חודשים ספורים לאחר השבעת הכנסת ה־19 בראשית שנת 2013, הוגשו שתי תלונות למשטרת ישראל. האחת על אי־סדרים בהתנהלות החברה לפיתוח השומרון, והשנייה תלונתו של צביקה שרף, חבר הנהלת איגוד הכדורסל, בעקבות חשדות כי האיגוד שילם "עמלה" בתמורה לקבלת תקציב ממשלתי.
שתי התלונות הללו היו המבוא לפרשת השחיתות השלטונית הגדולה שנחשפה בישראל, ושלפני כשבועיים התקרבה לקו הסיום שלה עם הרשעתה של הנאשמת הבכירה והמרכזית בתיק, סגנית שר הפנים וחברת הכנסת לשעבר פאינה קירשנבאום. "פרשת ישראל ביתנו" כפי שהיא כונתה בתקשורת – או "פרשה 242" בשם הקוד המשטרתי שלה – כללה מעשי שחיתות בהיקף של מיליוני שקלים, שבוצעו בצמרת מפלגת ישראל ביתנו ועל ידי אנשים שהיו קשורים אליה באותם ימים.
השופט ירון לוי, מבית המשפט המחוזי בתל־אביב, הרשיע את קירשנבאום ב־17 עבירות של לקיחת שוחד, ארבע עבירות של בקשת שוחד, שלוש עבירות מרמה והפרת אמונים, ועבירות נוספות של הלבנת הון ועבירות מס. קירשנבאום הורשעה כמי שלקחה שוחד "באופן שיטתי, ערמומי ומתוחכם משך שש שנים", משמונה גורמים שונים ובהם עמותת איילים, תנועת הנוער עזרא, מתנ"ס מטה בנימין, מועצה מקומית מגילות, החברה המרכזית לפיתוח השומרון ועוד. קירשנבאום זוכתה בחלק קטן משני אישומים שיוחסו לה.
יחד עם קירשנבאום הורשע מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר רמי כהן בעבירות שוחד שבהן היה מעורב במסגרת הקשר שלו עם קירשנבאום. בכך מתקרבת לקיצה פרשת הענק שכללה 15 תתי־פרשות, 480 נחקרים ו־16 הרשעות, מתוכן שש שהסתיימו בהסדר טיעון, וארבעה עדי מדינה. השתלשלות הפרשה נפרשת על פני 1,058 עמודי הכרעת הדין, שהיקפה החריג נובע ממספרן הרב של ההתרחשויות העובדתיות שהיא מתייחסת אליהן.
"מגדלי שקר על פירורי אמת"
בהכרעת הדין המקיפה סקר השופט לוי את "עומק השחיתות" ואת "דפוס הפעולה המושחת" של קירשנבאום, שכיהנה בתפקיד מזכ"לית ישראל ביתנו בשנים 2003־2014, במקביל לכהונתה כחברת כנסת וסגנית שר. השיטה הייתה פשוטה: בתמורה לחלוקת הכספים הקואליציוניים של המפלגה, שקירשנבאום הייתה אמונה עליה, היא נהגה לדרוש מהגורמים שלהם חולקו הכספים תמורה לשימושה האישי, לצורכי המפלגה ולמקורבים לה. אותם גופים היו מקבלים תמיכה כלכלית, ואילו קירשנבאום, מקורביה והמפלגה היו מקבלים "נתח" לשימושם.
על פי הכרעת הדין, קירשנבאום "פיתחה מיומנות ויצירתיות לעקוף את כללי המנהל התקין ולעשות בכספי הציבור כבשלה. היא כרתה הסכמי שוחד מפורשים או סמויים עם שלל גורמים, והכול על חשבון הציבור"; "בשיטה זו", קבע השופט, "נטלה הנאשמת נתח מכספי הציבור עליהם הייתה אמונה, בסך מצטבר של כשני מיליון שקלים".
