לא על הנפט לבדו: הכלכלה הסעודית, קווים לדמותה

כדי להבין את סיפורה הכלכלי של מדינה שעושרה מזכיר את האגדות על מערת האוצר של עלי באבא וכולל ארמונות העשויים מזהב, די להצביע על נתון אחד: מחירה של חבית נפט. ההיסטוריה המודרנית של סעודיה קשורה כולה לנפט – עליותיו מעשירות את קופתה, וירידותיו מכניסות אותה למשבר. את הקשר הגורדי הזה מבקשים כעת קברניטי הממלכה לשבור. במקום כלכלה שמבוססת באופן בלעדי כמעט על נפט, הם שואפים לבנות כלכלה עם מקורות נוספים ומגוונים יותר. על התהליך מנצח מוחמד בן־סלמאן, יורש העצר הסעודי הצעיר, שהמערב מכנה MBS, ולראשונה נראה שהם מתכוונים לזה ברצינות.

הכול התחיל ב־1933. אז התגלו לראשונה מרבצי נפט בכמות מסחרית במדבריות סעודיה. ערב הסעודית הייתה אז ממלכה מדברית ענייה – מונרכיה ערבית מוסלמית שהשריעה היא חוקתה. תגלית הנפט שינתה את הכלכלה, החברה והתרבות שלה לבלי הכר, והפכה אותה לאחת המדינות העשירות בעולם. ב־1952 כבר הפיקה סעודיה מיליון חביות נפט ביום, והעולם המערבי התחיל לקנות אותו בכמויות גדולות. הביקוש לנפט באותן שנים היה עצום, מכיוון שכל הייצור התעשייתי היה מבוסס עליו, והכלכלה המשגשגת לאחר מלחמת העולם צרכה עוד ועוד דלק. עלויות הייצור של הנפט בערב הסעודית נמוכות מאוד, כך שהרווח על כל חבית הוא עצום. עד שנות השבעים מחירי הנפט נשארו קבועים פחות או יותר, וסיפקו לסעודיה הכנסה נאה ויציבה.

ארגון אופ"ק (OPEC) הוא הגוף ששומר על סעודיה עשירה. ארגון המדינות המייצאות נפט הוקם בשנות השישים, כנציגן של 13 מדינות: אלג'יריה, אינדונזיה, איראן, עיראק, כוויית, לוב, ניגריה, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור. המדינות הלו מחזיקות יחד כ־ 75% מעתודות הנפט בעולם, מפיקות כ־30% ממנו ואחראיות לכ־50% מייצוא הנפט. בפועל הארגון משמש כקרטל, שתפקידו לווסת את קצב הפקת הנפט ובכך לשלוט במחירו. היצע נמוך של נפט שומר על מחיר גבוה ועל עושר המדינות החברות באופ"ק.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הקשר ביני ובין עילי לא מתבסס בהכרח על מילים"
– סבתא, יש לך משהו בשבילי? על תרופות סבתא להקלת כאבים
– רכב קטן או אופנוע? שיקולים, יתרונות וחסרונות

בשנת 1973, אחרי ניצחונה של ישראל במלחמת יום הכיפורים, החליט הארגון להטיל חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל, והכניס את העולם המערבי למשבר אנרגיה. בשיא המשבר הגיע מחיר הנפט ל־120 דולר לחבית. התחבורה במערב שובשה, והייצור במפעלי התעשייה נפגע קשות. בצפון אירופה אנשים התקשו לחמם את הבתים, ותעשיית הרכב האמריקנית נקלעה למשבר. אבל כשהעולם המערבי סבל – סעודיה פרחה. הכסף המערבי זרם ברחובות כמו נפט, וסעודיה פיזרה אותו ללא הבחנה.

מדינת הרווחה הסעודית נבנתה בשנים האלה בנדיבות חסרת מעצורים של מי שיש לו הרבה מאוד כסף להוציא, ומרשה לעצמו לנהוג בפזרנות. האזרחים הסעודים מקבלים סל הטבות מפנק במיוחד: שירותי בריאות ברמה גבוהה ובעלות נמוכה, לימודים בחינם, תשתיות אדירות, סובסידיות על חשמל ועל מים, ובנזין במחיר נמוך מאוד. מנגד, הממשלה כמעט לא גבתה מיסים. מס ההכנסה היה נמוך במיוחד, ומע"מ כלל לא נהג עד 2017.

