לא כך התכוון הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, לסיים את המחצית הראשונה של הקדנציה שלו, ואת כהונתו כראש מועצת הרבנות הראשית. נקדים ונסביר כי על פי הנוהג, כל אחד משני הרבנים הראשיים משמש במשך חמש שנים – מחצית הקדנציה – כראש מועצת הרבנות הראשית, הממונָה בין היתר על שירותי הדת והכשרות. באותו זמן, הרב הראשי השני מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול וכאחראי על מערכת בתי הדין. לאחר חמש שנים מתבצעת החלפה בין התפקידים. בהתאם לכך, בעוד שלושה חודשים יסיים הרב לאו את תפקידו כראש מועצת הרבנות ויעבור לכהן כראש בית הדין הרבני הגדול – התפקיד שמילא עד עתה עמיתו, הראשון לציון הרב יצחק יוסף.
תקופתו האחרונה של הרב לאו בתפקיד מלווה בשורה של סערות מבית ומחוץ, ששיאם עד כה היה לפני חודש, בהכרזת ארגון רבני צהר על כוונתם להקים גוף כשרות חדש בשם 'צהר פיקוח מזון', שיערער על מעמדה הבלעדי של הרבנות. בשונה מבד"צים פרטיים, שכשרותם נסמכת על קומת היסוד של הכשר הרבנות, מערך הכשרות של צהר יתחרה ברבנות ויעניק כשרות למסעדות ומפעלים שיבחרו לוותר על הכשרות הממלכתית. ב'צהר' טוענים כי הגיעה העת לבצע מעין הפרטה של הכשרות בישראל ולאפשר לגופים שונים להציע שירותי כשרות שהצרכן יבחר ביניהם, כאשר הרבנות תשמש גוף מפקח ורגולטורי בלבד.
בפעם הראשונה קמה קריאת תגר משמעותית נגד מעמדה של הרבנות מתוך שורות הציונות הדתית, הציבור שמתוכו צמחה הרבנות ושכל השנים היה נאמן לה וביסס את כוחה – אם כי צריך לומר שקיימת בציונות הדתית גם התנגדות רחבה ואף חריפה למיזם החדש. טענותיהם של אנשי צהר בדבר הבעיות הקיימות במערך הכשרות של הרבנות קיבלו ביסוס בדו"ח מבקר המדינה לפני כשנה, שהצביע על כשלים עמוקים במערכת. בין היתר הוזכרו בדו"ח בעיות בתחום אכיפת נהלי הכשרות, העסקה בלתי תקינה של משגיחי כשרות, היקפי שעות עבודה שלא ניתן לבצע בפועל ועוד.
בריאיון שאנו מקיימים בלשכתו בירושלים, הרב לאו מבקש להדוף את הטענות הללו ומצביע על שינויים לטובה שחולל מאז כניסתו לתפקיד. "אין היום מקום בארץ שיש לו תעודה אבל הוא לא כשר", הוא קובע. "כשהגעתי לכאן, לפני ארבע שנים וחצי, בדקנו וחשכו עיניי. בארבע ערים מצב הכשרות היה נורא ואיום. הגענו לרבנויות הללו, ובכוח הסמכות המוסרית והדתית של הרבנות הראשית עשינו מהפך וסדר, והיום אפשר לאכול בהן בלי שאלה. למקומות אחרים הגענו וראינו דברים מצוינים, ויש מקומות שצריך להמשיך לשפר ולתקן. זה לא שמבקר המדינה אמר שכל מערכת הכשרות בארץ היא גרועה. הדו"ח התמקד בעיקר בירושלים ובתל־אביב, אבל משום מה כל אלה שצועקים לא הדגישו שבאותו דו"ח כותב המבקר שמערכת הכשרות בתל־אביב מעולה. מצאו שברבנות ירושלים יש מה לתקן, ואנחנו עובדים לתקן את הליקויים. מבקר המדינה עושה נאמנה את תפקידו ודיווח על מה שראה, אבל מי שחי את השטח יודע שיש פה הגזמה פרועה. מתוך כל־כך הרבה משגיחי כשרות, כן, יש גם בעייתיים. אנחנו עושים כיום הרבה יותר הכשרות למשגיחים, ודואגים שהם יהיו עם הרבה יותר ידע ותעודות".