התמורה לא בהכרח ניתנה באופן כספי ישיר, אלא בדרכים שונות ובדמות טובות הנאה עקיפות לה ולמקורביה. בין השאר, קירשנבאום ובני משפחתה קיבלו שירותי יחסי ציבור, נסיעות לחו"ל ומוצרי מחשב. בנה של קירשנבאום קיבל שכר משני מעסיקים, בהם רמי כהן. טובות ההנאה שימשו גם את מפלגת ישראל ביתנו, למשל בהסעות שהחברה לפיתוח השומרון העמידה לרשות המפלגה. הכספים הגיעו גם לכיסיהם של מקורבים לקירשנבאום, כמו אתר האינטרנט בשפה הרוסית "יזרוס" וחברת הפרסום "בדק מדיה". הגורמים שקיבלו תקציבים בעזרת קירשנבאום נאלצו לפרסם באתר זה, ולשלם על כך לאתר ולחברת הפרסום.
בראש המקורבים לקירשנבאום שנהנו מהשיטה ניצב רמי כהן, לדבריו ממקימי ישראל ביתנו, שנטל לכיסו כחצי מיליון שקלים מאותם כספים. כך למשל, כהן קיבל כספי שוחד מאיגוד הכדורסל בסך למעלה מ־98 אלף שקלים, בתמורה להנעת קירשנבאום להקצות מיליון שקלים לאיגוד. כמו כן ביקש כהן מעמותת "שילה הקדומה" שוחד בסך 100 אלף שקלים, בתמורה לשימוש בקשריו במשרד התיירות לקידום העברת תקציב לעמותה. כספי שוחד אלה לא הועברו בסופו של דבר למרות ניסיונו של כהן, שהסווה באמצעות זיופים הן את הניסיון לקחת שוחד מעמותת שילה הקדומה, והן את כספי השוחד שקיבל מאיגוד הכדורסל.
מיכאל סמו: "היא שידרה כל הזמן ביטחון רב שהיא לא עשתה דברים שאסור לעשות, ואנחנו כחברים קיבלנו את זה. ברור לנו שזה לא קל לה, אבל אתה לא הולך להקשות על חבר יותר ממה שכבר יש לו"
"מכנה משותף נוסף לשני הנאשמים, העובר כחוט השני, לאורך גרסתם, טענותיהם וראיותיהם, הוא בניית מגדלי שקר על פירורי אמת", תיאר השופט לוי את גרסאות קירשנבאום וכהן. "משנפל עליהם חשד לשחיתות אישית, תחת להסביר, הוליכו הנאשמים, תחילה את החוקרים, ואחר כך, את בית המשפט, סחור סחור, בגרסאות כזב".
במקרה של החברה לפיתוח השומרון, ישראל ביתנו העבירה 3.5 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים של המפלגה לטובת מחיקת החובות של החל"פ למדינה. לפי כתב האישום, בפגישה שקיימה קירשנבאום עם מנכ"ל החברה גרשון מסיקה, שבהמשך הפך לעד מדינה בפרשה, סוכם על העברת הכספים בתמורה למיליון וחצי שקלים שהחל"פ תעביר לצרכיה של ישראל ביתנו. במסגרת זו סיפקה החברה שירות הסעות ללא תשלום למפלגה, רכשה שירותי ייעוץ מרמי כהן בתחומי התיירות והתחבורה בסכום של כמעט חצי מיליון שקלים, רכשה שיווק מחברת בדק־מדיה במאות אלפי שקלים, וכן פרסום מאתר האינטרנט יזרוס.
באישום נוסף, הנוגע לתנועת הנוער עזרא, מתואר כיצד קירשנבאום סיכמה עם מנכ"ל הארגון לשעבר, דניאל אלינסון, שבתמורה להעברת תקציב של כארבעה מיליון שקלים תקבל קירשנבאום שוחד שערכו הכולל כ־92 אלף דולר, באמצעות מימון נסיעותיה ונסיעות בני משפחתה לחו"ל, מוצרי מחשוב שנרכשו לבקשתה והעסקת בנה בעזרא, וכן מימון סקר עבור ישראל ביתנו.
