זה נשמע כמו סיפור שג'ון לה־קארה המנוח לא הספיק לכתוב. דרמת ריגול עכשווית, מובלעת היטב במציאות תעשייתית אפורה. משהו שרק פרשה כמו הרעלתו וכליאתו של אלכסיי נבלני יכולה לחשוף.
הסיפור עצמו החל להתגלגל כבר לפני שלושה שבועות, אבל רק בימים האחרונים נפל האסימון. ב־4 במרץ פרסם הממשל האמריקני את רשימת הסנקציות החדשות שהוטלו על ארגונים וחברות הקשורים בפרשת הרעלתו של מנהיג האופוזיציה ברוסיה, אלכסיי נבלני, בגז עצבים. רוב הגופים ברשימה רוסים. אבל במפתיע מופיעות בה גם שלוש חברות גרמניות, אשר על פי החשד סיפקו כימיקלים לתוכנית הנשק הכימי של רוסיה. שלוש החברות הן כימקונקט, פארם־קונטרקט וריאול שמי. כימקונקט ממוקמת בעיר קונסטנץ, סמוך לגבול עם שווייץ. פארם־קונטרקט יושבת בלב גרמניה, בפרנקפורט, וריאול שמי נמצאת בעיר שדה קטנה, ליליינטל שמה, סמוך לעיר הנמל הצפונית ברמן. ולמיקום שלהן יש משמעות.
בניגוד לחברות גרמניות אחרות לייצור כימיקלים, המתחזקות אתרים מושקעים מאוד ברשת ומנהלות פעילות סביבתית וקהילתית ענפה, הפרופיל שמציגות שלוש החברות נמוך מאוד. האתרים שלהם מינימליסטיים ומסתפקים בתיאורים כלליים שלפיהם הם מייצרים כימיקלים תעשייתיים, ריאגנטים וציוד מעבדה, אותו הם מייצאים לרוסיה, מדינות חבר העמים, סין, הודו ויפן.
אולם למרות מערך הייצוא המרשים לכאורה של החברות, היקף הייצור שלהן – על פי נתוני רשם החברות הגרמני – קטן ואינו עולה על 100 אלף יורו לשנה. גם הקשרים ביניהן מעלים סימני שאלה. אף שמדובר לכאורה בשלוש חברות שונות, רישומי החברות בגרמניה חושפים כי יש ביניהן חיבור. לריאול שמי וכימקונקט יש מנהלת משותפת העונה לשם מריה איוונקינה, והמטה שלהן יושב בסנט־פטרבורג. יתרה מכך, החברות אמנם רשומות כחברות גרמניות, אבל רוב עובדיהן רוסים או אוקראינים והן נמצאות בבעלות רוסית. גם מיקומן מייצר סימני שאלה. מבט חטוף במפה מראה כי קונסטנץ וליליינטל נמצאות בשני קצות המדינה, בעוד פרנקפורט נמצאת במרכז על אם הדרך. אם מדובר באופרציה חשאית של תוכנית הנשק הכימי של רוסיה על אדמת גרמניה, ציר התנועה המחבר בין שלוש החברות מייצר מעבר מושלם לייצוא מהיר של כימיקלים מאדמת גרמניה לרוסיה דרך נמל ברמן.
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שר החוץ הפלסטיני: ישראל מורה על הוצאות להורג בשטחים
– עשור לאביב הערבי: כיצד פורר דאע"ש את התדמית האסלאמית?
– "הר הקסמים": מזכרת מאירופה שאיננה עוד
סימני השאלה הראשונים לגבי החברות הרוסיות החלו לצוץ כבר עם פרסום רשימת החברות. עיתונאים גרמנים החלו להתקשר אל שלוש החברות, אבל מהצד השני דברים זזו מהר: משרדים התרוקנו, טלפונים לא נענו. הורדת המסך הייתה מהירה ויעילה. מחברות פעילות הן הפכו לחברות רפאים. המסתורין בשל כך רק גדל, ועמו גם השאלה איך בדיוק קשורות חברות הרפאים הללו לתוכנית הנשק הכימי הרוסי. וגם, איך ייתכן שהן פעלו באין מפריע על אדמת גרמניה? האם סביר שממשלת גרמניה לא ידעה מה מתרחש מתחת לאפה, או שידעה אבל מסיבותיה שלה העלימה עין?
