"הולך להיות ערב מאתגר, אחרי שבשנה שעברה אנשים לא חגגו, ולמרות המגבלות שהצבנו, אנשים ידליקו מדורות. עשינו הרבה עבודת הכנה, חילקנו פלאיירים, אנחנו מוכנים וערוכים להתמודד עם הדברים, ומקווים שהציבור ישתף פעולה. יש מודעות ואני מקווה שהכול יעבור בשלום. ושלא תהיה לנו עבודה. המשפט על לוחמי האש אומר "מאיפה שכולם בורחים אנחנו נכנסים", ואני מקווה שלא נצטרך לעשות זאת הלילה". כך אומר רס”ר אילון זינגר, מפקד צוות ולוחם אש מתחנה אזורית חיפה.
לאחר שבשנה שעברה לא הודלקו מדורות עקב הגבלות הקורונה, הערב הן צפויות להידלק מחדש. בשירותי הכבאות פרסמו לפני כשבוע צו איסור הדלקת מדורות בכל אזורי הארץ, למעט מקומות שהוכשרו לכך, מתוך מטרה לצמצם פגיעה בחיי אדם ורכוש. ברשויות המקומיות נענו לקריאה והכשירו אזורים ייעודים בשטחם להדלקת מדורות, כך שהאש צפויה להידלק מחדש. לרגל חגם של הכבאים, זינגר משתף אותנו בעולמו. הוא בן 49, כבאי מבצעי לוחם, וכבר 26 שנים שהוא נמצא בשירותי הכבאות. הוא משויך לתחנת קריות, שכוללת בתוכה את כל המפעלים של מפרץ חיפה והקריות. "זה איזור מאתגר עם הרבה מפעלים, בתי הזיקוק, רכבות. לא משעמם פה אף פעם".
"הילדים של היום רוצים להיות כבאים בגלל סמי הכבאי, אני מהדור שהלך להיות כבאי בגלל אישוני הכבאי מ'הילדים משכונת חיים'", הוא אומר בחיוך. "זה היה חלום שלי, ומיד אחרי השירות הצבאי פניתי להגשים אותו".
"הגשתי מועמדות לשירותי הכבאות, ולשמחתי התקבלתי. זה תהליך שכולל בדיקות גופניות, מבחני כושר, עבודה בקבוצות, מבחנים. גם היום המון אנשים רוצים להיות כבאים, ולכל מכרז ניגשים המון אנשים".
אנחנו משוחחים בשעה 12, זינגר בתחנה, מאחוריו בוקר עצוב, אחרי שהגיע לדירה בעקבות חשש לחיי אדם, וכשפרץ אליה, התגלתה בה קשישה ללא רוח חיים. "יש הרבה קריאות של חילוצים, לפעמים הן מסתיימות בטוב, ולפעמים לא. כמובן שכל מפגש עם המוות הוא קשה. הקריאות כאן מגוונת: משריפות קלות עד קשות, דרך חילוץ כלבים, חילוץ אנשים, חילוצים ממעליות, זו תחנה מאתגרת, תחנה שיש בה הכול מהכול".
אם יש משהו שמאפיין את עבודת לוחמי האש לדבריו, זה הזינוק בדופק, ממצב רגיל ל'דופק של 400. אתה נמצא בתחנה באמצע קריאה של דו"ח, או באמצע אימון, ופתאום תוך שניות מקבלים קריאה, והדופק מזנק. צריך בשביל זה ד.נ.א מיוחד. לא כל אחד יכול להיות לוחם אש. אתה יוצא לשריפה עם לכודים, תוך שניות צריך להתלבש, לעלות על הציוד, לצאת לדרך. לפני שנייה דיברנו בתחנה ופתאום אני בתוך 700 מעלות מחלץ אנשים מהחלונות. בסופו של דבר העבודה מאתגרת ומעניינת, יש הרבה סיפוק, אני מאד גאה להיות לוחם אש".
הסיפוק הכי גדול כמובן, הוא כשהוא מצליח להציל חיים. על אירוע מיוחד כזה הוא זכה באות הוקרה מנשיא המדינה. בנובמבר 2018 בעקבות אירוע הצפה במעבר תת קרקעי במפרץ חיפה, הוא גילה תושייה כאשר חתר למגע עם אזרח שנתקע ברכבו כאשר מפלס המים מסביבו לא מפסיק לעלות. זינגר הגיע אליו, העלה אותו על גג הרכב וחילץ אותו ממוות ודאי. "התעודה זה דבר נחמד, אבל הידיעה שהצלת חיים, שווה הכול". בעת השריפה הגדולה בכרמל לפני כעשור הוא שהה בחופשת מחלה אחרי פציעה, ולא לקח חלק באירוע המשמעותי.
איך מתמודדים עם כל המראות ועם תחושת הכישלון כשאתם לא מצליחים להציל חיים?
"אנחנו מקבלים תמיכה נפשית, משוחחים ומעבדים את מה שעברנו, אנחנו לוקחים ללב, אבל חייבים לטפל בעצמנו כדי שהלב לא יתפוצץ. אנחנו גם עושים דברים יחד, אם זה לדבר, להכין אוכל יחד, לעשות ספורט, יש עשרות אירועים בחודש ואנחנו חייבים לשחרר כדי שנוכל להיות תמיד בתפקוד טוב".
המשפחה חוששת לך?
"קודם כל הם גאים שאני לוחם אש, מציל נפש ורכוש. וכמובן יש חששות. יש הרבה אירועים וסכנות בדרך. צריך תמיד להיות מוכנים ולגלות אחריות ובטיחות". בתו אגב עובדת במשטרת ישראל, והם נפגשים בלא מעט אירועי הצלה.
מה חשוב לך להעביר למי שמדליק מדורה הערב?
"לפעול לפי הכללים. ולכבד את הבקשות של מכבי האש. יש מקומות שאנחנו מגיעים אליהם ואנשים כועסים 'למה באתם, אל תכבו לנו את האש'. אנחנו לא באים להפריע, אנחנו רוצים שאנשים ישמרו על עצמם, לא ידליקו ליד צמחייה, לא להשתולל ברמת האש, בסוף הם הולכים ואנחנו נשארים גם למחרת כדי להתגבר על האש, חבל".
