כחודש לאחר שהוגשה בקשת הממלכה ההאשמית לרכישת תוספת מים חד־פעמית מישראל – בהיקף של כ־3 מיליון מ"ק – אישר ראש הממשלה בנימין נתניהו את הבקשה. הירדנים צפויים לשלם 40 סנט למ"ק (קוב, או אלף ליטר).
הבקשה הירדנית נשלחה כבר בתחילת חודש מרץ; השר הממונה אז על נושא המים היה יובל שטייניץ, והוא נטה לאשר את הבקשה, כפי שבדרך כלל נענות בקשות ירדניות כאלו בידי גורמי המקצוע. בסופו של דבר ניתנה התשובה החיובית רק בסוף השבוע שעבר, מאת ראש הממשלה עצמו.
ב־11 במרץ, פחות משבועיים לפני הבחירות, התכוון ראש הממשלה לטוס לביקור בן יום אחד באיחוד האמירויות, לראשונה מאז חתימת הסכמי אברהם; אך הביקור לא יצא אל הפועל בשל עיכוב אישור נתיב הטיסה בידי ירדן. העיכוב הירדני הסתמן כמכוון, יממה לאחר ביטול ביקורו של יורש העצר הירדני הנסיך חוסיין בהר הבית בשל מחלוקת עם ישראל על סידורי האבטחה בהר. הירדנים דרשו שמאבטחים חמושים מטעם בית המלוכה ילוו את חוסיין בהר, בניגוד לסיכומים שהתקבלו עם ישראל קודם לביקור; משום שישראל התעקשה בוטלה עלייתו של הנסיך להר, ויום לאחר מכן גרמו הירדנים לביטול ביקורו של ראש הממשלה באמירויות.
גורמים המעורים בנושא מסרו כי ההיענות לבקשת הירדנים בנושא המים אינה פוגעת כלל בכמות המים המיועדת לצריכה ישראלית. נושא המים היה אחד הסעיפים החשובים בהסכם השלום בין המדינות, שנחתם בכהונת ממשלת יצחק רבין ב־1994. בקשות ירדניות לתוספת רכישה התקבלו בעבר לקראת עונות הקיץ, במיוחד בתום חורפים שחונים שם. במיוחד גברו הבקשות מאז שירדן קלטה פליטים רבים מממלחמת האזרחים הקשה בסוריה, וצריכת המים בממלכה גדלה.
לפי הסכם השלום בין ירדן לישראל, על ישראל להעביר לירדנים מדי שנה עד 55 מיליון קוב בעלות של סנט אחד בלבד לקוב. על תוספות מעבר לכך משלמת ירדן 40 סנט לקוב. על פי הסכם עתידי, צפויה ישראל לרכוש במקביל מים ממתקן התפלה ירדני בעקבה, לצורכי החקלאות הישראלית בערבה.
אין זו הפעם הראשונה ששיקולים מדיניים עומדים ברקע מכירת המים לירדן. בשנת 1997, לאחר המשבר ביחסי שתי המדינות בעקבות ניסיון ההתנקשות של המוסד בחאלד משעל, נענתה ישראל לבקשה ירדנית להגדלת כמות המים הנמכרת, בתור אחד מהצעדים לשיפור היחסים.
