בשעה שחברי הכנסת ה־24 נכחו בהשבעה במליאה והצהירו אמונים למדינת ישראל, שוחחנו דווקא עם אלה שכבר חבשו את הספסלים הללו בכנסת היוצאת, קיוו כמובן להיבחר שוב אך בימים אלה נאלצים להיפרד מהתואר ח"כ. שאלנו על ההישגים שהם גאים בהם ועל מה שלמדו בתקופה הזאת, שאצל רובם הייתה קצרה למדי. חלקם תולים תקוות בחוק הנורווגי שאולי יחזיר אותם לפעילות הפרלמנטרית, ובכל מקרה הם מתכננים כבר את הפרק הבא בחייהם.
אגב, תחושת החמיצות ביום ההשבעה לא הייתה בלעדית לח"כים לשעבר. המבוי הפוליטי הסתום שקשה לדעת מתי וכיצד יבוא אל קיצו, ההצהרה המתחכמת של נציגי הרשימה המשותפת, התחמקות הנשיא ריבלין מהתמונה המסורתית – כל אלה ועוד העכירו את החגיגיות שאפיינה את המעמד הזה בשנים כתיקונן.
אלוף במיל' עוזי דיין
מקום 32 בליכוד, כיהן בכנסת שישה חודשים
יש נושאים שחבל לך שלא תוכל לקדם כעת מתוך הכנסת?
"כן, יש דבר אחד בולט ואני מקווה שנצליח לפעול בו גם מבחוץ, והוא הרפורמה המעמיקה שנדרשת במעמדם של נכי צה"ל. הייתי יו"ר שדולת נכי צה"ל בכנסת וגם יו"ר שדולת התנ"ך. בנושא התנ"ך – אפשר להמשיך אותו דבר גם מבחוץ, אבל בעניין הטיפול בנכי צה"ל אני שובר את הראש איך אפשר להמשיך בכך באופן מיטבי. היו לי כשלוש הצעות חוק בנושא, אבל בתוך הממשלה הפריטטית הזאת שהייתה, לא היה צ'אנס להעביר אותן. הספקתי להעביר כמה תקציבים חשובים מהאוצר לארגון נכי צה"ל, להביא ראש ממשלה לביקור בבית הלוחם, אחרי 46 שנה, ולסכם עם ראש הממשלה על נושאים קריטיים שצריך לקדם: הגדלה משמעותית של תמיכת המדינה בבתי הלוחם, הנחות ברשויות המקומיות לנכי צה"ל, והכרה בנפגעי הלם קרב.
"דבר נוסף שעומדים לקדם, בכנסת או מחוצה לה, הוא ציון של יום ועידת סן־רמו. כולם מכירים את הצהרת בלפור, מעטים זוכרים את סן־רמו שהיא הגושפנקה הרשמית לזכותנו על ארץ ישראל, כולל הגדה המזרחית. אנחנו לא צריכים אישור מאחרים לזכותנו על הארץ, אבל מול מה שקורה היום בהאג, זה דבר שצריך להבליט".
ויש לך צביטה בלב מול טקס השבעת הכנסת?
"לא", משיב דיין בנחרצות. "אני לא נוסטלגי, לא מתגעגע בכלל לדברים שהיו. אני לא מאלה שמסבירים כמה פעם היה נהדר".
מה היעדים להמשך?
"הסוגיה של איך מצליחים להקים כאן ממשלה ימנית מגמדת את השאלה מה קורה איתי. אם תהיה ממשלת ימין, אני מניח שיכולה להיות אפשרות לחוק נורווגי. אם הליכוד יהיה באופוזיציה זה משהו אחר, ואם הולכים לבחירות זה עניין שונה. במקרה כזה אני מאוד בעד שסוף־סוף יהיו בליכוד פריימריז, ומתכונן לאפשרות הזאת. בינתיים אני ממשיך לעשות את כל הדברים שעשיתי במהלך הכהונה בכנסת וגם לפניה, ולא מחכה לנורווגי".
