בימים רגילים, חברי הכנסת מיכאל ביטון, אורי מקלב, ואופיר סופר, להם נגיעה אישית עם יום הזיכרון, רצים מפגישה לפגישה, מדיון בוועדה לעוד דיון במליאה. הם לובשים חליפות ועניבות, עוטים על עצמם שריון, נפגשים במסדרונות הכנסת ועסוקים במאבקים הפוליטיים והמלחמות הפנימיות.
יום אחד בשנה כל זה נעצר, ואצלם באופן מיוחד. חוט של כאב ושכול מחבר בין שלושתם, התפקיד הציבורי לצד ההתמודדות האישית, הזיכרון שתופס אותם באמצע העבודה, ההקרבה עימה הם חיים ביומיום ותחושת שותפות הגורל.
מיכאל ביטון, השר לנושאים אזרחיים במשרד הביטחון, נולד בשנת 1970 לאליהו ומסעודה ביטון ז"ל שעלו ממרוקו והתיישבו בירוחם. הוא בנם הצעיר מבין תשעה אחים. בינו לבין אחיו אבי הי"ד מפרידות 4 שנים בלבד. בשנת 1985, בזמן ששירת האחרון כמכונאי נגמ"שים בגדוד הדרוזי התרחשה תאונת דרכים ממנה נגרם לאבי אירוע מוחי. חמישה ימים לאחר מכן הוא נפטר.
"אחי היה מיוחד מאד, מהגבוהים בבית, הוא היה יותר חתיך ממני ויותר יפה ממני, הערצתי את האחים הגדולים שלי", מתאר ביטון. "הייתה לו חברה שקראו לה נגה והיא הייתה אחות של אורי מלמיליאן. הוא היה אהוב על חבריו, אהוב על הבנות. הבית שלי היה מקום שבאים אליו כל הצעירים, יכולתי לשאת עיניים אליו ולהסתכל".
ביטון מדבר לאט, שקול במילים ובמסרים. זהו לא הריאיון האחרון שלו על אחיו, ובימים אלו הוא משחזר ומספר שוב ושוב את הסיפור האישי. לנו הוא מבקש לחדד את המסר עם ההתמודדות של האירוע הנורא. "כשאתה מאבד אח, מה השאלות שאתה שואל? זה היה ראוי? לאן הוא הולך? מה אנחנו עושים עם הנשגבות של ההקרבה?", הוא תוהה באוזנינו. "הם גיבורים שלי", הוא משיב. "לקיים צבא זה בסוף תאונות נשק ותאונות דרכים או כאלו שלא עומד להם כוחם, יש מחיר גדול מאד לאומה שהיא רוצה להגן ולשמור על עצמה".
יום של הסרת מחיצות
את יום הזיכרון השנה יציין אורי ישראל מאיר מקלב באופן ייחודי. 73 שנה לאחר שדודו, לוחם האצ"ל אורי מקלב נפל במלחמת העצמאות, על כיבוש יהוד והעניק לו את שמו – הוא יעמוד ליד קברו בבית העלמין בפתח תקווה כנציג ממשלת ישראל, לראשונה כח"כ ממפלגת יהדות התורה החרדית.
"במסגרת חברי הממשלה אנחנו מחולקים למקומות בארץ, ביקשתי שאם כבר אני מוצב כנציג באחד הטקסים, שזה יהיה בחלקה הצבאית שבה קבור דודי", הוא מספר, וכך יהיה.
מקלב האחיין לא מרבה לדבר על האבל המשפחתי. עם זאת הוא מודה, "אני מכיר את השכול מקרוב. אבא שלי היה הולך לבקר את המשפחות השכולות, כמזכיר של יד לבנים. אני זוכר את הטיולים אחרי מלחמת ששת הימים עם האלמנות הטריות והילדים".
