פניהם של מאות הרבנים, המכהנים ביותר מ־300 קהילות יהודיות ברחבי אירופה, הסגירו את הדאגות המטרידות אותם. לצד הדיונים ההלכתיים והעיסוק בסוגיות שגרתיות כמו מקוואות וכשרות, שיחות המסדרון בכנס 'מרכז רבני אירופה', שנערך בשבוע שעבר בבוקרשט בירת רומניה, התמקדו בגל החקיקה האנטישמי המציף את היבשת בשנתיים האחרונות. שני נושאים רגישים ונפיצים עומדים במרכזו של הגל הזה: השחיטה היהודית, שהיא נושא ותיק ומוכר, ולאחרונה גם האפשרות לקיים ברית מילה לתינוקות יהודיים.
הרבנים חלוקים באשר לסיבות המדויקות להתפרצות המחודשת של ההתנגדות לשחיטה ולמילה. שנאת ישראל היא כמובן עניין עתיק, ומאבקים דומים כבר היו בעבר הרחוק והקרוב, אך השאלה המתבקשת היא מה גורם להם להתרחש שוב בעיתוי הנוכחי. יש המצביעים על גל ההגירה מצפון אפריקה, וטוענים כי החוקים החדשים מכוונים בעיקר נגדה, שכן איסור על שחיטה כשרה ועל ברית מילה פוגע גם במוסלמים ולא רק ביהודים. אחרים, ובהם למשל סגן מנהל 'מרכז רבני אירופה' הרב אריה גולדברג, טוענים כי העובדה שחוקים כאלה מקודמים גם במדינות שאין בהן הגירה מוסלמית מפריכה את הטענה הזו, וממחישה שהמניע העיקרי הוא אנטישמיות ישנה ורעה.
"בשורה של מדינות יש כוונה לאסור קיום ברית מילה על פי מסורת ישראל, ובחלקן כבר הוטלו הגבלות", אומר מנכ"ל מרכז רבני אירופה, הרב מנחם מרגולין, ומונה את שמותיהן של הולנד, נורווגיה, דנמרק, גרמניה, בולגריה, איסלנד ושוודיה. "באיסלנד עבר בתקופה האחרונה החוק נגד ברית מילה בקריאה ראשונה, והוא מתקדם להשלמת החקיקה. בשוודיה יש כבר הגבלות, כמו דרישה לעשות את הברית דווקא בבית חולים ועם רופא". בנושא השחיטה הכשרה, מרגולין מעדכן כי בדנמרק עבר חוק האוסר עליה; בהולנד אושר חוק כזה ובהמשך ובוטל; בפולין החוק נידון כעת בפרלמנט, לאחר שבעבר נדחה מעל סדר היום; בבלגיה עבר חוק האוסר על השחיטה; ובאנגליה פועל איגוד הווטרינרים כדי לקדם לחוק דומה.
על פי ההצהרות הרשמיות, המשותף לחוקים בשני הנושאים הוא נימוקים מוסריים והומניים, כמו הרצון להקל על סבלם של בעלי החיים המובלים לשחיטה, ובנושא המילה – להגן על זכותם של ילדים להחליט על גופם. עם זאת, לרבים ממשתתפי הכינוס בבוקרשט ברור כי המניעים אחרים.
"אם אנחנו מסתכלים על החוקים הללו, בהרבה מקרים אין מאחוריהם כל היגיון", אומר הרב מרגולין. "פוליטיקאים מחוקקים חוקים שנוגעים לציבור המצביעים שלהם. לא הגיוני שבאיסלנד, שיש בה קהילה יהודית של 200 איש בלבד בכל המדינה, יחוקקו חוק נגד ברית מילה, או שבנורווגיה יחוקקו חוק כזה במטרה 'להגן' אולי על שלושה ילדים יהודים שנולדים בה במשך השנה. אם אדם אומר לי שהוא עושה חוק נגד שיימינג בבית הספר – אני מבין, כי זו תופעה שעשרות אלפי ילדים סובלים ממנה ויש פה היגיון ואינטרס ציבורי, אבל כאשר פוליטיקאים מנסים לחוקק חוקים לא רלוונטיים למדינה שלהם, זה מגוחך. ברור שיש כאן מניעים אחרים". דוגמה נוספת שמרגולין מביא לטענתו היא הכוונה לאסור שחיטה יהודית בהולנד, שגם כיום לא קיימת בה שחיטה כשרה מאורגנת, ויהודיה מייבאים בשר קפוא מפולין.
