העלייה במדד המחירים לצרכן מעוררת חששות מפני האינפלציה שמרימה שוב את ראשה, אבל בבנק ישראל מרגיעים: שם לא מזהים סיכון להתפרצות אינפלציונית מדאיגה.
מדד המחירים לצרכן עלה בחודש מרץ ב־0.6 אחוזים, לאחר עלייה בשיעור של 0.3 אחוזים בחודש פברואר; בשני המקרים העלייה הייתה גבוהה מהצפוי. בסך הכול ב־12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים ב־0.2 אחוזים, לאחר ירידה בשנת 2020 כתוצאה ממשבר הקורונה. עליות מחירים נמדדו גם בארה"ב ובאירופה. ב־12 חודשים עלה מדד המחירים האירופי ב־1.7 אחוזים עד חודש מרץ; בארה"ב הוא עלה ב־2.6 אחוזים.
השאלה שמטרידה כעת את השווקים היא אם לפנינו ראיות לאינפלציה שעלולה להיות ארוכת טווח – סיבה לחשש בישראל, במיוחד נוכח הניסיון המר מימי ההיפר־אינפלציה בשנות השמונים. בבנק ישראל מבקשים להרגיע ומבהירים שהתחזיות שלהם מדברות על עלייה זמנית במחירים, שנמצאת בכל מקרה בטווח יעד האינפלציה (בין אחוז אחד לשלושה).
תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל שפורסמה השבוע מעריכה כי בארבעת הרבעונים הקרובים תסתכם האינפלציה ב־1.1 אחוזים. בשנים 2021 ו־2022 היא צפויה להסתכם ב־1.3 אחוזים ו־1.2 אחוזים בהתאמה – יותר מהעליות השנתיות במדד המחירים בשנים האחרונות, אך עדיין ברף התחתון של היעד הרצוי.
ההסבר לתאוצה בעליית המחירים קשור לתהליכים חיוביים לכאורה של התפרצות הביקוש לאחר משבר הקורונה. במהלך השנה משקי בית רבים בישראל צמצמו את הוצאותיהם, גם בגלל סגירת רבים ממוקדי הבילוי, הקניות והפנאי, וכמובן סגירת השמיים. עם פתיחתו של המשק הישראלים מסתערים מחדש על החנויות ומוקדי הבילוי, ומשלימים שנה של בילויים אבודים וקניות שהוחמצו. בסך הכול, יחד עם המענקים וצמצום אפשרויות ההוצאה, משקי בית רבים חסכו כסף שהם משתוקקים כעת לבזבז; מי שחסך בשנה האחרונה וצבר את הכסף מוציא אותו עכשיו בבת אחת, ומגדיל את הביקוש למוצרי צריכה ושירותים כמו בתי מלון, מסעדות ואירועי תרבות. ההתעוררות המהירה מהקיפאון מייצרת ביקוש גבוה במיוחד.
במקביל יש דווקא ירידה בצד ההיצע, שנובעת מפגיעה בשרשראות האספקה ועלייה עולמית במחירי הסחורות וחומרי הגלם. במדינות אחרות בעולם המגפה עדיין משתוללת ומוטלים סגרים, והדבר משפיע על הייצור. גם מחירי התובלה הימית עלו מאוד בגלל קשיים בגיוס צוותים ימיים ובשל העומסים בנמלים (גם התקרית בתעלת סואץ החריפה אותם), ותורמים להתייקרות העולמית.
ברמה המקומית עסקים רבים בישראל נסגרו או צמצמו את פעילותם, וטרם חזרו לשגרה מלאה (גם בגלל המחסור בידיים עובדות). ההיצע, לפיכך, צומצם. לא מן הנמנע שגם בעלי העסקים שסבלו הפסדים גדולים השנה מבקשים לפצות על השנה האבודה, ולנוכח הביקוש הגבוה מעלים את המחירים. המצב הזה יוצר מעין צוואר בקבוק שבו ביקוש גדל פוגש היצע מצומצם, וכך נגרמת עליית מחירים.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עליות מחירים בולטות נרשמו בסעיפי הלבשה (5.8 אחוזים), תרבות ובידור (2.2 אחוזים), תחבורה (0.9 אחוזים), ריהוט וציוד לבית (0.8 אחוזים) וירקות ופירות (1.5 אחוזים). העלייה בסעיף ההלבשה נחשבת שגרתית לעונה, והעלייה בשירותי התרבות והבידור הגיונית נוכח היעדרם בשנה האחרונה; העלייה במחירי התחבורה קשורה לעלייה במחירי הדלק, וכך גם העלייה במחירי הריהוט והציוד לבית, סעיף שמושפע מקשיי ייבוא.
