"לפתע נתמלטה צעקת חרדה מגרונות הרבה. מעקה האבן שלגג נתמוטט, אנשים הרבה נפלו ארצה, על מרצפת האבן שבחצר, ורבים מהם, גם רבים מן העומדים למטה, נפצעו ונהרגו אגב נפילה או מחמת המפולת. אני גופי, כיון שדחק ההמון נתמעט, ניטלטלתי מרחק כמה שורות לפנים אך עוד עצרתי כוח לעמוד על הגג. קמה בהלה איומה. רופא לא היה במקום המעשה. מן ההכרח היה לשלוח שליח רכוב על סוס לצפת, להביאו משם, וכחמש שעות עברו עד שהגיע למקום. אך לנוכח האסון, שבו קיפחו כעשרים איש את חייהם ושלושים־ארבעים נפצעו פצעים חמורים, רפו ידיו לחלוטים. מששקעה אש המדורות שרוי היה המקום כמעט באפלה גמורה, וערימות הגוויות, נאקות הפצועים ויללות קרוביהם שיוו לו מראה של גיהינום".
בהיסטוריה אין טעויות חדשות. הכול כבר ראו ארובות עיניו של העולם. כך תיאר המנהיג הציוני ארתור רופין את הילולת הרשב"י במירון לפני 110 שנה, שגם אז הפכה מיום טוב ושמחה ליום אבל ומספד. קיפחו בה את חייהם 11 איש ועוד כ־40 נפצעו. ביום האבל שלנו, גרסת 2021, התאבלנו על 45 איש וביניהם צעירים רבים – שחייהם קופחו.
אף שההיסטוריה כותבת את עצמה במעגלים, אי אפשר שלא נשאל את עצמנו איך מונעים את האסון הבא. וכשמתחילים לחשוב על השאלה הזו בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים – מרחק ימים ספורים מיום ירושלים, וקצת יותר משבוע לפני חג השבועות – אי אפשר שלא לתהות כיצד נערכים אליהם הגורמים האחראים בשטח.
בכותל המערבי מתקיימים מדי שנה חמישה אירועים שבהם מידת הדוחק והצפיפות מרובה, וכך גם החשש כי אנשים ייפגעו: ברכת כהנים פעמיים בשנה (בפסח ובסוכות), יום ירושלים, ליל שבועות והמעמד ההמוני ביותר – אירועי הסליחות שלפני יום הכיפורים. מגיעים בו לרחבת הכותל, על פי הפרסומים השונים, לפחות חצי מיליון איש.
של מי הכותל הזה
בכל גן אירועים או אולם ניצב שלט המציין את מספר האנשים המרבי שהמקום מאפשר לאכלס. שלט כזה לא תמצאו בכניסה לרחבת הכותל. אז נכון שהמסורת שלנו מספרת שבעליות ההמוניות לרגל "לא אמר אדם צר לי המקום", וכי נעשה נס שבו "עומדים צפופים, ומשתחווים רווחים", אבל אנחנו פה לא סומכים על נסים. כלומר אולי כן, כי אנחנו סומכים על ה"יהיה בסדר" – הנס בגרסתו הישראלית והמרוככת, החפה מאלמנטים דתיים אך משופעת בחוסר אחריות.
תהיתי האם בעקבות האסון הנורא במירון נעשתה איזושהי הפקת לקחים בקרן למורשת הכותל המערבי, וחודדו נהלי הבטיחות. אף שמדובר על תוואי שטח שונה לחלוטין ממירון, לכותל, המצוי בלב העיר העתיקה, יש מורכבויות גאוגרפיות וביטחוניות משל עצמו. ובכן שיגרתי שאילתה לקרן למורשת הכותל וביקשתי להבין:
- האם קיימת תוכנית מסודרת למקרה חירום בכותל באחד האירועים ההמוניים שמתרחשים בו לאורך השנה – ברכת כהנים, ליל הסליחות האחרון, שבועות ויום ירושלים – הכוללת חילוץ של ההמונים מרחבת הכותל בשעת הצורך; מסדרונות חילוץ, פתחי יציאה וכן הלאה.
