בספרו של זאב גלילי, "בריחה מצפת" הוא גולל את סיפורו המשפחתי ובו הסיפור של סבו, משה רוזנטל ז"ל, שנספה באסון במירון בתחילת המאה הקודמת.
בל"ג בעומר 1911, אירע אסון גדול במירון. מעקה מרפסת עליו הצטופפו מאות חוגגים שצפו בהדלקה המסורתית התמוטט, ועשרות חוגגים נהרגו ונפצעו.
ב"הפועל הצעיר", שראה אור כחודש וחצי לאחר האסון תיארו כך: "והנה פתאום נקרע מעל הגג מעקה הברזל הרעוע (גזוזטרא), הלך וסחף אתו אבנים כבדות והמון הנשענים עליו נפלו על ההמון הצפוף העומד למטה. נתגלה חזיון דמים נורא, אבני הבניין ומטילי הברזל כאילו התקשרו יחד להשחית ולחבל בלי חמלה. מספר ההרוגים מגיע לעשרה ומספר הנפצעים והנגועים לשלושים. ה'הילולה' נהפכה ליללה. נהרי דם ונחלי דמעות רחצו את חצר הצדיק".
הסופר ש"י עגנון, שהגיע אותו יום למירון (ברגל מיפו) וניצל בנס, כתב:
"…ואני שעמדתי שעה קלה ביניהם בזמן שהיו חיים נושא מתים נעשיתי."
וכך הגיבו בצפת על האסון:
"וקנאי צפת התחילו מיד בפעולה וקראו לאספת עם גדולה בבית הכנסת של האר"י הקדוש, כדי למצוא את האשם. בחרם גמור גזרו על הנשים שלא תיסענה יותר בל"ג בעומר למירון, וכן אסור לנשים ולעלמות לצאת לטיול בעיר ואפילו אל השוק לקנות דגים ובשר כדי שלא יבואו במגע עם גברים. אסור לנגן בכלי זמר במירון. ועל כל אלו התקנות תקעו בשופר…"
(הפועל הצעיר א' תמוז תרע"א 1911).
