ביום שישי שעבר קיבלה ז'קלין סייאס (61) את המנה השנייה של החיסון נגד קורונה, וכעת היא מוגנת מפני הנגיף. ז'קלין, בת דודתו הקרובה של אלברט בורלא, מנכ"ל תאגיד התרופות הבינלאומי פייזר, חוסנה למרבה ההפתעה דווקא בחיסון של אסטרהזניקה, החברה המתחרה.
"אמרתי לאקיס שהוא חייב לשלוח לי את החיסון של פייזר", היא מספרת לנו בחצר ביתה שעל רכס ההר בסלוניקי. אלברט, שכולם ביוון קוראים לו בשמו היווני "אקיס", צחק והתנצל במבוכה, מספרת ז'קלין. "אמרתי לו שזה לא פייר שאני כקרובת משפחה לא יכולה לקבל את החיסון של פייזר. אפילו אחותו הגדולה סאלי, שגרה כאן, התחסנה בחיסון של אסטרהזניקה", היא מציינת.
אף שבורלא הוא כיום אחד האישים המזוהים ביותר עם יוון, ולמרות קשרי הדם והזהות שלו עם המקום, אלה לא השפיעו על מדיניות החיסונים הנהוגה בה, גם כשהדבר נגע למשפחתו הקרובה ביותר. כמדינה החברה באיחוד האירופי, יוון מקבלת את החיסונים, בדומה ל־27 מדינות האיחוד, משש יצרניות שונות. רק חלק קטן מבני העם היווני, בעיקר בני 80 ומעלה, קיבלו עד כה את החיסון של פייזר, הנחשב לטוב מכולם.
נפגשנו השבוע בסלוניקי, לאחר מסכת תיאומים לא קלה. ז'קלין משתדלת שלא להחצין את הקשר הקרוב שלה עם מי שהפך בשנה החולפת ליהודי המפורסם ביותר בעולם. "אין לי מושג איך הצלחת לאתר אותי, כי מעטים יודעים שאנחנו קרובים", היא אומרת בחיוך. "אנחנו משתדלים שלא להחצין את הקרבה בינינו ולשמור על הפרטיות". לפני שנעתרה להיפגש, ז'קלין בדקה שקרוב משפחתה מסכים שתשוחח איתי, והשיבה לנו בחיוב רק לאחר קבלת אישורו.
אלברט, בן דודה, הפך בחודשים האחרונים למעין מדינאי בכיר שנשיאי מעצמות עומדים אצלו בתור ומבקשים שיספק להם מנות חיסון רבות ככל האפשר מתוצרת החברה שהוא עומד בראשה. בורלא, שסיפר כי נתניהו התקשר אליו עשרות פעמים, גם בשלוש לפנות בוקר, כדי לקדם את רכש החיסונים לישראל, התמודד עם פניות מנשיא ארה"ב הקודם דונלד טראמפ, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר־ליין. בורלא נחשב למנהל אמיץ שנטל סיכונים והשקיע הון עתק מתקציב החברה לפיתוח החיסון, ושליטתו במנגנון ההפצה בעולם מעניקה לו כוח עצום כמי שמחליט על סדרי העדיפויות בין המדינות.
ביוון מפנים את חיצי הכעס בעיקר כלפי האיחוד האירופי שמציב אותם במקום נמוך בסדר העדיפויות ומנהל מדיניות חיסונים שספגה ביקורת רבה. "האיחוד האירופי עשו הרבה טעויות במשא ומתן מול חברות החיסונים, והם גם לא מצליחים לדאוג באמת שכל המדינות יקבלו בצורה שווה", סבורה ז'קלין.
החותן, ז'אק אלחנתי: "ביוני דיברנו והוא הבטיח לי שיעשה הכל כדי שעד סוף השנה יהיה חיסון לקורונה. לא האמנתי וצחקתי, אבל בנובמבר הוא כבר התייצב מול כל העולם והכריז על החיסון"
אימו של בורלא, שרה (רולא), ואביה של ז'קלין הם אחים, והיא גדולה ממנו בשנתיים. מאז שנולדו גרו בשכנות, והם שומרים על קשר קרוב וחברי. "תמיד הרגשתי שהוא ילד שונה. היה לו אייקיו מאוד גבוה, והוא ידע והבין בכל דבר ששאלת אותו", היא מתארת. "הוא היה לומד הרבה, ואפילו בחופשות הקיץ, כשהיינו כל הילדים משחקים בחוץ ועל חוף הים, אם היו לו לימודים ועבודות לחופש הוא היה קודם מקדיש לזה זמן ואז יוצא לשחק. אפילו אימא שלו הייתה דוחקת בו לצאת ולשחק, והוא היה מסרב. היה אומר שקודם כול צריך להשלים את המשימות".
בחדרו בבית המשפחה הצנוע שבמרכז סלוניקי, היה אלברט הצעיר מנגן בגיטרה ובת הדודה ז'קלין מלווה אותו בשירה. הוא בעיקר אהב אז מוזיקת רוק. "הוא אדם מאוד שקט וצנוע, כולם רואים את זה. הוא לא עושה מעצמו גיבור, אף שהוא באמת גיבור. הוא נתן לנו את ההרגשה שגם עלינו להיות צנועים. הוא לימד אותנו שהשמיים הם הגבול, ואנחנו תמיד צריכים לכוון גבוה ואז להגיע ולכוון יותר גבוה".
