ארבעה אישים שהסתובבו ביום שני במסדרונות הכנסת, רמזו לסערה המתקרבת: יצחק בוז'י הרצוג, עמיר פרץ, פרופ' שמעון שטרית ויהודה גליק. אף שטרם הכריזו באופן רשמי על מועמדותם לתפקיד נשיא המדינה, מאחורי הקלעים הם מקיימים מגעים קדחתניים. השבוע הם פקדו את המשכן שוב, כדי לגשש בין חברי הכנסת אם יצליחו להשיג רוב ולהיבחר לתפקיד.
עד 9 ביוני לכל המאוחר, על 120 חברי הכנסת לבחור את נשיאה ה־11 של מדינת ישראל. בהיעדר הסכמות פוליטיות, גם זהותו של האזרח מספר אחת לוטה בערפל. במהלך השנה האחרונה הבחירות לנשיאות רחשו מתחת לפני השטח, אך בחודש האחרון הן צפו מעליו. המועמדים מתחילים לספור לאחור את ימיו של הנשיא המכהן, ובעיקר מחכים להכרעה בכאוס הפוליטי שתוכל לרמז על עתידם.
כדי להיכנס לבית הנשיא בשכונת טלביה בבירה, על כל מועמד לגייס עשר חתימות של ח"כים כדי שיוכל להתמודד. לאחר מכן עליו לגבור על המשוכה העיקרית ולהשיג את מרב הקולות בבחירות חשאיות המתקיימות בישיבה מיוחדת של הכנסת. כדי להגיע לבחירת הנשיא ברוב קולות, בדרך כלל ההצבעה נעשית בשני סבבים. ב־9 ביולי פוקעת כהונתו של ריבלין, ועל פי החוק הנשיא הבא חייב להיבחר עד חודש לפני כן.
לקביעת המועד המדויק לבחירת הנשיא אחראי יו"ר הכנסת, בהתייעצות עם סגניו. הוא מחויב להודיע על כך עד אמצע מאי, שלושה שבועות לפני התאריך האחרון. במערכת הפוליטית לא פוסלים את האפשרות שבליכוד יבקשו דחייה, ותולים את הדבר בשלבי הרכבת הממשלה.
"ליו"ר הכנסת אין שיקול דעת שלא לקיים את הבחירות לנשיא במועדן", מבהיר ד"ר עמיר פוקס, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "עיכוב או דחייה במועדי הבחירה ייחשבו לשיבוש סדרי משטר, ולכן זו אפשרות רחוקה ביותר". במקרה כזה סביר לדבריו שבג"ץ יתערב ויורה לקיימן, בהתאם להוראת החוק המפורשת. עוד הוא מוסיף כי "ברור שמניעת בחירת הנשיא על ידי יו"ר הכנסת היא שימוש לרעה בסמכויותיו ופעולה בניגוד עניינים, שכן בהיעדר נשיא הוא עצמו יכהן כנשיא המדינה בפועל". מלשכתו של לוין השיבו לשאלתנו אם קיימת אפשרות שהבחירות לנשיאות יידחו: "לא עוסקים בנשיאות כרגע".
אדישות חריגה
בורסת השמות הנוכחית רחבה במיוחד, אך לרוב המכריע של המועמדים סיכוי קלוש לקבל את התפקיד. הם עושים זאת גם כדי לקבל הכרה תקשורתית וציבורית. לראשונה, אף אחד מהמועמדים אינו חבר כנסת פעיל. "למי שנמצא בתוך המערכת הפוליטית יש יותר סיכוי להיבחר, חד־משמעית", אומר לנו ינון גוטל, מנהל מרכז הביקורים וסגן מנהלת חברה וממשל בבית הנשיא. "ניסיון ציבורי מעניק לנשיא כישורים וידע שעוזרים לו לתפקד. הנשיאים זוכים למידה רבה של אמון מהציבור ומהמערכות הציבוריות, ולניסיון יש ערך רב בתיווך בין אלה לאלה". עם זאת, הוא מעריך כי עוד נראה מועמדים מתוך הכנסת.
אחד ההבדלים המרכזיים בין הסבבים הקודמים לנוכחי הוא מידת העניין הציבורי במרוץ, שהפעם מצויה בשפל. בבחירות הקודמות לנשיאות, בנקודת הזמן הזו כבר היה ברור מי הם המועמדים.
