המלצת ועדת המנכ"לים שפורסמה אתמול (ב') לבחינת הפסקת פעילות המפעלים הפטרוכימיים המזהמים ופינוי מכלי הנפט שבמפרץ חיפה, היא תוצאה של מאבקים משמעותיים שהובילו ארגוני הסביבה. מאבקים אלו הביאו להכרה בסיכון הבריאותי והאקולוגי שנגרם עקב ייצור הדשנים, הדלקים ותזקיקי הנפט באזור.
בדברי הסיכום לדו"ח ועדת מנכ"לי משרדי הממשלה שדנו בנושא בשנה האחרונה לאחר עבודה מקיפה שארכה למעלה מארבע שנים, הסביר ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון כי "טובת למעלה מחצי מיליון התושבים סביב מפרץ חיפה מחייבת את הפסקת הפעילות הפטרוכימית במתחם בתי זיקוק לנפט, סגירת חוות מכלי הנפט בקרית חיים והעתקת מפעלי דשנים לנגב". שמחון, שהעמיד אתמול את הדו"ח להערות הציבור, ציין כי "לאחר סיום העבודה והערות הציבור נעביר את ההמלצות לבחינת ראש הממשלה והממשלה. יש לבצע את המהלך לסגירת המפעלים תוך שמירה על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל".
ארגוני הסביבה וראשי הערים במפרץ חיפה ראו במסקנות הדו"ח בשורה של ממש, והתמלאו אופטימיות כי סוף סוף הצליחו להזיז את חרטום הספינה התעשייתית הגדולה בישראל. אך בשורה התחתונה להמלצות הוועדה אין משמעות מאחר שזו לא העמידה תוקף אמיתי של תאריך יעד ליישום ההמלצות. כך שרי הממשלה יוכלו לאמץ חלקים מההמלצות בלבד, או לא להעמיד יעדים משמעותיים ולמסמס אותם. זאת מתוך ידיעה ברורה כי אנשי העסקים המחזיקים במכרה הזהב שפועל במורדות חיפה לא יוותרו כל כך מהר על המפעלים שבבעלותם.
השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל טענה אתמול כי לא תוותר על הצבת יעד ריאלי מוגדר ליישום ההמלצות ואמרה כי "בשבועות הקרובים נפעל כדי לעגן את המלצות ועדת המנכ"לים בהחלטת ממשלה, כך שמועד הסגירה הסופי של פעילות המתחם הפטרוכימי וחברת דשנים יהיה אף מוקדם יותר מסוף העשור".
גורמים בוועדת המנכ"לים הסבירו כי בשל בעיה משפטית, לא היו יכולים להציב דדליין מוגדר ליישום המלצותיה המקצועיות, זאת מאחר שלבתי זיקוק הנפט זכות שימוש בקרקע למאה השנים הבאות. בנוסף, יש לא מעט משוכות משפטיות וכלכליות עד שמגדלי מגורים ופארקי שעשועים יכסו את חורבות המפעלים הישנים. אם כך, הוועדה למעשה ביקשה להציב תמרור אזהרה ברור ולסמן את הכיוון אליו יש לפעול אך נתנה לממשלה מרחב תמרון ואפשרות לדחיית ביצוען לתאריך בלתי ידוע.
עם זאת כאמור, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא. בעלי העניין מקרב תושבי האזור, ארגוני הסביבה ומנגד, בעלי מפעלי בתי זיקוק הנפט וארגוני העובדים יעשו כל שיוכלו כדי להשפיע על ההמלצות הסופיות שיוגשו לשולחן הממשלה. בכוחה של הממשלה להחליט בסופו של דבר על הצבת תאריך יעד שיחייב את ממשלות העתיד לעמוד בו ולחלופין לקדם תרחיש שונה ומעניין.
המדינה יכולה לשנות את ייעוד הקרקע ממפעלים המשתמשים בתוצרי נפט ודלקים מזוהמים ולדרוש מבתי הזיקוק לעבור לייצור אנרגיה בתעשייה שונה, פחות מזהמת. המילה האחרונה בעולם דלקי העתיד, היא השימוש במימן הכחול להנעת תחבורה ותעשייה. הפקת מימן נעשית בעיקר על ידי שימוש בגז טבעי (מימן כחול) או אנרגיות מתחדשות (מימן ירוק) – שני מקורות נקיים אלו, הנמצאים בישראל בשפע, מעניקים לה יתרון בקידום המימן כמקור אנרגיה ירוקה יותר.
ייצור המימן הוא פתרון יקר כיום. העולם בוחן את המעבר לשימוש בו וכבר מתחיל לייצר כלי תחבורה שמתודלקים במימן וזו יכולה להיות ההשקעה הכלכלית והסביבתית ארוכת טווח הנכונה ביותר עבור ישראל. כיום יש מדינות שכבר מחליפות את פעילות מפעלי הדלקים למפעלים לייצור מימן תוך שימוש בתעשיות קיימות כמו קווי הולכה של דלק ויכולות האחסון של התעשייה. אלו, כאמור, כבר קיימים במתחם בתי זיקוק הנפט.
בין החלופות של חלום ורוד על מפרץ אקולוגי, ירוק ופורח ועליו מגדלי מגורים וגני שעשועים לבין מתחם תעשייתי שבו מקיימים תעשיות ירוקות, מתקדמות ודלות פחמן – נראה שהאפשרות השנייה תהיה סבירה יותר. אמנם ארגוני הסביבה והרשויות במפרץ לא יקבלו את כל שציפו לו, אבל עננת הגזים המזהמים תתפוגג סוף סוף מעל לראשיהם.