כשהכול חינם וכמעט לא צריך לשלם מיסים, אנשים בסעודיה גם לא ממש טרחו לעבוד. הממשלה סיפקה את צורכי כל האזרחים, ואת העבודה ביצעו עובדים זרים. שיעורם של אלה באוכלוסייה הסעודית עצום; כמעט שליש הם עובדים זרים שמועסקים בתעשיות הנפט, בתעשיית השירותים וגם במשרות בכירות בתחום הפיננסים ובחברות עסקיות. האזרחים הסעודים עצמם בקושי עובדים, או שהם משתלבים במשרות נוחות במגזר הציבורי, שם הם מקבלים שכר תמורת מעט מאוד עבודה (ככה זה כשיש שלוש־ארבע הפסקות לתפילה במהלך היום). השינוי החברתי שצמח מהנדיבות הזו היה גם הוא חסר תקדים: אוכלוסיית סעודיה שילשה את עצמה בשנים 1970־1990, ומאז הספיקה להכפיל את עצמה שוב. כשאין דאגות פרנסה ואפשר לשאת כמה נשים, ובכן, יש הרבה ילדים.

ולפעמים החגיגה נגמרת

כל עוד מחירי הנפט נשארו גבוהים, החגיגה נמשכה ללא הפרעה. כיצואנית נפט מובילה, ועם יד על השאלטר של אספקת הנפט – סעודיה גם יכלה להעלות את המחיר כשהייתה צריכה קצת יותר כסף. אבל אז העסק החל לקרטע ולדעת עליות ומורדות. אחרי מלחמת המפרץ הראשונה מחירי הנפט ירדו והגיעו לשפל היסטורי ב־1998. בראשית שנות האלפיים העולם היה במשבר כלכלי, ומחירי הנפט שוב ירדו. סעודיה עשתה את מה שהיא תמיד עושה, ובאמצעות קרטל אופ"ק העלתה את מחירי הנפט כדי לכסות את הבור התקציבי. בשיאם הגיעו המחירים ל־150 דולר לחבית באמצע 2008. אבל אז הכה בעולם משבר הסאב־פריים, ומחירי הנפט צנחו לכ־50 דולר לחבית. ב־2014, לאחר ההתאוששות, שבו מחירי הנפט לצנוח והם נשארו נמוכים במשך כשנתיים. שפל עמוק במיוחד נרשם בינואר 2016, עם כ־26 דולר לחבית. אחרי כל משבר כזה מחירי הנפט מתאוששים, אבל צונחים מחדש כאשר משבר נוסף פוגע בכלכלה העולמית.

המשבר האחרון בסדרה הזו היה הקורונה. הגבלות התנועה שהוכרזו כדי להתמודד עם הנגיף הורידו באופן חסר תקדים את היקף השימוש בכלי רכב ובמטוסים. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה ירידה דרמטית בביקוש לנפט וקריסת מחירים כוללת. ב־20 באפריל נרשם לראשונה בהיסטוריה מחיר שלילי לחוזים עתידיים על נפט בארה"ב. המשמעות הייתה שאחסון הנפט היה יקר יותר מהעלות שלו, ולא היה כדאי.

ההטבות הנדיבות לאזרחים הבטיחו שקט פוליטי ויציבות חברתית. קיצוץ בהן עלול לסכן את המשטר ולעורר תסיסה

וכך, מחירי הנפט מטלטלים את הכלכלה הסעודית מטה ומעלה כבר עשורים. כשהם למעלה, סעודיה למעלה. כשהם למטה, היא מתקשה לסגור את החודש. סעודיה היא אולי מדינה עשירה מאוד, אבל נדיבותה כלפי האזרחים עולה לה הרבה מאוד כסף. כלכלת סעודיה נשענת כמעט בלעדית על שוק הנפט. יותר מ־70 אחוזים מהייצוא שלה הוא נפט גולמי. כשמחשבים גם מוצרים הקשורים לנפט כמו פלסטיק וייצור פטרוכימי, מגיעים לכ־85 אחוזים מהייצוא הסעודי. וכשמחיר הנפט יורד – פתאום קשה לממן את ההוצאות. כך מצאה הממלכה את עצמה עם אוכלוסייה גדולה שאינה עובדת, הוצאות ממשלתיות עצומות והכנסות שמקרטעות. זהו מקרה קלאסי של מה שמכונה "המחלה ההולנדית": כלכלה הנשענת על משאבים טבעיים, ועל כן לא מתפתחת בשום כיוון אחר.