ח"כ אמילי מואטי ממפלגת העבודה, ששימשה אז כיועצת התקשורת של ראובן ריבלין, משחזרת באוזניי איך הדברים נראו אז. "אני זוכרת אותנו מסתובבים במסדרונות, קובעים ארוחות צהריים, מקיימים פעילויות מחוץ לכנסת. פה אני לא רואה מטות, לא רואה פעילים, לא רואה שום חגיגיות סביב הבחירות לנשיאות. אולי מוחות גדולים מאיתנו עבדו כדי לרדד את העניין הציבורי", היא מעלה השערה.
איילת פריש, יועצת אסטרטגית: "נתניהו לא יתמודד בלי שיהיה משוכנע שיש לו רוב. אם הבחירה חשאית, אני מהמרת שהוא לא יתמודד. הוא גם צריך לקבל ביטחון שבג"ץ לא יטרפד את זה"
ותיק המועמדים הוא מיכאל בר־זוהר (83), שהודיע בתחילת החודש על ריצתו. בקבוצת פייסבוק שהוקמה כדי לקדם את מועמדותו, חברים 56 איש בלבד. בר־זוהר, שכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, הוא היסטוריון וסופר פורה, וחתן פרס סוקולוב על כתיבתו. חיבורו המפורסם ביותר הוא ביוגרפיה של דוד בן־גוריון. על תקן "הנשיא הסביבתי" מבקש להתמודד יוסף אברמוביץ', לשעבר יו"ר ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים, ומקדם פרויקטים נרחבים של אנרגיה סולארית. ארגוני איכות סביבה הריצו אותו ללא הצלחה כבר ב־2014, וכך כנראה יקרה גם כעת.
מתמודד נוסף הוא פרופ' שמעון שטרית (75), פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית ומי שכיהן כח"כ ושר מטעם מפלגת העבודה. לאחרונה הוא כמעט עבר לגור בכנסת, והוא יושב בספרייה שבבניין ומזמן אנשי תקשורת ומובילי דעה לתדרוכים. נוכח השינויים המהירים בהרכב הח"כים, זהו כבר סבב הפגישות השלישי של שטרית עם נבחרי הציבור. סיכוייו מבוטלים, אך הוא לא אומר נואש ומשקיע את מיטב זמנו, כספו ומרצו בהתמודדות.
שמות נוספים שעלו כמועמדים אפשריים הם הזמר יהורם גאון (81), המקורב לבני משפחת נתניהו וזוכה לאהדה בחברה הישראלית, או השר לשעבר דוד לוי (82), שלו קשרים נרחבים בליכוד גם היום, בזכות בנו סגן השר לשעבר ז'קי לוי ובתו השרה אורלי לוי־אבקסיס. עד כה הכחישו הצדדים את קיומה של עסקה שבמסגרתה נתניהו הבטיח את הנשיאות ללוי בתמורה לתמיכה פוליטית של בתו. ללא דיל כזה, ויחד עם מצבו הבריאותי של לוי, לא נראה שהוא יאייש בקרוב את משכן הנשיא.
בין פרץ לפרץ
באי הכנסת כבר מכירים את זה: כשפוגשים בח"כ לשעבר יהודה גליק, מקבלים תחילה סוכריית טופי. הח"כים מקבלים איתה גם מעטפה ובה מכתב אישי המפציר לתמוך בו בנשיאות. חלק מהח"כים שנתקלים בגליק במסדרון ומקבלים את החבילה מכנים זאת בהומור "תיק 7000", ומבקשים לוודא שאין בכך משום קבלת שוחד. גליק, המוכר כפעיל הר הבית וכמי שעוסק ביוזמות קירוב בין יהודים למוסלמים ונוצרים, החליט לרוץ על דעת עצמו ללא בסיס תמיכה.
האם יש משהו שימנע ממך להתמודד? שאלתי את גליק. "אני באמת מאמין שמדינת ישראל זקוקה היום ליהודה גליק כנשיא שלה", השיב. "אני הולך על זה בכל הכוח, מבחינתי כרגע אני על זה לחלוטין. האם יקרה משהו בלתי צפוי? אני אף פעם לא מתחייב". הוא מגדיר את המועמדים האחרים "אנשים נהדרים וטובים", אך "אני לא חושב שיש מישהו שיש לו את האיזון הנכון כמוני לתפקיד".