שלושה נאשמים נוספים בפרשה הורשעו בשנים קודמות, והטיפול בעניינם הסתיים. אחד מהם הוא שותפה הנאמן של קירשנבאום דוד (דאוד) גודובסקי, ששימש מנהל אגף הארגון של ישראל ביתנו, ושבמסגרת ההיררכיה המפלגתית היה כפוף ישירות לקירשנבאום. לגודובסקי יוחסה מעורבות בשלוש פרשות, ובמסגרת הסדר טיעון הוא הורשע בעבירות שוחד והלבנת הון והוא מרצה שש שנות מאסר.
פנחס ולרשטיין: "התפלאתי מאוד, הייתי בהלם. לא ראיתי דפוס כזה, כפי שמתואר, כשעבדנו ביחד. מאוד חיבבתי אותה. היינו חלק מצוות קטן ומצומצם, ופאינה הייתה מאוד מסורה לעבודתה"
אחת הפרשות שבהן היה מעורב גודובסקי היא פרשת עמותת איילים, שפועלת לחיזוק ההתיישבות בנגב. גודובסקי וקירשנבאום העבירו כחמישה מיליון שקלים לעמותה מכספים קואליציוניים, ובתמורה העסיקה העמותה פעילים של ישראל ביתנו, מימנה אירועים של המפלגה ושיווקה בסכומים גדולים את העמותה במגזר הרוסי באמצעות אתר יזרוס. במסגרת הפרשה נגזרו על מייסד העמותה מתן דהן עבודות שירות. שופט בית המשפט המחוזי בתל־אביב צבי גורפינקל קבע שבמקרה הזה "אין מדובר באנשים מושחתים".
חקירת המשטרה בפרשה נפתחה כאמור בעקבות תלונותיהם של יואל נוימן, חבר דירקטוריון לשעבר בחברה לפיתוח השומרון, וצביקה שרף. החקירה הובילה אל מי שהפכו בהמשך לעדי מדינה בפרשה: גרשון מסיקה, נלי דינוביצקי ואיגור ריז. החקירה הסמויה נמשכה כשנה, עד הפיכתה לגלויה בסוף 2014. כתב האישום נגד קירשנבאום, כהן ואחרים הוגש ב־2017.
חברים לא שואלים
מחקירתה השנייה ואילך שמרה קירשנבאום על זכות השתיקה, לדבריה בשל התרשמותה שחקירת המשטרה בעניינה מוטה ובשל הדלפות מגמתיות מחדר החקירות. מכריה של קירשנבאום מספרים שהיא שמרה על שתיקה בנוגע לפרשה גם בקרב חוג חבריה הקרוב. "פאינה היא לא אחת שמביעה רגשות כלפי חוץ", מספר מיכאל סמו, מחבריה הטובים ביישוב ניל"י, שכמו קירשנבאום נמנה עם מייסדי הגרעין ההתיישבותי במקום. "היא אישה מאוד שקולה, היא כל הזמן אמרה לנו שהיא בטוחה שהיא לא עשתה שום דבר שהוא לא חוקי. בשש השנים האחרונות מאז שהפרשה התפוצצה, מבחינתנו היא התנהגה בדיוק כפי שהכרנו אותה. לא יכולנו לשאול בדיוק מה היה, אנחנו ניזונים מהתקשורת".