לא מדובר בסיפור כלכלי בלבד. בסעודיה, המבנה החברתי עצמו נשען על היציבות הכלכלית. המונרכיה האבסולוטית צריכה להצדיק את המשטר הדתי שלה בפני אוכלוסייה צעירה גדולה, שפוזלת אל התרבות המערבית ופעילה מאוד ברשתות החברתיות. הסובסידיות הממשלתיות וההטבות הנדיבות הבטיחו למשטר שקט פוליטי ויציבות חברתית, במיוחד בהשוואה למדינות אחרות במזרח התיכון שאזרחיהן יצאו למחאות ובחלקן אף הפילו את המשטר. קיצוץ בהטבות האלה עלול לסכן את המשטר, ככל שהמרמור יהפוך לתסיסה נרחבת.

במקביל גילו הסעודים שהם כבר לא באמת מצליחים לשלוט במחיר הנפט באמצעות אופ"ק. האנרגיות החלופיות, דוגמת גז טבעי ואנרגיות מתחדשות, אמנם עוד לא מתקרבות לספק את הביקוש לאנרגיה שנפט מספק, אבל הן מכרסמות בו. לצד זאת, פיתוחים טכנולוגיים יצרו אפשרויות חדשות. ארה"ב, שהייתה יבואנית הנפט הגדולה בעולם, פיתחה את היכולת להפיק נפט מפצלי שמן, והזניקה את התפוקה האמריקנית בעשרות אחוזים בעשור האחרון. תעשיית הפצלים הגדילה את ההיצע העולמי והפכה את ארה"ב ליצואנית נפט שאפילו עקפה את ערב הסעודית בתפוקת הנפט שלה. סעודיה גילתה שהיא כבר לא יכולה לקבוע את מחיר הנפט בעולם, ובוודאי לא להעלות אותו בכל פעם שהיא צריכה לכסות את הוצאותיה.

יתרה מזו, סעודיה הבינה שהעלאה של מחיר הנפט עלולה גם להתנקם בה. עלויות הפקת הנפט בסעודיה נמוכות יחסית, ואילו עלות הפקה של נפט מפצלי שמן בארה"ב גבוהה יחסית. ככל שמחיר הנפט גבוה יותר כך משתלם יותר להפיק נפט מפצלי שמן, וההיצע העולמי יעלה. לעומת זאת, אם המחיר יישאר נמוך סעודיה עדיין תרוויח הרבה, אבל למתחרות בארה"ב ישתלם פחות לייצר נפט בטכנולוגיות יקרות, והתחרות לנפט הסעודי תצטמצם. מחיר הנפט משמש גם כלי משחק באסטרטגיה הגאו־פוליטית. תיאוריה רווחת גורסת שמשבר הנפט של 2014־2016 היה יציר כפיה של סעודיה, שדאגה להוריד את מחירו כדי לפגוע ביריבותיה רוסיה ואיראן, שגם כלכלתן נשענת במידה רבה על נפט.

אחרי עשורים של דיבורים על הצורך להיפרד מהתלות בנפט, החליט יורש העצר הסעודי שהגיע הזמן לעשות מעשה. בריאד מבינים שההישענות הכמעט בלעדית של סעודיה על נפט לפרנסתה לא תוכל להימשך לנצח. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות הפקת נפט במקומות נוספים, ומערערות על ההגמוניה במזרח התיכון. הנפט עצמו הוא משאב מתכלה, ואף שלסעודיה יתרות מוכחות של נפט בהיקף עצום – גם הן יאזלו יום אחד. התנודות העזות במחיר הנפט, גם הן סיבה טובה להתחיל לפתח כלכלה מגוונת יותר, מכיוון שהמחירים הנמוכים נגסו בהכנסות ויצרו גירעון תקציבי רב־שנתי גבוה.

