתקיים בשבוע שעבר ועסק בנושא, יצאנו לסיור בגוש שילה עם בוארון, עם עו"ד דורון ניר־צבי, פעיל התיישבות מוכר, ועם עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, במטרה להבין טוב יותר את המציאות המסוכנת המתהווה לטענתם בשטח.
בעודנו צופים מהיישוב אחיה לכיוון צפון, לעבר הכפר קוסרה והיישובים מגדלים ואש־קודש, מתאר בוארון את המערכה החדשה שניצבת בפני מדינת ישראל ברחבי יהודה ושומרון.
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הביקור באמירויות בוטל, נתניהו ובן זאיד יתאמו מועד נוסף
– הבסיס המוסרי: הרמטכ"ל צריך להתנצל בפני אלאור אזריה
– צימרים יוקרתיים לזוגות בלבד בצפון הארץ
"בעשור האחרון הרש"פ מנצלת את ההסכמות שהיא הגיעה אליהן עם ישראל, למרות שהכריזה שהיא ויתרה עליהן. היא משתלטת יותר ויותר על שטחים פתוחים במה שנקרא שטחי B, מתוך מגמה להשתלט על האדמות, והיא עושה זאת בצמוד ליישובים ישראליים". מטרתה הגלויה, אומר בוארון, בהתעלם מהסכמי אוסלו, היא להשתלט ככל האפשר על שטחים ביו"ש, כחלק מיישום תכנית פיאד הידועה, תוכניתו של ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר. "הרש"פ מנצלת את החורים בגבינה השווייצרית שיצרו הסכמי אוסלו כפי שכינה אותם אהוד ברק, ומאתגרת את הביטחון של ההתיישבות כשהיא בונה שכונות ועיירות על שטחי B לא פחות מאשר על שטחי C, ובצמוד ככל האפשר ליישובים ישראליים".
בוארון מפנה את מבטנו אל הוואדי היורד מהכפר קוסרה אל עבר היישוב אחיה, ואל לולי התרנגולות הגדולים שהקימו לאחרונה תושבים מקוסרה, סמוך לגפנים של תושב היישוב אש־קודש. מסביב נסללה לאחרונה דרך עפר חדשה. ההתרחבות הזו מצמצמת את המרחק בין קוסרה ליישובים היהודיים, ואף יוצרת חיץ בין היישובים אש־קודש ומגדלים, שעלול להיות מסוכן.
"יש פרוזדור אחד של רצף התיישבותי בכל יהודה ושומרון", מסביר בוארון. "הוא מתחיל בראש־העין, נמשך לברקן, עובר באריאל, רחלים, עלי, שילה ועמיחי, ויורד לבקעה. הרשות מבינה היטב מה גורם אותו רצף התיישבותי, ולכן היא לוחצת עליו בהשתלטות על שטחים פתוחים סביב היישובים ששייכים לאותו רצף, מצפון ומדרום. המטרה היא להיצמד כמה שיותר להתיישבות היהודית וליצור סביבה טבעות חנק, ולמעשה להפוך את היישובים למובלעות".
העבודה הפלסטינית בשטחי B קלה יותר לעומת שטחי C. בעוד שבנייה בשטחי C דורשת הגשת תוכניות למנהל האזרחי או התמודדות מול היד הרכה יחסית שלו באכיפת בנייה בלתי חוקית, בשטחי B אין שום צורך בהגשת תוכנית ובקבלת אישור. להפך, המשרד לענייני התיישבות פלסטינית מעודד זאת. בשונה משטחי C, הממופים יחסית על ידי המנהל האזרחי וארגוני ההתיישבות כדוגמת רגבים, שבעשור האחרון אספו נתונים על היקפי הבנייה הבלתי חוקית, נתונים כאלו לא קיימים לגבי שטחי B.
"כשבאמצע שום מקום מקימים יישוב שצריך למשוך אליו תשתיות מים, חשמל, ביוב, כבישים ותקשורת, מבינים שזה לא דבר שקורה מעצמו", אומר בוארון. "צריך בשביל זה התגייסות של מערכת. יש משרד פלסטיני לענייני התיישבות שמחזיק 600 תקנים, ויש לו שלוחה בכל כפר. הם מעמידים לרשות התושבים אלפי עצי זית, וקוראים לתושבי הכפרים לשתול אותם הכי קרוב לגבולות ההתיישבות היהודית כדי לתפוס את השטח".
כך למשל, בהודעה שפרסמה בפייסבוק מועצת הכפר קוסרה, היא קוראת לתושביה לבנות או לטעת שתילי זיתים בשטחים הפתוחים. על פי אחת ההודעות, מי שאינו מעוניין לבנות באדמתו עליו להעביר את השטח לתושב אחר שיעשה זאת.
