צרפת ציינה בשבוע שעבר 200 שנים למותו של נפוליאון בונפרטה, בזמן שהמחלוקת על מורשתו מתרחבת והולכת. "נפוליאון בונפרטה הוא חלק מאיתנו", אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון שלשום, לפני שהניח זר על קברו של הקיסר והגנרל במרכז פריז. לדבריו, המדינה הצליחה להיפרד מההיבטים הקשים יותר באימפריה של נפוליאון, תוך העצמת החלקים הטובים של מורשתו.
בטקס ההנצחה הלך מקרון על חבל דק; קודמיו התרחקו במידה רבה מאירועים כאלה. נפוליאון ממשיך להיות נערץ בקרב רבים במדינה – ובמיוחד בקרב השמרנים – כגאון צבאי. הוא עיצב את צרפת מאז ועד היום במובנים רבים, ובכלל זה את החוק הפלילי ואת מערכת החינוך. אך מורשתו והשאלה אם בכלל להנציח אותה נידונה באינספור מאמרי דעה ודיונים בתקשורת הצרפתית בשבועות האחרונים.
היסטוריונים הדגישו זה מכבר את הצד השלילי במלחמות חסרות הרחמים שניהל נפוליאון ברחבי אירופה ובתפיסותיו המיזוגניות. תשומת לב פחותה הוקדשה להחלטתו להחזיר את העבדות. בשנת 1802, שלוש שנים לאחר שהשיג את השלטון בהפיכה, הפך נפוליאון צו נגד העבדות משנת 1794. בעקבות ההחלטה שועבדו אנשים בחלק מהמקומות שבשליטת צרפת – בהם גוואדלופ שבים הקריבי – והעבדות נמשכה בלי הפרעה במקומות אחרים שבהם צו הביטול מעולם לא נכנס לתוקף. צרפת היא המדינה היחידה בעולם שביטלה את העבדות ואז השיבה אותה על מכונה. רק ב־1848 היא שם נאסרה לצמיתות.
באי מרטיניק בקריביים, מקום הולדתה של אשתו הראשונה של נפוליאון, נערף ראש הפסל של ז'וזפין דה בוארנה בשנת 1991. מאז הוא נצבע באדום מדי שנה, עד שבמחאת "חיי שחורים נחשבים" בשנה שעברה הפילו המפגינים את הפסל.
פוליטיקאים במושבות הצרפתיות לשעבר והמחוזות שמעבר לים התנגדו לעצם קיומן של חגיגות המאתיים. "הקהילה שלי לא תצטרף למחוות האלה, אלא תשלח את ההד היחיד האפשרי בצד זה של האוקיינוס: הד לכאב שלנו", אמרה נשיאת המועצה האזורית של גוואדלופ, ג'וזט בורל־לינקרטין, לעיתון הצרפתי לה מונד.
אך נוכחותו של מקרון בטקסים בשבוע שעבר קשורה לעתיד המדינה לא פחות מאשר לעברה, בין השאר על רקע הבחירות המתקרבות: יריבתו – מנהיגת הימין מארין לה־פן – היא בין המועמדים בעלי הסיכויים הטובים ביותר להביס אותו בבחירות 2022.
בנאומו כינה מקרון את השבת העבדות "בגידה ברוח הנאורות", אך הוא הזכיר גם את מאמציו של נפוליאון לחזק את המדינה. בעיני אוליבייה לה־קור גרמסו, חוקר מדע המדינה המומחה בגזענות ובקולוניאליזם, השתתפותו של מקרון בטקסי המורשת הייתה מחווה לבוחרי ימין קיצוני וימין־מרכז, המאמינים שנפוליאון "תרם לגדולתה של המדינה הצרפתית. אבל נושא העבדות צריך להיות ממוקם במרכז הדיון", אומר גרמסו. הוא הזהיר כי החלטתו של מקרון להשתתף בטקסים פירושה העמקת המחלוקות; היא דוחקת לשוליים את צאצאי המשועבדים הרואים בהנצחת הקיסר עלבון פוליטי.
ממשלת צרפת דחתה את הביקורת: "להנציח פירושו להביט בעיניים פקוחות בהיסטוריה, גם ברגעים שאולי היו קשים יותר", אמר דובר הממשלה גבריאל אטאל.
יש היסטוריונים שהגנו על מורשת נפוליאון ואמרו שהיא מורכבת מכדי להסיק ממנה מסקנות חד־משמעיות: השבת העבדות "הייתה טעות עמוקה", לדברי פייר ברנדה, היסטוריון בקרן נפוליאון, אך הוא מוסיף שבניגוד לחלק מאבות האומה האמריקנית, נפוליאון "מעולם לא היה בעליו של עבד או תמך בעבדות".
נפוליאון הביע צער על החלטתו להתיר את העבדות לאחר שהבריטים גירשו אותו לאי סנט הלנה באוקיינוס האטלנטי, שם סיים את חייו. אך החוקרים המותחים ביקורת על מורשתו מתעקשים: האירוע של יום רביעי שעבר מנוגד לערכי הרפובליקה הצרפתית. "די ייחודי לראות את נשיא הרפובליקה מכבד מישהו שהיה פושע נגד האנושות", אומר גרמסו.
