ברחבי הארץ מציינים היום (ג') את "יום המעשים הטובים", מיזם שהתחילה עמותת "רוח טובה" בשנת 2007, בו מעודדים את הציבור לעשות מעשים טובים. במקביל, נקבע השנה תאריך זה גם לציון יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי, שעבורם מעשים טובים הם עניין של יומיום.
בחסות משרד הרווחה, פועלים כיום מאות עובדים סוציאליים קהילתיים בכל רחבי הארץ לאורך כל השנה, ובמיוחד בימי הקורונה. בתקופה הזו היו העובדים הסוציאליים מפעל של עשייה חברתית, החל מרתימת מתנדבים לעזרה ועד הקמת פרויקטים לרווחת האזרחים.
לרגל ציון שני הימים המיוחדים האלו שמתנקזים, וייתכן שלא בכדי, לאותו היום, שוחחנו עם מספר עובדים סוציאליים כדי לשמוע מקרוב על פרויקטים שנעשים בשטח ועל חשיבותם של העובדים הסוציאליים בבניית החוסן החברתי בחברה הישראלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–תמנו-שטה: "בארבעה חודשים העליתי מאתיופיה מה שהעלה נתניהו בחמש שנים"
–"המילה 'נרקומנית' תמיד הפחידה אותי, אבל זה התלבש עליי"
–"חשבתי שאעבוד עם נוער בסיכון, אבל החיים הכתיבו לי אחרת"
"אין דבר כזה אי אפשר. מבחינתי אני אתן את כל מה שאני יכולה, אהפוך עולמות כדי לתת הזדמנות", מספרת שירלי חדידה, עובדת סוציאלית ורכזת מיצוי זכויות באחד ממרכזי עוצמה של משרד העבודה והרווחה בדרום הארץ. "אדם צריך רק מישהו שיהיה איתו, שיאמין בו, שיצור את ההזדמנות בשבילו ומשם בעיני, השמיים הם הגבול".
במסגרת תפקידה, שירלי מכוונת ועוזרת לאנשים שנקלעו למצוקה כלכלית. בין המקרים בהם טיפלה, לקחה על עצמה פרויקט מיוחד בו החליטה לעזור לאישה בשנות השלושים לחייה, אם לשניים, להשלים את התואר אותו עזבה לפני שסיימה.
"התקשרתי למכללה שלה כדי שיסכימו לקבל את הפרויקט הסופי, אבל עבר הרבה זמן וחוק ההתיישנות לא מאשר להם לקבל את אותו הפרויקט", סיפרה שירלי, אך לא אמרה נואש. במשך שמונה חודשים היא התקשרה לכל המכללות בארץ ונתקלה בסירובים, עד שהחליטה לפנות אישית ליקיר, מרצה ומנחה באחת המכללות בארץ. "מה עובדת סוציאלית קשורה?", הייתה תגובתו הראשונית. "למה מתקשרים אלי ממשרד הרווחה? אני יודע שאתם בעיקר מוציאים ילדים מהבית".
שירלי חדידה: "אין דבר כזה אי אפשר, מבחינתי אני אתן את כל מה שאני יכולה, אהפוך עולמות כדי לתת הזדמנות"
עובדים סוציאליים כבר רגילים לתשובות כאלו, אך שירלי הסבירה לו את עבודתם בשירותים החברתיים והשיקום המשפחתי שהם מעניקים. בתחילה הוא סירב בנימוס מחוסר זמן, אך לאחר שראה כי היא לא מתייאשת וממשיכה לצלצל, הסכים לקבל את עבודת הסיום של אותה האישה, ללא תמורה כספית בהתחשב במצבה הכלכלי. כחודשיים מאוחר יותר קיבלה שירלי הודעה ובה נכתב: "שירלי אני אוהבת אותך. אני אדריכלית, עברתי את המבחן".
"אני חושבת שזה אחד הסיפורים שמוכיחים שלא צריך לוותר וצריך להאמין שאפשר", מסבירה שירלי.
