"נדרשו לנו שנים לשכנע את תעשיית הבידור לא ללהק לתפקידי אנשים עם מוגבלויות שחקנים רגילים אלא דווקא בעלי מוגבלויות", מספר ג'יי בריאיון שהוא ורעייתו שירה מעניקים לנו מבוסטון. "לא היה לנו קשר ישיר לתעשייה הזאת, אבל היה ברור שיש לה השפעה אדירה על דרך החשיבה של החברה. דיברנו עם בתי הספר למשחק ועם ארגוני השחקנים, והיו לנו מאות פגישות מתסכלות. מול קבוצות אחרות – אפרו־אמריקנים, היספנים, אסייתים, להט"בים – התעשייה הבינה את השפעתם על החברה והייתה התקדמות גדולה. רק בנושא אנשין עם מוגבלויות היא התמהמהה, ואנחנו גאים להיות המובילים בנושא. בכך קבענו מסמרות לדורות. מישל אובמה אמרה פעם שהדרך הטובה ביותר להכיר אנשים השונים מאיתנו היא באמצעות הקולנוע והטלוויזיה".
מה שהניע את ג'יי לפעול בנושא היה הסרט "Blind", שבו אלק בולדווין מגלם דמות של עיוור. מדוע מלהקים שחקנים בלי מוגבלויות לתפקידי אנשים מוגבלים, שאלו בני הזוג רודרמן, ופתחו בקמפיין לשנות את התמונה. "שאלנו את האולפנים, מדוע לא תקיימו אודישנים לאנשים בעלי מוגבלויות כדי שיגלמו את התפקיד בעצמם? פקחנו את עיניהם והראינו להם את הפערים ואת היתרונות הכלכליים בשילוב. לקח שנים לשכנע אותם, אך בסופו של דבר הצלחנו עם תאגיד הבידור ViacomCBS ועם NBC Universal ואחרים, ולאחרונה הכרזנו על השתתפות של מיליון דולר בפרס האוסקר כדי שישלבו בו אנשים עם מוגבלויות. ואכן, טקס האוסקר האחרון היה לילה גדול לאנשים עם מוגבלויות".
לא עוד קרן
הטיפול באנשים עם מוגבלויות הוא רק חלק אחד מפעילותם הענפה של הרודרמנים, הרואים במעשיהם "תיקון עולם" מנקודת מבט יהודית. עד כה העניקה הקרן 80 מיליון דולר ל־350 ארגונים שונים, אחרי שבחנה היטב את תוכניות העבודה שלהם. הונה של קרן רודרמן נאמד ב־200 מיליון דולר. "היום יש ארגונים אחרים שמנסים לחקות אותנו, וזה מעיד על הצלחתנו", אומר ג'יי.
"לנו יש דרך ייחודית", מוסיפה שירה, "אנחנו יזמים ובאחריותנו להביא רעיונות ופתרונות ולא להמתין שאחרים יציגו לנו אותם. אנחנו מעורבים ישירות בכל יוזמה עד לפרטי הפרטים שלה, ורוצים לדעת מהן דרכי הפעולה, אילו תוצאות מצופות ומהו השינוי החברתי שיתחולל בעקבות הפעלתה. ביכולתנו 'לחנך' כל מוסד בנפרד להביט באופן כוללני על התמונה כולה. כך אנחנו יוצרים שיתוף פעולה בין הגופים השונים, והוא מביא לתוצאות טובות יותר".
ג'יי רודרמן: "שאלנו את האולפנים – מדוע לא תקיימו אודישנים לאנשים בעלי מוגבלויות כדי שיגלמו את התפקיד בעצמם? פקחנו את עיניהם. הראינו להם את הפערים ואת היתרונות הכלכליים בשילוב. טקס האוסקר האחרון היה לילה גדול לאנשים עם מוגבלויות"
את הקרן ייסד אביו של ג'יי, מורטון (מורט), בתחילת שנות האלפיים כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות. מורט קיבל אז בקשה להעניק תרומה גדולה במיוחד לאחד מבתי הספר היהודיים במסצ’וסטס, אך כאשר בני המשפחה הבינו שבית הספר איננו מקבל לכיתותיו תלמידים עם מוגבלויות, הם חשו כי הדבר נוגד את ערכיהם היהודיים. אז החליטה המשפחה לתקן את אי־הצדק ולהתמסר לשילוב מלא של ילדים ומבוגרים עם מוגבלויות, כחלק אינטגרלי מהמאבק למען צדק חברתי.