בצהר אומרים שברגע שאתם תעמדו בסטנדרטים ותקיימו מערכת טובה והגונה, הם יצטרפו אליכם.
"זה עיוות של האמת לומר את המשפטים הללו, זו לא אמת. אני לא יודע לומר דבר על גוף הכשרות הזה, כי לא ראיתי שום דבר ממנו אלא רק דיבורים. אני יודע לדבר על המעשה. אני מכיר את מערכת הכשרות מזה 25 שנה, הקמתי מערכות כשרות מפוארות במודיעין ובשוהם. מי שעוסק בארבע השנים האחרונות בשיפור המערך הזה ברמה הארצית, זה מי שיושב כאן ליד השולחן הזה. כשנכנסתי לתפקידי הקמתי ועדה של אנשי מקצוע לבחינת נושא הכשרות, שהחלה את עבודתה עם השאלות הפשוטות ביותר ובחנה את כל הנושא מראשיתו. מועצת הרבנות הראשית קיבלה את מתווה הכשרות החדש שהוועדה גיבשה, ובחצי השנה האחרונה אנחנו עמלים תחת סד עצום עם כוח אדם מצומצם ביותר. אספנו 15 מנהלי מקצוע שיושבים לקבוע, לדוגמה, כמה זמן משגיח צריך להיות בכל מסעדה. הם באים מהשטח, לא מהאקדמיה".
אחת האמירות המרכזיות של ראשי 'צהר' היא שחשו כי אין עם מי לדבר ברבנות הראשית, וכי הליקויים בהתנהלותה אינם מותירים להם ברירה אלא לעקוף אותה. הרב לאו דוחה את התיאור הזה וטוען כי ההפך הוא הנכון, וכי הזמנתו להידבר ולשוחח לא נענתה כראוי. "הוועדה שהקמנו ראיינה והזמינה כל מי שיש לו מה לומר, שיבוא ויציע כיצד אפשר לשפר את המערך הזה. גם רבני צהר הוזמנו, והם באו והשמיעו את דברם. שאלו אותם כמה שאלות, לחלקן היו להם תשובות ולחלקן לא. חלק מהטענות שלהם כבר היו מיושמות, והוועדה ביקשה מהם לחזור עם תשובות לעניינים נוספים, אבל עד היום לא ראינו אותם שוב.
"לפני כחצי שנה", ממשיך הרב לאו ומגולל את הדברים מנקודת מבטו, "הם צלצלו שאבוא אליהם לכנס 'פסטיבל שיח והקשבה'. לא יכולתי להתפנות ולצאת למלון שבו שהו באותו יום, והמזכירה שלי אמרה להם שיבואו לכאן. היו להם תירוצים מפה ועד הודעה חדשה למה הם לא יכולים לבוא, ושהם בכלל לא יוצאים מאולם הכנסים במלון". הרב לאו שולף גזיר מודעה מאחד העיתונים המגזריים, ואומר בלעג: "פתאום אתה מסתכל ורואה מודעה של רבני צהר, שבה נכתב שהם יוצאים לפגוש את הציבור בבנייני האומה, בבית המשפט העליון, במשרד החוץ, במשכן הכנסת ואפילו בסינמה־סיטי. אבל לאיפה הם לא רצו לבוא? לרבנות הראשית. מה אתם הולכים לסינמה־סיטי, אתם 'רבנֵי'?! אמרנו להם בואו אלינו לרבנות הראשית, והם התחמקו באלף דרכים. לכל מקום הם יצאו כדי לעשות פסטיבל שיח והקשבה, אבל רק עם הרבנות הראשית לישראל הם לא רוצים לא שיח ולא הקשבה. בשבוע שעבר פגשתי את הרב יובל שרלו (חבר הנהלת צהר; י"ק), ואמרתי לו: 'אתה מעוות את המציאות, אתה אומר שדיברתם עם הרבנות על הכשרות והם לא הקשיבו לכם. הוזמנתם, ועד שבאתם ועשיתם קולות – בסוף באתם לשעה אחת. שאלו אתכם שאלות ואמרתם שתחזרו עם התשובות ולא חזרתם".
