אחד הדברים הראשונים שהמבקר הטרי בהודו נתקל בהם הוא שההודים סופרים אחרת. במקום במיליונים, ההודים סופרים ב"לאקים". לאק הוא 100 אלף באנגלית־הודית, וגם המחסום הפסיכולוגי של הקורונה מצוי בנקודה הזו: הודו קיוותה והתפללה לא להגיע ל־100 אלף נדבקים ביום, ואכן, גם ביום הקשה ביותר של הגל הראשון של המגפה לא נשבר מחסום הלאק.
אך בנחשול הנוכחי, ההודים מתגעגעים למספרים ההם. ממוצע הנדבקים השבועי עומד על 340 אלף, ולקראת סוף השבוע הגיע כבר ל־380 אלף מאומתים יומיים. בגל הראשון, רק תמותה יומית של יותר מאלף חולים בהודו תפסה כותרות בעולם. ביום רביעי האחרון נחצה רף 3,600 המתים ביום, ומספרם גדל והולך.
הסיפור אינו נמצא רק במספרים היומיים: מערכת הבריאות קורסת, וסובלת ממחסור חמור בתרופות, מיטות אשפוז, בלוני חמצן ומכונות הנשמה. התמונות שתת־היבשת סיפקה בימים האחרונים- משרפות הגופות שעובדות מסביב לשעון ומתקשות להפוך לאפר את כל המתים – היו הגרסה ההודית של קברי אחים המוניים במדינות המערב. העומס אינו מאפשר פרידה אינטימית מהמת.
המשבר הוא שעתה של הנדיבות הבינלאומית. מהדורות החדשות עסקו בהשלמה בין הודו לארה"ב ובשיחת הפיוס שקיימו הנשיא האמריקני ג'ו ביידן וראש הממשלה נרנדרה מודי, וחשוב מכך – דיווחו על ההתגייסות של סין העוינת לסייע. גם סינגפור, דרום־קוריאה, קנדה, בריטניה, רוסיה, ישראל, מאוריציוס ומדינות נוספות התגייסו לעזרה.
למאמצים האלה יש להוסיף את התפוצה ההודית בעולם, ששכחה לרגע את המתחים הפנימיים כדי לגייס את עזרת ממשלות התבל, וגם את העולם התאגידי, שהמהגרים ההודים ובניהם תופסים בו מקום נכבד.
המדינות השבעות והמבוססות בפדרציה סובלות מעיקר התחלואה: מהאראשטרה, מדינתם של המנועים הכלכליים בערים פונה, נאגפור וכמובן מומביי; מדינת קראלה בדרום, מופת הודי למערכות חינוך ובריאות ציבוריות מתפקדות; ועיר הבירה דלהי, מקורן של רוב התמונות של חולים המשוועים לחמצן. לדלהי, למומביי (לשעבר בומביי) ולקראלה יש עוד דבר מה במשותף: רוב הממשלות המקומיות בשטחי ההתפרצות של הגל השני נמצאות באופוזיציה לממשלה. זאת אף שרוב ההודים חיים תחת ממשלות שבשליטת BJP, מפלגת השלטון של הפדרציה ההודית בראשות מודי.
בגל הראשון של המגפה הכריזה הודו על צעדי חירום שנכפו על כל מדינות הפדרציה. כעת, לנוכח גרף התחלואה המטפס במהירות, הממשלה אפשרה למדינות לנהל בעצמן את משבר הקורונה – גם משום שלפי החוקה תחום הבריאות הוא בסמכותן של הממשלות האזוריות, אך גם משום שהאינטרס המובהק של הימין ההודי הוא לנצח את השמאל בבחירות החשובות שמתנהלות בימים אלה ממש במדינת מערב בנגל הגדולה, במזרח הודו. כדי לנצח בבחירות, שיסתיימו ביום ראשון, הימין היה חייב להעיר את השטח ולקיים עצרות ענק בהשתתפות מאות אלפי אזרחים.