עו"ד בועז ארזי, תנועת רגבים: "במערכה על שטחי B ישראל לא משתתפת. הרש"פ פועלת בכל הכוח, ויוצרת זיקה לשטח במקומות אסטרטגיים. לא רק בצמוד ליישובים ישראלים אלא גם לצירים"
הצבא לא רלוונטי
כמי שהיה מעורב ברכישת חלקות אדמה רבות ברחבי ההתיישבות, עו"ד דורון ניר־צבי מכיר היטב את הנושא. אם בשטחי B יש לישראל תפיסה צבאית, אני שואלת אותו, מדוע הצבא אינו פועל כדי למגר את תפיסת השטחים הפתוחים הזו, שבסופו של דבר יוצרת איום על היישובים היהודיים?
"הצבא לא רלוונטי מכיוון שקרקעות זה עניין אזרחי של רישומים, טאבו, נדל"ן. לכן למשל אני לא יכול לגאול קרקע בשטחי B. אם רכשתי אדמה מערבי בשטח B, אין לי שום אפשרות לממש את הזכות שלי בה. להתייחס לבנייה בשטחים הפתוחים כאל איום ביטחוני זה כבר מעשה מדיני שצריך להיעשות, ולהוריד הנחיות לצבא בהתאם".
עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, הפועלת נגד הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות החקלאית על שטחי C, אומר כי "המערכה על שטחי C, שהתעוררה לפני שנתיים־שלוש, הביאה להבנה שיש קטסטרופה בשטח. אבל במערכה הזו, על שטחי B, מדינת ישראל לא משתתפת. הרש"פ פועלת בכל הכוח, ויוצרת זיקה לשטח במקומות אסטרטגיים. לא רק בצמוד ליישובים ישראליים, אלא גם לצירים".
"אלוף פיקוד מרכז תמיר ידעי היה איתנו בסיור דומה לפני כשבועיים, ואמר לי שאין לו כלים לפעול בשטחי B", מספר בוארון. "היועצים המשפטיים אומרים, אם יש בעיה ביטחונית תתמודד איתה בכלים ביטחוניים. תשים גדר, תציב פילבוקס, אבל זכותו של הערבי לבנות בשטח B. מבחינתם, כל זמן שהסכמי אוסלו חלים מבחינת ישראל והסמכות האזרחית בשטח היא של הפלסטינים – אין לישראל שום יכולת לכאורה. אתה אומר שיש לך צורך ביטחוני? תגדיר אותו באופן מידתי שלא יפגע בזכויות שלהם".
המקרה של הכפר קוסרה חוזר על עצמו בכל רחבי יהודה ושומרון. כמה קילומטרים משם, במרחב היישוב מעלה־לבונה, נבנית עיירה פלסטינית גדולה נוספת. במרחב עפרה, על שטח פתוח בין הכפר טייבה ליישוב, נפרצו בעשור האחרון דרכים ונתפס שטח אדיר שאינו בקרבה לאף יישוב פלסטיני. נמתחו אליו תשתיות חשמל, כנראה במטרה לבנות עיירה גדולה.
צומת המשטרה הבריטית, בוואדי חרמיה על כביש 60, הוא אחד הצמתים המרכזיים ביו"ש, ומיקומו בוואדי הופך אותו לאתגר ביטחוני. בשנים האחרונות מתבצעות משני צידיו עבודות בנייה פלסטיניות אינטנסיביות. בסוף 2019 נסללה דרך המובילה לראש ההר, ככל הנראה לקראת הקמת נקודת יישוב חדשה השולטת על הצומת.
"גם הסיפור של כביש 80 מדרום לחברון הוא התגלמות של המגמה הזו", מציין ניר־צבי. "הרש"פ השתלטה על קו המצוקים של מדבר יהודה באזור הכביש, סללה שם כבישים פנימיים ויוצרת עבודות בשטח. היא מחברת למעשה את יהודה ושומרון בכבישים שעוטפים את האזורים הללו".
המגמה ניכרת גם סביב היישוב עתניאל. השוואה בין תצלומי אוויר של היישוב והכפר חירבת־כרמה הסמוך אליו לאורך תקופה של עשור, מגלה כיצד גם שם הלכו ונבנו בשנים האחרונות בתים על השטחים הפתוחים, ואלה ממוקמים היום מאות מטרים בלבד מהיישוב.