"חושדים רק בחובשי כיפה"
ניכר שהנושא נוגע עמוק בנפשו של הרב לאו, ולרגעים אף מוציא אותו משלוותו הקבועה. מבחינתו לא מדובר במאבק אישי, אלא במאבק על כבודה של הרבנות הראשית שהוא מופקד עליה. הרב לאו מבקש להבהיר כי מבחינתו הזירה התורנית וההלכתית היא העיקר, וכי היה שמח להתמקד בה ולא בנושאים פוליטיים, אך אינו יכול שלא להגיב לדברים הנאמרים נגד הרבנות. "אני לא מתעמת עם צהר ואני לא רוצה להפוך את השיחה עליהם", הוא אומר. "העיסוק בהם הוא לא המרכז בפעילות שלי ובעבודה שלנו כאן".
לפני כשנתיים הגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ הצעת חוק שנועדה ליצור אחידות ושקיפות בתחום נהלי הכשרות בכל הארץ. החוק, שזכה לתמיכתם של הרבנים הראשיים, לא אושר בכנסת. הרב לאו מאשים את רבני צהר ואת יו"ר הארגון הרב דוד סתיו (שכזכור התמודד מולו על התפקיד), שהלחץ הפוליטי שהפעילו הכשיל את החוק. לטענתו, בשעה שהם מתלוננים על ליקויי הרבנות, הם פוגעים בניסיונותיה להסדיר ולתקן אותם: "אני עובד כדי להחיל נהלים קבילים ואחידים של כשרות בכל הארץ, שיחייבו את כל הרבנויות, נהלים טובים שלוקחים בחשבון תמונה רחבה של כל עם ישראל. מי שמפריע אלה אותם הגופים שצועקים נגד הכשרות של הרבנות הראשית. הם נלחמו בהצעת החוק של סגן השר הרב בן־דהן (שהגיש את ההצעה לראשונה בעבר; י"ק) ובהצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ". בשיחה עם ח"כ סמוטריץ הוא מאשר את גרסתו של הרב לאו להשתלשלות העניינים.
טענה מרכזית שעלתה בדו"ח המבקר ושגם רבני צהר מצביעים עליה, היא מערכת היחסים בין המשגיח לבעל המסעדה או המפעל, שנותן לו את שכרו. על פי מבקרי הרבנות, זוהי מציאות בעייתית שמקשה על המשגיח להיאבק בבעיות שהוא מגלה אצל נותן לחמו.
הרב לאו מתקומם בכל מאודו נגד הטענה הזו: "ממי היועץ המשפטי בכל עירייה מקבל את שכרו? מראש העיר, והוא כפוף מקצועית למשרד המשפטים. כך גם הווטרינר העירוני, מקבל משכורת מראש העיר וכפוף מקצועית למשרדי החקלאות והבריאות. פתאום כאן אתה חושש שהמשגיח יפחד לפסול סיר בשר בגלל שאלה הלכתית, ושהמעסיק יכעס עליו? למשגיח הזה אין כיפה על הראש? אין לו יראת שמיים ורב שמפקח עליו? כשראש העיר אומר לווטרינר שהוא יהרוס לו יריד אוכל לתושבים בגלל סירוב לאשר את הבחינות הווטרינריות, למה במקרה כזה לא תחשוד שהוא יעגל פינות בשביל ראש העיר? אתה חושד רק בחובשי כיפה, כי מצאת אחד או שניים שסרחו? לא מצאת יועץ משפטי או מהנדס עיר שסרחו? תפסיקו להפוך את זה לעיקר הכשרות. זה לא נכון, ובטח שאסור להפוך את משגיחי הכשרות לשקרנים".