אברי סוטון, עו"ס באגף הרווחה ברמת גן, ביחידת סדרי דין ומרכז לטיפול באלימות במשפחה, סיפר גם הוא על אירוע מכונן בתפקידו: גישור בין אב וביתו לאחר שלא דיברו במשך ארבע שנים. הבת החליטה לנתק את הקשר כשהייתה בת 11 בלבד כשהתגרשו הוריה, "חסרה לי דמות אב, אבל זה לא האב שאני רוצה", אמרה.
"אני רוצה לתת לאנשים הזדמנויות, כל אדם שווה בעייני ואסור לוותר על אף אחד"
כשפנה האב לאחר ארבע שנות נתק אל יחידת סדרי הדין הוא פגש באברי, העובד הסוציאלי שהחליט לטפל במקרה. במשך זמן רב, אברי הזמין את הבת לפגישות כדי לדבר על האב, אך לקח זמן רב עד שהיא הסכימה. לאחר מספר מפגשים עם אברי, הבת החלה להיפתח ולשתף איך זה לחיות ללא דמות אב ובעזרת הפגישות, אברי הצליח לשכנע אותה להיפגש עם אביה. לאט-לאט היא נפתחה מחדש, ובאחת הפגישות האב קרא לה מכתב שכתבה לו בעבר שגרם לה לומר בסופו "אני אוהבת אותך".
"אני חושב שלפעמים אנשים עושים טעויות בחיים וצריכים איזו דחיפה קטנה כדי לעלות על דרך הישר", מסביר אברי. "אני רוצה לתת לאנשים הזדמנויות, כל אדם שווה בעייני ואסור לוותר על אף אחד".
כשמביטים דווקא על תקופת הקורונה, עבור העובדים הסוציאליים השנה הייתה מאתגרת במיוחד. "התחושה היא שבתקופת הקורונה העולם עצר, וזה נכון בחלקים נרחבים. אצלנו, בעבודה הסוציאלית הקהילתית, דווקא הרגשתי שהרמנו הילוך בפיתוח התכניות והמענה שאנחנו מייצרות. זו עבודה אחרת מאז הקורונה והיא משמעותית מאוד", מספרת שקד כחלון־פדר, עובדת סוציאלית קהילתית באגף הרווחה והשירותים החברתיים במועצה האזורית עמק חפר.
בין התוכניות אותן יזמה שקד בשנה האחרונה יחד עם שותפים נוספים באגף ועם מתנדבים פעילים בעמק חפר נמצאת התוכנית "הורות עצמאית", במסגרתה גויסו אימהות חד הוריות מתנדבות לקידום תחום ההורות העצמאית (משפחות חד הוריות).
הקבוצה פעלה בתחומים שונים במטרה לסייע לאימהות בשיפור הסמכות ההורית והתנהלות כלכלית נכונה במהלך התקופה המורכבת. "הקשיים הייחודים, והמורכבות שייצרה הקורונה – הסגרים, המתח הנפשי, הבידוד החברתי – הולידו והעצימו קשיים גם בתא המשפחתי" אומרת שקד.
בנוסף, מקימים בימים אלו מיזם "סיירת טכנולוגית" לוותיקי עמק חפר, שמטרתו היא הנגשת העולם הדיגיטלי באמצעות מתנדבים שיגיעו לביתו של האדם הוותיק וכך להפיג מעט את הבדידות.
"הקשיים הייחודים, והמורכבות שייצרה הקורונה – הסגרים, המתח הנפשי, הבידוד החברתי – הולידו והעצימו קשיים גם בתא המשפחתי"
בתקופה שבה נושא האלימות במשפחה נמצא רבות בכותרות, מפתחים במועצה האזורית עמק חפר גם תוכנית ליצירת מענה על ידי נשות מקצוע שעובדות עם נשים בקהילה, במטרה לתת להן כלים לזיהוי סימני מצוקה ואלימות.
"בתור נערה בירושלים עברתי שנים סוערות, הייתי חסרת מנוחה והסתובבתי בהרגשה שלא מבינים אותי", מספרת רייצ'ל ענקי, מנהלת תוכנית "צעירים להשכלה" של פרויקט יתד בשיתוף משרד הרווחה במרכז הצעירים מוסררה בירושלים. "מתוך התחושה הזאת, הייתה לי תובנה שאני רוצה לעזור לאנשים במצב שלי".
