מרוץ השליחים: "צריך לעשות הכל כדי לקרב את הישראלים היורדים"

"אנחנו חייבים להרים את הדגל שנקרא השליחות, ואת הדאגה לאחים שלנו שיושבים בגלות", אומר גאל גרינוולד, סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ויו"ר המחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית העולמית.

גרינוולד לא חוסך במילים כדי להדגיש את חשיבותו של מפעל השליחות. "הייתי בעבר יו"ר החטיבה להתיישבות. התיישבות זה נושא חשוב, השירות בצה"ל זה נושא חשוב, אבל אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו כהורים עושים כדי שהילדים שלנו יצאו לשליחות, ולא רק לקורס מ"פ או להצטרף לארגוני חסד. שליחות היא חסד לא פחות חשוב. אני נציג של תנועת המזרחי במוסדות הלאומיים. אנחנו בתנועת המזרחי לקחנו על עצמנו לנסות לחבר את הציבור הדתי־לאומי למה שקורה בתפוצות. הקשר הזה מאוד מאוד חשוב".

גרינוולד, 56, גדל בשטרסבורג, בן לרב בקהילה. השליחים שהגיעו אל העיר הצרפתית שימשו לו דוגמה אישית והיו נדבך בהחלטתו לעלות ארצה, לשרת בצבא ולקבוע כאן את ביתו. הוא עלה בגיל 18, התגייס לשירות קרבי, למד במכון לב ומאז ועד היום משמש כבר עשרות שנים בתפקידי שליחות וחינוך שונים, בהם רכז שליחי אירופה ומזכ"ל ויו"ר בני עקיבא העולמית.

"המשפחה שלי מחוברת לקהילה ולישראל, ועדיין, נוכחות של שליח נותנת ממד אחר לגמרי", הוא אומר. "עליי אישית הייתה לזה השפעה גדולה מאוד. בסוף זה לא דבר אחד שמכריע את ההחלטה הזאת (לעלות ארצה, ר"ר). בית הספר משפיע, הישיבה משפיעה, זה יכול להיות שיעור ששמעת. יש מערך של דברים שמשפיעים. אבל אין ספק שלשליח או השליחה יש השפעה עצומה".

במסגרת תפקידו כיו"ר המחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית העולמית, גרינוולד אחראי לשליחי ההסתדרות הציונית המוגדרים כ"שליחי הוראה". מדובר בשליחים המשמשים כמורים בבתי הספר היהודיים ומקבלים מהם את משכורתם, ובין השאר מלמדים עברית. גרינוולד מסביר את ההיגיון שמאחורי הדברים: "בית הספר זה המקום שהקהילה היהודית מתכנסת סביבו. נכון, חלק מהקהילה מתכנסת גם בשבת בבית כנסת, אבל לא כולם מגיעים לשם, וחיי היום־יום נמצאים סביב בית הספר. לכן, ככל שהשליח טוב באווירה שהוא משרה ובתוכן שהוא נותן, הן בבית הספר והן מעבר לשעות הלימודים – ההשפעה שלו עצומה".

הוא מאמין שדווקא על רקע הקשיים העצומים שחוות קהילות יהודיות בעולם בתקופת הקורונה, ובעקבות האנטישמיות הגואה באירופה, אפשר וצריך לתקן: ככל שנשקיע יותר, כך נוכל לקרב את יהודי התפוצות לארץ. אם נצליח להביא אותם לעלות, נניח עוד חצי מיליון איש, מדינת ישראל תיראה אחרת. בהתאם לתפיסה הזו, בהסתדרות הציונית מקווים להגיע עד הקיץ הקרוב ל־250 שליחים חינוכיים ברחבי העולם.

"זו השקעה שהיא נכונה גם מבחינת העולם הבא וגם מבחינת העולם הזה", אומר גרינוולד. "צריך לשנות את הפרדיגמה. אם פעם הקהילות בחו"ל תרמו למדינת ישראל, היום אנחנו מדינה חזקה ועכשיו התור שלנו לתרום לקהילות. זה נכון בכלל, אבל על אחת כמה וכמה אחרי הקורונה. יש קהילות שנמצאות במשבר אדיר".