"הקרן היא 'משפחתית' בכך שבני המשפחה עובדים בה (כולל אחותו של ג'יי, שרון שפירו; מ"ט), אבל גם בכך שהיא מייצגת את הערכים המובילים את המורשת המשפחתית", מסביר לנו ג'יי. "בתחום האנשים עם מוגבלויות אנחנו רואים עניין של זכויות חברתיות ולא של צדקה גרידא".
לאורך כל השיחה מדגישים ג'יי ושירה שהקרן שהם מנהלים אינה עוד קרן ציונית המשחקת במגרש ארגוני החסד וקירוב הלבבות, אלא היא בעלת דרך ונקודת מבט ייחודיים משלה.
"אין חצי אתגר"
ג'יי רודרמן (54) נולד בבוסטון וגדל באזור. למד באוניברסיטת ברנדייס והשלים לימודי משפטים באוניברסיטת בוסטון, ובשנים הראשונות שימש תובע במדינת מסצ'וסטס. "גדלתי בבית יהודי מסורתי עם קשרים חזקים לישראל", הוא מספר. "בפעם הראשונה באתי לישראל בגיל 13 לבקר את קרובי משפחתי שעלו ארצה. שאפתי להיות מעורב בפוליטיקה האמריקנית והייתי סגן התובע המחוזי, אבל חיי השתנו כאשר ביקרתי בישראל במלחמת המפרץ, והבנתי שאני רוצה שישראל תהיה חלק מחיי. התפטרתי מתפקידי כדי לבלות כמה חודשים בישראל. למדתי אז באולפן 'עקיבא' בנתניה, ושם פגשתי את שירה שלימדה ערבית באולפן".
השניים נישאו, חזרו לבוסטון וג'יי החל לעבוד בשדולה הישראלית איפא"ק. אבל החלום הישראלי לא נגוז. הם קנו בית ברחובות, וג'יי הגיע לארץ כדי לעבוד למען צה"ל. ראש אכ"א דאז, אלעזר שטרן, שתמיד הדגיש את חשיבות הקשר עם יהודי העולם, יצר בעבורו תפקיד חדש: קצין קשר עם התפוצות. אחרי שנה עזב ועבר לנהל את מחלקת המנהיגות באיפא"ק ירושלים.
שירה נולדה בשיכון המזרח בראשון־לציון ב"משפחה פשוטה", כהגדרתה, להורים ילידי הארץ ממוצא הודי ואיראני שעלו בשנות החמישים. "גדלתי בבית ספרדי עם אמונה שכל אחד חייב לתרום למדינה כמיטב יכולתו, אם זה בהתנדבות בבית הספר או בשירות משמעותי בצבא. אבי היה שחקן כדורגל, חילוני, ואימי באה מבית דתי, כך שגדלתי בבית מאוד פלורליסטי. שירתי ביחידה 8200, והיו לי תוכניות לשרת 20 שנה בצבא. יהודים מאמריקה היו אז הדבר הכי רחוק מחיי, אבל הגורל רצה אחרת".
כאשר הגיעה לבוסטון לאחר נישואיה לג'יי, הציעה להפוך את קרן התרומות המשפחתית לגוף משמעותי ומשפיע. "מורטון אמר: בסדר, קחי מיליון דולר, אני לא מוכן להתחייב על שום דבר מעבר לכך. נראה אותך. אמרתי לו: אצלי אין חצי אתגר, זה עומד להיות משמעותי".
שירה אזרה אומץ, שהיה בהחלט דרוש בהתחשב בכך שמדובר בצעירה ישראלית בעולם העסקים האמריקני הגברי, שניסה אותה בכל צעד. בין השאר, היא מספרת, הוא הוזמנה לפגישה בשעת בוקר מוקדמת מתוך תקווה שלא תופיע. היא לא נרתעה מכך, והאתגרים רק חישלו אותה לשבור את תקרת הזכוכית.