מדוע שלא תעסיקו את המשגיחים בהעסקה ישירה, כמו שהובילו ברבנות עכו ולאחרונה גם בפתח־תקווה?
"האוצר לא מוכן בשום אופן להוסיף תקנים חדשים לשירות הציבורי. לכן אנחנו מבקשים להעסיק משגיחים במסגרת הרפורמה באמצעות חברת קבלן שלא מרוויחה יותר משני אחוזים, וכך גם מחיר הכשרות לא יתייקר. אני לא יכול להתחייב בפריסה ארצית שהשירות לא יתייקר, אבל אנחנו שוברים את הראש ובודקים עם אנשי המקצוע כל הזמן".
הבעיה היא שרבני הערים לא מקשיבים לכם, כל אחד שריף לעצמו ולא מחויב להוראות הרבנות הראשית.
"לשם כך רצינו את החוק, ואולי סוף־סוף הגיעה השעה לתקן את מערכת הכשרות בצורה אמיתית באמצעות חקיקה. מעבר לזה אולי תופתע, אבל רוב הרבנויות בארץ מקשיבות לרבנות הראשית, מכירות בנהלים ומשתפות פעולה".
גיבוי מפתיע
כאמור, המהלך של צהר נתקל בהתנגדות של שורת רבנים נרחבת ובהם בכירי הרבנים בציונות הדתית, ואף מתוך הארגון עצמו. בין המתנגדים, שחלקם התבטאו בחריפות נגד המיזם: הרב חיים דרוקמן, הרב זלמן מלמד, הרב צפניה דרורי (ממייסדי 'צהר') והרב יעקב אריאל (נשיא הארגון בעבר). הרב לאו שואב עידוד גם מתמיכה שהוא מקבל מהציבור החרדי, שכידוע אינו רואה ברבנות הראשית את מורת דרכו ואינו נסמך על כשרותה, לפחות לא באופן בלעדי. לדבריו, ההנהגה החרדית מבינה את חשיבותה של הרבנות כקומת יסוד למערכות הכשרות והדת בישראל, שעל גביה אפשר לבנות את הבד"צים השונים.
הוא שולף מן המגירה עותק של העיתון 'יתד נאמן', ומקריא כמה ציטוטים: "תראה איך אפילו בציבור החרדי מבינים שהמהלך הזה מסוכן גם לכשרויות המהדרין. הרב גבריאל פפנהיים מוועד הכשרות של העדה החרדית אומר: 'הפקעת המונופול על הכשרות מיד הרבנות הראשית תזיק לציבור החרדי. ועדות הכשרות השונות שומרות זו על זו, משגיחי הרבנות הראשית פוקחים עיניים עלינו ומעירים לנו הערות וכולנו נבנים מכך. הם לומדים מאיתנו ואנחנו לומדים מהם. אנחנו נצא הניזוקים מהעדר הכשרות של הרבנות הראשית'. והנה תראה מה אומרים בוועד הכשרות של 'שארית ישראל': 'הכשר הרבנות הוא הקומה הראשונה של הכשרות, עליה מתבססים הבד"צים. בלי הכשר הרבנות ניאלץ להתחיל מאפס ואולי ממינוס. נכון להיום, הנהלים המסודרים והברורים של הרבנות בונים את המערך הראשון, עליו מוסיפים הבד"צים השונים נהלים נוספים'".
אולי הם לא קראו את דו"ח מבקר המדינה?
"להפך, אולי מבקר המדינה לא ראה את השטח. הם מדברים מהשטח, אלה העובדות".
אי אפשר להתחמק מהשאלה המתבקשת: האם הרב אוכל במקומות שיש להם כשרות של רבנות בלבד?