קהילה שכמעט נכחדה
הם נפגשו לאחרונה כחצי שנה לפני פרוץ המגפה. "הייתי אצלו בבית בניו־יורק, הוא חי במקום מאוד יפה", מתארת ז'קלין. את השכנים שגרים בסמוך, הזמרת והשחקנית ג'ניפר לופז ומנכ"ל אמזון ג'ף בזוס, היא לא ראתה. "אני מאוד מתגעגעת אליו ומקווה שנתראה בקרוב". גורמים בממשל היווני סיפרו כי באוקטובר הקרוב הוא עתיד להגיע לביקור במדינה, ונערכים לקיים טקס קבלת פנים ממלכתי עם בואו. ככל הנראה הוא ישלב בביקור הזה חוב קטן: ביקור במדינת ישראל, שאליה היה אמור להגיע בפברואר, אך בוטל.
ז'קלין מספרת כי כמו אלברט, גם רעייתו מרים צנועה ומעדיפה שלא להתבלט. "גם מרים היא קרובת משפחה שלי, מצד אבא. אנחנו חברות טובות ואני חושבת שאקיס ממש זכה בה. מהבחורות היותר טובות שאני מכירה", היא מעידה. מהמקרר במטבח ביתה היא מורידה כמה תמונות מחויכות שלה עם מרים ומספרת בגאווה כי גם מואיס, בנו בן ה־22 של אלברט, "חכם מאוד" וגם לו צפוי "עתיד מזהיר".
אנו יושבים במרפסת הבית, ובעלה של ז'קלין, ניקוס, מגיש לנו קפה יווני מבושל עם ארומה נהדרת ומרקם סמיך. השבוע, בימים ראשון עד שלישי, חגגו ביוון את חג הפסחא והמדינה הושבתה מכל פעילות. זה המועד הקדוש ביותר בשנה לנצרות היוונית, אותו חוגגים היהודים כחג לאומי ומשפחתי. הסגר שמוטל כאן זה חודשים הגביל מאוד את החגיגות וההתכנסויות המשפחתיות, ובממשלה הודיעו כי לקראת 15 במאי יקלו על מגבלות התנועה והעוצר הלילי.
כאלפיים מאומתים חדשים לקורונה מאותרים בכל יום ביוון, שמתמודדת עם גל תחלואה נרחב ולא מקיימת מספיק בדיקות. בתי החולים מתקשים לספק שירותי רפואה מיטביים למאושפזים הרבים. למעלה מעשרת אלפים יוונים נספו במגפה, וכ־4 מיליון אזרחים חוסנו עד כה מתוך כ־10 מיליון. "המצב לא טוב", אומרת ז'קלין בדאגה.
היא מדברת עברית שוטפת, שכן בשנות השבעים שהתה כמה שנים בישראל כסטודנטית באוניברסיטת חיפה. על צווארה שרשרת עם מגן דוד. לדבריה, גם לבן דודה קשר קרוב עם ישראל. "הוא ביקר בישראל לא מעט פעמים, ואני יודעת שהוא מאוד גאה ושמח שהיא מובילה בחיסונים ובהצלחה עולמית. אבל ברור שאת ההחלטות העסקיות הוא עושה רק משיקולים כלכליים. ישראל ופייזר עשו הסכם טוב. נתניהו הצליח לשכנע את אקיס, ומשם הכול זרם".
מי שמארח אותי בעיר הוא הרב יואל קפלן, שליח חב"ד בסלוניקי, שנחשב לאהוד מאוד בקהילה. כמה דקות מבית חב"ד מצוי רחוב ויקטור הוגו, שבו שכנה בעבר חנות המשקאות של מואיס ואינתו בורלא, אביו ודודו של אלברט. החנויות ברחוב סגורות בשל החג, ושני עוברי אורח מבוגרים ניגשים אליי, סקרנים לדעת מדוע אני מצלם את אחת החנויות. כן, הם משיבים לשאלתי, הם זוכרים את חנות האוזו והליקרים של משפחת בורלא, שהייתה מותג מפורסם בעיר. הם מספרים כי בניינים רבים בסביבה שייכים ליהודים, או היו שייכים להם בעבר.
בשנים האחרונות זוכה העיר למבקרים רבים מישראל שמבקשים לטייל גם באתרי המורשת היהודיים. "אנחנו מאמינים שהסיפור של בורלא וסלוניקי יהיה מעכשיו חלק בלתי נפרד ממוקדי העניין של ישראלים כאן", אומרים אבי אזולאי ותומר שמעוני מחברת "סלוניקי IL", המקדמת תיירות והשקעות מישראל בצפון יוון. לדבריהם, "הסיפור של אלברט בורלא הוא סיפורה של קהילה ענקית ומשמעותית בעיר שנכחדה, ומבין המעטים ששרדו ממנה נולד מנהיג מעורר השראה".
אלברט בורלא נולד בסלוניקי שביוון, בשנת 1961. שורשיו נטועים זה מאות שנים במדינה, כנצר למשפחת בורלא שהיגרה למקום מספרד. אבות אבותיו החזיקו בעסקי תכשיטים, יהלומים ושעונים. במהלך השנים לא הרבה לדבר על זהותו היהודית, ולא משום שהסתיר אותה, אלא כי מטבע הדברים היא לא העסיקה את מכריו ואת עובדיו בפייזר. רק בשנים האחרונות הוא מדבר עליה, כחלק מהרצון לשמר את המורשת והערכים שספג מבית הוריו, מהמעטים ששרדו את שואת יהודי יוון שמחקה כמעט לחלוטין את בני הקהילה בסלוניקי.