ההנפקה הגדולה בהיסטוריה

ד"ר יוסי מן, מומחה לכלכלה וחברה בסעודיה ומרצה באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז הבינתחומי בהרצליה, מאמין שהפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות שבהן סעודיה דיברה על גיוון הכלכלה, הם באמת מתכוונים לזה. "הם עושים חריש עמוק מאוד בכלכלה", הוא אומר. "בניגוד לפעמים קודמות שלא הייתה מחויבות לתוכנית כלכלית, הפעם זה נראה רציני".

לראיה, הצעד הראשון של הסעודים היה צמצום בהוצאות הגבוהות. הגירעונות הגדולים של הממלכה ממומנים באמצעות משיכות מעתודת הכספים, אבל אלה החלו להידלדל. צמצום ההוצאה וגידול בהכנסות ממיסוי מבטיחים שגם בשנים שבהן מחיר הנפט יורד, הגירעון לא יעמיק. ב־2017 הוחל בערב הסעודית לראשונה מע"מ צנוע של 5%, אבל בתוך שנים ספורות הוא שולש לשיעור של 15%. גם מס ההכנסה עלה משיעור שנתי מגוחך של כ־2.5% לשיעור גבוה יותר. הסובסידיות קוצצו, ההטבות צומצמו, ושירותים ממשלתיים שבעבר ניתנו בחינם עכשיו ניתנים בתשלום.

ב־2016 הכריז יורש העצר מוחמד בן־סלמאן על"חזון ערב הסעודית 2030" – תוכנית כלכלית שאמורה לשנות את הממלכה עד שנת 2030. במרכזה השאיפה לגוון את הכלכלה ולפתח מגזרים נוספים, בהם ייצור, כרייה, תיירות, בריאות ופיננסים. מטרתה של התוכנית היא לצמצם את תלות הממלכה בהכנסות מנפט לטווח הארוך. זוהי אכן תוכנית רדיקלית, שמבקשת לשפר את מעמדה של סעודיה בכל מדד, כולל אושר, תוחלת חיים, וגם לחולל שינוי חברתי ותרבותי. ההיתר שניתן לנשים לנהוג ברכב ולצפות במשחקי כדורגל באצטדיונים, הוא חלק ממנה.

גולת הכותרת של חזון 2030 עד כה הייתה הנפקת חברת הנפט הסעודית, שנועדה להכניס לקופת המדינה את המיליארדים הדרושים לה לפיתוח הכלכלה. ב־6 בדצמבר 2019 הונפקה ארמקו בבורסה הסעודית בהנפקה הגדולה ביותר בהיסטוריה, והפכה בבת אחת לחברה הגדולה ביותר הנסחרת בבורסות העולמיות. הוכרז כי השווי שלה הוא 2 טריליון דולר, שווי הגדול מהתמ"ג השנתי של מדינות רבות בעולם. הרווח השנתי שלה ב־2018 הגיע ל־111 מיליארד דולר, אבל שנת הקורונה חתכה את רווחיה בחצי לסכום הפעוט של 49 מיליארד דולרים (רווח, לא הכנסות). ממשלת סעודיה מחזיקה ב־98.5 אחוזים ממניות החברה, אבל אחוז וחצי נמצא בידי משקיעים חיצוניים, ומי שרוצה יכול לקנות שבריר משווייה של חברת ענק ולתרום לכלכלה הסעודית.

הזווית הישראלית

לדברי ד"ר מן, סעודיה פונה לתעשייה הקלאסית של המערב: תיירות. "בסעודיה יש 7 מיליון עובדים זרים. 75 אחוזים מהמשרות במגזר העסקי מאוישות בידי זרים. הסעודים לא ערוכים לקידום תעשיות עתירות ידע או עולם טכנולוגי. אין להם סטארט־אפים, אין הרבה תלמידי טכנולוגיה ומדעים. הלימודים חינם, והתלמידים לא צריכים לדאוג לפרנסה ומעדיפים ללמוד מדעי הרוח והחברה.

