בעקבות הפרסומים אודות מעשיו לכאורה של יהודה משי זהב במשטרת ישראל החלו לבדוק את הפרשה. אמש הוגשה תלונה ראשונה למשטרה, שתצטרך לבדוק האם אפשר לפתוח בחקירה של ממש והאם חלה התיישנות על התלונה. כך גם על הרבה מהעדויות שנחשפו על המעשים לכאורה שעשה משי זהב כלפי קטינים, ושהיו יכולות להיהפך לתלונות.
אם נשפוך מעט אור על חוק זה, נוכל להבחין כי מצד אחד החוק מכיר בתהליך שעוברים נפגעי עבירות מין עד שהם באים לכדי הגשת תלונה, ומצד שני מבקש לאזן בין הכרה זו לבין הזכות של החשוד במעשים להגן על עצמו בכלים משפטיים.
על פי חוק ההתיישנות שמתייחס בין השאר לתביעות בשל תקיפה מינית או התעללות, במקרים של עבירות מין שבוצעו כלפי קטינים, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר רק מהיום שהקטין שנפגע מגיע לגיל 18 ולעשר השנים הבאות, כלומר עד גיל 28. אם הקורבן נפגע על ידי קרוב משפחה או אדם שאחראי עליו, ספירת ההתיישנות תהיה לעשר שנים נוספות כלומר עד שהקטין יגיע לגיל 38.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חקירת משי-זהב צריכה לעבור למומחים לעבירות מין
– כאילו היינו מורדמים ומונשמים: לצאת ממצרים שלנו
– בג"ץ החליט: תקנות סגירת השמיים אינן חוקתיות
עורכי דין שעוסקים במשפט הפלילי חלוקים בדעותיהם באשר לתקופת ההתיישנות. עו"ד נאוה זרנגר למשל, גורסת כי תקופת ההתיישנות במקרים אלה של עבירות מין בקטינים היא רחבה דיה.
"לזמן אליו מתייחסת תקופת ההתיישנות בעבירות מן הסוג הזה פונקציה מסוימת בהליך המשפטי מכיוון שלאורך השנים קורים דברים שיכולים לפגוע בהגנתו של החשוד" אומר זרנגר שהייתה תובעת משטרתית בעברה ומתמחה היום במשפט פלילי. "אנשים שיכולים לסייע לחשוד עוזבים את הארץ למשל או נפטרים. בחלוף זמן רב החשוד עלול לשכוח פרטים שעשויים לעזור לו להציג גרסה נגדית".
זרנגר מסבירה כי הרחבת תקופת ההתיישנות מעבר לזמנה הקבוע בחוק היום, גם עלולה להיות מתכון לתלונות שווא. זרנגר מוסיפה עוד כי "גם אם בסוף הוא יוכל להתמודד עם זה במישור הפלילי, והתיק ייסגר מחוסר ראיות, התלונות יכתימו אותו במישור האישי ציבורי. תיק שנסגר מחוסר ראיות אינו כתיק שנסגר מחוסר אשמה".
מה ההיגיון שעומד מאחורי תקופת ההתיישנות?
"לנפגעי ונפגעות עבירות מין לוקח שנים להגיע למצב שהם רוצים להגיש תלונה, מוכנים לעלות על הדוכן ולעבור חקירה נגדית בבית המשפט. מדובר בהליך פלילי קשה ביותר" היא מזכירה.
"להאריך את התקופה נשמע כמו צעד מרחיק לכת ועלול ליצור פגיעה בהגנה של החשוד. הוא צריך להוכיח את הגרסה שלו. אי אפשר לעשות הכול בשם העמדה לדין, בכל זאת צריך לתת גם לחשודים אפשרות להתגונן. לכן, צריך ליצור מאזן מסוים שמצד אחד כן ייתן לקטינים מרווח זמן ומצד שני, לא יפגע בהגנת הנאשם. גם אם הוא יימצא אשם, יכול להיות שהוא לא אשם בהכל. כל סעיף עבירה יש לו משמעות של שנות מאסר. בעבירות מין כל מילה קובעת".