אפקט דומינו
בעיני מרגולין, לשיתוף הפעולה בין הקהילות ישנה חשיבות קריטית. באחד המפגשים בכנס הוא הפציר בעמיתיו שלא להתייחס לנושא כאל עניין מקומי, והבהיר מדוע הם חייבים להציף את הנושא בפומבי ולשתף: "חלק מהקהילות החליטו להתמודד עם הנושא בכוחות עצמן. לפעמים הרבנים חושבים שאפשר לפתור את זה בתוך הבית, לפעמים הם רוצים לקחת את כל הקרדיט לעצמם, ולפעמים הם חושבים שזה עניין מקומי ולא נוגע לכלל מדינות אירופה. זה פשוט לא נכון. כשבדנמרק ביקשו להעביר את חוק השחיטה, היה רב שאמר שאין סיבה להיאבק כי ממילא כבר עשור לא שוחטים במדינה אלא מייבאים את הבשר הכשר ממדינה אחרת.
"הגישה הזו לא נכונה. אמנם נכון שהחוק לכאורה לא רלוונטי בדנמרק, אבל זה מוסיף עוד וי לרשימת המדינות שמצדדות באיסור שחיטה. יו"ר הפרלמנט הבלגי אמר לנו במפורש בפגישה, כששאלנו למה שני בתי הפרלמנט בבלגיה קבעו שהחל משנת 2019 ייאסר לקיים שחיטה כשרה, שהוא לא מבין מה אנחנו רוצים ממנו – בלגיה איננה המדינה הראשונה שאוסרת את השחיטה הכשרה. גם אם זו קהילה קטנה וגם אם החוק לא רלוונטי בעבורה, תפקיד ראשי הקהילה הוא להתריע ולשתף. לאיגוד רבנים גדול יש במקרים מסוימים כוח לפעול יותר מהקהילות המקומיות.
"אם בכעשר מדינות החוקים הללו עומדים על הפרק, זה יגיע בסוף לכולם", התריע מרגולין באוזני הרבנים, והסביר כי העלאת הנושא לדיון יוצרת אפקט דומינו, והוא משפיע על עוד ועוד מדינות. לדבריו, "ישנן לפחות שתי מדינות, שאם הרב שם היה מתריע מראש ומעביר לנו או לגופים נוספים את האינפורמציה, היינו יכולים לנסות לעצור את החוקים לפני שכדור השלג התגלגל. יש רבנים שידעו מראש על דיונים וכוונות לאסור ברית מילה או שחיטה כשרה, ומפני שלא רצו להתגרות בממשלה או שחשבו שיוכלו להתמודד עם העניין ברמה המקומית, החליטו להתמודד עם העניין בכוחות עצמם".
הקשר בין הקהילות במדינות השונות סביב נושא השחיטה הוא גם מעשי וכלכלי, שכן איסור על שחיטה כשרה במדינה אחת עלול להשפיע באופן מיידי על היהודים במדינה אחרת. הקהילה היהודית בגרמניה, למשל, נשענת באופן מוחלט על ייבוא בשר כשר מפולין. כפי שהסביר לנו הרב שלום דב רבינוביץ' מהעיר באד־המבורג, חבר 'איגוד הרבנים בגרמניה', איסור על השחיטה הכשרה בפולין יביא לעלייה דרמטית במחיר הבשר הכשר בגרמניה ולפגיעה משמעותית בשומרי הכשרות: "אני לא רואה איך נצליח להסתדר בלי הבשר הפולני. מכל מקום אחר שנביא בשר זה יהיה יקר יותר משמעותית, וברור שזה גם ירחיק יהודים משמירת כשרות ומצוות".
"גם המוסלמים סובלים מהגזירות על המילה והשחיטה, ועם כל הצרות שהם עושים לנו, כשאתה בא לדבר איתם על זה הם מוכנים לשמוע ולעבוד יחד"
הרב בנימין יעקובס, הרב הראשי של הולנד ובעל תואר אצולה מטעם מסדר בית המלוכה ההולנדי, טוען כי לפני שיוצאים למאבק מאורגן, יש לזהות בכל מקום מה עומד מאחורי ניסיון החקיקה ולפעול בהתאם כדי לנסות לבלום אותו: "מאחורי החוקים הללו עומד לרוב שקר. האמת לא מעניינת אותם, ואנחנו צריכים להשיב להם באותו המטבע", משוכנע הרב יעקובס, ומדגים: "אצלנו בהולנד מדברים על כוונה לאסור ברית מילה. הטיעונים הם לא האם מדובר בהליך בריא או לא, אלא שאסור לפגוע בגוף של ילד ללא רשותו, ולכן הם אומרים שצריך לחכות עד לגיל 18. התשובה שלנו לממשלה הייתה: האם הילד נתן רשות להוריו להביא אותו לעולם הזה? טענה נוספת שלנו הייתה שברית מילה לאדם מבוגר מותירה אחריה טראומה, והבאנו חוות דעת מפסיכולוגים שאדם לא סובל מטראומה כתוצאה מברית מילה בגיל שמונה ימים. שאלנו מדוע הם לא אוסרים על גירושין, שהרי ברור לכולם שהילדים משלמים מחיר נפשי קשה על פרידת הוריהם, אז מדוע שלא נאסור על גירושין ללא הסכמת הילדים, ורק לאחר הגיעם לגיל 18? כך הצלחנו להפיל את הטענות שלהם, והחוק בוטל בסופו של דבר".