סמו מתאר את קירשנבאום כחברה טובה לא רק לחוג המכרים הקרוב, אלא גם לקהילה בניל"י. "בתור חברים טובים נמנענו מלשאול שאלות קשות, אבל בסך הכול אנחנו יודעים שעברה עליה תקופה לא קלה. ההתנהלות היומיומית שלה אתנו לא השתנתה. אנחנו עדיין משחקים ברידג' בכל שבוע. היא שידרה כל הזמן ביטחון רב שהיא לא עשתה דברים שאסור לעשות, ואנחנו כחברים קיבלנו את זה. ברור לנו שזה לא קל לה, אבל אתה לא הולך להקשות על חבר יותר ממה שכבר יש לו".
במוצאי חג הפסח, בחגיגות המימונה, קבוצת החברים אף קיימה מפגש פלאפל מסורתי בביתו של סמו. לדבריהם, מצב רוחה היה כרגיל גם לאחר הכרעת הדין בעניינה. "פאינה מגיעה לאירועים חברתיים כרגיל בשנים האחרונות, ויש איזשהו כלל ברזל שלא מדברים על הפרשה. כן שמענו ממנה באופן כללי על תלאות של נאשם בפלילים, דברים לא נעימים, אבל לא מעבר לזה". חבריה של קירשנבאום מעידים כי גם את פעילותה הפוליטית הם לא מכירים. "החיים האישיים התנהלו בהפרדה מוחלטת מהחיים הפוליטיים".
חברה נוספת מאותו מעגל קרוב, שמונה בעיקר את מייסדי היישוב, גם מעידה שקירשנבאום אינה משתפת את חבריה בחוויותיה הפליליות, לא כעת ולא לכל אורך התקופה. "היא ממש נמנעת מלדבר ואני לא חופרת, כי אני יודעת שהמצב לא פשוט – לא שלה ולא של בעלה ובטח הילדים. היא לא מראה את זה, אבל אני בטוחה שבפנים היא בוערת.
"לצערי הגדול היא התחברה לליברמן", אומרת חברתה הקרובה. "אמרנו לה הרבה פעמים, טוב לא יֵצא מזה. אני לא שופטת, אני לא יודעת מה קרה שם, אבל הלב שלי איתה. היא אישה מופלאה ונהדרת. טובת לב, קהילתית, עוזרת, חכמה. אני לא מבינה איך היא נפלה לבור הזה. היא אישה מאוד חמה ואוהבת. כל מה שהיא עשתה ביישוב היה דברים טובים".
מסירות נפש להתיישבות
קירשנבאום, 65, עלתה ארצה עם משפחתה מאוקראינה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. בעדותה בבית המשפט תיארה כי משפחתה עלתה לארץ מטעמים ציוניים ומאהבת ארץ ישראל. היא התגוררה בקיבוץ גן־שמואל ולמדה בבית הספר לאחיות בבית החולים בילינסון. במהלך לימודיה נישאה למיכאל קירשנבאום, בן למשפחה דתית וציונית, וב־1981 הצטרפו יחד לגרעין המייסד של היישוב ניל"י בבנימין, שם גידלו את שלושת ילדיהם וממשיכים להתגורר עד היום.
בשנות השמונים, לצד עבודתה בקופת חולים לאומית בשומרון, עסקה קירשנבאום בפעילות חברתית־התנדבותית ואף שימשה נהגת אמבולנס במטה בנימין. באותן שנים הייתה חברת מפלגת הליכוד, ומילאה שורה של תפקידים במועצת מטה בנימין. בתחילה שימשה כמזכירת היישוב ניל"י, ולאחר מכן מונתה למנהלת אדמיניסטרטיבית של מתנ"ס בנימין. בהמשך שימשה גזברית המתנ"ס, אחראית כוח אדם, רכזת פרויקטים מיוחדים בחברה לפיתוח בנימין, ומנהלת פרויקט פיתוח התיישבות בחברה.