שירה רודרמן: "אנחנו בסך הכול 15 מיליונים בעולם, אין לנו פריווילגיה להחרים חלקים בחברה. מכל קצווי תבל. עם מדינה אחת, שלא משנה באיזה ציר אתה בעולם היהודי שלך או האידאולוגי פוליטי, בסוף בעבור העולם אתה יהודי, זה הכול"
המעורבות הראשונה שלה בתחום הפילנתרופיה הייתה שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל ועם הג'וינט ביצירת מנגנון שיקדם את נושא בעלי המוגבלויות. שירה גילתה שהתוכניות בעבורם בישראל התמקדו בהקמת מערכות נפרדות ולא משלבות שיענו על צורכיהם, כמו בתי ספר נפרדים, מגורים נפרדים, מוסדות ונתיבי פעילות. "אנו ביקשנו להדגיש את שילובם בחברה, ובמשך השנים התחלנו להתייחס אל הפרויקט כאל נושא הקשור בזכויות המוגבלים ולא כאל מפעל צדקה ותמיכה".
דרושה משימה מאחדת
"אתה יודע מה הבעיה המרכזית שלנו כיהודים כיום?" שואלת שירה רודרמן. "בעבר התאחד העם היהודי במשימה להקים לעצמו מדינה, ואילו עכשיו אין לנו משימה מאחדת. אז מה אנחנו עושים? מתרכזים במה שחשוב לנו כקבוצות פרטיות, איש איש ומגזרו, וכך ההבדלים בינינו מתעצמים. הדבר החשוב ביותר הוא להגדיר משימה מאחדת. בקרן אנחנו מנסים לעודד את ממשלת ישראל להגדיר משימה מאחדת עם יהדות העולם. ליצור מין 'מועצת חכמים' משותפת, לשבת ולחשוב איפה נהיה בעוד שבעים שנה מעבר לשאלה מיהו יהודי".
ואכן, הרודרמנים רואים בקידום הקשר בין ישראל לתפוצות נושא קריטי, חיוני לשני הצדדים. "גיליתי את הבעייתיות בדו־שיח בין אמריקנים לישראלים כשעבדתי באיפא"ק", מספר ג'יי. "הדיון תמיד היה על ישראל – האיומים עליה, הסכסוך הפלסטיני, סוריה, איראן. גם כאשר ישראלים באו לארה"ב, דנו באותם נושאים. נוכחתי לדעת שהישראלים כלל אינם מבינים את הקהילה היהודית האמריקנית ומפתחים כלפיה תפיסות מוטעות. היה ואקום בהצגת היהדות לישראלים, כי שום ארגון לא עסק בזה. לקחנו לארה"ב קבוצות עיתונאים וחברי כנסת ודחפנו לקיים על כך דיונים בכנסת. אוניברסיטת חיפה הייתה היחידה שהכינה תוכנית לימודים לתואר שני בנושא הזה".
אילו תפיסות מוטעות יש לישראלים על יהדות אמריקה?
ג'יי: "יש גישה פשטנית שלפיה בגלל שהם יהודים הם קשורים אוטומטית לישראל. אני עצמי חייתי בחברה שככל שהתמסדה ונטמעה בקהילה האמריקנית, ישראל כבר לא עמדה במרכז חייה, גם אם אמנם הייתה חשובה לה. השואה חלפה והאיומים על ישראל כמו מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים הפכו לנחלת העבר. היחס לישראל השתנה, כך שגם הסכסוך הפלסטיני או האיומים מלבנון לא נתפסו כאיום קיומי. כידוע, רק חלק קטן מיהדות ארה"ב הוא אורתודוקסי. הדיבורים של חברי ממשלה, במיוחד הדתיים, נגד הרפורמים, הקונסרבטיבים והקבוצות האחרות בקהילה היהודית, שהן משמעותיות ובעלות השפעה פוליטית באמריקה, גם הם שגויים".
