טקס פרידה מהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר נערך היום (ב'), בתום 14 שנות כהונה בבית המשפט העליון. בהתאם לחוק, שופטי העליון פורשים בגיל 70 והשופט מלצר חוגג היום את יום הולדתו.
כמקובל בטקסי פרידת שופטי העליון, מפרסם השופט הפורש פסק דין אחרון כמעט בעת מעמד הפרידה. כך, דחה הבוקר השופט מלצר את עתירת עמותת עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל – שעתרה יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה שביקשה להסיר פוסטים הנוגדים את הוראות הדין הפלילי בישראל, כגון תכנים שפורסמו ופורשו כתמיכה בטרור, פגיעה בילדים, דברי הסתה נגד נבחרי ציבור ועוד. יחידת הסייבר בפרקליטות עשתה זאת באמצעות פניה לספקיות תוכן כמו פייסבוק וגוגל המכונה "אכיפה אלטרנטיבית במסלול הוולונטרי".
על פי העתירה, נטען כי מנגנון זה כולל פנייה אל ספקיות תוכן ביניהן פייסבוק וגוגל, בבקשה להסיר אלפי תכנים בשנה או להגביל גישה אליהם, ולעיתים גם להשעות משתמשים ואף להרחיקם. עוד נטען כי מנגנון "האכיפה האלטרנטיבית" פוגע קשות בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן, וזאת ללא הסמכה בחוק.
השופט מלצר דחה את העתירה וקבע כי בפניות אלה של יחידות הסייבר עומדות "לפעמים בדוחק" בגבול החוקיות. הפניות נעשית בצורה וולונטרית ולא כזו הכופה סמכות שלטונית, והרשתות נוהגות בשיקול דעת עצמאי. אף על פי כן קבע המשנה לנשיאה כי עצם הפנייה אל הפלטפורמות יש בה משום אקט שלטוני: "בעת שהמחלקה מפנה את תשומת ליבם להפרות לכאורה של הוראות הדין הישראלי – אין לשלול השפעה אפשרית שיש לפניות כאמור על מפעילי הפלטפורמות וכן על היווצרות חשש אצלם מפני הרשות השלטונית שיכולה לפעול להצרת צעדיהם, בין בדרך של חקיקה ראשית, בין בדרכים מנהליות. הסדר זה, שנעשה בתיאום עם מפעילי הפלטפורמות המקוונות, משקף אפוא מודל חדשני, שניתן לכנותו 'רגולציה הופכית'".
השופט אלכס שטיין הסכים עם פסק דינו של השופט מלצר ואילו הנשיאה חיות גרסה כי יש לדחות את העתירה על הסף.
רבים הגיעו להיפרד מהמשנה לנשיאה מלצר, ביניהם שופטי עליון בדימוס ונשיאי בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, מרים נאור, אשר גרוניס ודורית בייניש. עוד בין הנוכחים היו הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי ושר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. ראש הדוברים שנשא דברי פרידה מהשופט היה היועמ"ש אביחי מנדלבליט.
"אם הייתי צריך לבחור שיר אחד שמאפיין בצורה הטובה ביותר את השופט מלצר ואת דרכו המקצועית והשיפוטית, הייתי כמובן בוחר את שירו המפורסם של הזמר פרנק סינטרה: My Way, בדרכי שלי", פתח היועמ"ש את דבריו. "השופט מלצר, כפי שכולם יודעים, פסע לאורך השנים בדרכו הייחודית והמיוחדת, הן בקריירה המשפטית הארוכה והן בשנותיו בבית המשפט העליון".
לאחר מכן נפרדו בדברים מהשופט מלצר גם מ"מ יועמ"ש הכנסת עו"ד שגית אפיק ויו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי. לאחריהם דיברה הנשיאה השופטת אסתר חיות ארוכות. ההיכרות בינה לבין המשנה לה, השופט מלצר היא ארוכת שנים כמו גם היחס החברי הקרוב ביניהם, והדבר התבטא בדברי הפרידה שלה.
"התכנסנו כאן היום על מנת לציין את סיום כהונתו של חברי כאח לי", פתחה הנשיאה את דבריה. "אני מודה ומתוודה כי הפרידה מחנן והמחשבה כי החל ממחר לא יישב עוד לצדי על כס השיפוט – קשה לי במיוחד".
תחילת ההיכרות בין הנשיאה חיות לבין השופט מלצר היא בימים שבהם היה פרח משפט באוניברסיטת תל אביב, שם החל את לימודיו כעתודאי בתחילת שנות השבעים. כאשר כיהנה השופטת חיות כשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב הופיע השופט מלצר בפניה כעורך דין בתיקים מתחום המשפט המנהלי בעיקר. "הופעותיו היו עונג צרוף של ידע משפטי, העמקה ודרך ארץ".