בורלא וחבריו, בני דור שני לשואה, חוו ילדות מורכבת בצל הורים שהיו אודים מוצלים מאש. מרבית שורדי קהילת סלוניקי בחרו לפתוח בחיים חדשים בארה"ב או בישראל. "כשאבא שלי חזר מאושוויץ בגיל 18, אחרי שלוש שנים בגטאות, לא היה לו כוח לעוד מעברים והוא נשאר כאן והקים את חייו מחדש", אומר סמי, שהיה שכנו של בורלא בילדותם בסלוניקי. "אני ואלברט וכל החברים בני גילנו חווינו את השואה דרך ההורים שלנו, שחיו אותה במחשבות ובחלומות שלהם, אבל מרביתם לא היו מוכנים כלל לדבר על זה. גם אנחנו לא שאלנו כי ידענו שזה מעציב אותם מאוד".
שוחד למפקד הנאצי
ב־6 באפריל 1941 פלש היטלר ליוון, במטרה לאבטח את חזיתו הדרומית לפני שיצא ל"מבצע ברברוסה" ולמתקפה נגד בריה"מ. רובם הגדול של יהודי סלוניקי נרצחו באושוויץ. כאלפיים בלבד שרדו.
"למזלי, שני הוריי היו בין האלפיים הללו", סיפר בורלא בפברואר האחרון, בשיחת זום במסגרת מיזם הזיכרון של מוזיאון השואה בניו־יורק. במספר הזדמנויות השנה גולל בורלא את סיפור הישרדותם הלא ייאמן של הוריו. מבחינתו, תפקידו הנוכחי בהובלת, ייצור ואספקת חיסוני הקורונה לרחבי העולם – הוא גם מסר על רקע אימי הימים ההם: האנושות מתאחדת כעת במאבק נגד אויב משותף, מעשה שהתמהמהה לעשות אז מול נגיף השנאה והאנטישמיות.
כמו כל יהודי סלוניקי, שרה ומואיס בורלא נצטוו על ידי הגרמנים לעבור לדירה בגטו הצפוף, שאותה נאלצו לחלוק עם כמה משפחות יהודיות אחרות. בתחילה עוד הותר להם לצאת מהגטו עם הטלאי הצהוב על בגדיהם, אך במרץ 1943 נחסמו כל היציאות מהמקום. מואיס ואחיו אינתו היו מחוץ לגטו באותה שעה וכשהתקרבו אל השערים החסומים פגשו את אביהם שהמתין להם, עדכן אותם בהתפתחויות וביקש מהם לעזוב ולהסתתר. לאחר מכן שב לאחור אל רעייתו וילדיהם בגטו. "סבי, אברהם בורלא, אשתו רחל ושני הילדים הובלו בהמשך אותו יום אל תחנת הרכבת ונלקחו לאושוויץ. אבי ודודי לא ראו אותם יותר", סיפר אלברט בורלא.
שני האחים נמלטו לאתונה, שם הצליחו להשיג תעודות זהות מזויפות עם שמות נוצריים, וחיו במשך שנות המלחמה תחת זהות בדויה. כשחזרו לסלוניקי עם תום המלחמה, גילו שכל רכושם וחפציהם נגנבו או נמכרו. הם התחילו מאפס, ובנו בשותפות עסק משקאות מצליח.
סיפורה של שרה, אימו של בורלא והצעירה בין שבעה אחים, מטלטל אף הוא. אחותה הבכורה, שהייתה נשואה לנוצרי, המירה את דתה ועברה לגור בעיר אחרת, שבה אף אחד לא ידע על מוצאה היהודי. בעקבות חתונתה הוריה ניתקו קשר עמה, אך לאחר פלישת הנאצים למדינה פנה אליה האב, וביקש ממנה לבוא ולקחת את אחותה הצעירה. "סבי האמין שאימא שלי, שהייתה ילדה קטנה, תהיה בטוחה יותר עם אחותה הבכורה, ולא ידעו שהיא יהודייה", סיפר בורלא.
לקראת סוף המלחמה הועבר גיסה לתפקיד בכיר בסלוניקי, ושרה נאלצה להסתתר בבית החדש בכל שעות היממה, מחשש שמכרי המשפחה יזהו אותה וילשינו עליה. מדי פעם הייתה מסתכנת ויוצאת כדי לנשום אוויר צח. "היא הייתה כמו ציפור חופשייה", תיאר הבן את אופייה של אימו. באחת הפעמים זיהה אותה אחד השכנים והסגיר אותה לגרמנים. היא נשלחה למחנה עבודה שם עברה התעללות פיזית ומינית ממושכת.