הטיפול בטרגדיית הקורונה מעורבב אפוא ללא הפרד בפוליטיקה. מתנגדי מודי מקווים להפיל עליו – לראשונה אחרי שש שנים – את האחריות למשבר; לשיטתם ראש הממשלה לא יכול להאשים בו אף אחד מלבד את עצמו. בעבר הטקטיקה הזו לא צלחה. הפוליטיקה המקוטבת של הודו תמיד היטיבה עם מודי, ועד כה הוא רק צמח ממשבר למשבר, מינף את מנהיגותו וגימד את יריביו. תגית הרשת modimadedisaster בטוויטר מנקזת את הכעס כלפי ראש הממשלה, שנצבר עוד לפני הגל השני, אך מפלגת השלטון מקווה שהכישלון בהתמודדות עם המגפה יערער את היציבות הפוליטית במדינות האופוזיציה, והן ייפלו לידיה כפרי בשל משום שלא סיפקו את שירותי הבריאות שהן מחויבות להם בחוק.
מודי נמצא בימים אלה במצב הפוך מזה של ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון ונשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. מנהיגי בריטניה ואמריקה טעו אמנם במהלך משבר הקורונה, אבל בשלבים המאוחרים יותר הבינו שצריך להזרים כסף לחברות התרופות משום שרק פיתוח חיסונים וייצורם ההמוני יעצרו את התפשטות המגפה. מודי, לעומתם, אימץ בגל הראשון מדיניות סגרים קשוחה ולא אהודה שהניבה תוצאות מצוינות, אבל נתפס עם המכנסיים למטה בגל השני. גם דבריו על "סוף הקורונה בהודו", שנאמרו לא מזמן, שוחקים את האמון הציבורי במנהיגותו.
ראש הממשלה ההודי לא הזרים את המיליארדים הדרושים להגברת ייצור החיסונים ולהרחבת פסי הייצור במדינתו, בהתבסס על ההנחה שהודו היא גם כך מעצמת ייצור חיסונים. במקביל, הודו חילקה ומכרה חיסונים ל־80 מדינות בעולם, ומודי התגאה בכך. היום החיסונים האלה ממש חסרים לו.
הודו הולכת יחפה
לפני פחות ממאה ימים צנחה התחלואה בהודו אל מתחת ל־10,000 מקרים ביום. איש לא הבין איך קרה הנס; אין גם הסבר מספק לכך שכמות הנדבקים כיום גדולה פי 40. יש אומרים שהמוטציה הנפוצה בהודו מידבקת בהרבה מהווירוס המקורי וגם קטלנית יותר, אבל הטענה הזו אינה מוכחת. אם בוחנים את שיעור התמותה בקרב המאומתים, לא ניכרת הסלמה מובהקת בגל הנוכחי. בקבוצת הגיל הקריטית, 50־70, אחוזי התמותה אף נמוכים במקצת יחסית לגל הראשון.
אם בוחנים את שיעור התמותה בקרב המאומתים בהודו, לא ניכרת הסלמה מובהקת בגל הנוכחי. בקבוצת הגיל הקריטית, 50־70, אחוזי התמותה אף נמוכים במקצת יחסית לגל הראשון
שיעור ההתחסנות בהודו נופל אמנם משיעורה בבריטניה, בארה"ב ובישראל, אבל הוא לא רחוק משיעור המחוסנים בסין, הנהנית משגרה ברוכה על אף מיעוט המתחסנים. בהודו התחסנו 150 מיליון תושבים, ובסין מעט יותר. גם בסין התיאבון של הציבור להתחסן הצטמצם ככל שהיה נדמה שהמדינה מתגברת על הקורונה גם בלי להתחסן; זה בדיוק היה המצב בהודו לפני שלושה חודשים.
הסיבה לגל החדש לוטה בערפל אפוא; די אם נציין שמוקדי התחלואה בהודו שונים ממוקדי ההתקהלות בשבועות האחרונים. במדינת בנגל, המונה 100 מיליון תושבים ושבה הימין והשמאל ההודי התחרו זה בזה בעצרות בחירות המוניות ללא שמירת מרחק וללא מסכות, יש פחות מקרי קורונה מאשר בדלהי, הקטנה ממנה פי שישה ואין בה התקהלויות חריגות.
גם אם הסיבה להתפרצות לא מוסכמת, ברור למדי שהודו חייבת להיעזר במדינות העולם כדי לחזק את תשתיות רפואת החירום שלה. ואכן כך קורה. האמריקנים מטיסים להודו רמדסיביר, תרופה המיועדת לטיפול בחולי קורונה קשים, בשווי 100 מיליון דולר. הרוסים מציעים להודים את גרסתם לאותה התרופה, השנויה במחלוקת. ההודים לא בודקים בציציותיה, והשבוע הם העניקו אישור חירום לתרופה נוספת, ויראפין, שהראתה עד כה תוצאות מבטיחות. אגב, בראש יצרנית הוויראפין עומד פנקאג' פאטל, ידיד ישראל, שהתלווה למודי בביקורו בארץ. גם איסורי ייבוא ארוכי שנים מסין הושעו, כדי לפתוח את הדרך בפני ציוד סיני מציל חיים.
