דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע בחן את היערכות משרד החינוך בהתאמת מערכת החינוך הישראלית למאה ה-21 ובהקניית המיומנויות הנדרשות לתלמידים לקראת שוק העבודה המשתנה. במיוחד השנה, לאור משבר הקורונה והצורך בלימוד מקוון ובדרכי הוראה לא שגרתיות, המסקנות חשובות במיוחד.
רפורמת הלמידה המשמעותית של השר פירון, שיישומה החל בשנת הלימודים התשע"ה (2014-2015), הייתה להתאים את מערכת החינוך למאה הנוכחית ולהקנות לתלמידים את המיומנויות הדרושות להם בעת הזאת. חמש שנים לאחר יישומה סבורים כמחצית מבעלי התפקידים בחינוך העל־יסודי – המפקחים המרכזים (מפמ"רים), מנהלי בתי הספר ורכזי המקצוע בבתי הספר – כי השפעת הרפורמה על קידום הקניית המיומנויות המתאימות לתלמידי החינוך העל־יסודי לא הייתה רבה.
אין ספק כי כדי להכין את בוגריה לתפקוד מוצלח בחייהם העתידיים, על מערכת החינוך להטמיע בהם, לצד ידע בתחומי הדעת השונים וערכים, גם את המיומנויות הנחוצות להם כבוגרים בחייהם החברתיים, האישיים והמקצועיים במאה הזו. ממצאי דו"ח הביקורת מעלים כי במשרד החינוך קיימים ליקויים בתחום התכנון והמדיניות וכן בביצוע האופרטיבי בהטמעת המיומנויות בתוכניות הלימודים, בדרכי ההערכה והמדידה, ובמידת הגמישות הפדגוגית המוענקת לבתי הספר, באופן שמקשה על המוסדות להקנות לתלמידים את המיומנויות הנדרשות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בליווי מטוסי קרב: ריבלין וכוכבי הגיעו לאוסטריה
– פרסום בלונדון: שר החוץ אשכנזי ונציגי חיזבאללה נפגשו עם הרוסים
– בג"ץ החליט: תקנות סגירת השמיים אינן חוקתיות
ברפורמת הלמידה המשמעותית גיבשו יחידות שונות במשרד החינוך מסמכים רבים ש"דיברו בשפות שונות", ונכתבו ללא כל תיאום. המסמכים נכתבו באופן פנימי למשרד החינוך, ללא התייעצות עם גורמים חיצוניים בעלי השפעה וידע רלוונטי כמו נציגים ממשרדי ממשלה, ממערכת ההשכלה הגבוהה או מגופים סטטוטוריים בעלי השפעה על שוק העבודה. בנוסף, אף שחלפו יותר מחמש שנים מאז החלה הרפורמה, כמחצית מתוכניות הלימודים לא עודכנו, ולא שולבו בהן עקרונות הלמידה המשמעותית. על פי נתוני פברואר 2020, 42 מתוך 82 תוכניות הלימודים לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה (כ-51 אחוזים) אושרו לפני למעלה מעשור ולא עודכנו מאז.
בישראל מספר גבוה של בחינות בגרות (כ-10-11 בחינות לעומת 2-5 במדינות שונות בעולם). הדבר מייצר מערכת המקשה על בתיה"ס לתת עדיפות ולהשקיע בהקניית המיומנויות הנדרשות לתלמידים. בנוסף, על אף שהמבחנים הבין־לאומיים החלו לשנות את פניהם ולשים יותר דגש על הערכת מיומנויות ופחות על הערכת ידע, בחינות הבגרות בכתב בישראל (שמשקלן כיום כ-49 אחוזים מהציון הסופי של התלמידים) כמעט אינן מתייחסות למיומנויות המאה ה-21 ואינן בוחנות אותן.
הכלי המשמעותי ביותר לפיתוח למידה משמעותית וללימוד מיומנויות הוא אוטונומיה פדגוגית לבתי הספר. אבל על אף הצהרות רבות אודות הרחבת האוטונומיה, מהדו"ח עולה כי זאת לא יושמה וכי מידת הגמישות המוענקת לבתי הספר נמוכה – 67 אחוזים מהמנהלים שהשיבו על השאלון ציינו כי מוענקת להם גמישות פדגוגית במידה בינונית ומטה. בתחומים שבהם, לראיית המנהלים, הגדלת הגמישות תתרום במידה הרבה ביותר להקניית המיומנויות, מוענקת גמישות נמוכה במיוחד.
מנהלי בתיה"ס בחינוך הממלכתי דתי הצביעו על רמת הגמישות הפדגוגית הנמוכה ביותר, וכך גם מנהלי בתיה"ס במחוזות הפיקוח בחיפה ובדרום. מבין סוגי בתיה"ס השונים, מנהלי בתי"ס שש־שנתיים (לרבות מנהלי חטיבה עליונה (חט"ע) ומנהלי חטיבות ביניים (חט"ב) בתוך בתי ספר אלה) זוכים לגמישות פדגוגית נמוכה יותר מזו של מנהלי חט"ב או חט"ע נפרדות (שאינן חלק מבי"ס שש־שנתי).
המנהלים ציינו כי משרד החינוך מצהיר שהוא מקנה להם גמישות פדגוגית, אך בפועל אינו עושה זאת – הוא מכביד במשימות, ברגולציה ובבירוקרטיה. כדי לאפשר את הקניית המיומנויות הנדרשות, לדעת המנהלים, נדרש המשרד לתת להם גמישות פדגוגית (וכן תקציבית וארגונית) ועצמאות מחשבתית, שיאפשרו להם ניהול והובלת מהלכים שלסברתם נחוצים.
מבקר המדינה ממליץ כי משרד החינוך יגבש מדיניות כוללת ותוכנית אסטרטגית ייעודית להטמעת מיומנויות המאה ה-21 בקרב תלמידי מערכת החינוך. על התוכנית לשמש מסגרת לפעילות מתואמת בנושא זה של כל יחידות המטה הרלוונטיות, ולכלול בין השאר את אופן ההטמעה של המיומנויות בתוכניות הלימודים – בהערכה ובמדידה, את אופן הקניית המיומנויות בחט"ב ואת האמצעים להרחבת הגמישות הפדגוגית בבתי הספר העל־יסודיים. עוד הוא ממליץ כי משרד החינוך יפעל להרחבת הגמישות הפדגוגית בהתאם למדיניותו, בהיקף הנדרש ובתחומים הנדרשים, באופן שיוכל לשפר את הקניית המיומנויות לתלמידים.