מיהו בעיניך שליח טוב?
"שליח שלא נשאר בגבולות הכיתה אלא ההשפעה שלו מגיעה לכל השכבה, לבית הספר, להורים בבית הספר ולחברים של ההורים. הוא מוזמן לבתים של אנשי הקהילה ומזמין לביתו. ההשפעה היא מעבר לשעות שהוא מלמד. לאט לאט הוא נהיה 'מר ישראל' בקהילה, ואנשים מסתכלים עליו כדוגמה ללמוד ממנה. שליח טוב הוא זה שהילדים בקהילה אומרים 'אני רוצה להיות כמוהו'. שליח או שליחה טובים הם כאלה שאומרים עליהם 'הם משדרים משהו אחר, שאין לנו'.

"שליח או שליחה טובים הם כאלה שהילדים בקהילה אומרים 'אני רוצה להיות כמוהו. הוא משדר משהו אחר, שאין לנו'"

"חשוב לי לציין שהשליחים ממומנים על ידי הקהילה. הקהילות מפגינות רצון לקבל שליח ומשלמות על זה. בארה"ב למשל החינוך פרטי ומשלמים עליו לא מעט, ואז צריך לשלם גם בעבור השליח. זה סימן שהם יודעים שהשליחים נותנים משהו שהמורה המקומי לא נותן. יש קהילות שאין ביכולתן לשלם, ושם יש לנו שיתוף פעולה מדהים עם משרד החינוך שמממן את השליחים בקהילות".

טובים בחירום

שנת הקורונה עוררה אתגרים רבים בקרב השליחים ברחבי העולם, שחלקם בחרו לחזור לארץ למשך תקופה וללמד בזום, וחלקם נשארו במדינה שבה הם משמשים. גרינוולד מספר שפעמים רבות השליח הישראלי הוכיח מנהיגות דווקא בעת משבר.

"הישראלים פועלים היטב במצב חירום, הרבה יותר טוב מהמקומיים", הוא מציין. "לישראלים יש יכולת אלתור, לא סתם אנחנו סטארטאפ ניישן. יש לישראלים יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. במילאנו למשל, השליח שלנו הצליח להשפיע על כל בית הספר בנושא הזום. הם התחילו ללמוד שם בזכותו בשלב מוקדם יחסית. המקומיים לא ידעו איך לגשת לזה. הוא נהיה 'מר קורונה' בבית הספר, ונתן את הכלים לכל בית הספר להתמודד עם הקורונה".

כמי שממונה על אותם שליחים, זו הייתה שנה מלחיצה?
"הייתי בעבר בתפקיד כזה עם אחריות רבה, כמזכ"ל בני עקיבא העולמית, וכן, האחריות גדולה מאוד. כשאתה שולח משפחה עם ילדים רחוק מהארץ, זו אחריות גדולה. גופים כמו ההסתדרות הציונית הם לא חדשים בשטח, אנחנו יודעים להתמודד עם הדבר הזה. בתי הספר סומכים עלינו. זו הסיבה שמשפחות יוצאות דרכנו, הן מבינות ויודעות את הכיסוי המשמעותי שאנחנו יכולים לתת".

אחד הנושאים החשובים שהשליחים אמורים לקדם הוא ידיעת השפה העברית. קהילות יהודיות מעדיפות לקדם את האנגלית כשפה שנייה, ולא את העברית. בהמשך, אי־ידיעת השפה עלולה להוות מכשול וחסם בפני העלייה ארצה.

גרינוולד נזכר בימים שהוא עצמו היה נציג הסוכנות היהודית באירופה, כשמשרדיה היו באנטוורפן, בלגיה. "זה היה מקום נפלא, כולם מלמדים שם עברית מגיל צעיר, ואת רואה בהמשך שאכן הילדים עולים בחלקם לארץ. אבל הסיפור הזה הוא ממש לא נחלת הכלל, יש מדינות רבות בעולם שהעברית בהן ברמה נמוכה. בדרום אמריקה למשל, שבה תמיד דאגו ללמד עברית, בחלק מבתי הספר התחילו ללמד אנגלית על חשבון שעות העברית.