מי שמחזיק בידיו את המפתחות לפתרון התעלומה הוא ביל בראודר, בן למשפחת מתמטיקאים יהודים מחוננים, מייסד קרן הרמיטאז'. הקרן החלה לפעול ב־1996, אך שנתיים אחר כך נכנסה רוסיה לסחרור פיננסי אדיר. אנשים איבדו את הונם בן לילה, חברות התמוטטו, משקיעים עזבו. אבל בראודר לא ויתר. הוא ניצל את המשבר כדי לרכוש מניות בחברות הדגל הממשלתיות כמו גזפרום וסברבנק, והפך למשקיע הזר הגדול ברוסיה. בעשור הראשון לפעילותה הייתה הרמיטאז' אחת מקרנות ההשקעה המצליחות ביותר בוול־סטריט, והשיגה תשואה מדהימה של 2,697 אחוזים. בראודר היה אז תומך נלהב של ולדימיר פוטין ולא חסך בדברי שבח עליו.
אבל ירח הדבש הסתיים כאשר בראודר הבין שכדי לשמור על השקעותיו ברוסיה, יהיה עליו להתעמת עם השחיתות העמוקה והניהול הכושל שאפיינו את החברות הממשלתיות הרוסיות. עד מהרה מצא בראודר את עצמו מעורב עד צוואר בחקירת מטריקס השחיתות הרוסית, כפי שאף זר לפניו לא היה. ניסיונותיו חסרי התקדים הפריעו לזרימה השוטפת של כספי שוחד וגניבה לכיסיהם של פקידי ממשלה ושותפיהם העסקיים. הוא הפך לאיום על מערך השחיתות והשוחד הממשלתי, והתוצאה לא איחרה לבוא. ב־2005 הוכנס בראודר לרשימה השחורה של ממשלת רוסיה והוגדר "איום על הביטחון הלאומי". הוא גורש מרוסיה, אולם הקרן ומשרדיה המשיכו לפעול.
ב־2007 פשטה המשטרה הרוסית על משרדי קרן הרמיטאז' בטענה כוזבת של חשד להעלמת מס, והחרימה מסמכים ומחשבים. בהמשך הוגשו כתבי אישום נגד בראודר וקרן הרמיטאז', בחשד לשחיתות והעלמת מיסים בסך 230 מיליון דולר. אבל בראודר לא נכנע. הוא הורה לחשב של קרן הרמיטאז', עורך דין ורואה חשבון מבריק בשם סרגיי מגניצקי, לחקור מה מתרחש. מגניצקי חפר עמוק מדי, והוכנס לכלא בחשד לשיתוף פעולה עם בראודר בהעלמת מיסים. מה שקרה בפועל הוא שמגניצקי הגיע למסקנה שההאשמות נגדו ונגד בראודר היו ניסיון להסתיר הונאת ענק בגובה 230 מיליון דולר, שבה היו מעורבים פקידי מס רוסים בכירים. אחרי אחד־עשר חודשים בכלא, שם עבר התעללות קשה ונמנע ממנו טיפול רפואי, נמצא מגניצקי מת בתאו. העיתוי לא היה מקרי. אחד־עשר חודשים הם הזמן המקסימלי להחזקה במעצר על פי חוק.
פגישה במגדל
מותו של מגניצקי זעזע את בראודר. הוא החל לקדם חקיקה בקונגרס האמריקני להענשת האנשים שהיו מעורבים בשחיתות והביאו למותו של מגניצקי בכלא. ב־2012 עבר בקונגרס "חוק מגניצקי", המסמיך את הממשל האמריקני להטיל עיצומים על מפירי זכויות אדם, להקפיא את נכסיהם ולאסור עליהם להיכנס לארה"ב. משרד האוצר האמריקני הכין רשימה שחורה של אזרחים רוסים, בהם מקורבים לוולדימיר פוטין, שנכסיהם הוקפאו. בתחילה עוד ניסה הקרמלין לפעול נגד החוק באמצעות חברות יח"צ אמריקניות, בטענה שהוא נועד לפגוע בדמויות מפתח בעסקיה הממשלתיים של הפדרציה הרוסית.
כל הזמן הזה המשיך ביל בראודר לנסות לחקור את הרקע לניסיון הרוסי לייחס לו העלמה של כספי מיסים. הבסיס לחקירה היה אותה הונאה שחשף מגניצקי. בחקירה, שבדיעבד הובילה למותו, הגיע מגניצקי למסקנה כי המסמכים שהוחרמו בפשיטה של המשטרה הרוסית על משרדי קרן הרמיטאז' ב־2007, הועברו בהמשך על ידי פקידים ממשלתיים מושחתים לאנשי המאפיה הרוסית, שהשתלטו באמצעותם על שלוש חברות רוסיות בבעלות הרמיטאז' תוך שינוי הבעלות עליהן. באמצעות חברות אלה גייסו אנשי המאפיה עורכי דין רוסים, שתבעו החזרי מס של 230 מיליון דולר, ממיסים שכבר שולמו קודם על ידי הרמיטאז'. זה היה זה החזר המס הגדול בתולדות רוסיה. הכסף, שהיה שייך לאזרחי רוסיה, הוצא מחוץ למדינה באמצעות חברות רוסיות לצרכי הלבנה. החברה שבה השתמשו לצורכי הלבנה הייתה פרבזון הולדינגס, חברה ניו־יורקית להשקעות נדל"ן. על פי החשד הלבינה החברה את הכסף דרך 11 חברות נדל"ן אמריקניות בניו־יורק. ב־2013 נפתחה נגד פרבזון חקירה פלילית, שאותה הוביל התובע הראשי של מנהטן, השופט פריט בהארה. מי שייצגה את פרבזון בהליכים נגדה בארה"ב הייתה עורכת דין רוסייה בשם נטליה וסלניצקיה.