- האם לכל אחד מהאירועים שציינתי יש תוכנית סדורה של מקרים ותגובות שמתכללת את שלושת השלבים של האירוע – שלב ההתכנסות הכולל כניסת הקהל מכל מיני כיוונים, התחממות ולב האירוע הדתי, ושלב היציאה וההתפזרות.
- האם האחריות לנעשה בכותל מוטלת באופן בלעדי על הקרן למורשת הכותל, או שיש גופים נוספים האחראים על הפעילות השוטפת במקום? אם כן, מי הם, ועל מי למעשה מוטלת האחריות על התפקוד במקום בשעת אסון באירוע רב משתתפים.
- האם ישנה הגבלת משתתפים באירועים המוניים שמתרחשים בכותל? אם כן, מהי? אם לא, מדוע אין?
- האם בעקבות אסון מירון הוכנו תרחישים חדשים לכותל והופקו לקחים כדי למנוע את האסון הבא בגזרתכם?
הנה התשובה שניתנה לי: "הקרן למורשת הכותל המערבי מעסיקה יועצי בטיחות המלווים את הפעילות ברחבת הכותל המערבי ובאתרי מנהרות הכותל המערבי בכל ימות השנה. דגש מיוחד לסוגיית הבטיחות ניתן בתפילות המוניות ובתקופות עומס (ברכת הכוהנים, יום ירושלים וחודש אלול חודש הסליחות בו פוקדים את הכותל למעלה ממיליון איש)".
מיליון איש זה מספר מרשים בכל קנה מידה. אבל האם יועצי הבטיחות שמלווים את הפעילות בכותל יכולים לומר בפה מלא שאותם מיליון איש שמגיעים יחד לכלל אירועי הסליחות – שמורים ומוגנים? שככל שהדבר תלוי בהם לא תיפול שערה משערות ראשם של הבאים להתפלל?
שיגרתי שאלות נוספות. "תודה על התשובה", כתבתי, "אבל אני חייבת להבין בעקבות תשובתך – האם לנוכח אירועי מירון התקיימה התייעצות חירום של כל יועצי הבטיחות והגורמים הרלוונטיים? אם לא, מדוע? כמו כן אשמח לראות את אישורי הבטיחות בכתב לאירועים הגדולים, ולהבין מהי המכסה המדויקת של כמות המשתתפים בכל אירוע, כלומר כמה מותר להכניס על תא השטח בכל אירוע ואירוע? האם יש אישור לאירוע יום ירושלים, ומי אחראי לתת אותו? וכנ"ל לגבי שבועות". ליתר ביטחון ביקשתי גם לדבר עם אחד מיועצי הבטיחות המלווים את הפעילות בכותל, כדי לקבל ממנו תמונת מצב מלאה.
לדבר עם יועצי הבטיחות לא נתנו לי, אבל בתשובה לשאלות הללו נאמר כי "בקרן למורשת הכותל המערבי התקיימו דיונים רבים מאז האסון, כדי לבחון את הנהלים הקיימים שנים רבות והתחדדו בעבר מאז אסון ערד. יצוין כי לקרן יש ועדת בטיחות והיא פועלת בשיתוף כל הגורמים המוסמכים בכל אירוע ואירוע, ונערך רענון במידת הצורך".
טוב, אם התקיימו דיונים, ועוד רבים מאלו, ניסיתי להבין האם התקבלו גם החלטות אופרטיביות ולא מדובר רק על דיונים בעלמא. שוב שאלתי מהן ההחלטות האם הוטלו הגבלות על מספר המשתתפים, אבל תשובות נוספות לא קיבלתי. מצופה שהקרן למורשת הכותל, שבתחום אחריותה מתקיימים האירועים ההמוניים האלו, תעצור מלכת ותתעסק רק בשאלה איך מונעים את האסון הבא, ותפרסם את מסקנותיה לציבור.
בעיריית ירושלים הפנו אותי למשטרה. פניתי לרוני מרקוביץ', דובר מחוז ירושלים של המשטרה, מיהו איש הקשר שאליו אני יכולה לפנות לשיחה או להפנות שאילתות בנוגע להשלכות של הפקת הלקחים מאסון מירון על אירועים המוניים בכותל. הוא כתב לי: "כותל אחריות מורשת הכותל". הקשיתי: "כלומר במקרה של אסון חלילה בכותל, למשטרה אין אחריות על הנעשה במקום?". הוא ענה: "אין לנו האחריות במקום של הקרן".