"כחבר להרכב, כראש הרכב וכחבר במובן הפשוט של המילה, נהנינו מחדות מחשבתו, משנינותו, מניסיונו ומבקיאותו הרבה בתחומי המשפט השונים, וגם מחוש ההומור המקסים שלו. אנו, חבריו השופטים, התברכנו בו, והתברך בו ובפסיקותיו הציבור כולו".
השופט מלצר נשא גם הוא במילות פרידה. הוא פתח את דברי הפרידה שלו ואמר כי מאורעות השואה משפיעים עליו מאז עמד על דעתו. הוא בן לניצולי שואה, ופרידתו נעשית בין יום השואה לבין יום הזיכרון ויום העצמאות והדבר לו סמלי במיוחד. "אני מתרגש מהמעמד וְקָשָׁה עלי הפרידה", אמר המשנה לנשיאה.
"בכל יום שעליתי לירושלים, חשתי התעלות ודימיתי לעצמי את הרגשתם של אבותינו, עולי הרגל. יתר על כן – עצמאות מדינתנו והמחיר הנורא שנגבה מאתנו עבורה, הומחשו לי מדי יום, כשנסעתי לירושלים וראיתי ליד שער הגיא את המשוריינים השרופים שבצידי הדרך".
על מורשת זו עליה פירט, העיד כי גידל גם את ילדיו שתרמו לביטחון המדינה. בנו מאיר אף נפצע במבצע צוק איתן.
בנאומו אמר השופט מלצר כי מספר מעגלים שנפתחו עם מינויו נסגרים. את הנשיא בדימוס ברק הכיר בהיותו קצין בפרקליטות הצבאית והוא היועץ המשפטי לממשלה. את הנשיאה בדימוס בייניש הכיר כשהופיע נגדה במספר בג"צים כשהייתה מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות. השופט מלצר היה אסיסטנט של הנשיא בדימוס גרוניס באוניברסיטה. בפני הנשיאה בדימוס נאור הופיע כעורך דין. את הנשיאה חיות הכיר במהלך לימודיהם באוניברסיטת תל אביב.
"נכנסתי להיכל המשפט בחרדת קודש כי ידעתי ששירתו כאן ענקים לפני. צעדתי בענווה בדרכיהם ולא סטיתי מתקדימיהם, אלא אם כן הדבר התחייב משינוי הנסיבות, או החוקים הרלבנטיים, או במקרה שהתבקשו חידושים עם השתנות הזמנים".
השופט מלצר ציין מספר הערות משפטיות: "כשהגעתי – הפרקליטות ולעתים אף בית המשפט התייחסו לעמדת הממשלה כאילו היא עמדת המדינה ואילו אני חזרתי והדגשתי כי המדינה מורכבת משלוש רשויות: הכנסת, הממשלה, והרשות השופטת, ואין לאיש, או לרשות כלשהי זכות לדבר בשם המדינה ככזו".
הערה נוספת אותה הדגיש: "אני מייחס חשיבות רבה לתחולת שלטון החוק על כולם, וכן לחופש העיתונות ולחופש ההפגנה, שמבלעדיהם שלושת הרשויות הנ"ל לא תהיינה נתונות לביקורת אפקטיבית, כפי שראוי".
השופט מלצר הזכיר כי עמד בראש ועדת ההיגוי לפרויקט השידורים הישירים מהיכל המשפט. "נראה לי שהפיילוט, אותו אישרה הנשיאה, הצליח וצריך להמשיך בכך. השידורים תורמים לשקיפות, מרחיבים את מושג פומביות הדיון ומאפשרים לציבור להכיר טוב יותר את בית המשפט בפעולתו ואת שופטיו".
השופט מלצר סיים את נאומו בתובנות לעתיד. להמשיך לשפוט ללא מורא וללא משוא פנים. עוד אמר, כי בתמהיל שופטי בית המשפט העליון שמורכב משופטים שהתקדמו במערכת השפיטה, חוקרי משפט שהגיעו מהאקדמיה ומבכירים בפרקליטות ובייעוץ המשפטי – יש מקום לשופטים שמגיעים מהסקטור הפרטי. "עתה משאני פורש, לאחר פרישתו הקודמת של השופט יורם דנציגר, נוצר חלל בנושא זה ואני תקווה כי הוא יתמלא במהרה, שכן הדבר חיוני לדעתי, שהרי כל שופט הוא, במידה מסוימת, תבנית נוף רקעו, תלמודו וניסיונו".
השופט מלצר ניצל את המעמד להביא דברי התנצלות בפני מי שהופיעו או עמדו בפניו בדין. "השתדלתי מאד שלא יגבה ליבי בהתנהלות, בהחלטות ובפסקי הדין, ובכל זאת – אם פגעתי במאן דהוא במרוצת הדרך – הנני מבקש סליחה ומחילה". הוא הודה גם לצוותי הלשכה שלו לתקופותיהם. "תודה למשתתפי המניין היומי בתפילת מנחה, ששימשתי בו כ'ממלא מקום עשירי למניין'".