"זו שטות ו'עם־ארצות' לשאול האם הרב אוכל מהכשרות שהוא חותם עליה, ואם הוא לא אוכל סימן שזה לא רציני. אני אומר לך בצורה הכי ברורה: מי שאוכל אבקת חלב נוכרי יש לו על מי לסמוך, אבל אני אישית מחמיר על עצמי ולא אוכל. לכן אתה מצפה שאני לא אחתום שאבקת חלב נוכרי זה כשר? כך גם לגבי החילוק בין בשר כשר ל'חלק־מהדרין', ועוד".
אולי כבר פספסתם את הרכבת. בסקר שנערך עלה כי רבים בציונות הדתית יאכלו מהשגחת 'צהר'. כשנכנסת לתפקיד דיברת על כך שתוביל רבנות אחרת, מכילה ושקופה יותר בענייני נישואים, גיור ועוד. נראה כי הרבנות לא נמצאת במקום הזה, ואדרבה, היא הרבה יותר שנואה ומותקפת. איך הגענו לכך שאפילו הציבור הציוני־דתי, המעוז האחרון של הרבנות, תוקף אותה?
"לצערי, לאינטרסנטים רבים נוח מאוד לזרוק כל עוול על הרבנות הראשית. הרבנות לא אחראית על כל בלנית בשדרות או על עובד חברה־קדישא בשלומי. יש בישראל שלושה גופים שאחראים על תחום היהדות: הרבנות הראשית, בתי הדין ומשרד הדתות, אבל כל עוול תולים על הרבנות. לצערי בעלי אינטרסים, כולל בציונות הדתית, מלבים את האש במקום לקרב לבבות. גופים שעושים מאמץ עצום להעביר את מדינת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה', שמים זרקור עצום על גופי הכשרות ולצערי חוברים אליהם רבנים מהציונות הדתית. המציאו למשל שקר שכביכול בפיקוח על הבנייה יש רק 17 עובדים במשרד העבודה והרווחה, וברבנות הראשית עובדים 15 אלף מפקחים. זה שקר, הלוואי והיו. בכל עיר יש פיקוח עירוני על הבנייה, וכך גם בכל עיר יש גם משגיחי כשרות. ברמה הארצית יש לנו ברבנות הראשית שלושה אנשים בלבד שמתרוצצים בארץ וחושפים כל הזמן הונאות כשרות. אני לא אומר שהכול נקי, לא הכול חלק, אבל אסור לעוות כך את המציאות".
הרב לאו מותח ביקורת גם על מיזם הנישואים של 'צהר'. בארגון מתהדרים בכך שכרבע מהזוגות החילונים הנישאים בישראל עוברים דרכם, ומוותרים בזכותם על אפשרות של נישואים אזרחיים בחו"ל. "אותי לא ילמדו, וזו הפעם היחידה בכל הריאיון שאני אשתמש בביטוי הזה – 'עוד מבית אבא' אנחנו יודעים מה זה קירוב לבבות", הוא אומר בהתרגשות, ומתכוון כמובן לאביו, הרב ישראל מאיר לאו, שישב גם הוא על כס הרב הראשי. "גם לא ילמדו אותנו מה זה לעשות רבנות, כי אנחנו עשינו ועושים".
בעיני הרב לאו, גל המתקפות על הרבנות הראשית מבטא תהליכים עמוקים יותר. "צריך לזכור מה מונח לפנינו על השולחן, שישים שנה שבמדינת ישראל היה ויכוח האם זו מדינה יהודית או מדינה של יהודים. האם המדינה הזאת באה לקבץ לכאן יהודים, או שהיא מדינה יהודית עם סממנים יהודיים שהם חלק מהפרהסיה שלה. בעשר השנים האחרונות נוספה משוואה נוספת, ההגדרה של מדינת כל אזרחיה, ויש מי שדוחף את האג'נדות האלו כל הזמן. הכי טבעי שהרבנות תהיה בפרונט, כי היא זו שמייצגת את הצד השני למדינת כל אזרחיה, את המדינה היהודית. לצערי, גם אנשי בית הכנסת נופלים לתוך הבורות האלה, ומכאן מגיע מה שאתה מתאר כשנאה וכאיבה. אגב, הקולות הללו נגד הרבנות הם לא חדשים. כל הרבנים הראשיים לשעבר עמדו תחת מתקפה בנושאים שקשורים לדת ומדינה, מהרב אונטרמן והרב נסים, ועד אבי הרב לאו והרב בקשי־דורון. מה שהתחדש עכשיו הוא שגם ציבור דתי שותף למתקפות הללו, וזה מה שכואב לי.