פנחס ולרשטיין, לשעבר ראש מועצת מטה בנימין, מעיד שהיה מופתע כשהפרשה התפוצצה. "התפלאתי מאוד, הייתי בהלם. לא ראיתי דפוס כזה, כפי שמתואר, כשעבדנו ביחד". השניים אינם מצויים בקשר בשנים האחרונות, אך הוא זוכר יחסי חברות טובים מאוד. "מאוד חיבבתי אותה. גם כשהייתה סגנית שר הפנים אני זוכר אותה רק לחיוב. היינו חלק מצוות קטן ומצומצם, ופאינה הייתה מאוד מסורה לעבודתה. לנסוע לפסגות כל יום באותם ימים, לאנשי ניל"י זה לא היה דבר מובן מאליו. המשיכה של ניל"י על הקו הירוק זה לכיוון השפלה. לעשות נסיעה כזו ארוכה בתקופת האינתיפאדה, בלי הכבישים העוקפים שיש היום, זה אומר לנסוע בתוך מחנות פליטים ובתוך רמאללה יום־יום. אז לא היה את כביש 443, ונסיעה בכבישים הייתה ממש מסירות נפש.
"ניל"י עלתה בגל היישובים הראשונים יחסית ביהודה ושומרון", מוסיף ולרשטיין, "והיה לנו אינטרס שיהיו במועצה נציגויות מכל היישובים. כלומר לא רק מהיישובים הדתיים שהיו הרוב, אלא גם מניל"י, שהוא אחד מתוך כמה יישובים חילוניים בודדים. ניכרת הייתה המסירות שלה להתיישבות, כמו כולנו. זה לא היה משהו חריג, נהפוך הוא. מאוד הערכתי אותה ואת עבודתה".
למפלגת ישראל ביתנו הצטרפה קירשנבאום בשנת 2001, בעקבות הפיגוע בדולפינריום. היא הקימה, יחד עם שותפה, עמותה בשם "לב עמי" שגייסה כספים עבור הילדים שנפגעו בפיגוע ובני משפחותיהם, רובם יוצאי בריה"מ. במסגרת פעילות זו הכירה את יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שהיה מעורב גם הוא בגיוס כספים עבור הנפגעים. בהמשך עבדה כמנהלת יום הבחירות לכנסת במטה האיחוד הלאומי, כשהמפלגה כללה את ישראל ביתנו. החל מאמצע שנת 2003 שימשה מנכ"לית ישראל ביתנו, ומתוקף תפקידה זה ניהלה את כלל מוסדות המפלגה. בתקופות בחירות אף ניהלה את מערך הבחירות. בשנת 2009 נבחרה לכהן כחברת כנסת, ואז שונתה הגדרת תפקידה במפלגה למזכ"לית. החל מ־2013 ועד פרוץ הפרשה שנה וחצי לאחר מכן, כיהנה כסגנית שר הפנים.
קירשנבאום טיפסה במהרה בסולם הדרגות בישראל ביתנו, והייתה לבעלת מעמד בכיר ביותר. היא עצמה העידה על קשר חזק ומבוסס אמון בינה ובין יו"ר המפלגה, שעימו עבדה בצמידות. משנת 2009 מונתה על ידי ליברמן לממונה על חלוקת הכספים הקואליציוניים של ישראל ביתנו.
בכיר לשעבר בישראל ביתנו מתאר כיצד קירשנבאום ניהלה את ענייני המפלגה ביד רמה, "כספים, בירוקרטיה, לוגיסטיקה", כלשונו. "יחד עם דאוד גודובסקי היא ניהלה את המפלגה. היא יד ימין של ליברמן, והוא יד שמאל. היא אישה מאוד מוכשרת שעובדת קשה. היא הייתה עובדת בטירוף. ברמה האישית היא מאוד נחמדה. מאירת פנים אבל תמיד מאוד עסוקה. הייתה תחושה שכל דבר היה אצלה בלחץ אבל גם מאוד חשאי. גם היא וגם דאוד היו אומרים לך בדיוק מה הם צריכים, אבל לא אמרו את ההקשר. 'אל תשאלו שאלות' נאמר לנו. בכלל במפלגה הייתה אז אווירה סובייטית".