שירה: "הבורות נובעת מכך שהשיח עם יהדות העולם ובייחוד עם יהודי אמריקה מתבצע בקבוצות קטנות מאוד בחברה הישראלית. לא היינו נגישים לחלקים נרחבים בחברה הישראלית. הישראלי הממוצע נתקל ביהודי אמריקה רק דרך שלטי ההנצחה ותרומה הפזורים בארץ. ב־15 השנים האחרונות ברור לכולם שכל השיח מתבצע באמצעות הממשלה בלבד, ולנו, פשוטי העם, אין כל שיח עם יהדות העולם; אבל למעשה, פרטים רבים בחיינו קשורים קשר הדוק ליהדות אמריקה. הם בונים מתנ"סים, בתי חולים ואוניברסיטאות. אנחנו הישראלים מאמינים שאנחנו נמצאים במרכז החיים היהודיים בעולם, וזה פוטר אותנו מאכפתיות ליהודים אחרים בעולם. אם אנחנו המרכז – אחריותנו לעשות בדיוק את ההפך מכך. עלינו לחנך את עצמנו לתמוך ולהיות אחראים ליהדות העולם".
ג'יי: "היה לי חבר משפחה קרוב, הרב צ'רלס ויינברג, והיו לנו שיחות מעמיקות. הוא אמר לי שעתיד האומה היהודית יהיה בישראל ולא בגולה. לקח לי זמן להיווכח ולהאמין בכך. לבנות את החיים בישראל ולהיות עולה דור ראשון זה נפלא בעבור ילדיי, אך לי זה קשה. כשאמרתי את זה לישראלים קיבלתי תגובות שליליות רבות. אחד מחברי הכנסת הראשונים שהבאנו לאמריקה היה אבי דיכטר, אז ב'קדימה' והיום בליכוד. הוא אמר לי שהביקור פקח את עיניו להבין מהי יהדות אמריקה, שכן עד כה היה פוגש אמריקנים הבאים לישראל, או מגיע, מרצה על האיומים הביטחוניים על ישראל ונוסע הביתה".
כדי לגשר על הפערים בין ישראלים ליהודים אמריקנים, בנו בני הזוג רודרמן תוכנית שבה משלחת המורכבת מנציגי המגזרים השונים בחברה הישראלית, תוכל במשך שבוע ימים לפגוש מגוון רחב של יהודי אמריקה, מכל הקשת הפוליטית, החברתית, הדתית והאידאולוגית.
הרב עמיחי אליהו, יו"ר "איגוד רבני קהילות" הפועל לחיזוק עשרות קהילות ברחבי הארץ, אמר באירוע בבית הנשיא לאחר שחזר ממסע כזה: "הפיזיותרפיה הנפשית שעברתי במסע הזה ושאני עדיין עובר, מחייבת אותי לחשבון נפש על המשמעויות של האחים הנוספים שגיליתי מעבר לים".
עם הארגונים והגופים הישראליים שהקרן משתפת פעולה איתם נמנים אוניברסיטת חיפה, המכון למחקרי ביטחון לאומי, הסוכנות היהודית, עמותת "תולדות ישראל", תנועת נאמני תורה ועבודה וקרן גשר לקולנוע רב־תרבותי.
גאים להינשא ליהודים
ג'יי: "פעם אמרתי לח"כ לשעבר רונית תירוש, אתם חושבים שהיהודי האמריקני מחשיב את עצמו קודם כול יהודי ואחר כך אמריקני, אבל זה לא כך. בעבור היהודי האמריקני להיות יהודי לא חשוב יותר מלהיות אמריקני. הם לא מפרידים בין השניים. בסקרים שערכנו התברר שישראל אינה עומדת ברשימת עשרת הנושאים שאכפת להם מהם. ליהודי אמריקה אכפת יותר מהו הרכב בית המשפט העליון בארה"ב או ענייני זכויות חברתיות".
שירה: "חשוב להבין שלנו אין אג'נדה חוץ מלהפוך את הידע נגיש לכולם ולחזק את הקשרים. במגרש היהודי פועלים שחקנים רבים, אבל הגישה שלנו שונה. בדרך כלל אנו מתעניינים בקבוצות שסדר היום שלהן דומה לשלנו, רפורמים יתעניינו ברפורמים ואורתודוקסים באורתודוקסים. אנחנו עושים דברים אחרת. אף שאנחנו שייכים למגזר האורתודוקסי־מודרני, לא נדגיש את המגזר שלנו ונימנע מלהכיר מגזרים אחרים. עלינו להכיר זה את זה ולכבד זה את זה כדי שנוכל להתחזק. אנחנו בסך הכול 15 מיליונים בעולם, אין לנו פריווילגיה להחרים חלקים אחרים בעם שלנו. לא משנה היכן אתה ממוקם מבחינה יהודית או פוליטית, בסוף בעבור העולם אתה יהודי.