"יש אווירה של עליהום על כל סממן דתי במדינה. מתחילים לחפש כל סממן יהודי בספרי הלימוד וצועקים על 'הדתה'. אני לא מבין על מה הם מדברים, תקראו את פקודת היום של שייקה גביש, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים. היא הייתה הרבה יותר דתית מפקודת היום של עופר וינטר בצוק איתן. ותראה איזו התנפלות עליו, על מה? על זה שרוצים להזכיר להם למה אנחנו פה במדינה שלנו. כשאתה רואה מי הגופים שנלחמים במכינת עלי, מי הגופים שנלחמים בכל איזשהו רב שנשמעת ממנו איזו אמירה, הכול חוזר אל אותה נקודה. לכן מפריע לי כל־כך שגופים של ציבור דתי שותפים גם הם לקולות האלו. כל אחד שמקבל מהם (מארגונים הנאבקים בדת וברבנות; י"ק) מחיאות כפיים, צריך לשאול את עצמו איזה אג'נדות ומאבקים הוא משרת".
נושא נוסף שמלבה סערה ציבורית הוא שילוב הנשים בצה"ל. מהי האמירה שלך לבת שרוצה להתגייס?
"ההחלטה של מועצת הרבנות הראשית בעניין הזה שרירה וקיימת, שתפקידן של בנות לא לשרת בצבא ההגנה לישראל. לא היה רב אחד ששינה את ההחלטה הזאת מקום המדינה. הרב הרצוג חתום על ההחלטה הזאת יחד עם הרב ניסים, הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה גורן, הרב מרדכי אליהו וכן הלאה. אנחנו הולכים על פי התורה, והתורה לא משתנה כל־כך בקלות רק כי ערוץ 2 רוצה. אני לא אשנה את ההחלטה שקיבלו כל קודמיי וכל החברים במועצת הרבנות הראשית".
עמיתך הרב יוסף אמר בכנס 'מרכז רבני אירופה' ברומניה שהוא קרא לאדמו"ר מגור להחרים את רכבת ישראל בעקבות העבודות בשבת. מה הייתה עמדתך?
"הסיפור הוא הפוך, זו הייתה יוזמה של האדמו"ר מגור, ששלח לפה שליח להחתים אותנו. אני לא חתמתי. אמרתי שדרכי לא בחרמות. כשהתחיל הסיפור צלצל אליי ראש הממשלה וניסה לשכנע אותי שזה בסדר בגלל פיקוח נפש. הוא הסביר שלמשל אם הרכבת תעבוד באמצע השבוע יהיו פקקים גדולים ואמבולנס לא יצליח להגיע לאדם עם התקף לב. שאלתי אותו אם מותר לעובדי הרכבת לשבות, והוא השיב שכן. אמרתי לו 'למה, זה אותו פיקוח נפש'. הוא אמר שעוד מעט כל מג"ד יצטרך רב צמוד שיגיד לו האם להניח את המארב מימין או משמאל. עניתי לו שלא, יש לרכבת הגדרות ברורות מה זה פיקוח נפש, ולמג"ד באמצע מלחמה יש את שיקול הדעת שלו. עצם העובדה שזו מלחמה זה פיקוח נפש. הצעתי לו להקים ועדה מצומצמת שתבחן מתי זה פיקוח נפש והצעתי לו נציג משלי. הוא הסכים, כמו שבעבר הסכימו ראשי ממשלות לרעיון כזה, וזה מעולם לא התממש במציאות. אני לא מחפש החרמות ודברים כאלה, אם כי צריך לשבת ולחשוב על הדברים, ולא בכותרות. ברגע שנכנסה הפוליטיקה (האיומים בפירוק הממשלה; י"ק) זזתי אחורה".