חלק ממדיניות סדורה
מהיישוב אחיה אנו עוברים לצד הדרומי של גוש שילה. בדרך אנו עוצרים ומשקיפים על שבות־רחל ושילה. בין שתי נקודות ההתיישבות הללו ישנה גבעה ועליה בית ערבי בודד. "עכשיו תסתכלי ימינה, את רואה את הכפר ג'אלוד?", מכוון אותי בוארון. "ממנו יוצאת דרך עפר שהחלה להיפרץ ממש לאחרונה, והיא מתוכננת לחבר את הכפר עם הבית הבודד הזה. זאת השיטה".
מהיישוב עדי־עד אנו ממשיכים לטפס אל ראש ההר, שממנו משתקפת תצפית מרהיבה על עמיחי, שבות־רחל וכרמי עמק שילה. מולנו נפרסת מערכת כבישים רחבה, מרחק 50 מטרים בלבד מתחום השיפוט של עמיחי. בקיץ 2019 הבחין רבש"ץ היישוב בעשרות דגלונים נעוצים במקומות שונים ברחבי הגבעה. במנהלת התיאום והקישור הסבירו שמדובר בעבודות חקלאיות שמתואמות איתם, אך טרטורי הבאגרים במקום אותתו על בנייה מסיבית. משיחות עם פועלים ערבים הבינו תושבי עמיחי המודאגים כי במקום מתוכנן יישוב ערבי חדש. לטענת מנהל העבודה במקום, הכול מתואם עם מפקדת התיאום והקישור.
המהלך הפתיע גם את אלוף פיקוד המרכז לשעבר נדב פדן, שערך סיור במקום. את המיזם, שמגרשיו כבר החלו להימכר בסכום של 30 אלף דולר למגרש, מנהלת חברת "טאבו", הפועלת תחת Union Construction and Investment (בקיצור: UCI), אחת מחברות הנדל"ן הגדולות בשטחי הרשות הפלסטינית. העומד בראשה הוא איש העסקים הפלסטיני־קנדי חאלד סבאווי. אופן העבודה של החברה פשוט וקל: החברה מסמנת ורוכשת קרקעות שאינן רשומות כאדמות מדינה, ומציעה לפלסטינים מהארץ והעולם לרכוש חלקות. החברה מקבלת על עצמה את הטיפול הבירוקרטי ברכישה ממי שהיא מזהה כיורשי הקרקע, ודואגת לפיתוח סביבתי.
בעקבות טענות אנשי החברה להתנכלויות מצד מתנחלים לפועליהם בשטח, עתרה החברה לבג"ץ שיורה לצה"ל לאבטח את העבודות. לאחר שצה"ל הגביר את נוכחותו בקרבת העבודות, קבע בג"ץ כי לאור זאת הטיפול בעתירה הסתיים. בתצהיר שצורף לעתירה חושף סבאווי שוב כי גם פרויקט זה הוא חלק ממדיניות סדורה של הרשות הפלסטינית להשתלטות על שטחים רבים ככל האפשר. במסגרת המיזם, הצהיר סבאווי, "רוכשת החברה שטחים נרחבים ולרוב בלתי רשומים באזורים A ו־B, והופכת אותם לחלקות רשומות עם שטרי בעלות". עוד נכתב כי "עבודות הבנייה נעשות בהתאם להיתרים שהנפיקה הרשות הפלסטינית, אשר על פי הסכמי הביניים מוסמכת להסדיר תכנון ובנייה באזורי B".
"למדינת ישראל אין שליטה בשום דבר שקורה ביו"ש, הכול אחיזת עיניים", קובל ניר־צבי. "ההתיישבות ביו"ש חיה תחת ספר לבן. ב־23 השנים שאני עובד מול המנהל האזרחי כעורך דין, המצב רק הולך ונהיה רע יותר, כשההנחה הבסיסית גם מצד ישראל היא שאנחנו דבר זמני בשטח. הערבים עושים מה שהם צריכים לעשות ופועלים כקרן קיימת לישמעאל, מה שאנחנו ידענו לעשות לפני מאה שנה. אנחנו צריכים לבוא בטענות לשלטון הימין, שבמקום שיזרקו לזבל את דו"ח טליה ששון ויאמצו את דו"ח אדמונד לוי שהופך את הקערה על פיה ומבטל כל מיני גזירות כמו צו שימוש מפריע – דו"ח ששון עדיין קיים והמשפטיזציה ביו"ש הולכת לפיו".
ארזי מסכים עם ניר־צבי שהכול נובע מתודעת זמניות בנוגע ליו"ש, שמקרינים חלק מהגורמים הישראליים. "יש דברים בסיסיים שריבון עושה בשטח. כשהבריטים הגיעו לארץ ישראל הם עשו הסדר מקרקעין. מדינת ישראל כבר 54 שנים בשטח, ונבהלים אפילו מלשמוע את המונח הזה".