"הקהילה היהודית באמריקה היא המיעוט המצליח ביותר בעולם כיום, כי אנו חלק מהחיים האמריקניים בכל המובנים. הציבור הישראלי, כמו האמריקני, השתנה באופן דרמטי. עד לפני שש או שמונה שנים הוא לא הכיר את יהדות אמריקה כלל. היום, בדקנו אחרי הבחירות האחרונות וגילינו שיותר מ־70 אחוז מאמינים שישראל חייבת לפעול לחיזוק הקשרים עם יהודי אמריקה".
ג'יי: "יש מחשבה שככל שהיהודים נטמעים יותר, פחות אכפת להם מיהדותם ומישראל. המסקנה שלנו שונה: ככל שאתה נטמע יותר בקהילה האמריקנית אתה מזדהה יותר עם ישראל. אולי אינך יהודי שלם לפי ההלכה, אבל אתה מזהה עצמך כיהודי. ישראל היא ערך חשוב ועוצמתי בשבילם".
היחס לישראל מחזק את הזהות היהודית של יהודים באמריקה?
"תמיכה בישראל היא חלק מהעניין, אבל לא המרכז. הזהות היהודית נקבעת יותר על ידי שייכותם לבית הכנסת או לקהילה היהודית. למשל, רוב היהודים היו אומרים לך לפני כמה חודשים שהדבר החשוב ביותר הוא להיפטר מדונלד טראמפ ולכונן ממשל ראוי יותר".
שירה: "הדור הצעיר יודע הרבה פחות מדורות קודמים על ההיסטוריה היהודית. אם בדורות הקודמים הסיפור היהודי התמקד בייסוד המדינה אחרי השואה, או בחיזוק המדינה בעקבות המלחמות, הרי שכיום הדור הצעיר מתמקד במה שנקרא 'צדק חברתי' ועל פי הקריטריונים האלה נקבעות הדעות. להם ההיסטוריה אינה חשובה".
זה כולל את היחס לפלסטינים?
"כמובן, זה חלק מההזדהות עם מיעוטים בלי להתחשב בעובדות או בהיסטוריה".
שירה מספרת שהרב פרופ' יונתן זקס אמר לה פעם שעד שנות השמונים היהודים התייחסו לנישואי תערובת כאל מוקצה מחמת מיאוס, מסיבות דתיות וגם תרבותיות. היום, נישואין ליהודי או יהודייה הפכו לעניין להתגאות בו. "רבים מהזוגות המעורבים בוחרים לשלוח את הילדים לחינוך יהודי ולהיות חלק מהקהילה היהודית גם אם אינם יהודים על פי ההלכה", היא אומרת. "זה מהפך שהיהודים בישראל כלל אינם מבינים. העובדה שמקור ראשון מקיים ועידה העוסקת ביהדות התפוצות, מעידה על המהפך שחל בתפיסה הישראלית בכל הנוגע לאחריותה של ישראל ליהדות העולם, והרצון להיות חלק מהשיח.
"התרחבנו מארגון מקומי לעשייה במישור הלאומי, ועכשיו – הבינלאומי", מסכמת שירה. "יש לנו תפיסה של שינוי ומודעות גלובלית. אנחנו לוקחים את עבודתנו ברצינות, לא רק מחלקים כסף או פועלים ספורדית; אנו מקצוענים המעורבים אישית בכל פרויקט ומנתחים את ההשפעה שלו על החברה. זו אומנות של ממש.
"האג'נדה שלנו היא לעשות טוב, ואנחנו מתפללים שנוכל להמשיך גם לתחומים אחרים באותה התלהבות. אנו רוצים להזכיר לכולנו, בענווה ומתוך הכרת הטוב, שאנחנו רק חלק אחד בשינוי הזה. אנחנו זקוקים לשותפים, גם כאלה שלא מסכימים איתנו".
הכתבה במסגרת גיליון עם עולם 2
הוועידה הבינלאומית השנייה, מקור ראשון
