מחיר החל"ת: כ־30 אחוזים מהעובדים הנמצאים בחופשה ללא תשלום מסרבים לחזור לעבודתם, ומעדיפים להמשיך לקבל דמי אבטלה. כך עולה מסקר מצב העסקים שערכה באפריל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מהסקר עולה כי שיעור התעסוקה עלה בחודש אפריל ל־86.1 אחוזים מהיקפו ערב המשבר. בענפי המסחר הקמעונאי נרשמה העלייה החדה ביותר בהשוואה לחודש ינואר: שיעור התעסוקה עלה מ־68 אחוזים ל־96 אחוזים. ובכל זאת עסקים מדווחים כי רבים מהעובדים לא חוזרים לעבוד, אף שמקום העבודה שב לפעול כרגיל.
בעלי העסקים נשאלו במסגרת הסקר אם בחברה או בעסק יש עובדים המסרבים לחזור לעבודה מאז פתיחת הסגר, אף שפנו אליהם וביקשו מהם לשוב. מתשובותיהם עולה כי כ־29.3 אחוזים מהעובדים מסרבים לחזור לעבודה – כ־19,250 עובדים מתוך 65,794 עובדים הנמצאים בחל"ת. רוב העובדים הללו מרוכזים בשירותי המזון והמשקאות, המסחר הקמעונאי ושירותי האירוח. כ־70 אחוזים מהעסקים שהוציאו עובדים לחל"ת ציינו שהעובדים אינם חוזרים לעבודה ומעדיפים לקבל דמי אבטלה.
מדיניות החל"ת והבטחת דמי האבטלה עד סוף חודש יוני 2021 נועדה לספק למובטלים ודאות כלכלית עד תום המשבר, אבל כעת היא אבן ריחיים על צוואר הכלכלה. בעסקים שנפגעו יותר מכול במהלך המשבר – מסעדות, בתי קפה, בתי מלון, חנויות ושאר ענפי המסחר והאירוח – יש שיעור גבוה במיוחד של עובדים צעירים ועובדים בשכר נמוך. עבורם, דמי אבטלה הקרובים לשכר שיוכלו להרוויח בשוק הם תמריץ שלילי לחזור לעבודה; רק כאשר דמי האבטלה רחוקים מהשכר המלא – ישנו תמריץ מובהק לחזור לעבודה. עובד בשכר מינימום המקבל דמי אבטלה, למשל, יקבל תוספת של כאלף שקלים אם יחזור לעבודה – הבדל קטן, במיוחד כשהמחיר הוא הפסד גדול בזמן פנוי, בהיקף של משרה מלאה.
דיווחי שירות התעסוקה מעידים, אכן, שדווקא הצעירים אינם חוזרים לעבודה. בחודש מרץ נפתחו כמעט במלואם ענפי המזון, האירוח, המסחר והפנאי – שכולם מאופיינים בהעסקת צעירים. ובכל זאת, שיעור דורשי העבודה הצעירים נותר דומה לזה שהיה בחודש פברואר, ונותר על 47.4 אחוזים.
הצעירים עד גיל 34 הם כמחצית מהמובטלים בישראל. מערכת התמריצים שנוצרה למענם משאירה אותם בבית – ומותירה את העסקים ללא עובדים ואת שיעור האבטלה על מכונו. כך גם עובדים חלשים אחרים, ובהם ערבים וחרדים, חוזרים בשיעור נמוך יותר לשוק העבודה. לפי נתוני שירות התעסוקה, מספר דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים ירד בחודש מרץ ב־18 אחוזים, אבל מספר דורשי העבודה החרדים ירד ב־14 אחוזים בלבד; מספר דורשי העבודה הערבים ירד ב־7 אחוזים בלבד. מאז היציאה מהסגר השלישי ירד שיעור דורשי העבודה בכל האשכולות החברתיים־כלכליים, אולם באשכולות הגבוהים ובאשכולות הביניים הירידה הייתה חדה (16 עד 18 אחוזים), בשעה שהירידה במספר דורשי העבודה באשכולות הנמוכים עמדה על 10 אחוזים בלבד.
הקושי של העובדים החלשים והצעירים לחזור לעבודה קשור אולי למצב העסקים, ולכך שלחלקם פשוט אין מקום עבודה לחזור אליו. אבל מכיוון שגם עליהם פועלת מערכת תמריצים קלוקלת, סביר להניח שהמשך מתן דמי האבטלה מעכב את חלקם ממציאת עבודה. מספר המשרות הפנויות הגבוה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה עליו בשבוע שעבר מעיד שלדמי האבטלה יש בהחלט השפעה על שיעור האבטלה הגבוה.
מעבר להשלכות הכלכליות, לאבטלה הממושכת יש גם השפעות חברתיות בעייתיות. לאחר שמשבר הקורונה יסתיים כאן ובעולם כולו סביר להניח שלא לכל העובדים תימצא עבודה, בוודאי לא בשלב הראשון. אבטלה ממושכת בגיל צעיר עלולה להפוך לכרונית, ואותה כבר קשה הרבה יותר לשרש.