"זאת הסיבה שהם פונים לתיירות. תיירות לא דורשת השקעה רבה בהון האנושי, יותר בתשתיות. יש להם בסיס טוב: 2.5 מיליון עולים לרגל למכה, ובסך הכול נכנסים כשמונה מיליון תיירים בשנה בתיירות דתית. לסעודיה חשיבות דתית עצומה, האתר הכי קדוש לעולם המוסלמי נמצא אצלה – הכעבה במכה, שאליה מתפללים כל המוסלמים בעולם. הם רוצים להגיע ל־30 מיליון תיירים בשנה, והם יכולים להגיע לזה. הם מקימים ערי תיירות, לא רק למוסלמים אלא גם לתיירים מהמערב, ומטפחים חברות תעופה".

הרצון לקרוץ לתיירים מערביים מציב בפני סעודיה אתגר גדול. צעירים אמריקנים או אירופים לא יבחרו לבלות במקום שאין בו ברים, שתיית אלכוהול או חופים מעורבים. אבל סעודיה משקיעה מיליארדים רבים בפיתוח ערים חדשות, תשתיות תחבורה ותיירות. בפיתוח עיר הבירה ריאד הושקעו 23 מיליארד דולרים, ויהיו בה אזורי בילוי לשעות הפנאי, מיצגי אומנות, מסלול אופניים ופארק שיהיה גדול פי ארבעה מהסנטרל פארק בניו־יורק. הסעודים משקיעים בפסטיבלי מוזיקה ותרבות, ורוכשים אומנות במיליונים רבים. סעודיה גם השיקה קמפיין בשם Saudi־Visitשמזמין תיירים מכל העולם לחוות את סעודיה החדשה, כולל האשטאג ושימוש במשפיעני רשת כדי להפיץ אותו.

ועם זאת, הפוטנציאל הגדול אכן גלום בתיירות הדתית. כשבסוריה, לבנון ומצרים פחות מתאים לסייר, ועם היתרון המשמעותי של ערי הקודש המוסלמיות, סעודיה מקווה למנף את מצוות החאג' ולהזמין את מיליוני העולים לרגל להמשך טיול בסעודיה. היתרונות לנוסע המוסלמי דובר הערבית רבים: מורשת תרבותית ארוכה, רצועת חוף, ורמת מחירים נוחה יחסית למדינות השכנות.

הרצון לגוון את הכלכלה גורם לסעודיה לשווע לקשרים עם המערב, אף שרוב ייצוא הנפט שלה מופנה כיום למזרח. השאלה המתבקשת היא עד כמה ישראל עשויה להפוך לשותפה כלכלית. ד"ר מן סבור שהפוטנציאל קיים, אבל אינו גדול. "הסיפור עם הפלסטינים הוא עדיין סיפור", הוא אומר, "סעודיה רואה את עצמה כמנהיגה בעולם המערבי. היא הסתכנה מול איראן, היא עשתה רפורמות כלכליות נרחבות והסתבכה עם חכמי הדת בהקשר הזה, היא מנהלת מלחמה מול תימן. הכרה בישראל תערער אותם ועלולה לפתוח להם עוד חזית, והם לא רוצים לקחת את הסיכון הזה. ישראל לא שווה מספיק בשביל זה, כרגע.

"עם זאת, בעולם מסתכלים על סעודיה ורואים שקורה שם משהו. כולם רוצים לשים שם רגל. הסעודים צריכים שירותים והם מרחיבים מאוד את התשתיות שלהם: כל חברות הטלקומוניקציה, אינטרנט, טכנולוגיות – כולן נכנסות. הם משקיעים הרבה מאוד כסף בעבודות ענק של תחבורה והנגשה. ישראל כמעצמת הייטק היא כמובן פוטנציאלית בהקשר הזה.

"וחשובה אפילו יותר מהייטק היא החקלאות. סעודיה תלויה בחקלאות למזון. היא חוששת מאוד מהיעדר מזון. בכל המזרח התיכון יש פחד כזה. היא ניסתה לגדל חיטה בעצמה, הפסידה המון כסף ודיללה את מקורות המים שלה. היא מחפשת ספקי חקלאות יציבים שתוכל לסמוך עליהם. צריך להבין שהם צורכים המון מזון, במיוחד ברמדאן. כאן יש פוטנציאל גדול לישראל שיודעת לגדל מזון במדבר. יש פה קשר חשוב שעשוי להתפתח".