אריאל קלנר
מקום 33 בליכוד, כיהן בכנסת שנה ושלושה חודשים
"בתקופה שלי בכנסת עסקתי ברפורמות שנדרשות במערכת המשפט, בפעילות למען ארץ ישראל וההתיישבות, חלק בגלוי וחלק מאחורי הקלעים. היו גם נושאים ייחודיים, כמו טיפול בסוגיית הלוקים באוטיזם בתפקוד נמוך, שאחרי שהם מסיימים את המסגרות בגיל 21 אין להם פתרון, ואין גם תמיכה בפתרונות שההורים מנסים למצוא בעצמם. זו סוגיה כואבת וחשובה. עמדתי גם בראש השדולה נגד הדה־לגיטימציה של ישראל, וקיימנו הרבה דיונים שעסקו במעורבות של מדינות זרות בישראל, כולל מול השגרירים של אותן מדינות. העלינו את הנושא לסדר היום".
יש אכזבה אישית?
"יש אכזבה, כי הייתי רוצה להמשיך את העבודה, שראיתי כשליחות. אני חושב שזה טבעי שאני מאוכזב שאני לא שם". החוק הנורווגי עוד עשוי להחזיר את קלנר לכנסת, "כל מה שצריך זה שהימין יתעשת ושכל מרכיביו ישימו את האידאולוגי לפני האישי. הכוונה במיוחד לנפתלי בנט וגדעון סער, שנראה שהם מעדיפים ללכת עם הרחוקים מהם אידאולוגית ולא עם הקרובים להם, בגלל עניינים אישיים. זו התנהלות חמורה ביותר כשמדובר באנשי ציבור".
לפני כניסתו לכנסת שימש קלנר מהנדס בתחום ההייטק. "אני עדיין לא חוזר לשם", הוא משיב לשאלה באשר לתוכניותיו לעתיד. "אני עוד רואה את עצמי נשאר בפעילות ציבורית, ונראה מה ילד יום. לא התחלתי את הפעילות הציבורית בכנסת ולא אסיים בה. הקמתי את ארגון 'חזון לאומי' לפיתוח מנהיגות, ואני מניח שאחזור גם לזה".
הילה שי־וזאן
החלה בכחול לבן וכיום מקום 10 בתקווה חדשה, שבעה חודשים בכנסת
"למרות הזמן הקצר זכיתי לעשות כמה דברים שבעיניי הם משמעותיים מאוד, במיוחד בשנת הקורונה. המשבר הזה היה כלכלי יותר מבריאותי. החקיקה הכי בולטת שלי הייתה החוק להחזרת המקדמות לזוגות שהיו אמורים להתחתן בקורונה. הוא עבר שעה וחצי לפני פיזור הכנסת, נלחמתי עליו בשיניים בכל השלבים בארבע קריאות, מול הלובי המטורף והחזק שהפעילו אולמות האירועים. זה בעיניי הישג מדהים לזוגות הצעירים, לתת להם להתחיל את חייהם המשותפים ברגל ימין ובלי חובות".
יש אכזבה?
"זו הייתה הפתעה גמורה. הייתה לי הרגשה שנפתיע ונקבל הרבה יותר מהסקרים. האחריות שלי בקמפיין הייתה בעיקר באזור שלי, מודיעין, שתקווה חדשה קיבלה בו 8%. האופטימיות שלי נגזרה גם מזה, אבל לצערי זה לא השתקף ברמה הארצית".
מה התוכניות הלאה?
"במקצועי אני יועצת תקשורת ואסטרטגיה, בעיקר במגזר הציבורי והמוניציפלי. התכנון כרגע הוא להמשיך בזה, ולהמשיך לעזור לעמותות וארגונים. יש לי ערך בהכרת המגרש התקשורתי, המוניציפלי ועכשיו גם הפרלמנטרי. תמיד הייתה לי תחושת ייעוד ברורה, ובשנה האחרונה הבנתי שאני לא רק יודעת להפעיל אנשים אלא גם להניע ולשנות דברים בעצמי. מאמינה שאחזור, אבל שונאת את הקונספט של לשבת ולחכות. אמשיך לעשות ולתרום, ויש לי הרגשה שזה עוד יחזור במעלה הדרך".
משה (קינלי) טור־פז
מקום 21 ביש עתיד, שלושה חודשים בכנסת
כיהנת בתפקיד תקופה קצרה מאוד. אתה יכול לדבר על הישגים?