אותו בכיר מתאר את קירשבנאום וגודובסקי כצמד־חמד, בלתי נפרדים. "קירשנבאום קיבלה את החברות בוועדת הכספים וידעה איך לשלוט בזה, וגם כסגנית שר הפנים היו לה תקציבים. אני זוכר איך היא ודאוד רצו למשל שדוד רותם ז"ל (כיהן כח"כ מטעם ישראל ביתנו; א"כ), שהיה יו"ר ועדת חוקה וגם יו"ר הלובי הנוצרי בכנסת, יעזור במימון כספים לתנועת עזרא. הלובי הנוצרי בכנסת מקושר לאוונגליסטים תומכי ישראל. היא רצתה שהוא יביא כסף לעזרא מהאוונגליסטים. רותם לא רצה לעשות את זה בסופו של דבר".
לעומת חבריה, עמית למפלגה טוען כי בשלב של הכרעת הדין כבר לא היה מופתע. "הייתי מופתע כשהפרשה התפוצצה. לא היה לי אפילו שמץ של מושג ממה שהתחולל, ואף אחד גם לא דיבר על זה. במפלגה הייתה תחושה שאסור לדבר. בתקופה ההיא כבר לא הייתי כל כך מעורב בענייני המפלגה, אבל מבחינה אישית הרגשתי לא טוב. אני מכיר בן אדם בצורה מסוימת, ופתאום שומע שפעל כך וכך. סיפור מאוד עצוב של שחיתות בלב השלטון ובצורה כל כך גסה של הפרת אמונים".
תחושת כוח
עובדת נוספת לשעבר בישראל ביתנו, מתארת את קירשנבאום כמי שמעמדה במפלגה היה רם ביותר. "היא נחשבה כמקורבת ביותר ואשת סודו של ליברמן, והוא באמת בטח בה והחשיב אותה. היא הייתה אשת הביצוע שלו, והרבה זמן חשקה להיות חברת כנסת. נמאס לה להיות זו שעובדת קשה ומביאה את השטח והקולות, ואחרים עושים חיים בכנסת.
"אני מבינה שהיא עד היום לא מודה בשום דבר. היא רואה את החבר הטוב שלה גודובסקי נכנס לכלא והיא מבינה מה מצפה לה, ולכן הורידה פרופיל. לא ראינו אותה באירועים מאז שהפרשה התפוצצה. ככל שהכרתי אותה היא אישה מאוד נעימה ונחמדה. אני חוויתי אותה אפילו כאימהית ולבבית, אבל לא הופתעתי ממה שהתפרסם. בזמנו נחום ברנע פרסם טור תחת הכותרת 'ישראל כספנו', והצליח לקלוע בדיוק למה שקורה במפלגה באותם ימים.
"למפלגה הייתה תחושת כוח גדולה. הם היו בשיא עם 15 מנדטים, קואליציה, כספים קואליציוניים. בנוסף יש גם מוסדות של ההסתדרות הציונית, חברות שכפופות למשרדי ממשלה שהמפלגה קיבלה, למשל למשרד התיירות יש את החברה לתיירות ומועצת ים המלח. אלה דברים שאולי לציבור לא אומרים כלום, אבל ככה מפלגות משתלטות ואוחזות בהרבה תפקידים חשובים. ככה הם הכניסו אנשים בהרבה מקומות. בזכות זה יש למפלגה שבעה מנדטים מבוססים".
בכיר אחר לשעבר בישראל ביתנו מתאר את הימים שלאחר פרסום הפרשה. "האווירה הייתה קשה. אני עד הרגע האחרון, עד הכרעת הדין, לא האמנתי שזה קרה. זה היה כמו אבל מתמשך. זה לא היה פשוט כי כל התקשורת תקפה את ישראל ביתנו. כולנו חשבנו שזה לא אמיתי. הייתה אווירה מאוד קשה במפלגה עם הפעילים".