ז'קלין, בת דודתו של בורלא: "אלברט לא עושה מעצמו גיבור, אף שהוא באמת גיבור. הוא לימד אותנו שהשמיים הם הגבול, ואנחנו תמיד צריכים לכוון גבוה ואז להגיע ולכוון יותר גבוה"
בכל יום בשעות אחר הצהריים היו הגרמנים מעמיסים קבוצה של אסירי כפייה מהמחנה, שולחים אותם מחוץ לעיר ושם יורים בהם למוות. גיסה של שרה, שביקש להגן על אחייניתו הקטנה, פנה אל מפקד הכוחות הנאציים בעיר ושילם לו כופר תמורת הבטחה ששרה לא תוצא להורג. "דודתי לא סמכה על הגרמנים", סיפר בורלא, "והייתה הולכת למחנה כל יום כדי לראות מי מועמסים על משאית המוות". יום אחד ראתה את אחותה מועמסת אל המשאית. היא רצה חזרה לביתם, סיפרה לבעלה וזה התקשר בבהילות אל מפקד הכוחות הנאציים ושאל מדוע הפר את הבטחתו. המפקד אמר כי יבדוק את העניין וניתק את הטלפון.
"הלילה ההוא היה הארוך ביותר בחיי דודתי ודודי, שידעו כי למחרת בבוקר סביר להניח שאימי תוצא להורג", תיאר בורלא. "למחרת, בצד השני של העיר, אימי עמדה בשורה לאורך הקיר לצד אסירים אחרים. רגעים ספורים לפני שמכונות הירייה החלו בפעולתן, הגיעו שני חיילים על אופנוע BMW והנחו את מפקד כיתת היורים לשחרר את אימי ואסירה נוספת. הן עלו למשאית, וכשנסעו משם, אימא שלי שמעה את אש המקלעים שוחטת את אלו שנותרו מאחור. זה צליל שנשאר איתה עד סוף חייה".
במצעד החיים, שהתקיים השנה באופן דיגיטלי והוקדש לאנשי הרפואה, השתתף גם בורלא. בנאומו חשף צד נוסף באישיותו, שנבנתה בצל השואה: "הוריי דיברו על השואה הרבה מאוד", סיפר. "הם עשו זאת כי רצו שנזכור את החיים שאבדו, שנזכור מה יכול לקרות כאשר נותנים לנגיף הרוע להתפשט ללא בקרה. אבל הכי חשוב, הם ביקשו שנזכור את הערך של חיי האדם. כשהוריי דיברו על השואה, הם מעולם לא דיברו על כעס או נקמה. הם לא לימדו אותנו לשנוא את אלה שעשו זאת למשפחתנו וחברינו. במקום זאת הם דיברו על המזל שהיה לנו בחיים. כל הסיפורים שלהם הסתיימו תמיד בציפייה מאתנו לראות את הצד החיובי של החיים ורק ליהנות מהם ולא לשנוא, כי השנאה מעכבת את החיים.
"לאבי היו שני חלומות בשבילי", הוסיף וסיפר בורלא. "הוא רצה שאהיה מדען, וקיווה שאתחתן עם בחורה יהודייה נחמדה. אני שמח לומר שהוא חי מספיק זמן כדי לראות את שני החלומות מתגשמים. לרוע המזל הוא נפטר לפני שנולדו ילדינו, אבל אימי חיה מספיק זמן כדי לראות אותם, וזו הייתה הברכה הגדולה ביותר עבורה".
בורלא, שהתרגשותו מהמעמד ניכרה על פניו, חתם את דבריו: "לא דיברתי על זה בפומבי עד לאחרונה, ואני מאוד שמח שעשיתי את זה. אם הסיפור שלהם ישכנע אדם אחד שיבטיח ש'לעולם לא עוד' ויתייצב נגד האנטישמיות, זה יעזור להפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר".
"הוא היה תמיד נער שתקן וצנוע מאוד", מספר סמי, חברו של בורלא. "שיחקנו כדורגל יחד בחצר. למדנו בבתי ספר של גויים והמורים היו אנטישמיים כלפינו. לא היו אז כמעט בכלל יהודים, כי הרוב לא שרדו בשואה".
סמי מספר כי בכל שנה הוא נוהג להיפגש עם חברו אקיס בחופשת הקיץ ביוון. בשנות ההתקדמות המטאורית של בורלא, הוא ורבים מחבריהם המשותפים לא היו מודעים לתפקידים שמילא. "לא ידענו שהוא כזה בכיר והוא לא התגאה בזה. בכל פעם שמענו שהוא מתקדם וידענו שהוא בכיר בחברה בארה"ב, אבל שהוא המנכ"ל הבנו רק כשהתפרסמו החיסונים. זו גאווה שאחד משלנו נמצא בכזה תפקיד, ומבחינתנו הוא מייצג את יוון והקהילה היהודית". על מרים, אשתו של בורלא, אומר סמי כי "היא מאוד נחמדה והרבה יותר פתוחה ממנו ופחות ביישנית. אבל גם היא מאוד צנועה באופייה ולא מבקשת להתבלט".
אקיס רוביסה, חבר ועד הקהילה היהודית ביוון, מבוגר מבורלא בחמש שנים. בשל פער הגילים לא הזדמן להם להתרועע יחד אך גם הוא הכיר את בורלא בשכונת מגוריהם, וזוכר אותו כבחור שקט שאינו מתבלט. "לא חשבנו כמובן שהוא יגיע למעמד כזה", הוא אומר. "משפחת בורלא לא הייתה משפחה עשירה והילדים שלה לא היו נסיכים שקיבלו הכול על מגש של כסף. הוא השיג הכול בעצמו, בעבודה קשה מאוד. אנחנו גאים בו, כבן לקהילה היהודית בסלוניקי שהתפרסם בכל העולם, על דברים טובים שהוא עושה ומוביל".
