ד' היא בעלת רכב המבוטח בביטוח מקיף וחובה באחת מחברות הביטוח הגדולות. לפני כמה שבועות היא מכרה את רכבה. את דמי הביטוח היא שילמה מראש בעת רכישת הפוליסה ולכן פנתה לחברת הביטוח בבקשה לבטל אותה ולקבל החזר כספי על החלק היחסי.
בחברה אמנם ביטלו את שני הביטוחים, אולם החזר כספי היא קיבלה רק על הביטוח המקיף. ומה עם 400 השקלים המגיעים לה כהחזר על ביטול ביטוח החובה? בחברה הסבירו שכדי לקבל את הכסף עליה לשלוח להם את תעודת ביטוח החובה, פיזית. רק כאשר זו תגיע אליהם, הם יחזירו לה את הכסף. כן. בעידן הדיגיטציה שעוטפת אותנו מכל עבר, יש עדיין חברות ביטוח שדורשות חזרה דף נייר.
ד' עוד הייתה יכולה להיענות לדרישה האנכרוניסטית הזו, אלמלא מכרה את רכבה כשתעודת הביטוח נשארה בתוכו. כאשר ניסתה ליצור קשר עם הקונה, גילתה שהוא כבר לא ממש זמין. כל תחינותיה לחברת הביטוח לקבל את כספה חזרה, נפלו על אוזניים ערלות.
המקרה של ד' אינו נדיר. לפחות עד לאחרונה, רוב חברות הביטוח דורשות מהמבוטח את טופס התעודה המקורי כדי לקבל החזר. חלק מהחברות מיידעות את הלקוח שבמקרה שבו התעודה המקורית אבדה באפשרותו להגיש תצהיר, אולם אפשרות זו תקפה כל עוד הרכב עדיין בבעלותו. אם הרכב כבר נמכר, אין מה לעשות.
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– 12 עבירות: פאינה קירשנבאום הורשעה בפרשת "ישראל ביתנו"
– הפוליטיקה העכשווית על פי השר לשעבר משה נסים
– שמחים בעבודתם: האנשים שלא נפלו בין החורים
הטענה האוטומטית של חברות הביטוח היא שזו למעשה דרישה של הפיקוח, שאף מופיעה אי־שם באותיות הקטנות בפוליסה. אלא שזוהי אמירה מטעה. הפיקוח אינו מחייב את החברות לעשות זאת – הוא מאפשר להן. ויש הבדל. הוראות הפיקוח אכן מקנות את האפשרות לדרוש את התעודה המקורית, והסיבה לכך היא שאם התעודה תעבור לצד שלישי (כגון מי שקנה את הרכב מבעל הפוליסה), הפוליסה עלולה לדבריהן להיות תקפה גם לגביו, ולמעשה חברת הביטוח תהיה מחויבת לפצות אותו באירוע ביטוחי.
הטענה הזו, אף אם נשמעת הגיונית, לא ממש עומדת במבחן המציאות שכן מדובר במקרים שוליים. חברת ביטוח מעולם לא התנדבה לשלם פיצוי לגורם שאינו מבוטח שלה, וספק אם יש לכך תקדימים משפטיים מחייבים. מעבר לכך, הראיה החזקה ביותר נגד הדרישה להעביר מסמך פיזי היא העובדה שחברות הביטוח הישירות, כגון ביטוח ישיר, AIG, ליברה ואחרות, מאפשרות לבטל את פוליסת החובה בטלפון ואפילו אונליין.
לפני כשנתיים חשפתי את התקלה הזו בכתבה שפרסמתי. גורם בכיר ברשות שוק ההון, המפקחת על חברות הביטוח, אמר לי אז שחברות הביטוח ממשיכות לדרוש את הפוליסה המקורית מסיבה פשוטה: העובדה שרבים מהמבוטחים לא ישלחו להן אותה – בין אם משום שהיא אבדה, או סתם בשל הטרחה הכרוכה בכך – מקנה להן הכנסה נאה. "חברות הביטוח עושות מזה המון כסף, אני מעריך שזה יכול להגיע לעשרות מיליוני שקלים בשנה", אמר לי אותו בכיר. לדבריו, "המקור לכל הדרישה הזו הוא הוראה משנות השבעים. אז באמת הייתה משמעות למסמך פיזי. היום אין שום סיבה שזה לא ייעשה אפילו בטלפון או באינטרנט".