איך התמודדתם עם זה?
"כמו בכל סטרס, מקווים שזה לא קרה באמת, וממשיכים הלאה. אין הרבה מה לעשות. זה כמו תאונה, קרתה תאונה וחייבים להמשיך הלאה. בסך הכול פאינה הייתה פוליטיקאית מוכשרת וחזקה. היא לא דיברה עם אף אחד במהלך החקירה. ברמת העיקרון מאז שהפרשה התפרסמה נותק הקשר. ממש כשהתחילה החקירה היא עוד המשיכה לכהן, אבל מעורבותה כבר הייתה מאוד מינורית. אחרי הבחירות שהיו סמוך לפתיחת החקירה, היא הפסיקה את הקשר".
"כואב לנו הלב עליה. אני באופן אישי חרדה לה", אומרת חברתה הקרובה של קירשנבאום. אף שחמישה נאשמים שהורשעו בפרשה יצאו בזול באופן יחסי, עונשה של קירשנבאום צפו להיות שונה. אפי פלס, שהיה גזבר המועצה האזורית מטה בנימין, נענש בשישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי. מתן דהן, מייסד עמותת איילים, נשלח כאמור לשישה חודשי עבודות שירות ושילם קנס כספי. הלוביסט ישראל יהושע סיים עם תשעה חודשי עבודות שירות וקנס כספי כבד של מיליון שקלים; דניאל אלינסון, שהיה יו"ר תנועת עזרא, נידון אף הוא לעבודות שירות, ויאיר גלר, יו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים, הורחק מתפקידו אך חקירתו הסתיימה לבסוף ללא הגשת כתב אישום.
בניגוד אליהם, ההשערה היא כי על קירשנבאום יגזור בית המשפט עונש מאסר ממושך. אם על גודובסקי, שלא לקח כספים לכיסו הפרטי ושחתם על הסדר טיעון בלי שהתקיים שלב הוכחות – נגזרו שבע שנות מאסר והן קוצרו לשש, לקירשנבאום צפוי עונש מאסר כבד יותר.
להגנתה טוענים מקורביה כי גם אם נהגה שלא כשורה, העונש צריך להיות מידתי. לדבריהם, "מה שפאינה לקחה לכיסה או לשימושה הפרטי זה אמנם לא בסדר, אבל השימוש המפלגתי שהיא עשתה בכספים שהועברו תמורת הכספים הקואליציוניים – את זה עושות כל המפלגות. לא מוצדק שלמפלגות אחרות לא קורה כלום, והיא תיכנס לכלא לשנים".
כעת, על פי סדר הדין הפלילי, לאחר השמעת הכרעת הדין צפוי להתקיים דיון בדבר טיעונים לעונש. בית המשפט יקבע את העונש הראוי לשני הנאשמים בנסיבות התיק, ויבחן אם יש מקום לסטות ממתחם הענישה לחומרא או לקולא, כשהתוצאה תלויה כמובן גם במאמצי הסנגורים. לאחר מתן גזר הדין וככל שיחפצו בכך, יוכלו פרקליטיה של קירשנבאום, ממשרד עורכי הדין גיורא אדרת, לערער על ההחלטה. בשלב זה הם אינם מתייחסים להכרעת הדין.
"אנחנו זוכרים לה את הדברים הטובים – את העזרה ההדדית, למשל השתתפות בהכנת אוכל למי שצריך. היא כמו בת משפחה", מסכם סמו. "היא שידרה כל הזמן ביטחון רב במהלך השנים האחרונות, הייתה אופטימית מאוד, אבל אנחנו איתה יחד בתחושה לא טובה כרגע. אני מבין ממנה שהיא מתכוונת להילחם משפטית כי היא חושבת שהכרעת הדין לא נכונה. בעינינו היא תישאר בכל מקרה ידידה, חברה נאמנה להקמת היישוב".