שלוש שנים מאוחר יותר עלתה וסלניצקיה לכותרות, כאשר ביוני 2016, בעיצומו של קמפיין טראמפ לנשיאות ארה"ב, הגיעה לפגישה במגדל טראמפ. בפגישה נכחו דונלד טראמפ ג'וניור, מנהל הקמפיין של טראמפ פול מנאפורט, וג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ. מי שארגן את הפגישה היה מקורבו של טראמפ, המפיק המוזיקלי רוב גולדסטון, שהציג את וסלניצקיה כ"עורכת דין מטעם ממשלת רוסיה". לאחר שדבר הפגישה נחשף טענה וסלניצקיה כי הגיעה כדי לדון עם אנשי טראמפ באפשרות לבטל את חוק מגניצקי אם וכאשר טראמפ ייבחר לנשיאות. אבל מהתכתבות מייל שנחשפה בעקבות הפגישה עלה כי המניע המיידי היה מסר ששלח גולדסטון לטראמפ ג'וניור, ובו כתב כי בידי וסלניצקיה יש "מידע שיוכל להשחיר את הילרי קלינטון, שיוכל להועיל מאוד לאביך".
וסלניצקיה הופיעה לפגישה מלווה ברינאט אחמטשין, קצין מודיעין לשעבר בצבא הרוסי, שהיגר לארה"ב ומחזיק באזרחות כפולה. הניו יורק טיימס חשף אז כי אחמטשין, מקורב לפוטין ולאוליגרכים רוסים, מקדם אינטרסים רוסיים בארה"ב כבר 20 שנה. הניו יורק מגזין היה עדין פחות. הכותרת שבחר הייתה: "הרוסי שנכח בפגישה במגדל טראמפ הוא כמעט בוודאות מרגל". אם היו למפגש תוצאות כלשהן, הן הגיעו בהמשך. רמז לכך אפשר למצוא בדברים שאמר טראמפ ג'וניור לוסלניצקיה. "הסיפור שסיפרת לנו מעניין מאוד, אבל לצערי כרגע אין לנו דרך לעזור לך. אם יום אחד נעלה לשלטון, נרצה לחזור אלייך בעניין כי זה נשמע מעניין מאוד".
"פוטין ממש יצא מדעתו בעקבות חקירת מגניצקי", אומר כעת בראודר. "בכל פעם שנחשפת שכבה נוספת, צף עוד מידע מסוכן ומלוכלך הרבה יותר מקודמיו"
חמישה חודשים אחרי אותה פגישה נבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. לא עברו שלושה חודשים וממשל טראמפ אילץ את פריט בהארה, התובע במשפט כנגד פרבזון הולדינגס, להתפטר. חודשיים אחרי התפטרותו קיבלה עורכת הדין של פרבזון, הלא היא נטליה וסלניצקיה, הודעה כי משרד התובע הכללי החליט לבטל את המשפט נגד פרבזון הולדינגס. אחרי השקעה אדירה של ארבע שנות חקירה ויומיים בלבד לפני פתיחת המשפט – התקבלה החלטה להגיע להסדר עם החברה. החברה שעמדה במרכזה של פרשת הון ענקית בסך 230 מיליון נקנסה ב־5.8 מיליון דולר בלבד, והתיק נסגר. וסלניצקיה כתבה אז כי הקנס שקיבלה "כה עדין, עד שהוא כמעט מהווה התנצלות מטעם ממשלת ארה"ב".
מה עמד מאחורי ההחלטה לבטל את המשפט, אפשר רק לשער. אולם אם המשפט היה מתקיים, אולי היו נחשפים נתיבי הלבנת ההון הרוסי, ועימם אולי גם קשריו של טראמפ לאוליגרכים ואנשי מאפיה רוסים שרכשו ממנו נדל"ן ניו־יורקי, בין אם במגדל טראמפ ובין אם במקומות אחרים, פחות מפורסמים.