הרב יוסף סלומון, הרב הראשי של בולגריה, סיפר גם הוא על דרכו להתמודד עם התנגדות הממשלה לעריכת ברית מילה שלא בבית חולים ובנוכחות רופא: "המוסלמים עושים בריתות בצורה תעשייתית בתוך המסגדים, ולכן הממשלה אוסרת ברית מילה שלא בבית חולים. כשבאתי לרשויות עם הטפסים להכרה בקהילה היהודית כארגון דת, ציינתי שאנחנו מקיימים בבית הכנסת בריתות. בגלל הנושא הזה הם סירבו לאשר את ההכרה בארגון. לא עזר כמה שהתווכחנו והבאנו מוהל מומחה, שהסביר להם שבכל תחום צריך את המומחה שלו ושהמומחה הטוב ביותר לברית מילה הוא מוהל ולא רופא. הפתרון היה שפשוט החלטנו להוציא את הסעיף הזה, להתעלם מהעניין ולהמשיך בשלנו. ברור לי שאם הייתי מתעקש על הנושא היו קובעים שאסור לנו לעשות בריתות בבית הכנסת, אלא בבית חולים".
אור נוסף על האבסורד בחוק המוצע שופך הרב אליעזר גור־אריה מהעיר קרקוב בפולין, שממשלתה מתכוונת כאמור לאסור שחיטה יהודית: "בפולין, כמו במדינות אירופיות נוספות, מותר לצוד בעלי חיים לשם הנאה. זו הרי שיטת ההרג הכי אלימה ומתעללת. הצייד יורה בחיה שוב ושוב עד שהיא נעצרת, וכל זה לשם הנאה. לטעון שיש צער בעלי חיים בשחיטה זה פשוט שקר גס, ומגיע רק משנאת הזר".
מי שעומדים לרוב מאחורי החוקים הללו הם פוליטיקאים אנונימיים מהשורות האחרונות של הפרלמנטים, המנסים לצבור בדרך זו אהדה ופרסום. "או שניצור קואליציה נגדו וניקח פוליטיקאים אחרים להתנגד לו, או שננסה להסביר לו שהניסיון הזה לא ייתן לו תשומת לב חיובית אלא דווקא שלילית", מתאר מרגולין את דרכי המאבק.
החוקים נגד מילה ושחיטה רלוונטיים גם למאמיני האסלאם, וייתכן שהם מכוונים מלכתחילה אליהם, במטרה להצר את צעדיהם למנוע מהם דריסת רגל משמעותית יותר. האם האפשרות הזו מרגיעה את הרבנים היהודים? לא ממש. "החקיקה הזו יכולה אולי להיות נגד המוסלמים, אבל אנחנו נשלם את המחיר המלא ונהיה גם הראשונים שנסבול מזה", אומר על כך הרב יצחק דיין מז'נבה. "המוסלמים יכולים לחכות עם ברית המילה לגיל 13 וגם בגיל מבוגר יותר, כפי שהחוקים החדשים דורשים. אצלנו ההלכה דורשת לעשות את זה בגיל שמונה ימים".
הרב דורון אחיאל, רב הקהילה הישראלית 'נצח ישראל' בשכונת גולדרס גרין בלונדון, מספר על שיתוף פעולה עם הקהילה המוסלמית בעיר: "גם המוסלמים סובלים מהגזירות על המילה והשחיטה, ועם כל הצרות שהם עושים לנו, כשאתה בא לדבר איתם על זה הם מוכנים לשמוע ולעבוד יחד. המזל שלנו הוא שהם יותר קיצוניים מאיתנו כשהם מתנגדים. אנחנו מדברים, אבל הם פועלים גם בכוח. אי־אפשר אמנם להשאיר את המאבק רק להם, אבל בשיתוף פעולה זה עובד". הרב אחיאל מזכיר שראש עיריית לונדון, סאדיק חאן, הוא מוסלמי, והוא לא יאפשר את האיסור על השחיטה הכשרה, ה'חלאל'.
