הלמוט אוברלנדר ואשתו ירדו מהספינה "ארוסה קולם" בקוויבק בשנת 1954 ופתחו שם בחיים חדשים. הם התיישבו בווטרלו שבאונטריו, ואוברלנדר היה ליזם נדל"ן מצליח. את האזרחות הקנדית קיבלה המשפחה בשנת 1960. נראה היה שמלחמת העולם השנייה נותרה מאחוריהם. אך כעבור עשרות שנים, העבר הרצחני של אוברלנדר חזר לרחף מעליהם.
במהלך המלחמה שימש אוברלנדר כמתורגמן ביחידת חיסול נאצית (איינזצגרופן) שרצחה לפחות 20 אלף איש בשטחים שכבשה גרמניה במזרח אירופה. קנדה שללה ממנו את אזרחותו לפני 20 שנה, אחרי שהתברר כי הסתיר את מעלליו מרשויות ההגירה. כעת התביעה נמצאת במרוץ נגד הזמן לגירושו של הפושע בן ה־97, אחרון הפושעים הנאצים במדינה שעודו בחיים.
השבוע נכנס מאבקו המשפטי של אוברלנדר נגד גירושו לשלב חדש, וייתכן שגם הסופי, כשבית המשפט הפדרלי בקנדה דן בבקשתו לעצור את הליך הגירוש בשל "שימוש לרעה בתהליך". השופט דניס גסקון טרם הכריע בתיק. אוברלנדר טוען שאכן גויס לשירות הנאצים אך מעולם לא הרג איש. לדבריו, שירותו התמקד במשימות פשוטות כמו הברקת מגפי קצינים ושמירה על מצבורי תבואה. הוא מעולם לא הואשם בפשע.
יש הטוענים שהמאמץ המאוחר לגרש את אוברלנדר ממחיש כמה כשלה קנדה בהעמדתם לדין של האחראים לזוועות המאה העשרים. ארווין קוטלר, יו"ר מרכז ראול ולנברג לזכויות אדם במונטריאול ושר המשפטים הקנדי לשעבר, צפה בהליכים בקפידה, ולדבריו "יש לראות במקרה אוברלנדר דוגמה למדיניות כושלת שלא הצליחה מלכתחילה להעמיד פושעי מלחמה לדין". קוטלר, עורך דין במקצועו, ייצג את הקונגרס היהודי הקנדי כיועץ בפני הוועדה. "אלו מאיתנו הדוגלים בהבאת פושעי מלחמה נאצים לדין, ידעו על חוסר המעש של הממשלה", הוא מתמרמר.
אוברלנדר, גרמני במוצאו, נולד בדרום־מזרח אוקראינה. בהיותו דובר גרמנית, רוסית ואוקראינית, גויס כבר בגיל 17 לשרת ב־1941 כמתורגמן באיינזצקומנדו 10a – תת־קבוצה של חוליות המוות. "הלמוט אוברלנדר לא היה מעולם נאצי ומעולם לא היה האמין באידיאולוגיה הנאצית", כתבה בתו אירנה רוני בעיתון "ווטרלו רג'ינל רקורד" ב־2015. "אל לנו לשכוח לעולם את הזוועות שהתרחשו במלחמת העולם השנייה. עם זאת, להאשים את הלמוט אוברלנדר בפשעי המשטר הנאצי זה בלתי נסבל".
אוברלנדר נחקר בחשד לפשעי מלחמה בידי חוקרים גרמנים בטורונטו בשנת 1970. הוא אמר להם שאינו יודע מה שם היחידה שלו, וגם לא היה מודע לכך שיחידה זו הייתה אחראית להוצאתם להורג של יהודים. בשנת 2000, שופט בית המשפט הפדרלי בקנדה אנדרו מקיי אמר שאין שום הוכחות שאוברלנדר השתתף במעשי הזוועה, אך "לא מתקבל על הדעת" שהוא לא הכיר את השם EK 10a. השופט פסק שאוברלנדר קיבל אזרחות קנדית "באופן כוזב".