בורלא סיפר בעבר כי הוריו, מואיס ושרה ז"ל, דחפו ועודדו אותו לרכוש השכלה. אימו הייתה חוזרת מאספות הורים בבית הספר עם דמעות גאווה לאחר ששמעה ממוריו על כישרונותיו ומסירותו ללימודים. הוא נחשב לתלמיד מצטיין ומחונן שאהב מוזיקה, ולימד את עצמו לנגן בגיטרה ובבוזוקי.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון חבש בורלא את ספסליה של אוניברסיטת אריסטו בסלוניקי. בראיונות שהעניק בשנה החולפת לתקשורת היוונית הרבה לשבח את האוניברסיטה בה למד, לה הוא שומר פינה חמה בליבו. בנובמבר אשתקד העניקה לו האוניברסיטה אות הוקרה והערכה על תרומתו לעולם, והציגה אותו כ"יווני ששינה את העולם".
"יהודי ב–J גדולה"
"אלברט בכלל רצה להמשיך ולעסוק באקדמיה", אומר לי חותנו של בורלא, ז'אק אלחנתי, בשיחה שקיימנו בבית קפה, מרחק כמה מטרים מביתו. ישבנו מחוץ לבית הקפה עצמו, שכן הישיבה בחלליהן הפנימיים של מסעדות אסורה כעת ביוון. "הוא מאוד אהב את האוניברסיטה כאן בסלוניקי אבל ציידי מוחות מארה"ב זיהו אותו וחטפו אותו לעסקים. כשפנו אליו מפייזר הוא ניסה לנפנף אותם ואמר להם שהוא מבקש משכורת כפולה מהסכום שהם הציעו לו. הם מיד הסכימו, והוא מצא עצמו בסניף של פייזר באתונה. מהר מאוד הוא התקדם ועבר בין מדינות שונות ותפקידים בכירים בעולם, עד שהגיע לתפקיד המנכ"ל".
ז'אק בן ה־85 קיבל לפני כחודש את מנת החיסון השנייה של פייזר. "אלברט אמר לי שאין לי כל סיבה לדאגה כי החיסון הזה פשוט מצוין", הוא מספר. "בחודש יוני דיברנו והוא הבטיח לי שיעשה הכל כדי שעד סוף השנה יהיה חיסון לקורונה. לא האמנתי וצחקתי, אבל בנובמבר הוא כבר התייצב מול כל העולם והכריז על החיסון המוצלח והיעיל. הוא השקיע סכומי עתק מכספי החברה, והיה מוכן לעשות כל מה שיידרש כדי למצוא פתרון לאנושות. אני מאוד גאה בו. גם כשטראמפ היה מוכן לתת לו את כל הכסף שהוא זקוק לצורך הפיתוח והייצור, הוא לא היה מוכן לקבל כי לא רצה שום מחויבות פוליטית בתחום המדע ופיתוח החיסון".
גם המרחק הרב בין יוון לארה"ב לא מעיב על הקשר בין ז'אק לבתו מרים, חתנו אלברט ושני הנכדים התאומים, כיום בני 22. "אלברט אדם מאוד צנוע, מאוד נעים ואני מאוד אוהב ומעריך אותו. אנחנו מדברים בכל שבוע, בכל מוצאי שבת אני מתקשר אליו", הוא מחייך. "זה זמן שהוא נח בבית, ואנחנו יכולים לדבר ולשתף בחוויות. עם מרים בתי אני מדבר בכל יום, היא מאוד דואגת לי ותמיד דורשת בשלומי. אלברט חתני ומרים הבת שלי מאמינים שתמיד צריך לשאוף לאתגרים חדשים ולפתח כל הזמן עוד יעדים. לכן היה ברור לי שברגע שהחברה שלו תצליח עם החיסון הוא מיד יציב יעד חדש, כמו התרופה לקורונה שנמצאת עכשיו בהליכי ניסוי. בשבוע שעבר דיברנו והוא אמר שינסה לעמוד ביעד חדש נוסף, לפתח עד סוף השנה חיסון נגד קורונה שניתן לקחת אותו באבקה דרך הפה. אני מאמין שהוא יצליח".
אלחנתי עצמו יהודי גאה, ודודו כיהן בעבר כרב הראשי של יוון. בשיחה עמנו הוא מעיד על החיבור העמוק של חתנו לזהותו היהודית. "אלברט הוא יהודי ב־J גדולה. הוא תמיד גאה ביהדות שלו ואנחנו מאוד שמחים בזהות שלנו. נפגשנו לאחרונה לפני שנתיים, ומאז לא ראיתי אותו ואת הבת שלי מרים והתאומים הנהדרים שלהם. אני מאוד מקווה שבאוקטובר הוא יגיע לכאן כדי לקבל פרס הערכה וכבוד מהממשלה, ואז הוא יבקר אצלנו. אני מניח שהוא ינצל את הביקור גם כדי להגיע לישראל ומקווה להצטרף אליו. לא הייתי בישראל הרבה שנים, וזו תהיה בוודאי הזדמנות טובה".