"כן, למשל להביא את החינוך למקום גבוה יותר במודעות. בתקופת משבר הקורונה, בלט העובדה שמערכת החינוך לא זכתה לביטוי הולם. כינסתי דיון 25 חתימות בנושא, שר החינוך הגיע לראשונה לכנסת ונאלץ לתת הסברים למה המערכת סגורה. הטענה שלי הייתה שאם פותחים מספרות ובריכות, לא הגיוני שלא פותחים כיתות. כמה ימים אחר כך מערכת החינוך נפתחה. עניתי גם לפניות ציבור שנזקקו לעזרה, והמנגנון שוחק אותם".
איך קיבלת את הבשורה שלא נכנסת?
"אני חושב שהיה ליש עתיד קמפיין מאוד מוצלח בבחירות האלה. כמה ימים לפני הבחירות היה נראה שאנחנו הולכים לקבל יותר מ־20 מנדטים, אבל הייתה החלטה, שהייתי מודע לה, שאנחנו מרפים כדי שמפלגות גוש המרכז־שמאל לא ייפלו מתחת לאחוז החסימה. אני גאה בה, למרות שהיא פגעה בי באופן אישי. רציתי להמשיך לשרת בכנסת, ואני מקווה שאמשיך לעשות זאת בעתיד".
מה הלאה?
"אני חוזר לדברים שעסקתי בהם לפני הכנסת, בית ספר וירטואלי שעסקתי בהקמתו, מיזמים חינוכיים לשילוב חרדים במערכות שונות, חינוכיות וצבאיות, וגם נושאים חברתיים ושירות מילואים פעיל. בין אם זה תפקיד ביצועי או חבר כנסת, אני רואה את עצמי משולב בעשייה, לא משעמם לי אפילו לרגע. יש דברים שחיכו לי שלושה חודשים. אני חושב שאחזור לכנסת, אשמח שזה יקרה. שלושת החודשים האלה לימדו אותי לא מעט מה חשוב. בעיניי חוק נורווגי הוא חובה, כדי לאפשר לשרים להקדיש את זמנם לענייני משרדיהם".
יזהר שי
מקום 2 בתל"ם, שנתיים בכנסת, שימש שר המדע והטכנולוגיה וחבר בקבינט הקורונה
על מה אתה חתום בשנתיים האלו?
"בקבינט הקורונה הקמתי את 'צוות 19', שהוביל מדיניות מבוססת נתונים וניתוח אנליטי. כינסנו צוות מומחים לקבל החלטות בנושאים כמו מדיניות הסגר של מערכת החינוך, פתיחה וסגירה של המסחר, צימרים, איים ירוקים וכו'. הכנסנו מתודולוגיה של הייטק לעבודת קבינט הקורונה באמצעות צוות מומחים והסתמכות על נתונים, ולא רק על אינטואיציה.
"בתפקידי כשר קידמתי את תחום החלל האזרחי, שיבטיח הזדמנות כלכלית ועשרות אלפי מקומות עבודה. כמו כן, הקמנו מחדש את המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ומינינו לה יו"ר, אחד המינויים הבכירים שהממשלה הזאת אישרה, כשנשיא המדינה מעניק את כתב המינוי".
איך הרגשת כשלא נכנסת לכנסת?
"יש תחושה שלא מיציתי את כל מה שרציתי לעשות, נשארתי עם טעם של עוד. יש עוד הרבה מה לעשות. ארצה לחזור לכנסת אם אדע שאני מגיע עם יכולת להשפיע ולהוביל תהליכים, וכמובן אם הציבור ירצה שאהיה שם. אם ייווצרו הנסיבות הפוליטיות, אשמח לחזור לכנסת".
ומה הלאה?
"הייתי 30 שנה יזם ואיש הייטק, ואני מתכוון לחזור לעולם החדשנות והיזמות, ללוות חברות צעירות ויזמים ולעודד את התחום הכלכלי־חברתי החשוב ביותר היום במדינת ישראל".
יוסף ג'בארין
מקום 8 ברשימה הערבית המשותפת (חד"ש), שש שנים בכנסת, יו"ר הוועדה לזכויות הילד
אחרי שש שנים. תקופה ארוכה במונחים של היום, באילו תחומי עשייה שלך אתה גאה?