בינתיים פורסם באתר "כיפה" שמשטרת ישראל עדכנה כי תתכנס להערכת מצב מיוחדת כהכנה לאירועי יום ירושלים ובסמוך לקיום הצעדה, אך בעקבות שאילתות שהגיש האתר נמסר כי "משטרת ישראל נערכת לאירועי יום ירושלים בהיערכות מיוחדת". על פי הדיווח ב"כיפה", גורם בכיר במשטרת ירושלים עדכן כי "השנה וביחס לשנים הקודמות תגבור הכוחות עומד על הפרק, זאת כדי להימנע מהמראות הקשים שראינו לפני שבוע בפרט ובשבועות האחרונים בכלל".
דוברו של השר לביטחון הפנים ענה לשאלתי במילה אחת: חיובי (כלומר, הגורמים האחראים הונחו להסיק מסקנות). כשביקשתי שיפרט מה נעשה ולראות את העתק הפנייה ותוכנה – לא זכיתי לתגובה. עוזרו של שר הדתות כתב לי שאין להם קשר לאירועים המתקיימים בכותל. גורמים במשרד ראש הממשלה, שהקרן למורשת הכותל היא שלוחה שלו, אמרו כי מנכ"ל המשרד הנחה את הקרן לקיים דיון. אבל בקרן לא מכירים הנחיה כזו.
גם ליועץ המשפטי לממשלה פניתי בשאלה: "האם יצאה הנחיה מלשכת היועמ"ש לקיים הפקת לקחים לגזרת הכותל המערבי, ולהיערך לאירועים ההמוניים הקרובים בכותל – יום ירושלים וליל שבועות? ככל שהדבר לא נוגע לתחום סמכותו של כבוד היועמ"ש, בסמכות מי הדבר?" הדוברת ענתה לי ש"מכיוון שלא מדובר בסוגיה משפטית, מציעה לפנות למשרד רה״מ או למשרד לשירותי דת".
אף על פי שברור כי יש צורך בהול לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לאירועים רבי משתתפים בעלי אופי דתי, נראה שנכון לעכשיו אין בנמצא תשובות מספיק טובות להתארגנות וחשיבה מחודשת אצל הגופים והמשרדים השונים האמונים על חיינו ובטיחותנו.
דרושות 150 יציאות
"בית הליבה", שיזמה הקרן למורשת הכותל המערבי לשימושה, הוקם חרף התנגדויות רבות. במסמך משנת 2012 שעסק בהתנגדויות מובאים דבריו של רמי שמש, מהנדס ויועץ בטיחות ששימש כיו"ר הוועדה לחוק אירועים המוניים במכון התקנים: "על פי דעתי המקצועית, בעת אירוע המוני רחבת הכותל הינה מקום מסוכן מאוד מפאת הצפיפות, ועלולה להוביל חלילה לאסון. במידה ותוך כדי תפילת המונים ייזרקו אבנים מכיוון הר הבית או אירוע חבלני חמור מכך, והמוני המתפללים יחפשו את דרכם אחורנית ואל מחוץ למתחם – אני צופה דריסה המונית של קהל העלולה להיגמר אף במוות כדוגמת אסון ערד.
רמי שמש, מהנדס ויועץ בטיחות: "הייתי מגביל אירועים בכותל ל־50־40 אלף איש. לא יותר מארבעה אנשים למטר. ההבדל בצפיפות בין 70 אלף ל־40 אלף הוא מאוד מורגש וקריטי"
"אישור תכנית בית הליבה אשר יקטין את רחבת הכותל ב־20 אחוזים, עלול להמיט אסון בעתיד. לדעתי, נחיצות הגדלת הרחבה עולה לאין ערוך על הצורך בפונקציות אותן עתיד בית הליבה לשמש", כתב המהנדס.