בפעם הראשונה בתולדות המרוצים לנשיאות בישראל, הכריזה אישה ערבייה על התמודדותה לתפקיד. זוהי אלהאם חאזן, תושבת הכפר בענה, אשת עסקים ובעלת רשת חנויות פארם בצפון. בבחירות האחרונות היא הוצבה במקום ה־13 והאחרון ברשימת כחול לבן. שמה עלה לאחרונה לכותרות לאחר שפורסם כי נפגשה עם יו"ר רע"ם מנסור עבאס והפצירה בו להמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על גנץ. יו"ר כחול לבן הבהיר מצידו בתגובה שאיש לא מוסמך לנהל את המגעים הפוליטיים מלבדו. על רקע השינוי בשיח כלפי המגזר הערבי, בסביבתה מייחסים חשיבות ואמירה בעצם התמודדותה, גם ללא אפשרות לנצח, אולם אפילו מפלגתה טרם הודיעה על תמיכה בה.
אל קו הסיום צפויים להגיע שלושה מועמדים עיקריים. אחת מהן היא מרים פרץ (67), כלת פרס ישראל ואם שכולה לשני לוחמי צה"ל. עד כה פרץ לא הצהירה רשמית על מועמדותה, אך היא שוקלת זאת ברצינות גם בימים אלה. פרץ היא דמות אהובה במיוחד בחברה הישראלית, אולם ספק אם היא תצליח לתרגם את האהדה העממית לתמיכה פוליטית. היא לא פוגשת חברי כנסת בעצמה, ואת המגעים מנהלים אנשים מטעמה. פרץ מצויה בקשר עם בכירים בציבוריות הישראלית שמקדמים בשבילה את הקמפיין בהשקעה כספית גדולה.
בנה אליסף אומר לנו כי הוא "מלווה אותה בכל התהליכים ומקווה שהיא תקבל את ההחלטה הנכונה, ואז כולם ידעו". הנשיא הנוכחי ראובן ריבלין מצוי בקשר רציף עם הרצוג, אך כשהוא פוגש את מרים פרץ הוא נוהג לכנותה "הנשיאה הבאה", ורומז לה "תרגישי בבית". למרות אהדתו לחלק מהמועמדים, מטבע הדברים ריבלין לא צפוי להביע תמיכה באף אחד מהם.
"היו פעמים שהכנסת התעלתה מעל הסוגיות הפוליטיות", אומרת היועצת האסטרטגית איילת פריש, שניהלה את מערך התקשורת והאסטרטגיה לבחירתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס, על סיכוייה של פרץ. "אני מאוד אוהבת ומכבדת את מרים, היא דמות שמוחה את הדמעות, שיודעת לחבק ולנחם ונותנת השראה חברתית. אבל יש סימן שאלה גדול על כמה ניסיון ויכולת יש לה לקדם ולהוביל החלטות אסטרטגיות מול מנהיגים בעולם".
פרץ אחר, עמיר, הודיע כאשר הצטרף לקואליציה כי "אין דיל, אני לא אהיה הנשיא". מאז הוא הספיק לפרוש מהחיים הפוליטיים. למרות ההצהרה הזו הוא עורך בימים אלה שיחות בהולות לחברי הכנסת, ובפגישות שהוא מקיים לטובת בחירתו הוא מעיד על עצמו כמי שמקובל על רוב המפלגות. פרץ מעריך שסיכוייו טובים משל המועמדים האחרים, בזכות הקשרים האישיים שטווה בשלושים שנותיו בכנסת.
אבל אותו ותק פוליטי גם הביא את פרץ לצבור אויבים לא מעטים, בעיקר בתוך מפלגת העבודה, לאחר שהחליט להיכנס לממשלת נתניהו ושינה את חוקת המפלגה כרצונו. יש להניח למשל שהיו"ר הנוכחית של המפלגה מרב מיכאלי, שהביאה לפרישתו ממנה, לא תתמוך בו. פרץ דחה את הטענות שלפיהן בתמורה לכניסתו לממשלה סגר עסקה עם גנץ שיסייע לו להיבחר לנשיאות, וקרא להן "מזימה". אולם כעת הוא מצפה לתמיכתן של כחול לבן, ש"ס והסיעות הערביות, וגם של ח"כים מהליכוד שמצויים ביחסים טובים עימו.
מי שנראה כמועמד המוביל הוא יו"ר הסוכנות יצחק בוז'י הרצוג (60), נכדו של הרב הראשי לשעבר ובנו של נשיא המדינה השישי, ששמו נקשר לתפקיד עוד בהיותו יו"ר מפלגת העבודה. הרצוג מקובל על חלקים נרחבים במשכן, והוא מקיים קשר הדוק עם המפלגות החרדיות. הרצוג, שנצפה לאחרונה לא מעט בלשכתו של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, סבור כי הוא עשוי לזכות לתמיכה חוצת מפלגות.
