כשקראתי על התוכניות של חברת "אורביטל אסמבלי" להתחיל בבניית מלון חלל בשנת 2026, לא עלה בדעתי לפקפק בכך. רק דמיינתי את הצעד הראשון שלי, כמו ניל ארמסטרונג, אל גשר העלייה, ורגליי חלשו. תהיתי אם אהיה אמיצה מספיק לעשות את הצעד השני. בעולם שמלא במסתגרים מודאגים, זהו הרגע המושלם לאופטימיות של מלון בחלל. אנחנו מוכנים לבריחה בסגנון אנדי דופריין מכלא שושנק. אנו זקוקים לבריחה הזו.
מכיוון ששהייה של שלושה ימים וחצי בתחנת "וויאג'ר" תעלה 5 מיליון דולר, רובנו נסתפק בלדמיין את החופשה הזו. כמו להכניס 67 פריטים לעגלת קניות אינטרנטית ואז פשוט להתנתק, גם כאן ההנאה מובטחת. החופשה יקרה, החלום בחינם. "זה מעורר השראה", אומר מומחה המלונאות אנתוני מלכיאורי, "וזה שאפתני. בין שזה יתממש בעוד כמה שנים ובין שלא, זה מעיד כמה מסעות ומלונות חשובים, במיוחד עכשיו".
מלונות בחלל, מציין מלכיאורי, הם רעיון שקיים כבר עשרות שנים. "חברת הילטון רצתה לבנות מלון על הירח עוד בשנות השישים", הוא מספר. הרעיון אף שווק באמצעות מפתחות מדומים לקידום מכירות של "הילטון ירח". יש עוד מיזמים לתיירות בחלל, כולל Spaceship III של וירג'ין גלקטיק וחללית "דרקון" של ספייס־איקס, שכוללת כיפה שקופה המאפשרת תצפית ב־360 מעלות. שתיהן אמורות להטיס אזרחים לחלל כבר השנה.
אולם מילים כמו "חללית" ו"קפסולה" לא נושאות איתן את התחושה המוכרת והנוחה של "מלון". המילה הזו הופכת את החוויה לנחשקת יותר למי מאיתנו שפחות מתמצאים בחלל. אולי המלון ייראה כמו צמיג אופניים ענק, שיסתובב כל העת כדי לייצר כוח צנטריפוגלי שידמה לכוח המשיכה ויצמיד אתכם לכיוון שתכנו "למטה", אבל יהיו בו גם דברים מוכרים – חנות מזכרות שמצוידת במהדורות מיוחדות של שוקולד "מארס", או חולצות שכתוב עליהן "חבר שלי שילם 5 מיליון דולר כדי לטוס לחלל וכל מה שקיבלתי זו החולצה העלובה הזאת". שאלתי מומחים לטיולים, למלונות, לחלל אמיתי ולחלל מדומיין – מה הם יחפשו במלון בחלל. אף אחד מהם לא אמר "אטמוספירה".
נוף נחמד הוא תמיד יתרון במלון, ובמלון בחלל הנוף שלכם ישתנה כל הזמן. "בכל 90 דקות בערך אתם הולכים לחוג סביב פני כדור הארץ פעם אחת, אבל גם המלון עצמו יסתובב, וחצי סיבוב לאחר מכן מבטכם יופנה לא לכדור הארץ אלא אל החלל", אומר ריצ'רד ג'רוסק, מדען חלל באוניברסיטת מרכז פלורידה. "טלסקופ שיעמוד שם דרך קבע לא יהיה רעיון רע: הוא יעזור לכם לצפות בכוכבים ובירח. תוכלו גם לצלם כמה תמונות מדהימות של ערפיליות וגלקסיות".
חומרי הקידום של תחנת וויאג'ר נעדרים מאפיין מצוי ומתבקש במלונות – בריכה. אבל כאמור – לדמיין אפשר. ג'רוסק מזהיר שכוח המשיכה המלאכותי ישפיע על המים: הגלים יהיו גדולים יותר, אך המהירות שלהם תהיה איטית יותר, והאינטואיציה שלנו לגבי אופן תנועתם תישאר. ג'רוסק היה משקיע בכמה ימים נוספים של שהייה על סיפון התחנה, כדי להתרגל לכוח המשיכה החדש ואז ליהנות מכל מה שיש למלון להציע.