ומה קרה מאז? המבנה הוקם. בנייתו עוד לא הושלמה כליל וחנוכתו צפויה להתקיים עוד כשנה־שנה וחצי, ובשבוע שעבר מדינה שלמה ביכתה את מותם של הרוגי אסון מירון.
"מדינת ישראל מזהה שיש בעיה עם הנושא של אירועים שמוגדרים כאירועים דתיים, אבל ההבנה הזו עוד לא מתכנסת לפתרון", אומר שמש. "בחוק רישוי עסקים מוגדר אילו עסקים טעוני רישוי ואילו עסקים אינם טעוני רישוי. אירוע התקהלות תחת כיפת השמיים הוא פריט טעון רישוי לפי צו רישוי עסקים, אבל אם זה אירוע דתי – זה פריט שאינו טעון רישוי. באירוע במירון יש כמות אנשים מאוד גדולה בתוואי שטח מאוד קטן, ולא נצליח לעולם להגיע למצב של יציאות מילוט בכמות מספקת לכמות האנשים שמגיעה לשם.
"כך גם במסגד אל־אקצה, שברחבה שלו יש פוטנציאל להכניס כ־100 אלף איש. האם יש יציאות ל־100 אלף איש? לא! אזור הכותל זה אזור שיש בו אפשרות להכניס כ־60־70 אלף איש ברגע נתון, אזור מאוד לחוץ וצפוף. אם מגיעים ל־70 אלף איש זה מצב שכבר אי אפשר לנשום, מצב שדומה לרמות שראינו במירון". במקומות האלו, מסביר שמש, מתקיימים אירועים "עם כלל האישורים הנדרשים – חשמל, קונסטרוקציה וכו', אך ללא אישור בטיחות כי בטיחות כפי שאנחנו מכירים בחוק, לא יכולה להתקיים בהם".
זה נס שלא קרה משהו בכותל עד היום, לא?
"את צודקת. מראש אי אפשר להחיל את דרישות התקן והחוק על המקומות האלו".
למה אי אפשר להגביל מכסת משתתפים?
"באירוע המוני תחת כיפת השמיים צריך ליצור יציאות מילוט ביחס ישיר לכמות האנשים שיש באירוע. לאלף הראשונים דרושות שתי יציאות ברוחב 2.20 מטרים, ולכל אלף נוסף עוד פתח נוסף של 2.20 מטרים. כלומר, אם מדובר על אירוע של 150 אלף איש, דרושים 150 פתחים, 300 מטר רק של יציאות מילוט מהאתר. אפשר להבין שבאתרים דוגמת מירון או הכותל אין אפשרות לעמוד בדרישה הזו. זה לא שיש פה רשעות, הזנחה או קלות דעת, פשוט אין אפשרות טכנית לעשות את זה. על גבי המצב הזה צריך לשאול האם עושים מספיק כדי שלא יקרו אסונות. פה התשובה תהיה כנראה שלא, ושיש עוד מה לעשות. כלומר לא ניתן לומר שהאירועים שמתקיימים היום נעשים בניגוד לחוק, כי החוק לא חל עליהם, אבל כן ניתן להגביל את כמות האנשים".
מהי מכסת האנשים שהיית מגביל לאירועים בכותל?
"בערך 40־50 אלף איש. לא יותר מארבעה אנשים למטר. ההבדל בצפיפות בין מצב של 70 אלף ל־40 אלף הוא מאוד מורגש, וקריטי".
"חוק השמירה על המקומות הקדושים עוסק בהגנה על כבוד המקום ומניעת חילולו, ולא בענייני בטיחות. אסון מירון הוא תמרור אזהרה שמחייב לעגן בחקיקה נהלי בטיחות והגבלת משתתפים, בכל הנוגע לאירועים דתיים", אומר עו"ד גלעד קורינאלדי, מומחה בתחום המקומות הקדושים ובעל היכרות עמוקה עם אתר קבר רשב"י, שגם הקים מוקד משפטי לנפגעי אסון מירון. "אנחנו מדברים על ספרים קדושים, אנשים קדושים ומקומות קדושים, אבל צריך לזכור שהדבר הכי חשוב ביהדות זה קדושת החיים. חיי אדם זה הערך המרכזי ביותר ביהדות. ספק פיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה".