"עבדתי בחמש מדינות, חייתי בשמונה ערים שונות ועבדתי עם אנשים מאוד מוכשרים מרחבי העולם", אמר בורלא בטקס קבלת אות ההוקרה מאוניברסיטת אריסטו שבה למד. "למרות כל מה שעשיתי והגשמתי, לא שכחתי מהיכן הגעתי ומי אני. מלבד ידע רכשתי באוניברסיטה תרבות, ערכים ואידיאלים שהפכו אותי למי שאני היום". נשיא האוניברסיטה, פרופ' דימיטריס קובלאס, אמר באירוע כי "הפרס הזה אינו מוענק ל'ד"ר אלברט בורלא' אלא ל'אקיס' שלנו. בן ארצנו ובן עירנו סלוניקי. אותו ילד שהיה משחק כמו כל ילדי העיר כאן בכיכר נבארינו".
זה לא היה הפרס הראשון שקיבל בורלא ממדינתו הגאה בו. באפריל 2019 הוענק לו פרס "המנהיג היווני הבולט ביותר" בתעשיית התרופות העולמית. גם במועדון הכדורגל "אריס סלוניקי" עשו כבוד לבורלא, ולפני כמה חודשים שלחו לו גופיית שחקנים ממותגת ששמו מודפס על גבה עם המספר 1. בורלא ידוע כאוהד ותיק של הקבוצה המקומית, שמככבת בליגת־העל היוונית.
עד פרוץ המגפה חילק בורלא את זמנו בין שבע ערים שונות בארבע מדינות. כשנשאל מהי הזהות שהוא הכי מחובר מבין היעדים שבהם חי עד כה, השיב: "אני מרגיש מאה אחוז יווני ומאה אחוז יהודי".
אל יוון ועיר הולדתו סלוניקי, מספרים מכריו כאן, הוא מקפיד להגיע מדי שנה לחופשת קיץ עם רעייתו ושני בניהם. הוא מחזיק בבית המשקיף לחוף הים, ובווילת קיט נוספת בעיירת הנופש חלקידיקי, השוכנת מזרחית לעיר, במרחק שעת נסיעה.
גם שנים ארוכות לאחר שעזב את יוון, המבטא הכבד שמתלווה לאנגלית שלו מהווה עבורו מקור לגאווה בזהותו ובמוצאו. לא אחת אמר כי "למרות שאני חי בניו־יורק, הכול בי עדיין יווני. אני מנסה להעביר את אהבת הארץ והמורשת לילדיי, שמכירים את יוון רק מהחופשות שלנו שם". עד שילדיהם בגרו, הם בילו בכל שנה במחנה הקיץ של הקהילה היהודית בסלוניקי.
סאלי, אחותו היחידה של בורלא, וילדיה, כמו גם חמותו וקרובי משפחה נוספים, עדיין גרים בסלוניקי והוא שומר איתם על קשרים חמים. בקהילה היהודית סיפרו כי סאלי נישאה לפני שנים רבות לנוצרי מקומי ואיננה שומרת על קשר עם הקהילה.
בריחת המוחות
עם סיום הדוקטורט שלו, שעסק ברפואת בעלי חיים, עבד בורלא במשך תקופה כווטרינר, עד שהצטרף לפייזר בשנת 1993. תפקידו הראשון בחברה היה מנהל חטיבת בריאות בעלי החיים של החברה ביוון. משם טיפס בהתמדה בסולם התפקידים, עד שהגיע לצמרת. לאחר תקופה שבה עמד בראש השלוחה היוונית של החברה, עזב את מולדתו בגיל 34 לצורך תפקידי ניהול שונים במדינות שונות באירופה. בהמשך התקדם לתפקידים בכירים יותר וכיהן כמנכ"ל בחטיבות פייזר באירופה, באפריקה, ובאסיה ובפסיפיק. ב־2009 מונה לעמוד בראש פעילות החיסונים העולמית של פייזר.
לאחר עשור שבמהלכו כיהן בתפקידים בכירים נוספים, ובמלאת לו 25 שנים בחברה, מונה למנכ"ל תאגיד הענק שהתרופות והחיסונים שלו נרכשים בכל העולם. אגב, כמי שלא למד באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב ולא היה מצויד בקשרים, בורלא נחשב לחריג ול"עוף מוזר" בצמרת החברה שציינה השנה 172 שנים להיווסדה.
לצד האהבה והגאווה שחשים כלפיו מרבית היוונים, יש גם כאלה שמביעים שנאה ואנטישמיות. בנובמבר 2020, עיתון יווני בשם "מקליו" הזהיר את קוראיו כי המנכ"ל היהודי של פייזר "יתקע בהם את המחט", תוך שהוא מכנה את החיסון של פייזר "רעל". המאמר הקונספירטיבי הופיע בעמוד הראשון של העיתון, עם איור המציב את בורלא לצד פושע המלחמה הנאצי, ד"ר יוזף מנגלה. המו"ל של העיתון ידוע כאנטישמי, וחודש לפני כן נקנס בסכום של 2,200 דולר לאחר שכתב מאמר שנאה נגד מנהיג לשעבר של הקהילה היהודית באתונה. בממשלה היוונית גינו את העיתון וכינו את הכתבה "אנטישמיות שפלה ביותר שמזכירה את ימי הביניים".