כשליש מהשוהים בחל"ת מסרבים לשוב לעבוד
ריקי ממן
מחיר החל"ת: כ־30 אחוזים מהעובדים הנמצאים בחופשה ללא תשלום מסרבים לחזור לעבודתם, ומעדיפים להמשיך לקבל דמי אבטלה. כך עולה מסקר מצב העסקים שערכה באפריל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מהסקר עולה כי שיעור התעסוקה עלה בחודש אפריל ל־86.1 אחוזים מהיקפו ערב המשבר. בענפי המסחר הקמעונאי נרשמה העלייה החדה ביותר בהשוואה לחודש ינואר: שיעור התעסוקה עלה מ־68 אחוזים ל־96 אחוזים. ובכל זאת עסקים מדווחים כי רבים מהעובדים לא חוזרים לעבוד, אף שמקום העבודה שב לפעול כרגיל.
בעלי העסקים נשאלו במסגרת הסקר אם בחברה או בעסק יש עובדים המסרבים לחזור לעבודה מאז פתיחת הסגר, אף שפנו אליהם וביקשו מהם לשוב. מתשובותיהם עולה כי כ־29.3 אחוזים מהעובדים מסרבים לחזור לעבודה – כ־19,250 עובדים מתוך 65,794 עובדים הנמצאים בחל"ת. רוב העובדים הללו מרוכזים בשירותי המזון והמשקאות, המסחר הקמעונאי ושירותי האירוח. כ־70 אחוזים מהעסקים שהוציאו עובדים לחל"ת ציינו שהעובדים אינם חוזרים לעבודה ומעדיפים לקבל דמי אבטלה.
מדיניות החל"ת והבטחת דמי האבטלה עד סוף חודש יוני 2021 נועדה לספק למובטלים ודאות כלכלית עד תום המשבר, אבל כעת היא אבן ריחיים על צוואר הכלכלה. בעסקים שנפגעו יותר מכול במהלך המשבר – מסעדות, בתי קפה, בתי מלון, חנויות ושאר ענפי המסחר והאירוח – יש שיעור גבוה במיוחד של עובדים צעירים ועובדים בשכר נמוך. עבורם, דמי אבטלה הקרובים לשכר שיוכלו להרוויח בשוק הם תמריץ שלילי לחזור לעבודה; רק כאשר דמי האבטלה רחוקים מהשכר המלא – ישנו תמריץ מובהק לחזור לעבודה. עובד בשכר מינימום המקבל דמי אבטלה, למשל, יקבל תוספת של כאלף שקלים אם יחזור לעבודה – הבדל קטן, במיוחד כשהמחיר הוא הפסד גדול בזמן פנוי, בהיקף של משרה מלאה.
דיווחי שירות התעסוקה מעידים, אכן, שדווקא הצעירים אינם חוזרים לעבודה. בחודש מרץ נפתחו כמעט במלואם ענפי המזון, האירוח, המסחר והפנאי – שכולם מאופיינים בהעסקת צעירים. ובכל זאת, שיעור דורשי העבודה הצעירים נותר דומה לזה שהיה בחודש פברואר, ונותר על 47.4 אחוזים.
הצעירים עד גיל 34 הם כמחצית מהמובטלים בישראל. מערכת התמריצים שנוצרה למענם משאירה אותם בבית – ומותירה את העסקים ללא עובדים ואת שיעור האבטלה על מכונו. כך גם עובדים חלשים אחרים, ובהם ערבים וחרדים, חוזרים בשיעור נמוך יותר לשוק העבודה. לפי נתוני שירות התעסוקה, מספר דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים ירד בחודש מרץ ב־18 אחוזים, אבל מספר דורשי העבודה החרדים ירד ב־14 אחוזים בלבד; מספר דורשי העבודה הערבים ירד ב־7 אחוזים בלבד. מאז היציאה מהסגר השלישי ירד שיעור דורשי העבודה בכל האשכולות החברתיים־כלכליים, אולם באשכולות הגבוהים ובאשכולות הביניים הירידה הייתה חדה (16 עד 18 אחוזים), בשעה שהירידה במספר דורשי העבודה באשכולות הנמוכים עמדה על 10 אחוזים בלבד.
הקושי של העובדים החלשים והצעירים לחזור לעבודה קשור אולי למצב העסקים, ולכך שלחלקם פשוט אין מקום עבודה לחזור אליו. אבל מכיוון שגם עליהם פועלת מערכת תמריצים קלוקלת, סביר להניח שהמשך מתן דמי האבטלה מעכב את חלקם ממציאת עבודה. מספר המשרות הפנויות הגבוה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה עליו לפני כשבוע מעיד שלדמי האבטלה יש בהחלט השפעה על שיעור האבטלה הגבוה.
מעבר להשלכות הכלכליות, לאבטלה הממושכת יש גם השפעות חברתיות בעייתיות. לאחר שמשבר הקורונה יסתיים כאן ובעולם כולו סביר להניח שלא לכל העובדים תימצא עבודה, בוודאי לא בשלב הראשון. אבטלה ממושכת בגיל צעיר עלולה להפוך לכרונית, ואותה כבר קשה הרבה יותר לשרש.