אסור לשתוק
שאלתי את הרב מרגולין אם הם לא חשים לפעמים שמדובר במאבק אבוד, שכן יוזמי החוקים הללו אינם מרפים, ונראה שבסופו של דבר יצליחו להעביר אותם. "זה כמו להגיד שאנחנו צריכים להפסיק להילחם באנטישמיות כי תמיד ישנאו אותנו ותמיד ינסו להיאבק בנו", הוא משיב בנחרצות. "אין לנו פריבילגיה לומר זאת. אנחנו צריכים להיות ערוכים ולהגיב, ולרוץ ולכבות שריפות ממקום למקום. כמעט כל שבועיים־שלושה אנחנו מגלים משהו שקורה במדינה אחרת וצריכים לטפל בו. לפעמים זו השחיטה, לפעמים ברית מילה או תנועות החרם, לפעמים אלה ניסיונות לפגוע בחינוך היהודי ועוד. יש רשימה ארוכה של דברים שבהם חופש הדת שלנו כיהודים לא תמיד מובטח, ואין לנו ברירה אלא להמשיך להיאבק בכל פעם מחדש".
הרב גור־אריה מפולין מסכים כי יש למחות ולהתקומם נגד כל ניסיון לפגוע בחופש הדת, אך סבור כי יש לשקול את דרך הפעולה בשום שכל: "אי אפשר לתת לכל מחוקק טיפש להציע דבר כזה, כי בסוף זה יצליח להם. מצד שני צריך לדעת את המינון הנכון, כי ברגע שעושים יותר מדי רעש מתעוררים עוד קולות".
מפעם לפעם נרשמות גם הצלחות במאבק היהודי נגד חוקי השחיטה והמילה. ביוני אשתקד הודיעה מפלגת 'הקדמה' הנורווגית, השלישית בגודלה במדינה, כי החליטה לכלול את איסור המילה במצע הבחירות שלה. הרב מרגולין ואנשיו נפגשו עם יו"ר המפלגה ושרת האוצר הנורווגית, סיב ינסן, והיא התחייבה לפניהם כי הצעת החוק לא תעלה להצבעה במשמרת שלה.
בבלגיה, כאמור, התקבל החוק האוסר שחיטה כשרה, ומינואר 2019 לא תותר שחיטה יהודית ללא הימום הבהמה. הרב אפרים קרליבך מקהילת 'שומרי הדת' באנטוורפן מספר כי בקהילות היהודיות במדינה פועלים כעת מול בית המשפט בניסיון לשכנע כי החוק נוגד את החוקה הבלגית ואת חופש הפולחן המובטח בה. עם זאת, הוא מודה כי החוק לא צפוי להסב פגיעה משמעותית, משום שהיקף השחיטה הכשרה בבלגיה קטן יחסית.
אם אין אצלכם כמעט שחיטה, למה אתם נלחמים בחוק?
"זה מאבק עקרוני. אנחנו כקהילה צריכים לוודא שיהודים יכולים לחיות כמו יהודים בכל מקום בעולם, ובטח באירופה". הרב קרליבך מביע גם חשש שבהמשך ייאסר גם ייבוא בשר כשר, אם לא נשחט על פי חוקי המקום. "אנחנו כבר שומעים בתקשורת אצלנו גם קולות נגד ברית המילה, ואני מאוד מקווה שלא נצטרך להיאבק גם באיסור כזה".
לכנס שנערך בקביעות זה 18 שנים מגיעים רבנים מכל רחבי אירופה, וגם מישראל. בין הנוכחים השנה היו הראשון לציון הרב יצחק יוסף, והרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו. בנאומו בכנס אמר הרב יוסף כי "גל החקיקה באירופה נגד עיקרי היהדות מחייב הירתמות של כל הרבנים כאיש אחד, בכל מדינה ומדינה, כדי לעמוד על נפשנו היהודית. אם לא תהיה עמדה מאוחדת – הדבר יהיה בעוכרינו, ומי יודע מה ההשלכות שיכולות להיות מכך בשנים הבאות". עוד הגיעו מישראל ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית הרב יעקב שפירא, יו"ר ארגון 'הידברות' הרב זמיר כהן ואחרים.
"אני מאוד מוטרד ממה ששמעתי כאן ומהתופעות שאנו עדים להן, אבל זה לא חדש", אמר בכנס הרב ישראל מאיר לאו, המכהן גם כיו"ר מועצת יד ושם. "החידוש הגדול הוא שאפילו אחרי השואה יש עדיין אנשים שמעזים להתנכל לשורש של העם היהודי. חשבנו שלפחות בדור הזה, כשעוד הולכים בינינו אנשים שמספר מקועקע בזרועם ועם זיכרונות מאושוויץ ומבוכנוולד, לפחות ייתנו להם לחיות עם ההרגשה שזה לא ישוב עוד – לא האנטישמיות ולא כל הגילויים של האנטישמיות, כולל ההתנגדות לשחיטה הכשרה, לברית המילה ולכל הסממנים המאפיינים את הבסיס של הקיום היהודי. אם בדור הזה, בסך הכול 73 שנים אחרי השואה, מתנהגים כך ועוד במסגרות פרלמנטריות – כולל מנהיגים וראשי מדינות – זה מאוד מצער, אבל האמת היא שאני לא מופתע".