מתיחות בצמרת
לצד האתגרים החיצוניים שהרב לאו מתמודד עמם, בתקופה האחרונה התפתחה מתיחות חריפה בינו ובין עמיתו, הרב יצחק יוסף. הדברים הגיעו לכדי כך שמפכ"ל המשטרה, הנוהג להיפגש מדי שנה עם שני הרבנים הראשיים כדי לקיים את טקס מכירת החמץ, נפגש השנה עם כל רב בנפרד. העימות נעוץ בין השאר בניסיונות לכאורה של אנשי הרב יוסף לקבוע עובדות בשטח לפני עזיבתו את לשכת נשיא בית הדין הגדול, ולהמשיך לשלוט בנעשה בה גם אחרי לכתו. בחודש שעבר מינה הרב יוסף את מקורבו, הרב דוד מלכה, למנכ"ל בתי הדין הרבניים. לדברי הרב לאו, הוא גילה זאת במפתיע. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ביצע הרב הספרדי מינוי בכיר שלא בידיעת עמיתו האשכנזי. המינוי הקודם היה של משה דגן, מנכ"ל הרבנות הראשית. בעקבות מינוי מנכ"ל בתי הדין שיגר הרב לאו מכתב חריג וחריף ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ובו ביקש לבטל את המינוי שאותו הגדיר כ"מחטף", שכן בעוד מספר חודשים הוא נכנס לתפקיד נשיא בית הדין ולדבריו היה צורך לתאם איתו את המינוי.
"אני חושב שזו התנהלות מחפירה, ככה למנות מנכ"ל לרבנות הראשית לפני שנתיים, ועכשיו מנכ"ל של בתי הדין", משיב הרב לאו לשאלתי. הוא מספר כי שבוע בלבד לפני אותו מינוי אמר לו הרב יוסף באותו נושא כי ייעשה 'מה שכבודו מבין': "זו התנהגות של בן אדם? אני מקווה שהמנכ"ל הזה יבין שלהתמנות בניגוד לרצונו של מי שאמור להתמנות מעליו זה דבר שלא ייעשה, ואם הוא לא יעשה משהו זה יעיד משהו על אישיותו, ואני לא ארחיב בנושא הזה. אני מאמין שמעבר למינוי מנכ"ל יש לנשיא בית הדין מה לעשות, ויש הרכבים ודיינים טובים ומסורים שעובדים ומקפידים ורואים את עם ישראל מול העיניים, ואני מקווה שגם שם תהיה לי סייעתא דשמיא לעשות את הדברים הנכונים".
אתה לא חושש שכל הרפורמות שהובלת כמו שדרוג מערך הבחינות לרבנות (שבמסגרתו המבחנים ברורים יותר והנבחנים מקבלים תשובות מהירות יותר), ומהלכים נוספים שלך ייתקעו עם סיום כהונתך במועצת הרבנות?
"נקבעו כאן כללים, שאין סיבה למישהו שרואה מול העיניים את טובת עם ישראל לחפש ולקעקע אותם. יש החלטות של מועצת הרבנות הראשית, החלטות הגיוניות וישרות על פי ההלכה, ואין סיבה סתם לקום ולשנות אותם". הרב לאו מבהיר כי הוא עדיין נשאר חבר במועצת הרבנות הראשית, ויהיה ער לכל מהלך שינסו להוביל: "אם מישהו ינסה לבטל משהו מתוך אינטרס, אני בטוח שיהיה לו קשה מאוד לשנות ולשבש דברים שכבר נעשו".
לסיום אבקש לשאול: מהו בעיניך האתגר המשמעותי ביותר ליהדות, בשנתה השבעים של מדינת ישראל?
