"בדיוק מארגן פה את הטוויטר שלי". כשג'ק דורסי כתב את המילים הללו, הציוץ הראשון אי־פעם, ב־21 במרץ 2006, הוא מן הסתם לא תיאר לעצמו שגם 15 שנה אחר כך הרשת החברתית שהקים תהיה אחת המובילות בעולם, ותעמוד במרכזן של פרשיות פוליטיות ודיפלומטיות, של שערוריות בעולם הזוהר ושל תחרות בלתי פוסקת על תשומת ליבם של מאות מיליוני גולשי האינטרנט.
לפני כמה ימים, קצת פחות מחודש לאחר יום הולדתה ה־15, חשפו שניים מבכירי טוויטר מצגת עמוסה בת 47 עמודים, שבה הכריזו על השינויים הצפויים בטוויטר בשנה הקרובה. לפחות על פי היעדים המוצגים במסמך, 2022 ו־2023 יהיו השנים הטובות ביותר לטוויטר מאז הקמתה.
just setting up my twttr
— jack (@jack) March 21, 2006
הרשת החברתית, שמדי חודש משתמשים בה 330 מיליון איש, מתכוונת לשדרג את עצמה באמצעות שורת תוספים חדשים ומעניינים. בראשם "טוויטר ספייס", צ'אט קולי רב־משתתפים שיאפשר לנו לראשונה לא רק לקרוא את הצייצנים האהובים עלינו, אלא גם לשמוע אותם בקולם ואף לשוחח עימם. מדובר בניסיון של טוויטר לנטרל את ההצלחה המסחררת שחווה פלטפורמה אחרת בשנה האחרונה – "קלאב האוס". זו פתוחה נכון להיום אך ורק למשתמשי אייפון, וכבר זוכה לתנועה של יותר מ־10 מיליון משתמשים מדי יום. כלי נוסף שטוויטר מתכוונת להשיק ומעורר מחלוקת גדולה בקרב הצייצנים הוא "Super Follow", שיאפשר לצייצנים בטוויטר לגבות כסף ממשתמשים אחרים, תמורת גישה לתוכן ייחודי וסגור.
אבל השאלה שעניינה את מיטב הבלוגרים והעיתונאים העוקבים אחר פעילותה של טוויטר נגעה קצת פחות לתוספים המיוחדים, וקצת יותר לשאלת התזמון של השקתם. "האם יכול להיות", שאל השבוע עיתונאי רשת CNBC אלכס קנטרוביץ' בפודקאסט שלו, את מנהל פיתוח המוצר בטוויטר, קייוון בייקפור, "שיש סיבה לכך שהשקת המוצרים החדשים נעשית רק כמה שבועות לאחר הרחקתו של דונלד טראמפ מטוויטר, בצעד חסר תקדים שהחזיר את טוויטר לכותרות?"
בישראל מספר משתמשי הטוויטר קטן באופן יחסי לעומת ארה"ב, באופן שמשווה לה אופי פנים־ברנז'אי. אולי דווקא בשל כך, השפעתה על המציאות כאן גדולה ועמוקה כל כך
קנטרוביץ' ניסה לרמוז לכך שהרשת החברתית סיימה לפתח את התוספים החדשים לפני זמן רב, אך המתינה לשעת כושר כמו זו שהתרחשה עם חסימת חשבון הטוויטר של הנשיא לשעבר. עיתוי כזה, שבו אור הזרקורים מכוון אל טוויטר, מאפשר לה להשיק את התוספים החדשים עם מרב תשומת הלב התקשורתית, ואולי להביא סוף סוף לפריצה הגדולה. בייקפור הכחיש כצפוי, אבל השאלה נותרה מהדהדת.
אם התשובה, בניגוד להכחשתו הרשמית של בייקפור, היא דווקא חיובית, וטוויטר אכן פעלה באופן מתוחכם לשלב בין הדרמה הפוליטית להצלחה העסקית, הדבר לא יפתיע את כל מי שמכיר את ההיסטוריה של הרשת החברתית בעלת האופי הפוליטי ביותר בעולם. טוויטר עצמה הוקמה ככל הנראה במהלך מאוד לא תקין פוליטית: בשנת 2011 סיפר יזם הייטק בשם נוח גלאס לעיתון "ביזנס אינסיידר" שג'ק דורסי, הדמות המזוהה ביותר עם טוויטר והמנכ"ל שלה עד היום, למעשה גנב לו את המיזם מבין האצבעות. לטענתו, דורסי עבד יחד איתו על פלטפורמה אחרת בשם Odeo, הקים את היסודות לטוויטר בהיותו חלק מ־Odeo, ולבסוף ברח עם טוויטר החוצה והשאיר אותו מחוץ לתמונה. גלאס גם טען כי הוא שהמציא את השם טוויטר, טענה שלא הופרכה או הוכחה עד היום.