"לצערנו, כמו במקומות אחרים בעולם, מי שמאמינים בקונספירציות לרוב גם יהיו אנטישמים", אומר ההיסטוריון ליאון שאלתיאל, המשמש כנציג הקונגרס היהודי העולמי במוסדות האו"ם בז'נווה. "הקונספירטורים כאן מאמינים שבגלל שמנכ"ל פייזר הוא יהודי, זה הולם את התיאוריות השקריות שלהם. עם זאת, חשוב לומר כי הקול שהשמיעו לא זכה ליותר מדי תהודה והם הושתקו".
יוון, החברה באיחוד האירופי, איננה יכולה לרכוש חיסונים בעצמה, אלא נשענת על מערך החלוקה של האיחוד. היא מקבלת חיסונים מתוצרת אסטרהזניקה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מודרנה וכמובן גם מפייזר. מבצע החיסונים במדינה מתנהל בעצלתיים, ומרבית תושביה אינם מחוסנים. במדינה נשמעת ביקורת על כך שאף שמנכ"ל פייזר, שחברתו עומדת מאחורי החיסון הנחשב למוצלח והבטוח ביותר, הוא בן יוון – הם לא זוכים ליהנות מנתח גדול יותר של חיסונים.
הצלחתו המסחררת של היווני שהיגר לחו"ל העלתה לכותרות נושא כואב אחר: בריחת המוחות. בכלי התקשורת תהו מדוע "המדינה היוונית" מימנה את לימודיו של אלברט בורלא, אך את הצלחתו הוא "חוגג" בחו"ל. מאז המשבר הכלכלי שפקד את יוון בשלהי 2009, הולך וגדל מספרם של האקדמאים היוונים המהגרים אל מחוץ למדינה. כ־10 מיליון בני אדם חיים ביוון, ועל פי ההערכות בין 7־8 מיליון יוונים חיים בקביעות בחו"ל.
בריאיון לאתר יווני ביוני 2020 אמר בורלא כי הוא מכיר את המציאות העגומה הזו. "בריחת המוחות פגעה במדינה, שכן בעיקר הצעירים המשכילים והמוכשרים שלנו, שכישוריהם נדרשים בחו"ל, עזבו את המדינה כי בחוץ מחכות להם הזדמנויות קלות וטובות יותר. אלו אותם צעירים שביוון קיוו שיישארו ויסייעו בשיקום הכלכלה".
עם זאת, אמר בורלא כי מעולם לא התחרט על כך שעזב את יוון. "אני לא רוצה שהמסר שלי לצעירים ולבני הנוער ביוון הוא שעליהם להישאר ולא לחפש אחר הזדמנויות גם בחו"ל. יוון יכולה וצריכה ליצור מקומות עבודה טובים, מודרניים וטכנולוגיים, וזו לדעתי הדרך להחזיר אליה את אלו שעזבו". הוא סיפר ש"כאשר פרסמנו משרות במרכז סלוניקי, מספר רב מהמועמדים שפנו אלינו היו יוצאי יוון שרצו לחזור".
באותו ריאיון הוא גם בישר כי בחברת פייזר נערכים להקמת מרכז טכנולוגי בסלוניקי, שיעסיק כ־200 מומחים. המתחם לא יוקם כמחווה לעיר הולדתו, אמר בורלא. "רבים אומרים שהמרכז הזה לא היה מוקם אם לא היה לי עניין בסלוניקי, ובמובן מסוים הם צודקים. כלומר, ידעתי על הפוטנציאל של העיר הזאת, ויש לי את הכוח לגרום לדברים לקרות. אבל סלוניקי זכתה בהשקעה הזאת בזכות עצמה. אני יודע משהו שאחרים לא יודעים, שמרכז הפיתוח הזה יצליח מאוד, וזאת משום שאני מכיר את איכות המדענים שיוצאים מאוניברסיטת אריסטו ומכיר את הדחף והלהט של הצעירים היוונים ללמוד ולעבוד".
מטבע הדברים, גם בשל זהותו היהודית של בורלא והרצון לתאר אותו כגיבור, בישראל מייחסים לו את המצאת החיסון ופיתוחו. אך למעשה הפיתוח הראשוני רשום על שם חברת ביונטק הגרמנית. בהמשך היא חברה לפייזר לצורך המשך הפיתוח, הובלת הניסויים הקליניים, התמודדות עם הקושי הלוגיסטי, ייצור מנות החיסון והובלתן בכל רחבי תבל – אתגרים המצריכים את יכולותיו של תאגיד ענק כפייזר. עם זאת, בזכות מנהיגותו של בורלא, שהחליט באביב 2020 להקדיש את כל מאמציו לפיתוח חיסון אפשרי נגד קורונה, פייזר אחראית במידה רבה לתוצאה הברוכה.
בריאיון בספטמבר 2020 אמר בורלא כי בפייזר השקיעו וסיכנו למעלה ממיליארד וחצי דולר בפיתוח החיסון, תוך סירוב לקבל מענקים ממשלתיים. "רציתי לשחרר את המדענים שלנו מכל בירוקרטיה. כשאתה מקבל כסף ממישהו, זה תמיד יגיע עם ציפייה למעקב. הם רוצים לראות כיצד אנו מתקדמים, איזה סוג של מהלכים אנחנו הולכים לעשות ורוצים דו"חות. לא רציתי שאנשינו יתמודדו עם דבר מהדברים הללו, ולמעשה נתתי להם פנקס צ'קים פתוח כדי שיוכלו לדאוג רק לאתגרים מדעיים, ולא לשום דבר אחר. רציתי גם להרחיק את פייזר מהפוליטיקה".