לדעת ארזי, "צריך להפסיק לדבר על שטחי B, A ו־C, ולעבור לדבר על שטח פתוח או שטח מבונה. אם לא נטפל בזה עכשיו, נגיע למשבר קטסטרופלי בעתיד. המצב בשטח היום מסוכן למדינת ישראל, לא רק להתיישבות. אנחנו מאבדים את השטח לטובת הרשות, שחותרת תחת הסכמי אוסלו ומשנה את המציאות בשטח. כשיבואו בעתיד לבחון את השטח יסתכלו על מה שיש בו בפועל, כלומר איפה יש התיישבות פלסטינית ואיפה התיישבות יהודית, ועל פי זה ייקבע כל הסכם עתידי. אני לא רואה מצב שבו יישוב שתקוע בתוך טבעת פלסטינית של בנייה או חקלאות, יחזיק מעמד.
"אנחנו כבר באיחור של כמה שנים בטיפול בנושא", מתריע ארזי. "צריך לקחת חזרה מקומות שהשתלטו עליהם ולמנוע כל פעילות עתידית. מדינת ישראל צריכה לתפוס את המצב ביו"ש כמערכה בין המלחמות, ולהגדיר את המציאות הזו כאיום ביטחוני כדי שתוכל להצדיק כל פעולה כדי למנוע אותו".
תרדמה ימנית
ח"כ ניר ברקת מהליכוד, שסייר בשטח, ופוליטיקאים נוספים בימין מסכימים עם התפיסה הזו. "יש התעוררות קלה בדרגים המדיניים", מברך בוארון.
"חייבים לדרוש מהרשות הפלסטינית התנהגות סימטרית בשטח", אומר ח"כ ברקת. "זה אומר שגם הם צריכים להצטופף לשטחים המאוכלסים ולשמור על השטחים הירוקים. יש מספיק שטחים באזורי A ו־B לצופף בהם את הבנייה, כמו שמקובל בעולם הרחב. פעלתי על פי אותו עיקרון גם כראש עיריית ירושלים, למשל בשכונת צור־באהר. נתַנו אפשרות לעלות לגובה. על הפלסטינים להישאר בתחומים המאוכלסים, לעלות לגובה ולבנות באופן צמוד דופן. ממש כמו הבנייה הישראלית".
שלטון הימין בעשור האחרון לא עצם עיניים מול התופעה?
"תמיד יש אתגרים קדימה ועדיין לא פתרנו את כל הבעיות. לא הכול מושלם. לא צריך לפחד לעשות רפורמה בנושא הזה. אחד העקרונות שהאיחוד האירופי דוגל בהם הוא שמירה על שטחים ירוקים. אנחנו צריכים לבוא לאותן מדינות שמממנות חלק לא קטן מהבנייה בשטחים הללו, ולטעון שצריך לפעול כדי לשמר את כל השטחים הפתוחים בארץ ישראל. זו לא רק הקפאת המצב בשטח, אלא גם הנמקה בינלאומית".
גם אתה מציע להסתכל על השטח באופן שונה ולא במונחים של B, A ו־C. האם לא הגיע הזמן שגם ישראל, כמו הרש"פ, לא תכיר יותר בהסכמי אוסלו?
"אני מסכים שצריך להסתכל על השטח אחרת. יש פה איזה קיבעון חשיבתי. כמי שנוטה לחשוב לרוב מחוץ לקופסה ומשליך מניסיוני בירושלים על רפורמות ושינויים שצריכים לעשות, אחד מהם זו גם חשיבה אחרת בהתייחסות שלנו לפלסטינים".
"עשרים שנה ממשלות ימין נמצאות באיזושהי הירדמות מוחלטת, אדישות, שהביאה את הצד הפלסטיני לכבוש ולכבוש, ועכשיו זה כבר קרוב מדי לגדרות של היישובים", מסכמים בוארון, ניר־צבי וארזי. "מדינת ישראל חייבת לפעול, וכמה שיותר מהר".
תגובת פיקוד מרכז והמנהל האזרחי: "מערכת הביטחון והמנהל האזרחי פועלים בשטחי C בלבד כנגד בנייה בלתי חוקית. ביחס לבנייה בשטחי B, האכיפה מתבצעת כאשר קיים צורך ביטחוני בלבד. צה״ל ימשיך במשימתו להגנת התושבים, לצד אכיפת חוק וסדר במרחב".
