קאנו/קיאק
למרות שמדובר בשני סוגי סירות שונים, התחרויות בסירת הקאנו ובסירת הקיאק נכללות תחת ענף אחד. בין סוגי הסירות קיימים הבדלים בצורת הישיבה ובאופן השימוש במשוטים, וכן במספר החותרים בסירה. נשים מתחרות רק בסירות הקיאק. התחרויות עצמן מתקיימות במתכונת של ספרינטים ל־200, ל־500 ולאלף מטרים, וכן תחרויות בסלאלום, שנערכות במסלולים ייעודיים ב"מים לבנים" כלומר גועשים, באופן המזכיר רפטינג. בתחרויות הסלאלום מתחרים החותרים אחד־אחד נגד השעון.
התחרויות בקאנו ובקיאק מתקיימות מאז משחקי ברלין 1936. מרוצי הסלאלום נערכו לראשונה ב־1972, וברצף מאז 1992.
ישראל שלחה במשך השנים שישה חותרי קיאק למשחקים האולימפיים. הראשון היה אבירם מזרחי בלוס־אנג'לס 1984, ובין 1996 ל־2008 התחרו חמישה חותרים נוספים. במשחקי סידני 2000 הפתיע מיכאל קולגנוב כשזכה במדליית הארד בתחרות ל־500 מטרים. זו הייתה המדליה היחידה של ישראל באותה אולימפיאדה, והיחידה אי פעם שאיננה בענפי הג'ודו או השייט. קולגנוב ייצג את ישראל פעם נוספת, בבייג'ינג 2008. בקאנו לא שלחה ישראל מעולם נציגים לאולימפיאדה.
חתירה
ענף החתירה הוא כמעט תאום ספורטיבי של הקאנו/קיאק. ההבדלים הם בסוג כלי השיט ובמספר החותרים בו, אך העקרונות הבסיסיים זהים. כל מי שצפה בסדרות או סרטים תקופתיים, דוגמת "ויקינגים", יזהה מיד את הדמיון הרב לענף שבו אנחנו עוסקים, אשר שורשיו נעוצים בשחר האנושות, כשהאדם החל להשתמש בסירות. במאות השנים האחרונות התפתחו תחרויות סירות חתירה, כשהבולטות בהן נערכות עד היום בין אוניברסיטאות באנגליה.
התחרויות בחתירה הן חלק מהמשחקים האולימפיים מאז האולימפיאדה השנייה, ב־1900, ולנשים מאז 1976. עם השנים השתנו שוב ושוב סוגי התחרויות בחתירה, וכיום מתקיימות תחרויות בקטגוריות הבאות: שמונה חותרים, ארבעה חותרים, זוגות ויחידים, כשבחלק מהקטגוריות יש פיצול לסירות מסוגים שונים, וכן לסירות עם הגאי וסירות ללא הגאי, כשבסירות של שמונה חותרים תמיד ישנו הגאי.
ישראל מעולם לא שלחה נציגים בענף החתירה. כיום, הישראלי הבולט בענף הוא דני פרידמן בן ה־33, שפספס העפלה למשחקי ריו 2016. בחודש שעבר השתתף פרידמן בתחרות הקריטריון לטוקיו שהתקיימה באיטליה, אך לא הצליח להשיג את הקריטריון, וב־16.5 הוא צפוי להשתתף בתחרות ההזדמנות האחרונה להעפלה למשחקים האולימפיים, שתתקיים בשווייץ.
בתחום הפראלימפי החותרת המצליחה בישראל היא מורן סמואל, שזכתה במדליית ארד במשחקי לונדון 2012, ובמדליות רבות באליפויות העולם.
שיט
זהו אחד הענפים המורכבים והמסובכים ביותר במשחקים האולימפיים, מבחינת חוקי התחרויות וסוגיהן וכלי השיט שמתחרים בהם. עקרונות הבסיס פשוטים באופן יחסי, כשיחידים או זוגות מתחרים על סירות מסוגים שונים בים הפתוח, סמוך לחוף. אך עם השנים השתנו כללי התחרות וסוגי כלי השיט כמעט מדי אולימפיאדה.
התחרויות בענף השיט נערכו בפעם הראשונה באולימפיאדת 1900 בפריז, וברציפות מאז 1908. מספר התחרויות השתנה עם השנים, ובמשחקי טוקיו יתקיימו עשר תחרויות בשמונה סוגי כלי שיט. המשחקים תמיד היו פתוחים לנשים, אך למעשה השתתפו בהן כמעט רק גברים. במשחקי סיאול 1988 נפתחו תחרויות נפרדות לנשים, וכיום יש תחרויות מעורבות ותחרויות נפרדות.
בישראל, השוכנת לחוף הים התיכון, ענף השיט והמפרשיות היה פופולרי מאוד מאז ומעולם, וכך גם ההישגים המקצועיים בו נחשבים למובילים. במשחקי מינכן 1972 השתתפו לראשונה שייטים ישראלים, ובמשחקי סיאול היו השייטים אלדד אמיר ויואל סלע רחוקים שיוט אחד ממדליה, אך נאלצו לוותר עליו מאחר שהוא התקיים ביום הכיפורים, ובכך אבדו סיכוייהם. הם סיימו את האולימפיאדה במקום הרביעי, הגבוה ביותר עבור ספורטאים ישראלים עד אז.
במשחקי אטלנטה 1996 זכה הגולש הישראלי גל פרידמן במדליית ארד בקטגוריית גלישת רוח וב־2004 הפך לספורטאי הישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה במדליית זהב באותה קטגוריה. במשחקי בייג'ינג 2008 זכה שחר צוברי במדליית ארד, המדליה היחידה של ישראל באותה אולימפיאדה.
לטוקיו צפויה ישראל לשלוח ארבעה שייטים. בדגם ה־470 יתחרו השייטות נויה בר־עם ושחר טיבי, ובדגם הניל פרייד RS:X יתחרו השייטת קטי ספיצ'קוב ושייט נוסף, ככל הנראה אלוף אירופה הטרי יואב כהן, שצפוי – כך מסתמן – להיות מועדף על פני שחר צוברי הוותיק.