פריש מעריכה ש"המאבק הסופי יהיה ראש בראש, מרים פרץ מול בוז'י הרצוג". מואטי אומרת כי "נטיית הלב שלי היא לבוז'י", אך מבהירה: "לא התקבלה אצלנו החלטה רשמית. כשתתקבל איזושהי המלצה אצמד אליה, ואני מקווה ומאמינה שהיא תהיה על הרצוג. הוא גם אדם שאני מאוד מחבבת, וגם הוכיח את היכולות שלו להתעלות מעל סדר היום הפוליטי".
מחכים להתבהרות
ויש מועמד אפשרי משמעותי נוסף: בנימין נתניהו. אפשרות התמודדותו עלתה עד כה כפתרון מיטבי לפלונטר הפוליטי, אך לאו דווקא ככזו שהוא עצמו תומך בה. אדם המקורב לנתניהו שהעלה בפניו לאחרונה את האפשרות הזו, נענה בתגובה נרגזת ובפסילה מוחלטת. גם בתשובה לשאלתי בעניין השיב ראש הממשלה: "מעולם לא רציתי אותה, לא רוצה אותה גם עכשיו". זה לא על הפרק? הוספתי והקשיתי, ונתניהו ענה: "נכון".
בחירה לנשיא המדינה יכולה להעניק לנתניהו פתח מילוט ממשפטו, תלוי איזה פרשן משפטי שואלים בנדון, אבל לפי החוק העכשווי הוא יצטרך לצלוח הצבעה חשאית ואולי גם את סף בג"ץ. "הדמות היחידה שיכולה לטרוף את הקלפים במרוץ לנשיאות היא בנימין נתניהו", מאשרת פריש. "אבל הוא לא יכריז על התמודדות בלי שיהיה משוכנע שיש לו רוב בכנסת. אם הבחירה היא חשאית אני מהמרת שהוא לא יעז להתמודד. האם יכול להיות סוס מנצח כזה? התשובה היא כן ורק נתניהו. זאת בהנחה שהוא מקבל ביטחון שהיום אין לו, שבג"ץ לא יטרפד את זה".
ד"ר פוקס אומר על האפשרות הזו כי "חוק יסוד נשיא המדינה אף איננו משוריין ודי ברוב רגיל לשם כך. אלא, ששינוי כזה, ממש לקראת בחירת נשיא, ומנימוקים פרסונליים לחלוטין הוא מעשה שלא ייעשה. התערבות גסה כזו בכללי המשחק, שנעשית ערב הבחירה ומטעמים בלתי ענייניים, תיחשב ניצול לרעה של הכוח הפוליטי כדי לייצר שינוי משטרי באופן שפוגע בליבת הדמוקרטיה הישראלית, דבר שיחייב את בית המשפט להתערב".
במערכת הפוליטית עלה התרחיש הבא, ולפיו כניסתו של נתניהו לבית הנשיא תיעשה בשני שלבים: בשלב הראשון תורכב ממשלת חילופים, כשנתניהו הוא שני ברוטציה וראש הממשלה החלופי, ואזי הוא יתנה את תזוזתו בתמורה לתמיכה בנשיאות.
זוהי הפעם הראשונה שבה בחירות לנשיאות מתקיימות בזמן ממשלת מעבר, ועל השחקנים השונים מוסכם כי כל עוד המציאות הפוליטית לא תתבהר לא נראה התכנסות לבחירות. "אני חושב שעד שלא יפקע המנדט של נתניהו לא תתקבל שום החלטה לגבי התאריך, כי כולם ירצו לדעת אם זה חלק מדינמיקה פוליטית או הצבעה ניטרלית", אומר אחד המועמדים הבכירים.
הבנה נוספת היא שגם אם לא יהיה מדובר בנתניהו, זהות הנשיא הבא תהיה חלק מההסכמות הקואליציוניות – בכתב או בחשאי ובעל פה. ינון גוטל, ממרכז הביקורים בבית הנשיא, אומר כי הוא "לא רואה את זה כדבר רע. הנשיא הוא גורם שלטוני משפיע שלא אמור להיות מנותק. מאחורי הפרגוד עדיין נשמרת ההצבעה החופשית לח"כים, וזה לא יהיה פחות אמין ממה שזה היה בעבר".
