כבר חודשיים שעיריית ירושלים מפעילה מוקדי חיסון לחסרי קופות חולים. אזרחי ישראל, ביניהם ערבים ממזרח העיר, פלסטינים בעלי אישורי עבודה, תלמידים וסטודנטים שגרים בחו"ל והגיעו ללימודים או תיירים שנמצאים יותר מחצי שנה בארץ, זכאים לקבל שם חיסונים נגד קורונה.
"אנחנו בודקים את הדרכונים, כי לא רוצים שתהיה תיירות חיסונים", מסביר שלום אייזנר, פרויקטור הקורונה של עיריית ירושלים. "היינו עדים לתופעות של אזרחים מחו"ל שבאו לארץ במיוחד לקבל חיסון. יש פה תלמידי ישיבה, סטודנטים, נזירים וכמרים וגם פלסטינים בעלי אישורי עבודה שזכאים לקבל חיסון. החיסונים מתבצעים דרך משרד הבריאות על ידי חברה פרטית שזכתה במכרז של המשרד ומבצעת את החיסונים בפועל. אנחנו נמצאים פה בערך חודשיים וחצי ונותנים חיסונים פעמיים בשבוע".
התור במוקד, שממוקם היום בעיריית ירושלים, ארוך ומשתרך, ואייזנר מבהיר כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה מצב כזה: "בדרך כלל אנחנו מפעילים עמדות לחיסונים בשכונות במזרח העיר, אבל בגלל הבלגן השבוע, קיפלנו את העמדות שם ואנחנו עושים פה. יכול להיות שזאת הסיבה לתור הארוך שהצטבר.
"אנחנו עושים כ־400 חיסונים ביום. הזמנתי היום 420 וזה הולך להיגמר, כנראה שנצטרך להחזיר אנשים הביתה. עשינו מבצע מיוחד באוניברסיטה העברית, לחסן סטודנטים זרים. יש גם זקנים שלא יכולים להגיע בכוחות עצמם ועשינו להם שירות שהבאנו אותם לפה לחסן אותם".
או אי, שמסבירה שפירוש שמה הסיני בעברית הוא חווה, נמצאת בארץ כבר חצי שנה. "אני לומדת באוניברסיטה את השפה העברית. זו שפה קשה מאוד אבל הסינית קשה יותר". חבר שלה, צ'ואן, עומד לידה. גם הוא סטודנט באוניברסיטה העברית: "אנחנו קצת מתביישים שסין הייתה המקור לקורונה", הוא אומר וצוחק. "זאת מנת החיסון השנייה שלנו, ואנחנו מודים על האפשרות שניתנה לנו להתחסן פה, ומקווים שהקורונה תהיה מאחורינו".
מחמד, תושב מזרח העיר, לומד מחשבים בירדן וחזר רק אתמול לישראל. הוא עומד בפאתי התור ואימו מודאגת שבנה לא יזכה לקבל חיסון. "נותרו עוד 180 חיסונים", מעדכן בעלה. "הם פתוחים עד השעה 15:00". השלושה נעמדים על קצות האצבעות ומבקשים לאמוד את מספר האנשים שעומדים לפניהם. מחמד מספר שהלימודים מתקיימים באמצעות זום כבר שנה, ובירדן שומרים על סגר לילי. "המצב של הקורונה שם על הפנים. אנחנו לא מגיעים לאוניברסיטה ולא יוצאים כמעט מהבית. אני זכאי לקבל חיסון שם, אבל עכשיו הם רק מחסנים את המבוגרים ועד שיגיע תורי, זה ייקח חודשים ארוכים. רציתי לבקר את המשפחה שלי ברמדאן ולקבל כבר את החיסון לקורונה".
מחמד אומר שמכיוון שהוא כבר שנה בחו"ל, אין לו קופת חולים ולכן הגיע למרכז החיסונים. "אני יכול לחדש את החברות שלי בקופת החולים, אבל אני צריך לשלם ובכל מקרה אני לא גר כאן. אעשה פה את החיסון, אסיים את חודש הלימודים שלי דרך הזום וכנראה גם את השנה הבאה אני אעשה דרך הזום".
מתי מארגנטינה, נתנאל מבלגיה ורוני מברזיל לומדים בישיבת הכותל. גם הם הגיעו לקבל חיסון. במדינות שלהם הקורונה עדיין משתוללת והם מבינים את הזכות שניתנה להם כאשר קיבלו אישור להתחסן: "המצב קשה מאוד בברזיל. יש הרבה מתים ואלו שחיים לא יוצאים מהבית מחשש להידבק. אני נמצא כל הזמן בקשר עם המשפחה שלי כדי לעודד אותם", אומר רוני. "אנחנו מודים לישראל שמחסנת אותנו. אוהבים את ביבי שהביא את החיסונים ומחכים שנה הבאה להתגייס ליחידה קרבית", אומרים חבריו מבלגיה ומארגנטינה.
בצדו השני של התור עומדות עטרה ומאלי מניו־ג'רזי ובולטימור ורחלי מקנדה. הן משפשפות את כתפיהן אחרי הזריקה אבל שמחות שסיימו עם התהליך. "המצב בקנדה על הפנים", אומרת רחלי. "ההורים שלי עוד לא קיבלו חיסון ואני עכשיו קיבלתי את השני וסיימתי עם זה. שמעתי שיום אחרי המנה השנייה אני אהיה כנראה חולה, אבל לפחות אהיה אחרי זה".
שלוש הבנות הגיעו לסמינר בית יעקב לשנת לימודים, והן צפויות לחזור בסוף שנת הלימודים לבתיהן. עטרה מסבירה למה היה להן כל כך דחוף להתחסן: "חלק מהעבודות בארה"ב מקבלים רק עובדים שקיבלו חיסון. יש גם בנות בסמינר שלנו שהיו חולות בקורונה ועדיין הגיעו כדי לקבל חיסון כי מבחינת ארה"ב זה רק מה שנחשב – אם יש לך חיסון או לא".