"ההישג הגדול ביותר מבחינתי, כיו״ר הוועדה לזכויות הילד, היה אישור התקנות לחוק הפיקוח על מעונות היום לגיל לידה עד שלוש. התקנות הללו, למרות שאינן מספיקות עקב היעדר תקצוב ממשלתי ייעודי לגיל הרך, קבעו לראשונה סטנדרטים להפעלת מעונות יום פרטיים בכל הנוגע לתפוסה, תקינה, הכשרה והדרכה של מטפלות. הישג נוסף הוא הבטחת תקציבים חיוניים לחינוך הערבי הסובל מאפליה קשה, לרבות תקציבים לתיכונים הערביים ותוכניות חשובות לנוער, כמו 130 מיליון שקלים לתוכנית 'אתגרים' לחינוך בלתי פורמלי, שסיפקה מענה לעשרות אלפי תלמידים ערבים".
הפעילות בכנסת הספיקה לך או שאתה מצטער שנותרת בחוץ?
"האכזבה העיקרית היא מאי־ההצלחה של הרשימה המשותפת בבחירות, ובכלל מתת־הייצוג של הציבור הערבי בכנסת ה־24. יש תחושה של קטיעת רצף בעבודה הפרלמנטרית, שמצריכה גם ניסיון והשקעה ממושכת".
תמשיך בעשייה ציבורית?
"עוד מוקדם לקבוע מה יהיה בעתיד הקרוב, וזה כמובן תלוי אם פנינו למערכת בחירות נוספת או לא, אבל אני יכול להבטיח שאמשיך בפעילות ציבורית ובמאבק למען שוויון מלא, דמוקרטיה אמיתית, סיום הכיבוש ושלום צודק".
סונדוס סאלח
מקום 10 ברשימה הערבית המשותפת (תע"ל), כיהנה שנה וחודש, יו"ר ועדת המשנה לצדק חלוקתי וסביבתי בחברה הערבית
מה הצלחת לעשות בכנסת ה־23?
"תמיכה בעובדות ועובדים במאבקם לשמירה על זכויותיהם ושיפור תנאי העסקתם, ובפרט בשנת הקורונה והמשבר הכלכלי. נאבקנו למען נהגי אוטובוסים, ענף הבניין, עובדות סוציאליות, בתי החולים הציבוריים, מתמחים במשפטים וברפואה, ובמיוחד במאבק לביטול משמרות של 26 שעות.
"בנוסף, קידום תמיכה וסיוע בבריאות הנפש, והנגשת השירות של 'שלוש פגישות חינם' מטעם קופות החולים גם בשפה הערבית".
יש תחושת אכזבה על שלא נכנסת לכנסת?
"יש לנו, נבחרות ונבחרי הציבור, הרבה מה ללמוד וחשבון נפש לעשות. יש פה אכזבה אישית, ועצב על מהלכים שהתחלתי ונעצרו. עם זאת, יש דאגה אמיתית וחשש מהפגיעה המשמעותית בייצוג של החברה הערבית בכנסת, והפגיעה בייצוג של נשים ערביות בפרט. במקום להעלות ולהתחזק, איבדנו חברות כנסת פעילות יקרות, כמו שותפתי ח"כ היבא יזבק וחברות נוספות. הנטל העצום שהיה על חברי הכנסת של המשותפת עולה עכשיו, יחד עם הפגיעה בכוחנו וכניסתם של כוחות אלימים וקיצוניים במיוחד. זה שלב חדש במאבק, והוא מצריך חישוב מסלול מחדש".
מה היעדים בהמשך? האם יש לך כוונה לחזור לכנסת?
"כאישה פוליטית, הכנסת והתפקיד היו רק אמצעי בעבורי לקידום הצרכים והמצוקות של הציבור שלי, ולא מטרה בפני עצמה. הכנסת היא זירה ציבורית חשובה אחת, לא היחידה. קידום המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית ובחימוש המרחב האזרחי, חיזוק הביטחון האישי והתעסוקתי, במיוחד של נשים, קידום ייצוג הולם ואפקטיבי של נשים והעסקתן בתחומים שונים, המאבק לצדק אקלימי וחלוקתי – כל אלה ועוד נושאים רבים דחפו אותי לפעול לפני כניסתי למשכן, ואמשיך לקדם אותם גם עכשיו בכל זירה שיתאפשר לי".