"תהפכו את הבינוניות לאויב"
בפייזר הדגישו לא אחת כי הבחירה בישראל כמרכז הפיילוט העולמי לחיסוני הקורונה לא התקבלה בשל זהותו היהודית של המנכ"ל. למעשה, החיסונים הראשונים של פייזר, לאחר השלמת הניסוי הקליני, ניתנו בבריטניה כבר ב־8 בדצמבר 2020, ולאחר כשבוע גם בארה"ב. ישראל יצאה למבצע החיסונים הלאומי רק ב־20 בדצמבר, לאחר שראש הממשלה נתניהו הצליח לשכנע את בורלא בהתאמה המושלמת של המדינה לצורכי החברה ולאינטרסים שלה. זאת תוך שהתחייב לתשלום גבוה יותר עבור החיסונים מזה שפייזר קיבלה ממדינות אחרות. להצעה לבוא לישראל ולהשיא משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל, סירב בורלא בנימוס, ושלח במקום סרטון ברכה קצר.
פניותינו אל בורלא, באמצעות השלוחה הישראלית של פייזר והנהלת החברה בניו־יורק, בבקשת ריאיון או תגובה לכתבה – נענו בסירוב. בורלא לא שוחח עד כה עם כלי תקשות ישראליים, למעט ריאיון אחד לחדשות 12 בחודש מרץ. הריאיון התקיים בשל רצונה של פייזר להזים את הדיווחים כי בורלא ביטל את ביקורו בישראל שתוכנן לאותו שבוע, מפני הבחירות הקרבות ומשום שלא רצה להיתפס כמסייע לקמפיין של ראש הממשלה נתניהו.
"רציתי מאוד להגיע השבוע בגלל יום השנה למגפה, שחל היום", אמר בורלא ליונית לוי, "התכונַנו לזה זמן רב. חשבתי שזה יהיה מדהים אם אגיע קודם כול למדינה שאני אוהב. אני הרי יהודי וישראל היא מקלט עבור היהודים, לכולנו יש קשר מיוחד אליה, וגם התאריך. אבל הנסיעה הייתה די מסובכת, כי היא לא הייתה אמורה להיות רק לישראל אלא גם למדינות אחרות. הלוגיסטיקה לא הייתה מושלמת, אז החלטנו שאשאר פה". בתגובה לטענות על הניסיון של נתניהו להשתמש בו לקמפיין הפוליטי, החמיא בורלא ממושכות לראש הממשלה שהצליח לשכנע אותו ביתרונותיה של ישראל כמדינת הפיילוט. "התפקיד שלי הוא לא לעשות פוליטיקה", הבהיר, "יש לי אפס כוונה להתערב בפוליטיקה, במיוחד במדינה שאינני אזרח שלה".
חבריו של בורלא בסלוניקי מאמינים שחברם "אקיס" ימשיך להשפיע על העולם, וכי ילדי העתיד ביוון ילמדו על מנהיגותו ואישיותו. כבר כעת, הוא משמש לעיתים כמנטור לבני עמו הצעירים. "כדי להצליח בעולם הזה בעתיד, אתם צריכים לעשות כל תפקיד וכל משימה בצורה מושלמת כבר היום", אמר לסטודנטים באוניברסיטת אריסטו בטקס בו הוענק לו פרס ההוקרה. "תהפכו את הבינוניות לאויב. אל תכוונו אף פעם לתוצאות ממוצעות, אלא לגבוהות ביותר. וכשאתם מגיעים לתוצאה שאליה חתרתם, כוונו גבוה יותר ויותר עד שתגשימו את החלומות שלכם".
כשילדיו שאלו אותו באיזו דרך לבחור בחייהם, סיפר בורלא, הוא השיב להם כי מעולם לא פגש באדם מצליח שלא אוהב את מה שהוא עושה. "פגשתי אנשים רבים שאוהבים את מה שהם עושים ולא בהכרח מצליחים, אבל אף פעם לא ההפך. לכן, אם אתם רוצים להצליח, בחרו תמיד עבודה שאתם אוהבים ונסו לחבב אותה עוד ועוד, לא משנה אם אתם בתפקיד המנכ"ל או מנהל שיווק זוטר, כמו שאני הייתי כשנכנסתי לעבוד בחברת פייזר. אני ממליץ לכם לשמור תמיד על ראש פתוח, ולעולם לא לנסות לתכנן את הקריירה לעתיד. בצעו את העבודה הטובה ביותר שאתם יכולים לעשות, וההזדמנויות לקידום יופיעו בדרככם.
"ב־25 שנותיי בפייזר עברתי 14 או 15 תפקידים שונים לפני שהפכתי למנכ"ל. מעולם לא דחפתי לעמדה מסוימת, ולא ראיתי בתפקידים שעשיתי מקפצה לתפקידים אחרים. תמיד עשיתי עבודה טובה איפה שהייתי, ומישהו ראה אותי והציע לי להתקדם לתפקיד אחר".
הכתבה במסגרת גיליון עם עולם 2
הוועידה הבינלאומית השנייה, מקור ראשון