באופן מוזר, הממשלה הפדרלית ביטלה את אזרחותו הקנדית של אוברלנדר בשנים 2001, 2007 ו־2012; הוא ניצח שוב ושוב כשערער על כל אחת מההחלטות המנהליות הללו. הממשלה ביטלה את אזרחותו בפעם הרביעית ב־2017, והפעם הביטול אושר. "עבודתו של המבקש כמתורגמן הקלה על תהליך המיון להוצאות להורג, ושימשה צעד חשוב לקראת מימוש מטרתה הפלילית של האיינזצקומנדו", כתב שופט בית המשפט הפדרלי מייקל פאלן ב־2018.
בחודש שעבר נקבע דיון בפני ועדת ההגירה והפליטים, שבכוחה לגרש את אוברלנדר. נראה שזה יהיה הפרק האחרון בפרשה, אך המהלך הושהה זמנית לאחר שהשופט הסכים שלקות השמיעה של אוברלנדר וקשיי התקשורת הנובעים מכך – שהוחמרו על ידי המגפה – פגעו ב"הוגנות ההליך".
בדו"ח שחיבר בשנות השמונים הסביר דשאן, יו"ר ועדת מולרוני, כיצד צריכה קנדה להתמודד עם פושעי מלחמה: הסגרה; העמדה לדין פלילי, בכפוף לתיקון החוק; שלילת אזרחות, וגירוש. המהלך הזה צריך להיות "מוצא אחרון", כתב, משום שהוא "מסורבל" ואינו מתייחס ל"נושאים המהותיים של פשעי מלחמה" אלא רק שולח את החשוד למדינה אחרת.
הוועדה ליקטה רשימת תיקים של חשודים בפשיעה כזו, וקבעה את מדיניות הממשלה בנוגע לכל אחד מהם. לרוב היא המליצה לסגור את התיק משום שהחשודים מתו או עברו דירה, או בשל היעדר ראיות. היא העבירה 218 מהתיקים להמשך חקירה, והמליצה לאוטווה לנקוט "פעולה דחופה" בעשרים מקרים. השמות לא נחשפו לציבור.
בדו"ח החסוי, שנחשף רק לאחר תביעה בגין חופש מידע, שמו של אוברלנדר נכלל בין מקרי הפעולה הדחופים. לפי הוועדה, הטענות נגדו הופיעו לראשונה בפרסומים קומוניסטיים בשנות השישים. היא סקרה רשומות – תמונות, תיעוד שירות, הצהרות בשבועה – ממערב גרמניה, ישראל וארצות הברית, ואישרה כי אוברלנדר היה מתורגמן באיינזצקומנדו. עם זאת, לא היה עד "שזכר את השתתפותו בירי כזה או אחר". ליאו מאר, מתורגמן אחר ביחידת האייזנצגרופן הזו, סיפר על גזילת חפצי ערך בבתי יהודים: אוברלנדר תרגם את דבריה של ילדה צעירה בשעה שבכתה, אמר מאר לפרקליטות במינכן, והתבקש לומר לה שהיא רוסייה, לא יהודייה, ולכן חופשית ללכת.
בית המשפט המחוזי במינכן סגר את תיק אוברלנדר ב־1970 עקב "היעדר ראיות" לכך שהוא השתתף ישירות בפשעי מלחמה. הוועדה אמרה ש"בלתי סביר" שקנדה תמצא ראיות אחרות נגדו, ויעצה לא להעמידו לדין, אך המליצה לבטל את אזרחותו בגין העלמת חברותו באייזנצגרופן מפקידי ההגירה.
חקיקה בעניין פשעי מלחמה עברה באוטווה ב־1987, אך בשנת 1994 אישר בית המשפט העליון בקנדה את זיכויו של קפטן ז'נדרמרייה – הונגרי לשעבר שהואשם בגירוש אלפי יהודים למחנות ריכוז – ואפשר להגנה לטעון ל"ציות לפקודות מגבוה", בנסיבות מסוימות. כך הפכה העמדתם לדין של פושעי מלחמה ל"בלתי מעשית", לדברי משרד המשפטים, ולכן קנדה עברה לחתור לביטול אזרחותם של מהגרים שהסתירו את פרטי פעילותם בימי המלחמה מפקידי ההגירה.
מאז שנות השמונים, לפי דובר משרד המשפטים איאן מקלאוד, קנדה נקטה פעולה ב־27 תיקים הקשורים למלחמת העולם השנייה. עשרה הסתיימו בביטול אזרחות; ארבע תביעות פליליות לא צלחו. כמה חשודים מתו לפני סיום ההליכים ואחרים גורשו או גלו מרצונם.
