סוגיה מעניינת ובעלת השלכות כלכליות גדולות מונחת בימים אלה על שולחנו של עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי). עליו להכריע אם ליועצים כלכליים שמעניקים שירות לרשויות מקומיות מותר לקבל שכר טרחה התלוי בהצלחתם להשיג תקציבים מהמדינה, כך ששכר הטרחה ייגזר מהתקציב שהמדינה נתנה לרשויות בעקבות ייעוצם. הסוגיה נוגעת לאחד המתמודדים בבחירות הקרובות – פרופ' ירון זליכה, יו"ר "המפלגה הכלכלית החדשה".
בחודש אוגוסט שעבר הגיש זליכה תביעה, בשם חברת הייעוץ הכלכלי שלו, לבית המשפט המחוזי בלוד. לטענתו הרשויות המקומיות הסמוכות לנתב"ג חייבות לו שכר טרחה בגובה 8 מיליון שקלים, לאחר שהצליח, לטענתו, להשיג להן פיצוי מאת המדינה בדמות מענק נתב"ג. מדובר כ־100 מיליון שקלים הניתנים לרשויות הסמוכות לנמל התעופה שאינן מקבלות דמי ארנונה ממנו, אך תושביהן סובלים מהרעש והזיהום שהוא מפיק. מדובר בעיריות אור־יהודה, לוד ויהוד־מונוסון, והמועצות האזוריות חבל מודיעין ושדות דן.
בכתב ההגנה שהגישה עיריית לוד לבית המשפט נטען שאמנם זליכה הוביל להענקת מענק נתב"ג לעיר, אך אי אפשר לשלם שכר טרחה הנגזר מתוך הסכום הכולל, וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2003 האוסר על כך. בחוזר המנכ"ל נקבע ש"התקשרות מעין זו נוגדת מִנהל תקין, ועל כן נאסר על הרשויות המקומיות להתקשר בה ומדובר בהתקשרות שנעשתה שלא כדין".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הלבנת כספים לטרור: כשאיראן מזייפת מסכנות
– עד כמה פיקחו הכנסת ובג"ץ על המגבלות שהטילה הממשלה?
– תעמולת ההסתה של ליברמן עוברת בשקט
עם זאת, הסכם שכר הטרחה שחתמה העירייה עם חברת הייעוץ של זליכה דווקא מתחייב לתשלום באחוזים; זליכה עצמו ציין בכתב התביעה שיועמ"ש עיריית לוד, המנכ"ל והגזבר שלה אישרו את החוזה, למרות חוזר המנכ"ל לעיל. בעיריית לוד טענו שהם פנו אל המשנה ליועמ"ש קמיניץ וביקשו לקבל את עמדתו בנושא; שקמיניץ ניסה להביא לידי פשרה; ושזליכה לא הסכים להתפשר על פחות מ־8 מיליון שקלים.
בדיון בחודש דצמבר בבית המשפט בלוד טען עו"ד עפר שפיר, בא כוחה של עיריית לוד, ששאלת שכר הטרחה אינה רלוונטית: "היועץ המשפטי של העירייה אמר שאין מניעה לתגמול הזה משום שהוא אינו נגזר מתקציבי ממשלה אלא מהכנסות ארנונה; אבל השתנו הנסיבות כאן, וכיוון שהשתנו הנסיבות נשתנתה גם החלטת העירייה. העירייה אישרה את שכר הטרחה בתנאי שההכנסות תתקבלנה מארנונה ולא מתקציבי הממשלה".
שאר הרשויות – יהוד־מונוסון, אור־יהודה, חבל מודיעין ושדות דן – הגישו יחד תגובה חריפה לבית המשפט וקבעו שזליכה אינו זכאי לקבלת שכר הטרחה "הלא פרופורציונלי", משום שמענק נתב"ג הועבר בעקבות החלטת הממשלה ובאמצעות חקיקת חוק, ואילו עבודתו של זליכה הסתכמה "בביצוע ראשית עבודה בלבד, ומכלול העבודה… לא הושלם על ידי החברה שלו".
בבית המשפט השיב לכך זליכה בתרעומת: "אני וחבריי היועצים האחרים טענו שאנחנו צריכים ליזום הצעת חוק, וזה מה שעשינו… הטענה שעשינו תחילתה של עבודה גובלת בחוצפה. הם שיבחו אותנו… זו הפעם הראשונה שאני שומע שיש להם טענות".
לדבריו, לאחר שביקש את התשלום החלה מתקפה תקשורתית נגדו, ולאחר מכן פנו אליו מהרשויות בבקשת הנחה, והוא אף הסכים לה. רק לאחר מכן נטען שהעבודה שעשה אינה ראויה לשכר שביקש.
עו"ד קמיניץ, כנציג המדינה, התבקש להגיש את עמדתו בנושא לבית המשפט, אך הוא ביקש ארכה משום שזליכה מועמד בבחירות. סיבה נוספת להתמהמהות היא מחלוקת פנימית במשרד המשפטים: קמיניץ סבור שיש לאמץ את עמדת משרד הפנים, ולקבוע שכל חוזה שרשות ציבורית חותמת עם יועץ חיצוני ומבטיח ליועץ תשלום שייגזר מהתקציב שהשיג נוגד את תקנות הציבור, ודינו בטלות. אבל יש מי שסבורים שעדיף לא לכתוב את הדברים במפורש, מחשש שחוזים ישנים יבוטלו ויציפו את בתי המשפט בתביעות, וכן מחשש להשלכות רוחב שיקשו על הרשויות את תמחור שכר הטרחה ליועצים. עם זאת, הימנעות מכתיבת הדברים במפורש תערער את סמכות חוזר מנכ"ל משרד הפנים.
מטעמו של פרופ' זליכה נמסר: "אנו סומכים את ידינו על בית המשפט, ולא נתייחס לטענות בעת ההליך. רק נציין שחוזר המנכ"ל אוסר על תשלום מבוסס הצלחה מתוך תקציבים קיימים, ואינו רלוונטי למקרה הזה. הטענות בדיעבד של חלק מהרשויות לגבי שירותיו של זליכה מופרכות, והן חלק משיטת ההתחמקות הלא לגיטימית שלעיתים ננקטת במדינה. בזמן אמת הרשויות התגאו בשירותיו של פרופ' זליכה ובהודעה מטעמן לתקשורת הוא הוגדר 'מקצועי ויצירתי', והתוצאה כונתה 'הצלחה שתיקנה עוול כלכלי וחברתי שנמשך שבעים שנה'".
ממשרד המשפטים נמסר: "הנושא מעורר היבטים חשובים שנידונו יחד עם הייעוץ המשפטי של משרד הפנים לאחר שמיעת הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר. לאורך התקופה נעשה ניסיון נמשך להגיע לפשרה, אך לצערנו הדבר לא צלח. עמדת היועץ תוצג בהודעה לבית המשפט במועד שנקבע".
ממשרד הפנים נמסר: "משרד הפנים אינו צד לתביעה".