מיאיר נתניהו עד אילון מאסק
בראשית דרכה בשנת 2006 הייתה טוויטר רשת חברתית ממוקדת טקסט, ואף הוגדרה בז'אנר ייחודי – "מיקרו בלוגינג". מספר התווים הוגבל ל־140 בציוץ נטול תמונה, ול־24 בציוץ הכולל תמונה או סרטון. רק בשנת 2017 הוכפל מספר התווים ל־280. הגדרתה של טוויטר כמיקרו־בלוג משכה משתמשים רבים שרצו לשמש ככתבי חדשות בזמן אמת מהשטח, כחלופה לדיווחים החדשותיים הממוסדים. פייסבוק, הרשת החברתית המובילה, הייתה כלי מורכב מדי למלאכה הזו, בהיותה עמוסה תמונות וקישורים. גם אופן ההתקשרות בפייסבוק באותם ימים, שחייב חברים להיות חשופים זה לזה באופן הדדי, היה שונה בטוויטר – שם ניתן לעקוב אחרי משתמש אחר גם אם הוא אינו עוקב אחריך.
הבמה המהירה יותר, החדשותית יותר, החדה יותר והטקסטואלית יותר, היא שככל הנראה הפכה את טוויטר לרשת החברתית הביתית של עיתונאים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים וידוענים. בחלק מהמדינות, כמו ארה"ב, עצם הרצון לעקוב אחר המשפיענים הללו הביא אחריו גם חלק ניכר מהציבור. בישראל, לעומת זאת, כמות המשתמשים ביחס לאוכלוסייה קטנה יותר, באופן שמשווה לטוויטר אופי פנים־ברנז'אי, כאילו מדובר במפגש סגור של האנשים המשפיעים על חיינו. בדו"ח האינטרנט של בזק לשנת 2020 רק 12% מהנסקרים העידו על עצמם שהם משתמשים בטוויטר, לעומת 74% בפייסבוק, 53% באינסטגרם ו־16% בטיקטוק.
ואולי דווקא בשל כך, השפעתה של טוויטר על המציאות בישראל גדולה ועמוקה כל כך. העובדה שאחוז גבוה ממשתמשי טוויטר הם בעלי השפעה ממשית על הציבוריות הישראלית, מאפשרת לכל צייצן לקבל פוטנציאל חשיפה גבוה למדי לדברי השבח או הביקורת שהוא מצייץ. ובמילים אחרות: הסיכוי שמישהו בעל השפעה יראה את הגיגיי בענייני השעה, גבוה הרבה יותר בטוויטר לעומת כל ערוץ תקשורת אחר. התנאי היחיד כדי לזכות בחשיפה הזו הוא שימוש נכון בפלטפורמה – ובמילים אחרות, טקסט קצר וקולע.
אך הדרישה הספציפית הזו למספר תווים מצומצם מאוד, באה עם חיסרון אחד מאוד בולט: לא כולם יודעים לעשות את זה, ובעיקר לא כולם יודעים לעשות את זה בלי לעשות טעויות, לחולל שערוריות או לסטות מעובדות.
בחודש יולי האחרון התנצל יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, בפני העיתונאית דנה ויס לאחר שלעג לכישוריה העיתונאיים. שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דני דנון, עורר סערה וגם לעג כשבציוץ מתוקשר קרא לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן להתקשר לראש הממשלה נתניהו. ח"כ עידן רול מיש עתיד צייץ ש"אין לממשלה לגיטימציה להורות על סגר מלא, והציבור לא צריך לציית", והביא על עצמו גינוי מנשיא המדינה.
ציוצים מעוררי מחלוקת קיימים לא רק בזירה הפוליטית. ניתן לראות גם שחקני כדורסל וכדורגל, שחקניות קולנוע ואפילו מותגים בינלאומיים מנסחים ציוצים חדים כתער ומעוררים מלחמות מילים מושחזות, לעיני העולם כולו. השחקן האמריקני אלק בולדווין הודיע רק לפני שבועיים כי הוא מוחק את חשבון הטוויטר שלו, לאחר שעורר סערה כשצייץ אודות המבטא הבריטי של השחקנית ג'יליאן אנדרסון בתפקידה כמרגרט תאצ'ר בסדרה "הכתר". "אי־אפשר להיות אירוני יותר, אני לא יכול עם המרירות הזו", אמר בסרטון שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו בעקבות התקרית. במקרה אחר, פרופסור מאוניברסיטת ניו־המפשייר נאלץ להתפטר לאחר שנחשף כי השתמש בחשבון טוויטר מזויף בשמה של אישה אפרו־אמריקנית, והשמיע באמצעותו הערות גזעניות כלפי נשים אפרו־אמריקניות אחרות.