עו"ד אורי לוין, היה מעורב לפני כמה שנים בתיקון חקיקה בנוגע להתיישנות על עבירות מין שנעשו בקטינים. יחד עם קבוצה של נפגעים ופעילים למען נפגעים, קידמו תיקון חקיקה לביטול התיישנות מעין זו לחלוטין. "המציאות מלמדת שהרבה מאד מהתלונות שמגיעות, מגיעות בגילאים מבוגרים יותר מ-38. אם אנו שואלים את השאלה למה נוצרה בכלל התיישנות במשפט, כדאי שנשים לב למינוח האנגלי להתיישנות שתרגומו הסימולטני הוא – 'הנפגע ישן על הזכויות שלו'. או במילים אחרות- מה התעוררת עכשיו?
"התיישנות פלילית בניגוד להתיישנות אזרחית היא בעיקר משיקולים ראייתיים" משלים לוין את דבריה של זרנגר. "למשל, אם אני רוצה לטעון טענת אליבי, שהחשוד היה נוכח במקום אחר בשעת המעשה, יהיה לו קשה להוכיח זאת אם חלפו שלושים וארבעים שנה. אלא שבעשור האחרון במיוחד, כשאנו חיים בעולם כל כך דיגיטלי בו התיעוד קיים ולאורך זמן, יש פחות בעיה של התיישנות".
אחת הטענות של לוין היא שהתיישנות עוצרת את בירור החקירה. "התלונה מגיעה למשטרה שמבינה שיש התיישנות על פי הקריטריונים שבחוק. והפרקליטות סוגרת אותם בלי שום בירור של גוף הטענות. אם נוריד את שאלת ההתיישנות מהשולחן ואפשר יהיה לחקור, נגלה למשל מקרים בהם העבריינות היא סדרתית.
"לשיטתנו, התלונה צריכה להיחקר וההתיישנות צריכה להיות נידונה בבית המשפט בהליך הפלילי אם יפתח, והיא תילקח בחשבון בהכרעת הדין למשל. זו לא תהיה החלטה שנשארת בידיים טכניות של הפרקליטות והמשטרה. זו החלטה טכנית לכאורה אך יש לראות בה החלטה מעין שיפוטית".
יעקב סלע הוא דובר ארגון מגן שעזר לחשוף את הפרשה ונפגע בעצמו בהיותו קטין. על המקרה שלו חלה התיישנות ולכן תלונתו לא הייתה יכולה להיחקר. "עברייני מין בניגוד לעבריינים אחרים, הם מסוכנים גם אחרי שנים רבות, שכן בלי טיפול ראוי, סביר שהם עדיין ייפגעו בקורבנות נוספים" הוא אומר בשיחה איתנו. "לצערי, לקורבנות עבירות מין קשה מאד להתלונן במשטרה ולעיתים לוקח להם עשרות שנים עד שהם מוציאים את דבר הפגיעה החוצה. לא יכול להיות שבגלל שכל כך קשה לעבד את הפגיעה, הפוגע ייצא בלא פגע ואילו הנפגע ימשיך לשלם מחיר כבד".
יעקב מזכיר שבמדינת ישראל קשה מאד להרשיע אדם, "משמע, גם אם תתקבלנה עדויות על פגיעות מיניות הפרקליטות תתקשה להגיש כתב אישום בלי הוכחות חד משמעיות. לכן, אין פה סכנה לתלונות שווא. אביא כדוגמא את עצמי: הפוגע הודה בהודאה מצולמת שפגע בי ובעשרות ילדים נוספים. לצערי במקרה שלי חלה התיישנות ולכן לא ניתן היה להעמיד אותו לדין. לשמחתי ישנם נפגעים שהתלוננו שלא הייתה עליהם התיישנות ולכן הוא כן מבוקש לעמוד לדין, אך כמוני ישנם עוד עשרות מקרים בהם הפוגע מנצל את ההתיישנות ובחסותה ממשיך לפגוע בקורבנות נוספים".