הודו גם הפעילה תקציבי חירום כדי לספק חמצן לבתי החולים. עשרים חולים מתו השבוע בדלהי ממחסור בחמצן, וזהו אות קלון שהודו לא משלימה איתו. תת־היבשת מקבלת מהעולם מחוללי חמצן ומכונות הנשמה, אך הסיוע הוא גם פנימי: הצבא ההודי והמדינות המוכות פחות בפדרציה שולחים חמצן לבירה דלהי ולמחוזות האדומים. אם התחלואה היומית לא תסלים לכיוון חצי מיליון מאומתים, סביר להניח שהמחסור בחמצן במוקדי ההתפרצות ילך ויקטן.
המשבר האריך את החבל שממשלת הודו נותנת למגזר הפרטי, וכיום היא מאפשרת לשוק החופשי להיות פעיל יותר בהפצת החיסונים. במקביל למחיר המסובסד של החיסון לבני 45 ומעלה, הודו מאפשרת לגורמים פרטיים לרכוש מנות חיסון במחיר כפול, ולחסן את הצעירים יותר. האפשרות הזו צוברת פופולריות בקרב מקומות עבודה גדולים במגזר הפרטי, המעוניינים להבטיח שעובדיהם לא יידבקו בקורונה. כל זאת, לצד פריצת דרך חשובה: הודו תקבל עשרות מיליוני חיסונים של אסטרהזניקה שמונחים ללא שימוש על המדף האמריקני.
הפרדוקס הוא שהודו היא בית המרקחת של העולם, ויצואנית החיסונים הגדולה בתבל בטרם משבר הקורונה. אבל הודו לא יודעת לייצר בעצמה את חומרי הגלם של החיסונים; על רקע מתיחות ואף עוינות מול ארה"ב התקשר השבוע הנשיא ביידן למודי, והודיע לו שהאיסור על ייצוא חומרי הגלם של החיסונים להודו יוסר בעקבות המשבר. שרשרת הייצור מורכבת ורגישה, ולפעמים דרושה שיחה בין שני מנהיגי הדמוקרטיות הגדולות ביותר בעולם כדי לשחרר אותה.
אבל כאשר השרשרת משומנת, יכולות הייצור של ההודים פשוט פנטסטיות. המפעלים בדרום הודו מתכננים לייצר השנה 850 מיליון חיסוני ספוטניק, ומכון סרום במרכז היבשת היה יכול לייצר 100 מיליון חיסוני אסטרהזניקה בחודש מרץ אילוּ קיבל את התמיכה הדרושה מהממשלה. כעת ברור שרק ביוני יגיע המכון לקצב הייצור הזה. בהאראט־ביוטק ההודית מתכננת לייצר 700 מיליון מנות של חיסון הדגל שלה – הקובאקסין – בתוך שנה. השבוע קיבלה החברה יחסי ציבור מצוינים כאשר ד"ר אנתוני פאוצ'י, ראש כוח המשימה של הבית הלבן למאבק בקורונה, הכריז שהקובאקסין יעיל מול הווריאנט ההודי.
הודו היא קרבן של מזל טוב שהתהפך לרעה, ושל קוצר ראייה שגרמה לעצמה במו ידיה. אבל יכולות הייצור שלה מאפשרות לחסן בתוך שנה את כל האוכלוסייה הבוגרת שלה, ועוד להשאיר עודף נדיב לעולם. הניסיון העולמי מראה שלמרות המוטציות, מדינות שההתחסנות בהן מהירה ומקיפה צמצמו את התחלואה והתמותה. זה נכון בנוגע לישראל שבחרה בחיסון של פייזר, ונכון גם לבריטניה, שנשענה לא מעט על חיסון אסטרהזניקה.
"בזכות הטרגדיה" של החודש החולף, אבדה האדישות של אזרחי הודו. עכשיו – בניגוד לינואר – הם צובאים על שערי מרכזי החיסון. נותר רק לקוות שאמצעי הזהירות שהוזנחו וכעת ננקטים שוב, התרופות הניסיוניות והחיסונים יוכלו לנגיף החמקמק והמשתנה.