אל השניים מצטרף ח"כ אופיר סופר. במהלך שירותו הצבאי נפצע סופר קשה בשנת 1996 בקבר יוסף בשכם בזמן אירועי "מנהרת הכותל". הוא הוכר כנכה צה"ל ובמקביל קיבל צל"ש אלוף על תפקודו באירוע ואומץ הלב שהפגין. "בהתחלה היה לי מאד קשה, היה לי לא קל אבל ברמה האישית זה גם חלק מטיפול. אנחנו פועלים מתוך אמונה", הוא מעיד על פעילותו בנושא. במהלך הקדנציה האחרונה בכנסת הקים סופר לראשונה את ועדת המשנה לטיפול בהלומי קרב ונפגעי פוסט טראומה בראשותו שזכתה לחולל מהפך הסברתי במדינת ישראל.
"הכאב שכל אחד נושא בליבו ושכולם נושאים ביחד הוא סוג של תנור שמהווה כור היתוך שבאמת מחבר את כל העולם", מציין סופר בשיחתנו. "יום הזיכרון זה זמן של הסרת כל המחיצות, של חיבור. אתה מכיר את החבר'ה שלך ובצבא שלך היית עם כולם, דתיים, לא דתיים, ימנים, קיבוצניקים, יהודים ולא יהודיים. ליום הזה יש משמעות גדולה יחד עם הזיכרון עצמו".
מקלב מוסיף: "הזיכרון שלנו באופן כזה שלומדים משניות עולים לקבר ואומרים קדיש, סבא שלי היה הרבה שנים ביד לבנים, כל חיילי צה"ל קדושים, הוויכוח הוא אולי על אופן הזיכרון".
אופיר, ההתמודדות מלווה אותך בעבודה מול חברי כנסת נוספים?
"אני חושב שזה חוצה מגזרים. אחד מהח"כים סיפר לי השבוע 'תדע לך שאני חזק בעסק', שהוא בעצמו מתמודד עם פוסט טראומה. חיכיתי שהוא יגיד, כי אני רואה את זה עליו מהיום הראשון. יש גם כתבים וגם חברי כנסת שמחוברים לזה יותר. אני חושב שמה שיפה, שהפעילות נותנת גם תחושה של רוממות רוח, שזה באמת חוצה מקצה לקצה. הכנסת זה הדבר הכי דומה לצבא בקשר הזה".
באג מחשבתי
השלושה לא מצליחים להתעלם מהמשבר הפוליטי שפוקד את מדינת ישראל בשנתיים האחרונות. את אווירת המיאוס והכאוס ששרה בקמפיינים הם מבקשים לשנות בימים אלו . "השאלה הציבורית לשם מה?", תוהה ביטון. "האם ביום למחרת יום הזיכרון חוזרים לשפה פוגענית? לשיח שלא מכיר ביכולת שלנו לחיות אחד עם השני? אנחנו בטוח יודעים למות אחד למען השני, אז אנחנו לא יודעים לחיות אחד ליד השני? מה זה הבאג המחשבתי, שבהתקדש החג כולנו מתעטפים באיזה קדושה ואיפוק של שפה והתנהגות למה אין משהו מזה אחר כך?!"
סופר מבקש להבהיר כי "גם בכנסת האחרונה שלא הייתה כנסת רוויה בחקיקה ובפעילות פרלמנטרית, מבחינתי זה שהצלחתי להקים את הוועדה הזאת זה הצלחה. יצרנו בתקופה האחרונה סדר יום שלצערי כבר לא זר, אזרחי ישראל יודעים במה מדובר. זה יביא גם לתוצאות מעשיות בהמשך."
"זה מעמד מפוקפק, כאילו של איזו פריווילגיה איומה שנגזרה עליך", אומר ביטון על הכינוי הקשה "אח שכול". לדבריו, "זה כן מצפן שאומר האם נימצא ראויים להקרבה, האם אנחנו יודעים להתבונן בצוואת הנופלים שמה הם בסה"כ ביקשו? שנשמור עליהם, על המשפחות שלנו, הילדים והמדינה".
