המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה שלשום (ג') לבית המשפט העליון הודעת ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של אברהם לשם, תוקף הילדה בת ה־4.5 מירושלים.
הרכב בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, החליט לזכות את לשם מעבירת האינוס שיוחסה לו, ולהרשיעו בעבירה של מעשה מגונה בקטין. בעקבות ההרשעה, הטיל בית המשפט על לשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3.5 שנים, מתוכן ריצה כבר שנתיים, שמונה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לילדה בסך 50 אלף שקלים. בקשת הערעור הוגשה על ידי עו"ד רחל מטר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ועו"ד אופיר טישלר ממחלקתה, ובתוך 21 ימים יוגשו לבית המשפט העליון נימוקי הערעור.
הורי הילדה מנהלים בשנתיים האחרונות מאבק נגד התוקף, אברהם לשם בן 25 מירושלים, שביצע עבירות מין בילדתם כשהייתה בת כ־4.5 מחוץ לבית כנסת בערב שבת. בעקבות גזר הדין המקל שאף זיכה אותו מעבירת אונס, מחו ההורים לצד תומכים רבים מחוץ לבית המשפט ומחוץ למשרדי הפרקליטות בירושלים. בשבוע האחרון, לקראת פרסום ההחלטה על הגשת הערעור, ההפגנות עלו מדרגה.
"אנו מברכים על הגשת הערעור מצד הפרקליטות, צעד קטן בכיוון הנכון ובדרך הארוכה למען השגת צדק במקרה זה. היום המאבק שלנו רק מתחיל", אמרו ההורים בתגובה להחלטה על הגשת הערעור.
על פי כתב האישום שהוגש לפני כשנתיים על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, לשם, שהיה באותה העת תלמיד ישיבה ביישוב אפרת, תקף את הילדה בערב שבת בשעה ששהתה לבדה מחוץ לבית כנסת בירושלים. הילדה ניסתה להימלט אך ללא הצלחה, והוא ביצע בה את זממו כשהוא משאיר ראיות על שמלתה. "הוא הכאיב לי ורציתי לצעוק לו באוזן", אמרה הילדה להוריה שמיהרו להגיש תלונה במשטרה. לשם, שמאז הגשת כתב האישום נמצא במעצר, לא שיתף פעולה בחקירה ושתק לכל אורך ההליך המשפטי.
בערעור, שהוגש על דעתו של ממלא מקום פרקליט המדינה, מבקשת הפרקליטות להרשיע את לשם בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, שיוחסו לו בכתב האישום, ובהתאם להחמיר בעונשו במידה ניכרת.
פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) סברה כי עדותה של הקטינה בחקירת הילדים, כמו גם הראיות הנוספות בתיק, מבססות את האישום בעבירת אינוס. לכאורה מדובר במקרה בו קשה להכריע מעל לכל צל של ספק אם התקיימה עבירה של אינוס, אך לאור העובדה שהילדה הייתה ברורה בחקירתה, לעומת שתיקתו של התוקף, שתיקה שלא מציגה גרסה נגדית לזו של הילד, נראה היה כי אין ספק באשר לשאלת האינוס.
בהודעת הערעור הפרקליטות הדגישה כי היא אינה מבקשת לחלוק על ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. השופטים פלדמן־פרידמן, אברבנאל וזנדברג מצאו ממילא את עדותה של הילדה אמינה, ואף קבעו, כפי שהתרשמה גם חוקרת הילדים, כי הילדה חוותה את הדברים שאותם תיארה בעדותה. "ואולם, בהינתן הקביעה שעדות הילדה נמצאה אמינה ובעדותה מסרה כי חוותה מעשה של אינוס, ועוד יותר מכך – שעה שהנאשם בחר שלא להעיד להגנתו ולא מסר כל גרסה שיש בה כדי להסביר או להתמודד עם עדות הילדה, הרי שביהמ"ש המחוזי לא רשאי היה להניח לטובתו מבלי שהנאשם טען זאת בעצמו והביא הסבר חלופי ובמיוחד כזה שאינו עולה בקנה אחד עם התיאור שמסרה הילדה", נכתב בהודעת הערעור.
בנוסף, מצביעה המדינה בהודעת הערעור על כך שעדותה של הילדה כלל לא נשמעה בפני בית המשפט המחוזי, משום שחוקרת הילדים אסרה זאת, ולפיכך הראיה המרכזית בתיק רק מתועדת ומוסרטת. "כמו כן סבורה המדינה, שלא ניתן לומר שהכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות, באשר נימוקי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין מבוססים על פרשנות גרידא של הדברים שאמרה הילדה בעדותה, ולא על התרשמות בלתי אמצעית".
בהתייחס לחלק האירוע הנוגע לעבירה של מעשה מגונה שיוחסה לנאשם, נטען בהודעת הערעור כי בית המשפט המחוזי טעה טעות משפטית בולטת כאשר הרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה של מעשה מגונה בפומבי ולא בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות.
"אין מקום לחגיגות במקרה של עבריין מין סדרתי כאברהם לשם", מסרו ההורים, "שפגע ואנס ילדים נוספים לפני ביתנו, ושאותר רק בזכות דגימת ד.נ.א. ממקרה קודם. אנחנו לא שוכחים שלשם הורשע רק במעשה מגונה וזוכה ממעשה האינוס. על מנת שאף הורה לא יצטרך לחשוש שילדיו ייפגעו בחצר בית הכנסת, ברחוב או בגן – אנו מצפים מבית המשפט למלא את תפקידו עם השארת אנסים ופדופילים מאחורי סורג ובריח לעונשי מקסימום, וננהל את המאבק עבור כל הילדים ומשפחות קורבנות עבירות המין".
