מחנה שמונים המנדטים

מזה למעלה מיובל שנים נמנעת מדינת ישראל מהכרעה באשר לעתיד יהודה ושומרון, אף שגם לימין וגם לשמאל ברור כי מדובר בערש הולדתו ומקור זכויותיו ההיסטוריות של עם ישראל בארצו.

מציאות זו, המציבה סימן שאלה מדיני גדול על גורל אזורים אלו, גוררת בעקבותיה הפעלת לחצים מדיניים קשים על ממשלת ישראל, בתואנה הנשמעת הגיונית ולפיה אם ישראל אינה רואה בשטח זה חלק מריבונותה, מדוע שלא תאפשר למי שטוען לבעלות על שטח זה להקים בו את מדינתו. בנוסף גוררת מציאות זו גלי טרור שמקורם בתקווה הערבית לגירושו של עם ישראל מיהודה ושומרון, אם רק יגבר עליו הלחץ הטרוריסטי.

– דע מה שתשיב: כיצד יפעלו המפלגות להחלת ריבונות ביו"ש?

עם זאת, ואף שקמו בישראל ממשלות שמאל “מלא מלא" כנהוג לומר, לא נטשה ישראל את האזורים הללו ולא הקימה בהם בפועל מדינה פלסטינית. הסיבות לכך שונות, החל מהפנמת חשיבות הזיקה ההיסטורית של עם ישראל לאזורים אלה וההבנה שללא זכותנו בשילה, חברון ובית־אל לא תהיה זכות מוסרית לאחיזה יהודית בתל־אביב, חיפה ואשקלון.

לסיבה העקרונית הזו נוספו כישלונות הסכמי אוסלו, שגררו גל רציחות ופיגועים אכזריים. מתוך כך גברה בישראל הבנת משמעותה של הקמת מדינה פלסטינית חמושה החולשת מגבעות השומרון על גוש דן ונתב"ג, ירושלים וכמעט כל מרכזי האוכלוסין האחרים בישראל.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ימי מקרא: תזכורת לתאריכים שנשכחו מלוח השנה
– שינוי מודל היופי: האינסטגרם מיישר קו עם האומץ של פאולה
– פרס השר לתרבות היהודית: "בחרתם לפתוח את המתנה"

התווספה לכך גם ההבנה שלפיה במזרח התיכון, המוותר והנסוג מחפירות חייו מעיד על חולשתו ומזמין את המתקפות הבאות עליו.

בשנת 2011 הקמנו את תנועת הריבונות, שמטרתה ארוכת הטווח היא שינוי תודעתי־מדיני שיוביל לגדיעת שיח הנסיגות ולקידום שיח של ריבונות והיאחזות בארץ ישראל. לשם כך יצאה התנועה בקמפיינים שתכליתם חיזוק תחושת הזיקה היהודית והישראלית ליהודה ושומרון, היכרות עם החוק הבינלאומי המעניק לעם ישראל, ולו לבדו, את הזכות להקמת מדינה באזורים אלה, והטמעת הערך הציוני־מוסרי־היסטורי של שיבת עם ישראל לארצו, לצד החשיבות הביטחונית והערך הכלכלי הגלומים במהלך החלת הריבונות בשטח זה.

בחבירה של גופים, אישים וארגונים שונים הניבו המהלכים הצלחה מרשימה, שבאה לידי ביטוי בהצבעה פה אחד במרכז הליכוד על תמיכה ברעיון הריבונות, ובהמשך בהעלאת שיח הריבונות גם בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ששב והדגיש בנאומיו את שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל.

תוכניתו המדינית של טראמפ ניסתה לשלב בין רעיון הריבונות למהלך של הקמת מדינה פלסטינית. תנועת הריבונות התנגדה לכל צעד שיש בו הסכמה עקרונית או מעשית להקמת מדינה שכזו, הסכמה שיש בה חלילה התנכרות לזכותנו הבלעדית על הארץ. התוכנית ירדה מסדר היום והוחלפה בהסכמי אברהם.

עם החלפת השלטון בארה"ב, צפויה ישראל לשוב לימי הלחצים המדיניים האגרסיביים מבית מדרשו של ברק אובמה.

הממשל החדש צפוי לדרוש הקפאות בנייה ביהודה ושומרון, נסיגות ומו"מ מדיני מואץ להקמת מדינה פלסטינית. מול ממשל זה ומול לחצים שכאלה, שמן הסתם יזכו לתמיכה נלהבת באירופה ובשמאל הישראלי, נדרשת ממשלת ימין רחבה, יציבה ומגובשת.

סקרי דעת הקהל מלמדים על תמיכה של כשמונים מנדטים במפלגות הימין והחרדים, התומכים בעמדה המדינית הימנית. מפלגות השמאל המוצהר והמובהק זוכות לכעשרה מנדטים בלבד. על הרוב הימני הדרמטי הזה לבוא לידי ביטוי בהרכבה של הממשלה הבאה.

על מנת שהדבר אכן יקרה, על מנהיגי מחנה הימין להבין את גודל השעה, להכיר בגודל הסכנה שלפתחנו ולהניח מאחור משקעים אישיים וביקורת הדדית, נוקבת ככל שתהיה. עליהם להתגבש להקמת ממשלה משותפת, איתנה וזקופת גב אידיאולוגי, המעבירה את השיח המדיני ממגרש ההתקפלות למגרש הריבונות והציונות.

יהודית קצובר ונדיה מטר הן יושבות ראש תנועת הריבונות