אך מי שהפך את טוויטר לפלטפורמת הבית שדרכה הפיץ את מחשבותיו, עמדותיו ודעותיו החיוביות ובעיקר השליליות על אחרים – הוא ללא ספק מלך הטוויטר, נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. עם 88 מיליון עוקבים, טראמפ ייצר כמעט בכל ציוץ כותרות חדשותיות בקצב בלתי אפשרי, ללא מסננים וללא צורך ביחסי קח ותן עם עיתונאים. אך באופן אירוני דווקא טראמפ, שבנה את הקריירה הפוליטית שלו במידה רבה בעזרתה של טוויטר, נחסם שם לפני חודשיים לצמיתות ואיבד את הנכס התקשורתי המשמעותי ביותר שלו. בימים הראשונים לאחר חסימת טראמפ נדמה היה שאוהדיו נוטשים את הפלטפורמה ומביאים גם לירידה משמעותית בהכנסותיה, אך לאחר זמן התרחש אפקט הפוך: כמות המשתמשים בטוויטר עלתה, ועימה גם מחיר המניה של טוויטר, ששובר כעת שיאים של שנים.
אולי המציאות החיובית הזו גרמה למייסד טוויטר ג'ק דורסי להוציא לפועל את המהלך התמוה הבא: בתחילת מרץ 2021 העמיד דורסי למכירה פומבית אונליין את הציוץ הראשון בתולדות טוויטר, זה שצוטט כאן בתחילת הכתבה. איך מוכרים ציוץ, אתם שואלים? באמצעות "אסימונים חסרי תחליף" – שיטת מכירה חדשנית ומוזרה למדי שבה אנשים אמיתיים משלמים כסף אמיתי על חומרים ויזואליים שקיימים באינטרנט, מבלי יכולת לסחור בהם באמת עם משתמשים אחרים.
ובחזרה לדורסי: תוך כמה דקות מרגע ההודעה הגיעו הצעות בגובה עשרות אלפי דולרים, ובתוך כמה ימים נסק המחיר המוצע לציוץ ל־2.5 מיליון דולר. מי שהציע את הסכום הזה היה סינה אסטבי, מנכ"ל חברת Bridge Oracle. דורסי הודיע שאת הכסף שיקבל יתרום לנזקקים.
המהלך הזה של דורסי מצטרף לשורת צעדים שהופכים את טוויטר לבית גם עבור אנשי טכנולוגיה בכירים, שמעוניינים ליצור באמצעות 280 תווים השפעה מהירה וחדה על עולמות המסחר הדיגיטלי ועל המציאות כולה. אחד הבולטים שבהם הוא אילון מאסק, מייסד ומנכ"ל חברת טסלה. בשבועות האחרונים מאסק משתעשע בטוויטר עם עולם המטבעות הדיגיטליים, ומטריף את המשקיעים בוול־סטריט. בסקר שפורסם בארה"ב, העידו חצי מבני דור ה־Y שהם מנווטים את השקעותיהם האישיות על בסיס הציוצים של מאסק. ביום ראשון השבוע הוא צייץ על החלטתו לרכוש כלב חדש מסוג שיבה־אינו, כמו זה שמופיע על גבי המטבע הדיגיטלי דוג'קוין. הציוץ התמים לכאורה הביא מיד לזינוק של 10% בערך המטבע. בציוץ אחר כתב מאסק שיש "לא מעט תגובות שליליות" על החיסון השני נגד הקורונה, ועורר בהלה עולמית בקרב משתמשי טוויטר.
עוקבים למכירה
49 מיליון עוקבים יש למאסק, אך הוא ניצב רק במקום ה־48 בעולם. בעשירייה הפותחת (לאחר מחיקת החשבון של טראמפ) אפשר למצוא את ברק אובמה (129 מיליון עוקבים), ג'סטין ביבר (114), קייטי פרי (109), ריהאנה (102), כריסטיאנו רונאלדו (91), טיילור סוויפט (88), ליידי גאגא (83), אריאנה גראנדה (82) ואלן דג'נרס (79).
אם בעולם מובילים ידוענים את הטבלה, בישראל ניתן למצוא שם באופן מובהק בעיקר פוליטיקאים ועיתונאים: בנימין נתניהו (1.9 מיליון עוקבים), עמית סגל (551 אלף), רביב דרוקר (352 אלף), אלון בן־דוד (340 אלף), אילה חסון (317 אלף), נדב איל (293 אלף), נפתלי בנט (286 אלף), גיא זוהר (277 אלף), בן כספית (252 אלף) ויאיר לפיד (241 אלף).