"חלק מהשליחות שלקחנו על עצמנו זה לטפח את השפה. מי שיידע עברית יהיה קשור יותר למקורות, והסיכוי שלו לעלות לארץ גדול בהרבה, כי המכשול של השפה הוא מאחוריו. כשבחור גדל בפריז והוא רוצה לעלות בגיל 40 אבל הוא לא מדבר מילה בעברית, זה הרבה יותר קשה. לכן מכל ההיבטים, העברית זה דבר חשוב.

"בארה"ב יש תופעה מעניינת. רשת של 'צ'רטר סקולס' (בתי ספר ציבוריים שנהנים מעצמאות בקביעת תוכנית הלימודים; ר"ר) שמלמדים שם בעברית. לומדים שם ישראלים או לא־יהודים שרוצים ללמוד עברית מכל מיני סיבות, או שבית הספר טוב וקרוב לבית. יש לנו שליחים לבתי הספר הללו במסגרת 'תוכנית ארבל' בשיתוף קרן שטיינהר. מדובר בחבר'ה צעירים שמגיעים אלינו, עוברים הכשרה, ומלמדים את השפה העברית וכחלק מהשפה גם על ישראל. בעוד לשליחות בבתי הספר הפרטיים יוצאים בדרך כלל זוגות עם ילדים, לשליחות הזו יוצאים רווקים לתקופה של שנה או שנתיים".

כבר לא נמושות

מה העמדה שלכם לגבי ישראלים יורדים, איפה הם בתמונה?
"אנחנו רוצים לקרב כל אחד ואחד למדינת ישראל, והישראלים הם חלק מהאנשים שאנחנו רוצים לקרב. הסיפור של הנמושות, שבזמנו רבין דיבר עליו, הוא כבר מזמן לא רלוונטי. הם יהודים, וצריך לעשות הכול כדי לקרב אותם, לרבות כמובן את הדור השני. הנוער בוודאי לא אשם, וצריך לעשות הכול כדי שיישארו בחיק העם היהודי".

עמדה זהה הוא מציג גם כלפי בתי ספר המשתייכים לזרמים הקונסרבטיביים והרפורמיים. "תפקידנו לשרת את כל האוכלוסייה היהודית בעולם, ובתוכה גם את הזרמים הללו. מחובתנו לשרת אותה".

מתוקף תפקידך ביקרת בבתי ספר רבים בעולם, מאלו התרשמת במיוחד?
"נתקלתי למשל בבתי ספר בעלי מרחבים פתוחים, בלי דלתות. בית ספר בניו־יורק שמכל מקום רואים בו את בית המדרש. התלמידים לומדים ביולוגיה ורואים את בית המדרש, או מתמטיקה ורואים את בית המדרש. זה נותן תחושה שהכול מגיע מאותו המקום. יש בית ספר כזה גם באמסטרדם. המטרה היא לתת תחושה טובה לתלמיד.

"יש עוד מודלים מעניינים שאפשר לשקול לאמץ בארץ. למשל למידה מבוססת מיזמים. מדובר בבתי ספר שמעודדים את התלמידים לקחת מיזם ולבנות אותו. יש היום יותר ויותר הבנה שתלמידים לא חייבים לשמור על אחידות, אלא הם יכולים ללמוד באופן מותאם אישית".

מה אנחנו יכולים ללמד את התפוצות בתחום הלמידה?
"אני חושב שמדינת ישראל מתקדמת מאוד בתחום החינוך, לפחות בתחום השיטות. לפעמים התלמידים הם שפחות ממושמעים. בסוף למדינת ישראל יש מהנדסים ורופאים טובים לא פחות מאלה שבכל מקום אחר בעולם, אז כנראה עשינו משהו נכון. אי אפשר להתווכח עם התוצאה.

"המרכיב של השירות הצבאי או השירות הלאומי משמעותי. זה משהו שנותן בגרות ורצינות. מצד אחד, בני נוער רבים לומדים באופן פחות רציני כי הם יודעים שיש שירות, אז נוצר מצב שבגלל הצבא הם לא לומדים, אבל מצד שני בגלל הצבא הם הרבה יותר בוגרים ואז הם לומדים ביתר רצינות באקדמיה. בחורצ'יק שהיה בצבא ונשא באחריות לדברים הכי חשובים, ניגש אחרת לגמרי לכל מקצוע".

הכתבה במסגרת גיליון עם עולם 2
הוועידה הבינלאומית השנייה, מקור ראשון