למלון בחלל יש משיכה ברורה: ההבנה שבאמת עזבתם את כדור הארץ היא הבריחה האולטימטיבית. טיול נינוח בחלל ואחריו אימון בחדר כושר נוגד כוח משיכה נשמע אידיאלי. מצד הנוחות, חווית כוח המשיכה החלש מביסה חלוק חינמי (אתר האינטרנט של המלון מראה הדמיה של אורחים במגרש כדורסל, קופצים עד לגובה לוח הסל).
אבל סוזן מוינהאן, יועצת נסיעות מקצועית, תוהה לגבי החזרה ארצה. "כשאחזור לכדור הארץ בטח ארגיש כבדה יותר. זה יהיה ממש ג'ט־לג קיומי".
מלונות החלל מהגל הראשון צריכים להיראות עתידניים כמו "משפחת סילוני", סדרת הטלוויזיה המצוירת מראשית שנות השישים שגרמה לנו לצפות לעתיד של מכוניות מעופפות ותרמילי ריחוף. עליהם להיות קלילים, מלוטשים ומבריקים כמו כשחשבנו שהעתיד יהיה. אבל לטריסטן אישתאר, בכיר לשעבר בחברות מריוט והילטון, יש חששות מעשיים יותר. כוח אדם, למשל. "איפה תמצאי דוקטורים לאסטרו־הנדסה שיעבדו בשכר מינימום במחלקת התחזוקה?", הוא תוהה. "אם כי אני חושד שכל צוות המלון יכלול אסטרונאוטים מאומנים של נאס"א".
סופר המדע הבדיוני אנדי וייר, מחבר הספר "לבד על מאדים" (שעליו מבוסס הסרט "להציל את מארק וואטני"), מפקפק בהיקף התוכנית. הרומן שלו "ארטמיס" מתחולל בעיר שנבנתה על הירח, וזה תחום מוכר יחסית בשבילו. "יהיה הרבה יותר קל לבנות עיר על הירח מאשר לבנות את מלון החלל הזה", הוא אומר. אבל הפוטנציאל חביב עליו. להתארח במלון זה כבר סיפור אחר. "לא הייתי הולך", הוא מצהיר. "גם לא הייתי רוצה לצאת לחלל. אני נטוע בכדור הארץ". תגובתו של וויר מפתיעה אותי, אבל אז אני נזכרת שהיצירה המפורסמת ביותר שלו עוסקת באדם שנתקע במאדים. "אני כותב על אנשים אמיצים, אני לא אחד מהם. אני אוהב להשתמש בדמיון שלי. אני אוהב פיצה. אני אוהב לדעת שהאטמוספירה נשארת כאן, וכך גם כוח המשיכה".
וייר מספר שלעיתים קרובות אנשים שואלים אותו מה היה עושה אם היו מציעים לו טיול חינם בחלל. תשובתו היא: "הייתי מוכר את הכרטיס".
מלכיאורי נזהר גם הוא. "אם את נוסעת לחלל, את סומכת על המלון הזה שישאיר אותך בחיים. זוהי רמת אבטחה והתחייבות שונה לחלוטין". אם מלונות חלל ייפתחו בעוד חמש או 15 שנים, אומר מלכיאורי, הוא לא יהיה האדם הראשון בתור לצ'ק־אין.
כמי שנכנסת ללחץ רק מלהסתכל על רכבות הרים, לא ברור למה המוח שלי הלך כל כך מהר למלון בחלל. ובכל זאת, קשה שלא לדמיין את עצמי מביטה על כדור הארץ מחלון המלון שלי, רואה את כל המקומות שמעולם לא הייתי בהם, וחושבת כמה קרובים כולנו ליכולת לטייל שוב.
תרגום: אלחנן שפייזר