האם כל העוקבים הללו הם חשבונות פעילים ואמיתיים? כנראה שלא. חוקרים באוניברסיטת קרנגי־מלון דיווחו ש־45% מהציוצים על נגיף הקורונה בטוויטר, פורסמו על ידי חשבונות מזויפים ובוטים אוטומטיים להפצת תוכן. בוט הוא תוכנת מחשב שמנסה להתחזות לחשבון אמיתי בטוויטר, עוקבת אחרי אנשים אמיתיים ומשתפת מחדש תכנים בנושאים שונים, כך שלעין בלתי מקצועית נחזה החשבון כאמיתי. כל אדם בעל ידע טכני יכול לייצר תוכנה שכזו, וכל אדם יכול גם לרכוש לעצמו עוקבים פיקטיביים שכאלה.
חיפוש פשוט בגוגל אחר "עוקבים בטוויטר" מוביל לשורה של אתרי אינטרנט המציעים ללא בושה "קניית עוקבים בטוויטר", במחיר מגוחך של שמונה אגורות לעוקב. האם זה אומר שהפוליטיקאים והעיתונאים אכן רכשו רבים מעוקביהם תמורת תשלום? לא בהכרח. אפשר להניח שכמות לא מבוטלת מהעוקבים הללו היא מזויפת, אך לאו דווקא מפני שאותן דמויות שילמו למישהו. ייתכן שעל מנת לשוות לאותם בוטים נראות אמיתית, יוצריהם דואגים לעקוב אחרי דמויות מפורסמות.
הבוטים והחשבונות המזויפים הם לא הבעיה היחידה שטוויטר – כמו פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק וסנאפצ'ט – מתמודדת איתה. מאז פרשיית קיימברידג' אנליטיקה, שבה נחשף השימוש שעשתה פייסבוק במידע רגיש על משתמשיה לטובת אינטרסים פוליטיים, הרגישות הציבורית לסוגיית הפרטיות והאבטחה גדלה מאוד, אך יחד איתה גוברים גם הניסיונות של גורמים חיצוניים ומפוקפקים לגשת למידע הרגיש הזה ולהוכיח את הפגיעות של הרשתות החברתיות.
בחודש יולי האחרון דווח על פריצת ענק לחשבונות של שורת ידוענים בטוויטר ובהם ביל גייטס, ג'ף בזוס, ברק אובמה, אילון מאסק ורבים וטובים אחרים. הפורץ הנועז הוא לא אחר מנער בן 17 מפלורידה. באמצעות החשבונות מרובי העוקבים הללו פרסם הנער הודעה בשמם של הסלבריטאים, שקראה למשתמשים להעביר אלפי דולרים לחשבונם הפרטי למען מטרות טובות, אך הפרטים היו שייכים לחשבונו שלו. ואכן, תוך זמן קצר הועברו לרשותו יותר מ־100 אלף דולר, עד לביטול הפריצה ומעצרו על ידי הרשויות.
חזית נוספת שטוויטר תיאלץ להתמודד איתה בשנה הקרובה היא הזירה הרוסית. הרשויות ברוסיה מזהות את טוויטר ככלי יעיל עבור מתנגדי משטר פוטין, והשבוע אף צמצמו את החשיפה של טוויטר לקהל הרוסי בתגובה לסירובה של טוויטר לאפשר לקרמלין שליטה ופיקוח על התכנים הנכתבים נגדו.
אם המצגת שטוויטר הציגה בתחילת החודש תתממש, עד לשנת 2023 תגיע החברה להכנסות שנתיות של 7.5 מיליארד דולר. מדובר בקפיצה של פי שניים ביחס להכנסותיה בשנת 2020, שעמדו על 3.7 מיליארד דולר. כדי להגיע אל היעד הזה, החברה תהיה חייבת למצוא דרך להגן על עצמה ועל משתמשיה ברמה גבוהה הרבה יותר. בוודאי כאשר היא מכריזה על השקתו הקרובה של מודל תשלום, שיהיה תלוי במוכנות של משתמשיה להזין למערכת אמצעי תשלום כמו כרטיסי אשראי וכן פרטי זיהוי, וכל זאת על מנת לקרוא תכנים של צייצנים אהובים, שאת התוכן שלהם ניתן לקרוא ברשתות חברתיות אחרות ללא תשלום.
סוגיות אלה של פרטיות, צנזורה, אבטחה והרבה פוליטיקה ילוו את טוויטר בשנים הקרובות, בבואה לנסות לנגוס במתחרה הגדולה ביותר שלה – פייסבוק, שבינתיים רק הולכת ומתחזקת עם שורה של רכישות חכמות כמו אינסטגרם, ווטסאפ וטכנולוגיות חדשות. כאן בישראל, ערב הבחירות הרביעיות, טוויטר תמשיך כנראה לשמש כחלון ראווה קטן, משעשע ומביך לעיתים, לעולמה הפנימי של הברנז'ה ולחלונות הגבוהים.
רוני ארזי הוא מומחה דיגיטל ומנכ"ל חברת "משרוקית דיגיטל"