"האתגר הגדול הוא להבין שכשהגענו לכאן, לא הגענו בגלל שלא היה לנו מקום אחר. הברון הירש הציע לנו הצעות מצוינות בארגנטינה, והייתה לנו גם אפשרות לחיות באוטונומיה יהודית באזרבייג'ן. באנו לכאן בגלל הכמיהה ל'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'. יהודים חלמו על המקום הזה לאורך דורות, והאתגר הגדול הוא להבין שעם כל הכבוד לכל הערכים הגדולים והחשובים, צריכה להיות כאן מדינה יהודית שתפסיק לחפש את המפריד ותנסה למצוא את המחבר. כך גם לגבי כל ארגוני הרבנים למיניהם. יש כל כך הרבה דברים לקדם ולעשות ביחד, ואנחנו כל הזמן עסוקים ב'אנחנו והם'".
מארגון רבני צהר נמסר בתגובה: "צהר קוראת לרב הראשי להיפגש עמה ולבחון שיתוף פעולה בין הרבנות הראשית למיזם הנישואין והכשרות, כדי לרומם את קרנה של הרבנות הראשית. לגוף טענותיו של הרב הראשי: הרב לאו אינו חושף את העובדה הפשוטה שצהר בחנה היטב את הצעת החוק של ח"כ סמוטריץ ואף הסכימה לה למרות שאיננה הצעה טובה דיה, בתנאי שימולא התנאי העיקרי של כשרות הרבנות הראשית, והוא שהכשרות אכן תהיה ממלכתית. לדוגמה, שהרבנים הראשיים יתחייבו שהיתר המכירה לא ייפגע, ורבנויות יוכלו להעניק כשרות מהדרין גם להיתר זה. הם לא הסכימו לכך. בתקופה שבה מרבית הרבנויות נשלטות על ידי רבנים חרדים שאינם סומכים על היתר המכירה, זוהי דרישת מינימום. רבני צהר נפגשו עם הוועדה פעם אחת, ופעם שנייה עם מנכ"ל הרבנות, ללא כל תוצאות.
"למרות דברי הרב לאו, רוב חברי הוועדה ביקשו לפתוח את הכשרות לתחרות, ורק התערבותו של הרב לאו מנעה את פירוק המונופול המסורבל והעלול להשחית. מסקנות הוועדה מותירות את המונופול בידי הרבנות, שראשיה לא סומכים על כשרותה אבל בכל זאת דורשים שליטה עליה. צהר שבה על עמדתה כי אם הרבנות הראשית תאמץ את חובתה להיות רגולטור בלבד ינותק הקשר בין המשגיח ובין המעסיק, והרבנות הראשית אכן תהיה רבנות ראשית לכלל ישראל. צהר תמשיך לקדם את הכשרות בישראל, לקדש שם שמיים כהלכה ולהשיב את האמון ברבנות, ותשמח מאוד לקשר אמת עם הרבנות הראשית לישראל".
מלשכת השר לשירותי דת נמסר: "השר עשה שימוש בסמכותו על פי חוק הדיינים ומינה את הדיין המוערך הרב דוד מלכה למנהל בתי הדין הרבניים. השר מיצה קודם לכן את האפשרות למינוי עו״ד הרב שמעון יעקבי, שאת כישוריו ויכולותיו הוא מעריך מאוד, ופנה אל הרב דוד לאו, נשיא מועצת הרבנות הראשית, כדי שיעשה שימוש בסמכותו על מנת להסדיר את כשירותו של עו״ד הרב יעקבי. לאחר חודשיים שפנייתו לא נענתה, ורק לאחר שהתקבל סירוב מצד נשיא מועצת הרבנות מטעמיו שלו, פנה השר לשירותי דת למינוי דיין מכהן לתפקיד על פי חוק. יודגש שוב כי סמכות מינוי המנהל נתונה לשר בלבד, ורק נשיא בית הדין הגדול הוא הגורם המאשר ללא אפשרות לשינוי ההחלטה. יצוין עוד כי נשיא בית הדין הגדול והיועץ המשפטי לממשלה אישרו את המינוי".