איך כל זה קשור לשלוש החברות המסתוריות בגרמניה שמשרד האוצר האמריקני הטיל עליהן סנקציות בעקבות הרעלת נבלני? ובכן, ביל בראודר עדיין ממשיך לחקור מה עמד מאחורי ההחלטה הרוסית להטיל עליו את האחריות להיעלמותם של 230 מיליון דולר מכספי משלם המיסים הרוסי. אחד מנשואי חקירותיו הוא ולדלאן סטפנוב, אזרח רוסיה, שמיליונים מחשבונות הבנק שלו נמצאו בחשבונות שווייצריים. אותו סטפנוב הוא בעלה לשעבר של אולגה סטפנוב, עובדת רשות המסים הרוסית, שאישרה את החזר המס לחברות המאפיה שהשתלטו על עסקיו של בראודר. מחקירותיו של בראודר עולה כי חלק מכספים אלו עברו כמה מעגלי הלבנת הון, עד שנחתו בחשבונות הבנק של חברת ריאול שמי. תחילה הועבר הכסף לבנקים בליטא, משם למקלט מס באיי הבתולה, ובמסלול נוסף הגיעו לבנקים בניו־זילנד. חלק מהכסף הגיע לחברה אמריקנית בשם אירופלקס, שכבר לא קיימת, אך עסקה בייצור מוליכים למחצה (סמי־קונדקטורים) מוקשחי קרינה, המשמשים לייצור טילים ולוויינים. ההזמנות נשלחו על ידי ריאול שמי, אך שולמו על ידי אותן חברות באיי הבתולה.
ההנחה כעת היא כי אותם 230 מיליון דולר שבראודר הואשם בהעלמתם על ידי הרוסים, ועמל כה רב הושקע בהלבנתם על ידי מערכת המס הרוסית, הועברו בעצם למערכת שוק שחור בלתי רשמית. זו נוהלה ככל הנראה על ידי המודיעין הצבאי הרוסי, שעומד גם מאחורי פרשיות ההרעלה של אלכסיי נבלני וסרגיי סקריפל ברעל עצבים מסוג נוביצ'וק. מי שניהל את כל מערכת הלבנת ההון הוא ככל הנראה איש בכיר מאוד וחשאי מאוד במערך המודיעין הרוסי. "זו כנראה הסיבה", מעריך כעת בראודר, "שפוטין ממש יצא מדעתו בעקבות חקירתו של מגניצקי. בכל פעם שנחשפת שכבה נוספת בחקירה, צף עוד מידע מסוכן ומלוכלך הרבה יותר מקודמיו".
האם לכך כיוון נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כאשר כינה את ולדימיר פוטין רוצח? ללא ספק זה חלק מן העניין. אבל ההשלכות האפשריות רחבות עוד הרבה יותר, וכוללות גם את חקירות עסקיו של דונלד טראמפ עם רוסיה, שכבר עכשיו נמצאות בקנה של התביעה בניו־יורק. גם בגרמניה, הסיפור רחב הרבה יותר. האם ייתכן שהקנצלרית אנגלה מרקל וממשלתה לא היו מודעים לכך שהמודיעין הצבאי הרוסי מנהל אופרציה שלמה של העברות כימיקלים באמצעות חברות רוסיות על אדמת גרמניה? ואם ידעו, האם בחרו להעלים עין? האם ייתכן שמערך המודיעין הגרמני ידע אך בחר לא ליידע את הממשלה? כל האפשרויות האלו נבדקות כעת. ההשלכות מרחיקות לכת. בין השאר מדובר בהתנגדותו הגורפת של ממשל ביידן להשלמת פרויקט צינור הנפט נורדסטרים־2, המחבר בין רוסיה לגרמניה.
האירוניה ההיסטורית בכל הפרשה היא כי לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הסכם ורסאי, אסרו המעצמות על גרמניה לייצר נשק כימי. אבל שנים ספורות אחרי המלחמה, חתמו הגרמנים על הסכם רפאלו עם רוסיה. שתי המדינות היו אז מצורעות בעיני המערב, ולכן בהסכם חשאי התירו אז הסובייטים לגרמנים לייצר ניסויים בנשק כימי על אדמת רוסיה. את הפירות קצרו בהמשך הנאצים. הנוכחות העכשווית של חברות רוסיות על אדמת גרמניה, היא כמו הסכם רפאלו במהופך: ייצור רכיבי נשק כימי על אדמת גרמניה. הפרשה הזו עתידה כנראה להיות כתם על הרקורד הכמעט מושלם של אנגלה מרקל. אך היא מסיימת בקרוב את הקריירה הפוליטית שלה, מה שאי אפשר לומר על ולדימיר פוטין, שמתכוון לשבת בקרמלין עוד שנים ארוכות.