כיצד בעידן הדיגיטלי, שבו רשות שוק ההון עצמה מעודדת את החברות לעבור לשירותים מתקדמים, אנחנו תקועים עם הוראה כל כך אנכרוניסטית? לפחות לגבי המצב ששרר עד כה, השאלה הזו תמשיך להדהד. אולם בנוגע לעתיד – יש בשורה. בשבוע שעבר חתם הממונה על שוק ההון משה ברקת על הוראות שייכנסו לתוקף בעוד חצי שנה, ולפיהן חברות ביטוח (שטרם עשו זאת) יעברו להנפקת תעודת ביטוח חובה דיגיטלית, ללא צורך בהעברה פיזית. ההוראה קובעת עוד כי לראשונה בתחום ביטוח רכב חובה יוכל המבוטח להודיע על השבתת הרכב לתקופה של שלושים יום או יותר, ולקבל הוזלה משמעותית בדמי הביטוח.
מדי שנה גובות חברות הביטוח במצטבר יותר מחמישה מיליארד שקל פרמיות עבור ביטוח חובה לרכב. עבור התשלום הזה מגיעה לנו תמורה מלאה וגם שירות אפקטיבי ויעיל במקרה של ביטול. זוהי זכות בסיסית לבטל את הביטוח בכל עת, בכל דרך ומכל סיבה שהיא, ולקבל את ההחזר היחסי.
ותודה למשקי הבית
דו"חות הבנקים לשנת 2020 שפורסמו בשבועיים האחרונים, מספקים לנו תזכורת נוספת למחיר המופקע שרבים ממשקי הבית משלמים על ניהול תיק ההשקעות שלהם. הגאות בשוק ההון דווקא בשנת הקורונה, וההתעניינות הגוברת של הציבור בהשקעה בשווקים בעקבות זאת, הניבו לבנקים הכנסות יוצאות מן הכלל מעמלות ניירות ערך.
על פי דו"חות חמשת הבנקים הגדולים לשנת 2020, סך ההכנסות שלהם מעמלות ניירות ערך הסתכמו בכמעט שלושה מיליארד שקל במצטבר, זינוק של כ־17% בהשוואה לשנה הקודמת.
בכיר ברשות שוק ההון: "המקור לדרישה הזו הוא הוראה משנות השבעים. אז באמת הייתה משמעות למסמך פיזי. היום אין שום סיבה שזה לא ייעשה באינטרנט"
אחרי שהבנקים הגדולים אולצו למכור את חברות כרטיסי האשראי שהיו בבעלותם ושתרמו מדי שנה לעלייה ברווחיהם, וכשההכנסות מעמלות העו"ש הן סטטיות פחות או יותר – הבנקים שמחים מאוד על העלייה החדה בהכנסות מניירות הערך שמנהל הציבור. את התרומה הזו לרווחי הבנקים ניתן לייחס לרבבות משקי בית שמשלמים מחירי "תעריפון" או קרוב לכך, או אפילו כאלו שקיבלו "הנחה" אך לא באמת ניהלו התמקחות משמעותית מול הבנק שלהם. בפועל, דמי הניהול שהם משלמים – הן דמי ניהול תיק ניירות ערך, הן עמלות קנייה ומכירה על ניירות הערך וכן עמלות נוספות – גבוהים מאוד ביחס לאפשרויות אחרות שעומדות לרשותם.
כבר כתבתי כאן בעבר על הפערים העצומים בעמלות שהבנקים גובים, לעומת העמלות הנגבות בבתי ההשקעות. לעיתים הפער הזה מגיע למאות ואלפי אחוזים בכל עמלה. במציאות כזו, אין סיבה להישאר "נאמנים" לבנק. אולם גם אם אין לכם כוונה או רצון להעביר את החסכונות וההשקעות מהבנק שלכם, אין סיבה שלא תעמידו פנים שאתם שוקלים זאת, ולו לצורך המיקוח בלבד. השבוע נתקלתי במקרה כזה שצלח, שבו הלקוח הוזיל את העמלות בבנק ביותר מ־2,000 שקלים בשנה. חשוב להיות מודעים לאפשרות הזו, זה הכסף שלכם.
