תשעה ימים לפני פקיעת המנדט להרכבת הממשלה של ראש הממשלה נתניהו, והלחץ בגוש השינוי גובר. המטרה שעומדת לנגד עיניהם כרגע: להגיע לסיכומים עד סוף השבוע.
מבחינת יו"ר ימינה, נפתלי בנט, הסיכומים שלא יושגו בעשרת הימים הבאים, לא יושגו בכלל. ולכן, אם לא יהיו הסכמים ברורים עד יום שלישי הבא, אין לו עניין להחזיק במנדט בזמן שהוא נתון ללחץ ציבורי מימין ומתקפות של הליכוד.
לאור המצב הזה, החלו המאבקים על תיקים בין שבע הסיעות שצפויות להרכיב את ממשלת האחדות הפריטטית – ימינה, כחול לבן, יש עתיד, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, מרצ והעבודה.
החלוקה בין המשרדים סומנה על פי שלוש דרגות: בכירים, בינוניים ונמוכים. על אף שעוד לא הגיעו לשיבוצים קונקרטיים, זו החלוקה המסתמנת: בנט – ראש הממשלה, יאיר לפיד – רה"מ החליפי ושר החוץ, אביגדור ליברמן – שר האוצר, יפעת שאשא ביטון – שרת החינוך, גדעון סער – שר המשפטים ובני גנץ – שר הביטחון.
עם זאת, מרב מיכאלי וניצן הורביץ' סימנו גבולות גזרה משלהם. מיכאלי מבקשת את משרד המשפטים ואילו הורוביץ את החינוך. המחשבה האסטרטגית הפשוטה מאחורי זה היא להציב רף דרישות גבוה תחת הכלל: "אם תתחיל בתיק הכלכלה – תסיים בתיק המדע". מצד שני, מפלגת העבודה שהשיגה שבעה מנדטים מבקשת את אותה התייחסות שמקבלות מפלגות אחרות שזכו בתוצאה דומה.
בינתיים בגוש המתגבש מבטלים במחי יד את דרישותיהם של השניים, בטענה שאין להם לגיטימציה ציבורית. מי שמאפשר את הקמת הממשלה, אומרים שם, אלו קולות הימין של בנט וסער, שהיו יכולים להצטרף לממשלת ימין מלאה בזמן שמיכאלי והורוביץ היו נמקים באופוזיציה. לגבי ליברמן, הטענה היא כי הוא חצה את הקווים ויש באפשרותו לחזור לצד השני.
התיקים המרכזיים שנותרו הם רווחה, כלכלה ובריאות. נציין כי אנשי בנט, מקורבו טל גן-צבי והיועץ שלום שלמה, מנהלים את המגעים מול יש עתיד שמרכזת את דרישות מרצ והעבודה ולא ישירות מול הסיעות.
הפרסומים על התעקשותה של ימינה למנוע את הגעתם של תיקים חשובים לשמאל, כמו גם הודעת הליכוד כי ועדת חוקת המפלגה תתכנס הערב לאישור שריון מפלגות שיתמכו בהקמת ממשלה בראשותה לכנסת ה-24 – מועילים לבנט פעמיים. הם סוללים לו את הדרך להיכנס בקלות לממשלה ברקע המתקפות עליו, כשהוא מתויג כמי ששומר על התיקים והערכים החשובים לימין. בנוסף, הליכוד העניקה לו קלף מיקוח מול שאר המפלגות בגוש השינוי, בטענה שיש לו אלטרנטיבה טובה.
בפוסט ארוך שכתב ביום שישי, הבהיר בנט כי "אין לנתניהו אפשרות להקים ממשלת ימין", מאחר שבנה על ממשלת 59. משכך אמר כי "התחלתי במאמץ להקים ממשלת אחדות מול מפלגות גוש השינוי". לשם כך הציב שני תנאים: זכויות וטו, שרים, מנגנוני קבלת החלטות ושמירה על העקרונות שלו. זאת אומרת, הוא יחצה את הרוביקון אבל לא בכל מחיר.
בכל זאת, בנט השאיר פתח במידה שהמו"מ יתפוצץ וממשלת האחדות לא תצא לפועל. אחרי ממשלת ימין, כתב בנט, "עדיפות שנייה – ממשלת אחדות לאומית (תחת תנאים שיאפשרו לנו גם לנהל את העסק בצורה טובה, וגם לוודא שהממשלה לא תלך לכיוון שמאל). ורק אם התנאים לממשלת אחדות אינם נענים, בלית ברירה, עדיפות שלישית: בחירות חמישיות, אולי אישיות".
