החודש ולדימיר פוטין, שכבר הוכתר למנהיג הקרמלין הארוך ביותר מאז הדיקטטור הסובייטי יוסיף סטלין, חתם על חוק המאפשר לו להישאר בתפקידו עד 2036, אז יגיע לגיל 83 המכובד. "בשלב הבא יעבירו חוק המאפשר לנשיא לחיות לנצח", סינן יבגני רויזמן, ראש העיר הנבחר האחרון של העיר הרביעית בגודלה ברוסיה, יקטרינבורג, ויריב בולט של הקרמלין.
המהלך של פוטין התאפשר בעקבות תיקונים חוקתיים שהועברו בחטף בקיץ שעבר בחסות המגפה. הסעיף שנכתב במשפטים סתומים מעניק לפוטין פטור אישי ממגבלות כהונה בנשיאות, ומאפשר לו להישאר בקרמלין לאחר סיום המנדט הנוכחי והאחרון שלו במאי 2024 היה קבור היטב בין מערך תיקונים שלם של 206 סעיפים.
הקרמלין היה יכול להעלות את השינוי הזה למשאל עם אמיתי – כפי שעשה למשל הדיקטטור הצ'יליאני אוגוסטו פינושה בשנת 1988. אך יש סיבה טובה מדוע פוטין לא העז – הוא ידע שככל הנראה הוא היה מפסיד. אפילו ברוסיה הדיקטטורית, בה אנשים מהססים באופן מובהק לחלוק דעות פוליטיות עם זרים, סקרים הראו כי המשך השלטון של פוטין זכה לתמיכה של רק 48 אחוז מהמצביעים, ומנגד ל-47 אחוזים שהתנגדו. על פי החוק הרוסי וההתחייבויות הבינלאומיות של רוסיה, משאל עם אמיתי היה מספק כללי יסוד ברורים, הזדמנות למערכה של שני הצדדים ותצפית עצמאית. בהינתן תנאים כאלה, הקרמלין לא היה מוכן להמר על התוצאה.
הקרמלין היה יכול להעלות את השינוי הזה למשאל עם אמיתי… אך יש סיבה טובה מדוע פוטין לא העז – הוא ידע שככל הנראה היה נכשל
במקום זה, בקיץ שעבר הוגשה החבילה ל"פלביסיט" – הגדרה מעורפלת למשאל עם שהושאלה מהדיקטטורות הפאשיסטיות של אירופה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ובזה לעקרונות הבסיסיים ביותר של מערכת בחירות. היה אסור לערוך קמפיין, לא הוזמנו משקיפים בינלאומיים, מוסדות המדינה והתקשורת הלאומית פעלו בגלוי למען הצד התומך, ארגונים לא ממשלתיים שהתחקו אחר ההצבעה בת השבוע מצאו עדויות נרחבות לכפייה מאורגנת, הצבעות כפולות, זיוף פתקי הצבעה והפרות של סודיות ההצבעה.
בפועל, 78 אחוז מכלל המצביעים הצביעו בעד התיקונים. עם זאת, מנהיגי המשלחת האמריקנית לארגון לביטחון ושיתוף פעולה באסיפה הפרלמנטרית באירופה, הסנטור רוג'ר וויקר וחבר הקונגרס אלסי הייסטינגס, סיכמו בשנה שעברה, "התוצאה של ההצבעה הזו הוחלטה הרבה לפני שהקולות נספרו".
עמדות הציבור נותרות ללא שינוי. סקר שנערך לאחרונה על ידי סוכנות הסקרים של מרכז "לבדה" הראה שהתמיכה בהמשך שלטונו של פוטין לא עוברת את רף 48 האחוזים, כאשר 41 אחוזים תומכים באופוזיציה – כלומר אלה שהגיעו להצביע ומוכנים להודות בפומבי שהם מתנגדים לפוטין. באופן גורף, רוסים צעירים מתנגדים להמשך שלטונו של פוטין, התמיכה באופוזיציה הגיעה ל-51 אחוז בקרב הגילאים 25 עד 39, ו-57 אחוז בקרב בני 18 עד 24 – כלומר אותם רוסים שמעולם לא הכירו מנהיג אחר.
"אנו רואים עייפות גוברת מפוטין", אומר דניס וולקוב, סגן מנהל מרכז לבדה. "גם אלה שתומכים בכמה מהישגי העבר שלו אומרים שהוא היה בשלטון יותר מדי זמן". המשיבים לסקר שתמכו בשלטון המתמשך של פוטין נהגו לעשות זאת בחוסר רצון ובהיעדר חלופה. ואכן, אף מערכת בחירות רוסית מאז שנת 2000 לא הוגדרה על ידי משקיפים בינלאומיים כחופשית והוגנת. ההצבעה בשנת 2024 כנראה לא תהיה שונה.
חוץ מאשר בהיבט מכריע אחד: מבחינה משפטית, לפוטין אין זכות להתמודד לנשיאות בשנת 2024, למרות התיקונים והחוק החדש. עם כל תפיסת כוח קודמת, גם כשהפר באופן ברור את רוח החוק, הקפיד פוטין להעמיד פנים שהוא ממלא אחר ההוראות שלו עצמו – כפי שעשה כשמינה נשיא מטעמו (דמיטרי מדבדב) כדי לעקוף את מגבלות הכהונה בשנת 2008, או במקרה של הבחירות לנשיאות 2018, שהתקיימו ללא מתנגדים אמיתיים אך תאמו טכנית את הכללים.
מבחינה משפטית, לפוטין אין זכות להתמודד לנשיאות בשנת 2024, למרות התיקונים והחוק החדש
לא עוד. התיקונים החוקתיים של 2020 הפרו את החוק – לא רק את הרוח אלא אפילו את המילים היבשות – בשלוש דרכים חשובות. ראשית, החוק הרוסי אוסר במפורש להעביר תיקונים חוקתיים באופן קולקטיבי. שנית, לא ניתן לשנות את שני הסעיפים הראשונים בחוקה הרוסית אלא על ידי ועידה חוקתית (שלא כונסה); הם שונו בערמומיות על ידי תיקון חלקים אחרים. שלישית, כפי שכבר צוין, "משאל העם" שאישר את התיקונים היה מזויף. ההחלטה של הפרלמנט האירופי שהתקבלה בשנה שעברה הסיקה את המסקנה הבלתי נמנעת כי התיקונים החוקתיים ברוסיה נחקקו "באופן לא חוקי".
בחודש שעבר, המסקנה הזו קיבלה חיזוק מגוף המשפט החוקתי העליון באירופה, ועדת ונציה. התיקונים החוקתיים של רוסיה "עלולים להוות סכנה חמורה לשלטון החוק", אמרה הוועדה שהגיעה למסקנה כי הליך חקיקתם "לא הולם בעליל". מבחינת מגבלות הכהונה של הנשיא, המומחים המשפטיים הבכירים באירופה ציינו כי עליהם לשמש "בלם נגד הסכנה של ניצול לרעה של כוח" וכי הוצאתו של פוטין מהכלל נוגדת את עצם ההיגיון של העיקרון הזה.
יכולה להיות רק תוצאה פוליטית אחת מהפסיקה המשפטית הזו: אי הכרה בינלאומית בכל ניסיון של פוטין להאריך את כהונתו – ובכך לגזול את השלטון, הפעם לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה משפטית. חוקיות חייבת להיות אבן יסוד ביחסים בינלאומיים. זו הייתה בחירתו של פוטין לנתק את שרידיו האחרונים ממנה – ועל ממשלות המערב להגיב בהתאם.