חלק מהסיבה לאופטימיות – של בנק ישראל ושל אחרים – היא שהעלייה אולי גבוהה בהשוואה לשנה שעברה, אבל צריך לזכור ש־2020 התאפיינה בירידות מחירים דרמטיות, ועכשיו תנועת המטוטלת משיבה את המחירים למקומם. מכיוון שהמדד בוחן את השינוי ברמת המחירים, התנודות נראות חדות; אך זהו בסך הכול תיקון זמני לצורך איזון מחדש. למשל, מחירי הדלק עלו מאוד בחודשים האחרונים ומתחילת השנה חזינו בעלייה של כ־40 אחוזים; אבל בשנה שעברה מחירי הדלק היו בשפל, כולל כמה ימים של מחיר שלילי של נפט. העלייה החדה היא בסך הכול חזרה לרמות נורמליות של טרום־משבר.
נגיד בנק ישראל אמיר ירון הודה השבוע שעליות המדד היו גבוהות מהצפוי ושסביבת האינפלציה ממשיכה לעלות במתינות, אבל הבהיר ש"לפי התחזיות הנוכחיות כבר בחודש מאי האינפלציה צפויה לחזור לתחום היעד, והציפיות לטווחים הארוכים כבר מעוגנות במרכז התחום". לדבריו יש לבחון אם אכן מדובר בעלייה בסביבת האינפלציה או בתיקון זמני לרמות המחירים הנמוכות ששררו במהלך המשבר. "כמובן", הוסיף ירון, "אין כאן התפרצות אינפלציונית. המדיניות המוניטרית המרחיבה תמשיך לתמוך בתעסוקה ובהתאוששות המשק מהמשבר".
בבנק ישראל ערוכים להתמודדות עם אינפלציה אם תתעורר, באמצעות כלי מדיניות שאמורים למתן את העלייה במדד המחירים. הכלי המרכזי הוא כמובן שיעור הריבית, שנמצאת ברמה נמוכה מאוד של 0.1 אחוזים. בהחלטתה השבוע, הוועדה המוניטרית בבנק ישראל הותירה אותה ברמתה. על אף הציפיות בשווקים להעלאת הריבית, נגיד בנק ישראל הודיע כי אין כוונה לעשות זאת והיא צפויה להישאר בשפל גם בשנה הבאה.
ובכל זאת, אי הוודאות עודנה גבוהה. גם אם מדובר בעליית מחירים זמנית הנובעת מביקוש כבוש והיצע נמוך שיתאזנו בתוך כמה חודשים, מפלצת האינפלציה עלולה להתעורר. זאת משום שהיא משחק של ציפיות: אם אנשים מצפים לעליית מחירים הם מגדילים את הצריכה, ומעלים בעצמם עוד את המחירים. כרגע נראה שעליות המחירים הן אירוע זמני שמקורותיו קשורים למשבר הקורונה.
עם זאת, אחרי עשור של אינפלציה נמוכה מאוד, עלייה מסוימת במחירים בשנים הבאות אינה תרחיש בלתי סביר – וגם לא בהכרח בלתי רצוי. היא תשחק את החוב הממשלתי, ולנוכח החובות הגבוהים שצברו מדינת ישראל ומדינות אחרות בעולם, יש לראות בה גורם מסייע לפתרון הבעיה. בנק ישראל ובנקים מרכזיים אחרים בעולם לא ימהרו להגיב ולהוריד את הריבית גם לנוכח אינפלציה של כשני אחוזים, שהיא במרכז הטווח הרצוי מבחינתם. כרגע האינפלציה מטרידה אותם פחות ממצב התעסוקה והמגזר העסקי.