ואכן, רייצ'ל התחילה לעבוד עם צעירים בסיכון ש"לא למדו בעבר כי התמודדו עם דברים שלא אִפשרו להם ללמוד. חלקם סובלים מפוסט טראומה שמשפיעה על התפקוד שלהם ולרובם אין עורף משפחתי. הם צריכים לבנות את עצמם ואת העתיד שלהם מתוך מצב של הישרדות תמידית".
זו הסיבה שרייצ'ל ניסתה לשלב את הקבוצה בקורסים שונים, אך כשמאמציה לא צלחו, חשבה על פתרון אחר: היא שמעה שבמכללת בית ברל יש מסלול פתוח ללא תנאי קבלה של יום בשבוע ללימודי קרימינולוגיה, ומיד הבינה שהתוכנית תתאים לקבוצה שלה.
רייצ'ל ענקי: "הייתה לי תובנה שאני רוצה לעזור לאנשים במצב שלי"
"הגעתי לתוכנית ממקום מאוד נאיבי. לא העליתי על דעתי לאן אני מכניסה את עצמי ואותם ובאיזשהו שלב לא ישנתי בלילה… ובכל זאת סיימנו את השנה הראשונה עם אפס אחוזי נשירה והיום בנינו מערך לימודים גדול בשביל שהצעירים האלה יוכלו לסיים את התואר", היא מספרת. "המערך כולל את מוריה הרכזת לימודים, ועוד חמישה מלגאים מסורים שלומדים עם הצעירים למבחנים ועוזרים להם בעבודות".
היום לומדים בתוכנית 37 סטודנטים סך הכול. "אחד מהצעירים היה במצב לא פשוט לפני שהתחיל. כשהלכנו למכללה אמרתי לו שרק יבוא לראות. הוא נרשם לתוכנית והיום הוא מוציא מאיות בתואר. עבור הסטודנטים בתוכנית זה מסע כומתה, כשהסוף משתלם מאוד".
כשנשאלה דניאלה אלנתן, עובדת סוציאלית מחוזית לחוק האימוץ וכמפקחת מחוזית לגיל הרך במחוז חיפה והצפון של משרד הרווחה, מה זה להיות עובדת סוציאלית עבורך, ענתה: "להיות עובדת סוציאלית זה לעבוד בתפקיד מרתק שאין בו רגע דל, זה להתרגש, להתעצב ולשמוח בו זמנית. במסגרת תפקידי אני מלווה את שלוש צלעות משולש האימוץ: ילדים מאומצים, הורים מאמצים והורים ביולוגיים", ממשיכה דניאלה. "זהו מסע מרגש, מטלטל ולעיתים מכאיב עבור כולם ועבורי. מאידך, זוהי זכות גדולה עבורי להיות לצד אנשים ברגעים כה משמעותיים ודרמתיים בחייהם".
היא מספרת שקשה מאד שלא "לקחת" את המקרים הקשים איתה הביתה, "זה יושב בלב, בבטן בראש. עם השנים התחזקתי, אבל אלו מקרים כל כך נוגעים ללב שאי אפשר להישאר אדיש כלפיהם. מאידך, הם גם נותנים פרופורציות וגורמים לך להודות בסופו של יום על מה שיש".
דניאלה אלנתן: "זוהי זכות גדולה עבורי להיות לצד אנשים ברגעים כה משמעותיים ודרמתיים בחייהם"
"אני מאחלת לכל העובדים הסוציאליים שיחד עם הסיפוק מעבודתם הקשה יזכו גם להכרה, לביטחון ולתגמול שהם ראויים לו, אם ממקומות העבודה, אם מהתקשורת ואם מהחברה כולה ושיהיו להם את הכוחות להמשיך ולעמוד בתפקיד המאתגר הזה", אומרת דניאלה.
זו ההזדמנות שלנו, ביום העובדים הסוציאליים הבינלאומי, לומר תודה על תרומתם לקהילה, על ההשקעה בימים רגילים ובמיוחד בימי הקורונה, על תשומת הלב, המענה ועמוד השדרה היציב שהם מהווים לאזרחים רבים במדינה. יום המעשים הטובים הוא רק יום אחד שמבקש מכולנו עצירה ומחשבה, אך כמו רבים, יש כאלה שעבורם זוהי מהות כל החיים.
